Manhã De Carnaval!
Black Orpheus Death pursues Eurydice
קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
אורפאו נגרו (בפורטוגזית: Orfeu Negro, "אורפאוס השחור") הוא סרט ברזילאי/צרפתי/איטלקי משנת 1959 של הבמאי הצרפתי מרסל קאמי. הסוגת: Drama | Music | Romance לפי אתר IMDb. הסרט מבוסס על מחזה של וינישיוס דה מוראס Orfeu da Conceição. זהו עיבוד מודרני לסיפור אורפיאוס ואורידיקה מהמיתולוגיה היוונית (להלן) , המתרחש בריו דה ז'ניירו בתקופת הקרנבל ברזילאי.
אורפאו כהה העור הוא כרטיסן בחשמלית ונגן גיטרה שמככב באחד מ[בתי הספר לסמבה המשתתפים בקרנבל. הוא מאורס למירה אך מתאהב באורדיקה היפה. אורידיקה נמלטת מהכפר שלה בפחד מפני מישהו העוקב אחריה ורוצה להרוג אותה. היא מגיעה אל בת-דודתה סרפינה בריו דה ז'ניירו, פוגשת את אורפאו ומתאהבת בו ממבט ראשון. במהלך ליל הקרנבל נרדפים האוהבים על ידי מירה המקנאה לארוסה ועל ידי דמות המייצגת את המוות.
הסרט מפורסם גם בזכות פס הקול בסגנון הבוסה נובה שחיבר המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים, והשיר "הבוקר של הקרנבל" של לואיס בונפה.
הסרט עטור השבחים זכה בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן, בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לשנת 1960.
ב-1999 הופקה גרסה קולנועית מחודשת של "אורפאו נגרו" בשם "אורפאו" שביים קרלוס דיאגוס, את המוזיקה לסרט חיבר הזמר והמלחין קייטנו ולוזו.
הדירוג לפי אתר IMDb: Ratings: 7.5/10 from 6,151 users Metascore: 81/100 Reviews: 60 user | 50 critic | 8 from Metacritic.com
Taglines: The film that introduced Bossa Nova to the world.
סיפור אורפיאוס ואורידיקה מהמיתולוגיה היוונית[]
| אורפיאוס ואורידיקה מבין הנגנים בני התמותה היה אורפיאוס הנגן הטוב ביותר, ופרט לאלים אפולו ופאן, לא היה לו מתחרה בכל העולם . כשהיה אורפיאוס שר או פורט על הנבל, לא היה איש או כוח שיכול היה לעמוד בפני נגינתו. הוא עקר את צוקי ההרים ושינה את מהלך הנהרות. בני אדם וחיות כאחד היו נוהרים אחריו , כדי לשמוע את מנגינותיו הקסומות. יום אחד פגש אורפיאוס את אורידיקה, והתאהב בה מייד. הוא ניגן לה שיר אהבה יפה שאין כמותו, וליבה הלך שבי אחריו . אורפיאוס ואורידיקה התחתנו וחיו השמחה, אבל שמחתם לא האריכה ימים. יום אחד הלכה אורידיקה בשדה, ופתאום נחש גדול וארסי הכיש אותה, והיא מתה. אורפיאוס הצטער מאוד, ובכה על אורידיקה ימים רבים. יום אחד אמר לעצמו אורפיאוס: " אני חייב להציל את אורידיקה אהובתי. אני ארד לשאול, ואקח איתי את הנבל ואת הלירה שלי . אנגן להאדס אל השאול ואשכנע אותו להחזיר לי את אהובתי. " יום למחרת החליט אורפיאוס לפעול. הוא יצא החוצה ולקח את כלי הנגינה שלו, וניגן עד שהאדמה התבקעה לשניים - שער לשאול נפתח. הוא נכנס לתוך השאול הקודר, וניגן לכל יושביו. כמובן כולם היו מוקסמים מיכולותיו המוסיקליות, לא פגעו בו והניחו לו להמשיך ללכת לעבר ארמון האדס. כאשר אורפיאוס הגיע לארמון האדס, הוא ניגן לו שיר מקסים , על אהבה ועל הכאב של לאבד אהוב. עד כדי כך היה האדס מוקם מהשיר, והיה נדמה כי האדס מבין את משמעות השיר ואת מילותיו. "אתן לך לקחת את אהובתך בתנאי אחד, " אמר לו האדס בסיום השיר. " שלא תסתכל על אורידיקה עד שתצאו מהשאול. " אורפיאוס הסכים מבלי למצמץ , ומייד היה כבר בדרך עם אהובתו, מנגן בנבלו ושר. כאשר יצא אורפיאוס מהשאול , מסונוור מהצלחתו, הסתכל על אורידיקה, שאותה כ"כ השתוקק לראות. אבל כשישר מבט אליה, היא הפכה שוב לרוח ונישאה לכיוון השאול. אורידיקה לא יצאה לגמרי, רגלה השנייה הייתה עוד בפנים. "אוהבת אותך, " היא ליחששה במאמץ רב. "שיהיו לך חיים טובים. " אבל לאורפיאוס לא היה מה לעשות. המנהרה לשאול נסגרה, והוא איבד אהובה בפעם השנייה. אומלל וקודר התרחק משם אורפיאוס, מתאבל על אהובתו שלא תשוב. רק בנגינה מצא מסתור ומנוחה לנפשו הכאובה, ומחברת בני אדם התרחק. לבסוף התנפלה עליו חבורה של כוהנות מטורפות, והרגה אותו. אורפיאוס נקבר למרגלות האולימפוס, ועד היום שר שם הזמיר את המנגינה הכי ערבה בעולם . |
| המקור [1] |
קישורים חיצוניים[]
- "אורפאו נגרו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
תרגום אוטומטי[]
מהויקיפדיה האנגלית
קטעים ארוכים של הסרט נורו במורו דה Babilonia, פאבלה ב-Leme . השכונה של ריו דה ז'נרו בשנת 1999, הסרט היה נוצר מחדש כ Orfeu ב קרלוס Diegues, עם פסקול הכולל ברזילאי הזמרת Caetano Veloso.
תקציר עלילת[]
הסרט נפתח עם דמותו של לבן יווני תבליט כי "מתפוצץ" כדי לחשוף שחורים גברים רוקדים סמבה לתופים ב[ [פאבלה]]. אורידיקה (Marpessa שחר) מגיעה ב[ [ריו דה ז'ניירו]], ולוקחת את עגלה מונע על ידי Orfeu (Breno מלו). חדש בעיר, היא רוכבת על עצב לסוף השורה. Orfeu מציגה אותה לתחנת המשמר, הרמס (Alexandro קונסטנטינו), שנותן לה הנחיות לביתה של בת דודתה סרפינה (לאה גרסיה).
אמנם מאורסת למירה (לורדס דה אוליביירה), Orfeu היא פלייבוי ולא מאוד מתלהב הנישואין הקרובים. Orfeu ומירה ללכת כדי לקבל רישיון נישואים. כאשר הפקיד בבית המשפט שומע את השם של Orfeu, הוא שואל אם בבדיחות דעת מירה היא אורידיקה, הרגיז אותה. לאחר מכן, מירה מתעקשת לקבל טבעת אירוסין. למרות Orfeu פשוט כבר שילם, הוא מעדיף להשתמש בכסף שלו כדי לקבל את הגיטרה שלו אל מחוץ לחנות החייל לקרנבל. מירה לבסוף מציעה להלוואת Orfeu כסף כדי לקנות הטבעת שלה.
כאשר Orfeu הולכת הביתה, הוא שמח למצוא אורידיקה נשארת בשכנות עם סרפינה. אורידיקה ברחה לריו להסתתר מפני גבר זר שהיא מאמינה שרוצה להרוג אותה. האדם (מוות לבוש בתחפושת שלד מסוגננת) מוצא אותה, אבל Orfeu רודפת אותו באבירות. Orfeu ואורידיקה להתאהב, ובכל זאת הן כל הזמן במנוסה משני מירה ומוות. כאשר החבר של מלח צ'יקו של סרפינה (Waldemar דה סוזה) מופיע, Orfeu מציעה לתת אורידיקה לישון בביתו, בזמן שהוא לוקח מחוץ לערסל. אורידיקה מזמינה אותו למיטתה.
Orfeu, מירה, וסרפינה הן חבריה העיקריים של סמבה בית ספר, אחד מרבים במצעד קרנבל. סרפינה מחליטה יש שמלת אורידיקה בתחפושת שלה, כך שהיא יכולה לבלות יותר זמן עם מלחה. צעיף מסתיר את פניו של אורידיקה, הוא אמר רק Orfeu של ההונאה. במהלך המצעד, ריקודים עם Orfeu אורידיקה ולא מירה.
סופו של דבר, מירה כתמי סרפינה בקרב הצופים וקורע את הצעיף של אורידיקה. אורידיקה הוא נאלץ שוב להתמודד על חייה ראשונה ממירה, ולאחר מכן ממוות. לכודים בתחנת החשמלית של Orfeu עצמו, היא תלויה מקו המתח להתרחק ממוות, והוא נהרג בטעות על ידי Orfeu כשהוא פונה בכוח ומחשמל אותה. מוות אומר "עכשיו היא שלי," Orfeu לפני שדפק אותו החוצה.
מבולבל, מחפשת Orfeu אורידיקה במשרד של נעדרים, אם כי הרמס סיפר לו שהיא מתה. הבניין נטוש בלילה, כשרק שוער מנקה. הוא אומר לי Orfeu שהמקום מחזיק רק ניירות ושלא ניתן למצוא שם אנשים. מרחם על Orfeu, השרת לוקח אותו גרם מדרגות גדולות חשוכה ספירלה (התייחסות למוצא 'אורפיאוס המיתי אל השאול) ול[ [Macumba]] פולחן, צורה אזורית של הדת אפרו הברזילאית קנדומבלה .
בשער, יש כלב בשם סרברוס, לאחר שהכלב בעל שלושה הראשים של האדס [[]] במיתולוגיה יוונית. במהלך הטכס, השרת אומר לי Orfeu להתקשר לאהובתו בשירה. הרוח של אורידיקה שוכנת בגוף של אישה זקנה ומדברת אליו. Orfeu רוצה להביט בה, אבל אורידיקה מתחננת בפניו שלא שמא תאבדו אותה לנצח. כשהוא מסתובב ומביט בכל מקרה, הוא רואה אישה הזקנה, ורוחו של אורידיקה יוצאת (כמו במיתוס היווני).
Orfeu משוטטת באבל. הוא מאחזר את גופתו של אורידיקה מהחדר המת העיר ונושא אותה בזרועותיו ברחבי העיר ובמעלה הגבעה לכיוון ביתו. הצריף של Orfeu היא בוערת. מירה נקמנית, בריצה אמוק, משליכה את אבן שמכה אותו בראשו ודופק אותו מעל צוק אל מותו.
שני ילדים, וBenedito Zeca - שהלך אחרי Orfeu סביב לאורך כל הסרט - הסיפור הגבוה של מאמינים Orfeu שנגינת הגיטרה שלו גורמת שהשמש תזרחו כל בוקר. לאחר מותו של Orfeu, Benedito מתעקש שZeca להרים את הגיטרה ולנגן, כך שהשמש תזרחו. Zeca מנגן, ושהשמש עולה. ילדה קטנה מופיעה, נותן Zeca פרח אחד, והסרט מסתיים בריקודי הילדים השלושה.