אמציה איתן אמציה איתן
כדי לחסוך מעצמי שבועות ארוכים של מתח, החלטתי לחכות שיצא החלק השני של הסרט 'אחים לנצח' ורק אז לצפות בשני החלקים גם יחד. סוף סוף הגיע הרגע, והחלק השני יצא אל האור. מתח אמיתי לא היה לי כבר מההתחלה, בגלל שכבר ידעתי את עיקרה של העלילה. בפעם האחרונה שדיברתי עם יהודה גרובייס הוא היה בוונציה, עסוק בצילומי הסרט, אבל את סיפור העלילה כולכם תוכלו לדעת מתוך המודפס על עטיפת הסרט עצמו. נראה שגרובייס כבר הבין שהעלילה די צפויה, ואפילו הצופים הצעירים יוכלו לנחש שהכומר שונא היהודים, גיבור הסרט, מתגלה לבסוף כאחיו ובשרו של היהודי שבא לאיטליה, כדי להחזיר את רכוש המשפחה. לעומת זאת, יש לציין שהפרטים בעלילה וסיפורי המשנה אינם כה צפויים, ולכן באמת לא היה טעם להסתיר מהצופה את הסיפור המרכזי של הסרט.
נדמה לי שכבר הוזכרה במדור זה ההתפתחות המקצועית של סרטי גרובייס, שהחלה מרמה של הצגת בית ספר מצולמת, והגיעה לדרגות מאוד מקצועיות של הפקה, על כל תפקידי המשנה הכרוכים בה ? משחק, בימוי, צילום ועריכה.
הסרט 'אחים לנצח' עולה מדרגה נוספת והופך לייחודי, בזכות האזור שבו צולם. נופיה המרהיבים של ונציה, הגשרים הקטנים והגדולים, סירות הטקסי ואף הגונדולות ? כל אלה מהווים אתר צילומים מדהים ביופיו, והתפאורה הטבעית משווה לסרט אופי ציורי. נדמה שגם גרובייס קלט את היתרון, ועל שני חלקי הסרט מודפס בפירוש: "צולם בוונציה" (כאילו שמישהו מאיתנו היה חושב שהרחובות הצרים השקועים במים הם רחובותיה של בני ברק לאחר כמה ימי גשם, וגשר הריאלטו המפורסם הוא גשר הירקון). קחו את נופה של ונציה, הוסיפו שחקנים מקצועיים כמו שלמה סדן ונתן נתנזון, עטרו בצילומים מקצועיים ובמוסיקה מקורית, ופזרו על הכל סיפור יהודי עם קורטוב שואה, נשמה יהודית וחב"ד ? והרי לכם מתכון בטוח להצלחה. ואכן, הסרט מצליח לגעת בצופה, לרגש, ולעתים אפילו להפתיע. אם ננסה קצת להתעמק בעלילת הסרט, אפשר להעלות על הדעת שסיפור כזה אכן יתרחש. ילדים יהודיים רבים נמסרו בתקופת מלחמת העולם השנייה למנזרים כדי להציל את חייהם. ניתן לשער שחלקם הצליחו בלימודיהם ואף הגיעו לדרגות בכירות בעולם הנוצרי, ואף שמענו על מקרים מפורסמים כאלה. יהודי תושב בני ברק שיתחקה אחרי רכוש משפחתו ואף ייסע לונציה לצורך כך, עשוי בהחלט לפגוש את אחיו ובשרו, המשמש ככומר ומחזיק את מסמכי הבעלות על הבית שבו גרו הוריו ואחיו לפני המלחמה.
עד כאן הכל הגיוני (אם כי נדיר). חבל שבכמה החלטות תסריטאיות בלתי מוצלחות הצליחו יוצרי 'אחים לנצח' לקלקל לי את חוויית הצפייה. עד לסופו המרגש של הסרט (וגם אחריו) לא הצלחתי להבין כיצד הכומר, שהוציא מתיק המסמכים שלו את התמונה של תקופת ילדותו, מופתע לשמוע בפעם הראשונה שהוא יהודי. בתמונה נראים אב יהודי חסידי אוחז בידיהם של שני ילדיו. הכובעים לראשם והטליתות הארוכות יוכיחו, אפילו למי שראייתו קצרה, כי מדובר במשפחה יהודית כשרה וחסידית. תמהני כיצד השחקנים עצמם לא חשו בגודל האבסורד.
ומכאן לאבסורד נוסף ? כל מי שקצת מתמצא בהבלי העולם הזה יודע כי בארצות שונות בעולם מדברים בשפות שונות. לכאורה, אין שום סיכוי שכומר איטלקי, שלפי התסריט מעולם לא תיאר לעצמו שהוא יהודי, ישלוט בשפה העברית ברמה של שפת אם ממש. גם אם ברור הצורך להגיש לילדי ישראל סרט בעברית, לפחות ניתן היה להסביר לצופה בצורה תסריטאית כיצד זה שולט הכומר בשפת הקודש, או לשים בפיו עילגות כלשהי מתובלת במבטא איטלקי. רציתי כל-כך לשמוע לכל הפחות מילה אחת באיטלקית לאורך הסרט, אך לשווא. רק את שלטי הרחוב היו צריכים להחליף לעברית, והיינו מרגישים באמת בבית.
האמת היא שילדי ישראל הכשרים והתמימים לא יופרעו מאותן הערות קטנוניות שמטרידות את מנוחתי, ואפילו למבוגרים שבינינו צפויה חוויה מרגשת. והערה קטנה לסיום: הכותל המערבי איננו קיר של בית המקדש. אין מה לעשות.