FANDOM


ערך זה נכתב בעקבות שיעורו של הרב צבי פרבשטיין, רבה של קדומים, בכולל למבוגרים "משכן בנימין" על-שם הרב בנימין הרלינג הי"ד בישיבת קדומים

Vipera palaestina

Vipera palaestina Taken In Israel, By Guy Haimovitch

בתלמוד הבבלי, מסכת שבת (ק"ט-ק"י) הובאו צרור של עיצות כיצד לנהוג בנחשים. כנראה שהיו טובות לשעתן ואולי באו לבטא לקחים שחז"ל ראו לנכון להנחיל לנו. לדברי חז"ל יש רבדים אחדים: המעשי - והוא הבולט במקרי שלנו, המוסרי - הובא במקרה השני וסמוי שלא זכינו להכיר (אם יש למישהו רעיון אנא יכתוב לנו - הקש בלשון "עריכה" למעלה וכתוב כאן
הדיון הנוכחי במסכת שבת הוא על סגולות המרפא של צמחים ובהקשר שלנו האם מותר לעשות שימוש בסמי מרפא בשבת. לפי המתואר בגמרא, אם שותים ממים שנשלקו בהם עשבים מסויימים, קיים הסיכוי להתרפא. לכל נגע יש את הצמח המתאים לריפוי שלו- נוהג המקובל גם בימינו. [1]

איך לנהוג בנחשעריכה

התלמוד דן האם שתיית משקה מעין זה יעזור לאדם שבלע נחש. הם זה יגרום לכך שהנחש יפלט מבטנו. הכתוב המליץ כי ישתנה נוזל מלוח ששלקו בו עשבים וירוץ שלושה מילין. רב שימי בר אשיראה אדם אחד שבלע נחש, היה נדמה לו שהוא פרש (רוכב על סוס) שתה מן המשקה ואז הפחד והמרוצה והכשות מתישין כחו ומחמם, ומת הנחש בתוכו. או שהנחש יצא ממנו חתיכות חתיכות.

ויש אומרים שהוא ניסה זאת על עצמו כאשר בלע נחש, אליהו הנביא לימד אותו את הסגולה, הוא רץ והנחש נפלט ממנו חתיכות, חתיכות.

כאן גם לקח מוסריעריכה

מקובל כי האי מאן דטרקיה חיויא (אדם שהכיש אותו נחש) - ליתי עוברא דחמרא חיורתא (יקח עובר הנמצא במעי אתון לבנה), וליקרעיה, ולותביה עילויה (יניחו על הנפגע) ; והני מילי דלא אישתכח (ולא יישכח שלא יהיה ) טרפה.(ק"ט, ב') וכאן הביא התלמוד מקרה שקרה:

בר קשא דפומבדיתא (ממונה למלך, וישראל היה), דטרקיה חיויא (שהכיש אותו נחש) ורצה לנהוג לפי השיטה המקובלת- הוה תליסר חמרי חיורתא (היה לו 13 אתונות לבנות ) בפומבדיתא, קרעינהו לכולהו (ונמצאו כולן טרפות) - ואישתכחו טריפה! (גילה שנותר עוד אתון אחרון ושלח להביאו בפומבדיתא)הואי חדא בההוא גיסא דפומבדיתא , עד דאזלי (עד שהגיע) מייתי לה - אכלה אריה!(נטרף אף הוא)

אמר להו אביי:(במקרה זה הייתה סיבה לאי-ההצלחה) דילמא חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא (שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו רפואה) , דכתיב (קהלת י,ח) "חפר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש!"

והסיבה לכך:
בזמנו, גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא [בטבלא] ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא טרקיה חיויא ומית (שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא אסא וגידמי להילולא בטבלא שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהם מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין טבלא אשקליט"א (אישקיליט"א: פעמון) וגזר שלא יקשקשו לפניהם עוד:ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא; טרקיה חיויא – ומית.

הסבר עממי: מעשה היה במושל העיר פומבדיתא (עיר בבבל) יהודי שומר מצוות, שהכישו נחש. שחטו 13 אתונות לבנות כדי להצילו ולרוע מזלו נמצאו כולם בעלי מחלה ומום כלומר, טריפה. נותרה עוד אתון אחת בצדה השני של העיר, לפני שהגיעו אליה בא אריה וטרף אותה. אמר החכם אביי, מתוך שלא הצליחו להציל את המושל היהודי משמע עבר על דברי חכמים. כי הרי אמר הכתוב: וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ (קהלת, י; 8) כלומר העובר על תקנות חכמים ופורץ גדר נחש יכישו ולא יצא חי מהכשה זו.
אמרו התלמידים לחכם זה (אביי) שדבריו אכן נכונים וכך באמת היה, שמושל זה עבר על תקנת חכמים. מעשה זה היה כשמת גדול הדור "רב" שמו, וגזר אחד החכמים, רב יצחק בר ביסנא שמו, שבמשך שנה שלמה ממות גדול הדור, אין לשמח חתן וכלה ברחוב העיר עם הדסים, כאות אבל וצער על מותו. והמושל הזה עבר על גזירת החכם והביא הדסים כדי לשמח חתן וכלה, לכן הכישו נחש ולא הצליחו להצילו. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דפים קט ע"ב – קי ע"א).

המקור:פורום חדרי חדרים

איך נצלים מנחשעריכה

שיטה אחת: האי מאן דכרכיה חיויא (נחש נכרך סביבותיו) - לינחות למיא וליסחוף דיקולא (סל) ארישא (דחיויא, למעלה מראשו), ולהדקיה מיניה (יוריד הסל מעט מעט לצד הנחש, ויבדיל בו הנחש מבשרו: שיעלה על הסל: שאם אוחזו בידו או מנתקו בחזקה - יכעוס וישכנו), וכי סליק עילויה (הנחש על הסל) - לישדיה למיא (ימהר וישליכנו במים) וליסלוק וליתי (ויברח לו).

שיטה שנייה : האי מאן דמיקני ביה חיויא (כועס ורודף אחריו, ומריח ריח פעמיו ורודפו): אי איכא חבריה בהדיה - לירכביה ארבע גרמידי ([ארבע אמות] שיפסקו עקבי פעמיו, ולא יוכל להריחם), ואי לא - לישואר נגרא (חריץ של מים ידלוג), ואי לא - ליעבר נהרא,

ובליליא - לותביה לפוריא [יעמיד את מטתו] אארבעה חביתא [על ארבע חביות] (שלא יעלה אליו מהר, ולא יריח ריחו) וניגני [ויישן] בי כוכבי (במקום גלוי, שלא יעלה דרך הגג ויפיל עצמו עליו), ולייתי ארבעה שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה [יקשור ארבעה חתולים לרגלי המטה], וליתי [ויביא] שחפי (ענפים וקסמים וכל דבר המקשקש זה בזה) ולישדי התם [ויפזר שם] (ומשמיע קול כשיעבור עליהן), דכי שמע קלי - אכלי ליה (וירגישו החתולים ויאכלוהו).

האי מאן דרהיט אבתריה - לירהיט בי חלתא (בין החולות, שאין נחש יכול לרוץ שם, ויחזור לאחוריו).

איך אישה תרחיק נחשעריכה

אי איתתא דחזיא חיויא (אישה שנתקלה בנחש) ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה (וחוששת שהוא נמשך אליה לתאות תשמיש) אי לא יהיב דעתיה עילוה (נתנו חכמים הצעה לבדוק) - תשלח מאנה ונשדייה קמיה (תפשוט בגדיה ותשליכם לפניה); אי מכרך בהו (אם נכרך הנחש סביב בגדיה) - דעתיה עילוה, ואי לא - לא יהיב דעתיה עילוה;
מאי תקנתה (אי יהיב דעתיה עלה)?
תשמש קמיה (עם בעלה, ותתגנה בפניו).
איכא דאמרי: כל שכן דתקיף ליה יצריה! אלא תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה (ותזרק ביה), ותימא "דישתנא אנא (דרך נשים לי)"! (ולחש בעלמא הוא).
האי איתתא דעייל בה חיויא (כשהוא תאב לה נכנס כולו באותו מקום) ליפסעה (יפסקו את רגליה זה מזה) ולתבוה אתרתי חביתא (מקצתה על זו ומקצתה על זו, כדי שיפתח רחמה) וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי [ולשים על גחלים] (כי היכי דניסליק ריחא) וליתי אגנא דתחלי (סל מלא שחליים) וחמרא ריחתנא (שיש לו ריח טוב) ולותבו התם (על גבי קרקע תחת מושבה) וליטרוקינהו בהדי הדדי (היין והשחליים כדי שיעלה הריח), ולינקוט צבתא בידה (איטנליי"ש [מלקחיים]) דכי מירח ריחא - נפיק ואתי, ולישקליה וליקלייה בנורא, דאי לא (קלי ליה) - הדר עילוה.

'הסבר עממי:אישה שנתקלה בנחש וחוששת שהוא נמשך אליה מינית, נתנו חכמים הצעה לבדוק אם אכן נמשך אליה הנחש; תפשוט את בגדיה ותשליכם לפני הנחש. אם נכרך הנחש סביב בגדיה סימן שהתאווה לקיים איתה יחסי מין, ואם לא נכרך בבגדיה סימן שלא נמשך אליה ואין לה ממה לחשוש. אם נכרך הנחש על בגדיה, כלומר מתאווה הוא לשכב עמה, כיצד תינצל מתאוותו? ובלשון חכמים: "מה תקנתה"? תשובה: תקיים יחסי מין עם בעלה בפני הנחש, יראה הנחש שהיא שוכבת עם מישהו אחר ותתגנה בעיניו, כך יניח לה וילך לו. חכם אחר טען שהצעה זו לא תועיל, אלא להפך - תגביר את תאוות הנחש, הוא יראה אותה מקיימת יחסי מין עם בעלה ותשוקתו תבער. לכן הציע חכם זה הצעה אחרת כדי להינצל מתשוקת הנחש: האישה תקצוץ מציפורניה ומשערותיה ותשליך אותם לפני הנחש ותאמר: "אני במחזור וטמאה נידה" כך תתגנה בעיני הנחש והוא ילך לו. עוד אמרו החכמים שאם האישה לא הצליחה להינצל מתאוות הנחש, והוא הספיק לממש את תאוותו ונכנס אל תוך איבר מינה - כיצד יוציאו אותו ממנה? תעמוד האישה על שתי חביות בפישוק רגליים. מתחת לרגליה הפשוקות, מול איבר מינה, יצלו בשר על גחלים יחד עם קערה מתובלת בשחליים (צמח תבלין) עם יין רותח. יריח הנחש את ריח המטעמים ויצא החוצה, כשייצא יתפסוהו בצבת ויזרקו אותו לאש עד שיישרף, כי אם לא יישרף יחזור הנחש אל אותה אישה כדי לספק את תאוותו המינית.המקור (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי, עמוד א).

מקור: מסכת שבת ק"י,א'

הערות שולייםעריכה

  1. למשל: בימי המשנה והתלמוד הכירו גם בסגולותיו הרפואיות של הצמח. לדברי שמש, הספרות התלמודית מתארת, למשל, שימוש בקוצים של הסירה לריפוי שחין, שהוא שם כללי למחלות עור. ראו עוד כאן

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.