אוצר התיישבות היהודים

המוסדות הציוניים עד מלחמת העולם הראשונה

אוצר התיישבות היהודים (Jewish Colonial Trust) מוכר גם בראשי התיבות בעברית אוה"ה ובאנגלית jct (יק"ט), חברת אחזקות בענף הבנקאות הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בראשית המאה, מניות החברה נמכרו ליהודי התפוצות. חלקם נפטרו או נספו בשנות השואה. לפי רישומי האוצר כ-41% ממניות החברה היו בידיהם. המניות מוחזקות היום על ידי חברה הקרויה "יקט נאמנות". . החברה מחזיקה 4.9% ממניות בנק לאומי לישראל (2006). היא מנוהלת על ידי ההסתדרות הציונית העולמית.

תעודת מניה מקורית - שים לב לאיורים בפינות

רעיון האוצר

הקונגרס הציוני שהתכנס בשנת 1898 בבזל החליט ליסד בנק עברי, "בית אוצר התיישבות היהודים" בהון רשום של 2 מיליון ליש"ט, סכום גדול באותם הימים. ייתכן שהרצל וחבריו לדרך ביקשו לחקות את הברון מוריס הירש שהקים חברה בשם דומה "החברה להתיישבות יהודית יק"א שנועדה לממן התיישבות יהודים בארגנטינה. היה בזה גם תשובה לנדיבותו של הברון אדמונד דה רוטשילד הצרפתי. הרצל טען : " המתיישב בארץ ישראל זקוק לאשראי ולא לנדבה". בסיכומו של דבר, הבנק נועד להיות כלי שרת לעבודה פוליטית ומעשית בארץ ישראל.ובהגדרתו של מנהלו הראשון, זלמן דוד ליבונטין:" להקים מוסד חוקי להסתדרות הציונות שכוחו יפה לבוא במשא ומתן על חברות וממלכות, למען לרכוש בדרך רשמית לעם ישראל רשיונות, זכויות וקוצסיות, הדרושים להתיישבותינו בארץ אבותינו. וכן להשיג אמצעים כספיים לעבודות ציבוריות שיאפשרו התישבות רחבה כאשר תבוא העת לכך ויוכשרו התנאים. "

ומכל מקום מייסדיו סברו כי בסכום זה ניתן יהיה לרכוש את ארץ ישראל מאת השולטן התורכי. הסכום שראשי הציונות הצליחו לגייס בסופו של דבר היה 250.000 ליש"ט והוא הספיק להם על מנת לצאת לדרך.

בין השאר, אחד הרעיונות היסודיים היה שהחברה תרכוש מהיהודים, מאזור מסוים, העומדים לעלות לארץ ישראל, את נכסי דלא ניידי שלהם. זאת, על מנת למנוע מהעולים הפוטנציאליים מכירה בהולה של נכסיהם לשאר תושבי האזור בהפסדים. בזמן הביניים, עד למכירה הסופית של הנכסים בארצות המגורים הישנות, החברה תממן לעולים החדשים את העלייה לארץ ישראל ואת בניית בתים חדשים בארץ. כך החברה מספק לעולים ארצה הגנה מפני איבוד רכושם ותעודד את עליה לארץ ישראל. רעיון דומה הוצע ליהודי פולין וכן בוצע בשנת 1933 בהקשר ליהודי גרמניה על ידי הקמת חברת העברה על ידי בנק אנגלו-פלשתינה.

תקנות הבנק אושרו בלונדון. אחרי האישור נשלחו כרוזים ומודעות ליהודי העולם , בהצעה להשתתף ביסוד המוסד הכספי על ידי קניית מניותיו. את המניות קנו רבים בסכומים קטנים. היו שסברו כי בעת קיבוץ הגלויות ינתן משפט הבכורה לבעלי מניות ! . מניה אחת נמכרה ב- 80 תשלומים, וכך יכלו גם יהודים חסרי אמצעים לרכוש מניות.

זלמן דוד ליבונטין שהיה אז מנהל בנק רוסי, אחרי ששבע עשרה שנה קודם ייסד את ראשון לציון הוזמן על ידי בנימין זאב הרצל לנהל את הבנק החדש. הוא קבל את הניהול בתנאי שכאשר יוקם הסניף הראשון בארץ ישראל הוא יוצב להיות מנהלו וכך היה.

השליטה באוצר

היות שבכוונת בנימין זאב הרצל היה למכור את המניות בקרב יהודי העולם, עלתה השאלה בידי מי תהיה השליטה בפועל. שכן, לא ניתן היה לכנס אסיפה של בעלי מניות, בוודאי לא באותם הימים ומי שיבוא לאסיפה עלול היה להשתלט, חס וחלילה על ארץ ישראל.

נקבע כי מאה מניות המייסדים יהיו בידי "המועצה" ובה 23 נגידים מנציגי ההסתדרות הציונית . בפועל מספר החברים היה נמוך בהרבה. במקרה של פטירת אחד מחבריה, שאר החברים בחרו חברים נוספים. "המועצה" בחרה מתוכה שני "גוברנורים" אשר נכחו בישיבות מועצת המנהלים של הבנק והיתה להם זכות וטו. בפועל, בסוף תקופת קיומה של ה"מועצה", היא מנתה חברים בודדים, מבוגרים מאוד בגילם. בפועל השליטה עברה להנהלת הבנק. ה"מועצה" התכנסה רק למקרים שהיה הכרח לכנסה ופעלה לפי המלצות מנהלי הבנק.

הקמת אפ"ק.

בסכום שהחברה גייסה נפתח עסק בנקאי בלונדון. העסק לא נחל הצלחה רבה. השקעתו החשובה נעשתה בשנת 1902 כאשר הוחלט להקים את "החברה האנגלו-פלסטינית" (Anglo-Palestine Company) אשר תהפוך למוסד כספי בנק אנגלו-פלשתינה הוא א.פ.ק בקרב אנשי היישוב. בראשה הועמד זלמן דוד ליבונטין מראשי המתיישבים בארץ ישראל, לשעבר ממייסד ראשון לציון. לבונטין הגיע לארץ ישראל וביום ב' באב תרס"ו,(21 ביולי 1903), נפתח הסניף ראשון של הבנק בעיר הנמל יפו, שהיתה העיר המסחרית החשובה ליישוב היהודי בארץ ישראל (המבנה נמצא עד היום ברחוב יפת 14 ונושא עליו שלט בהתאם).

סוף דבר

ב־1 בינואר 1934 חדל אוצר התיישבות היהודים לפעול כמוסד כספי בבריטניה והפך להיות לחברת אחזקות ובעלת שליטה בבנק בנק אנגלו-פלשתינה ואחר כך בבנק לאומי לישראל עד שנת 1983. בשנת 1936 החלו להסחר מניות החברה בלשכת החליפין לניירות ערך קודמתה של הבורסה לניירות ערך בתל אביב.

לאחר משבר מניות הבנקים בשנת 1983, התברר לציבור שהחברה נוהלה בפועל על ידי הנהלת בל"ל. הנהלת הבנק דאז בראשות המנכ"ל, ארנסט ישראל יפת נהגה, כמקובל באותם הימים, לווסת את המסחר במניות הבנק, כדי שמחירן יעלה בהדרגה והציבור יתיחס למניות כהשקעה בטוחה. עקב תנועת מכירות חריגה במיוחד לא עלה בידי הבנקים לייצב את מחירי המניות והבנקים פנו לממשלת ישראל לסיוע. נקבע הסדר מניות הבנקים, בעקבות המשבר, הובטח אינטרס בעלי המניות מהציבור. מניות בל"ל, שהחזיקה אוצר התיישבות היהודים הועברו לרשות מדינת ישראל ובכך השליטה עברה מ"המועצה" לבעל המניות הגדול, שעתה היה ממשלת ישראל.

ראו גם

• זלמן דוד ליבונטין
• בנק אנגלו-פלשתינה
• בנק לאומי לישראל

קישורים חיצוניים

• הרצל על אוצר התיישבות היהודים בפרויקט בן יהודה
• על החברה - באתר הבורסה
• על החברה - אתר דה-מרקר

לקריאה נוספת

• לארץ אבותינו, זלמן דוד ליבונטין, ספר שני 1901-1914, דפוס שושני, תרפ"ד

• לאומי 100 שנה, הוצאת בנק לאומי, 2003