Fandom

Ventura Daniel Wiki

אלדד הדני

7,435דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

אֶ‏לְדָּ‏ד הַ‏דַּ‏נִי היה סוחר ונוסע במאה ה-9 (מתוך אוצר ישראל). הוא סיפר שהוא בן מחלי משבט דן ויחד עם שבטי נפתלי, גד ואשר משלו במדינה באפריקה המזרחית קרוב לשפת ים סוף ולשון ים עדן. לדבריו שוכנים שם יתר השבטים. וכך מובא בספרו של י. ד. אייזנשטיין דעת

חוות שעתעריכה

(מהויקיפדיה העברית הערך קירואן קישור לויקיפדיה


"בשנת 880 ביקר אלדד הדני בעיר ותיאר באוזני הקהילה המקומית את מסעותיו. הוא ריתק את מאזיניו גם בעברית השגורה בפיו, והביא עימו מקבץ דינים שנהגו לטענתו בקרב השבטים האבודים. אלו נראו תמוהים בקרב אנשי קירואן, אולם משנשלחו לרב צמח בן חיים בסורא הוא ניסה ליישבם"

הציטוט:(ראו קישור מטה):" ויש לומר שאינו כלל רחוק שאלדד זה שגג והחליף מרוב צרותיו שעברו עליו וטורח הדרך המענה גוף האדם."

על עצמועריכה

וזה שמי, אלדד בן מחלי בן יחזקאל בן חזקיה בן עלוק בן אבנר בן שמעיהו בן חתר בן חור בן אלקנה בן הלל בן טוביה בן פדת בן עינן בן נעמן בן טעם בן טעמי בן אונם בן גאול בן שלום בן כלב בן עמרם בן דומם בן עובדיהו בן אברהם בן יוסף בן משה בן יעקב בן כפור בן אריאל בן אשר בן איוב בן שלם בן אליהוא בן אהליאב בן אחיסמך בן חושים בן דן בן יעקב אבינו ע"ה ושלום לכל ישראל אמן.

שגר אגרות הללו מר אלדד זה לספרד שנת ארבעים ושלש (ד"א תרמ"ג 883). וזה מר אלדד מלא תורה ומצוות, ואם ישב אדם עמו מבקר ועד ערב לא יפסק לשונו מטעמי תורה בלשון קודש, ומתוקים דבריו מדבש ונופת צופים. הקב"ה ייתן לו שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא.

על השבטים שעימועריכה

והללו ארבעה שבטים שהם דן ונפתלי גד ואשר חונים בחוילה הקדומה אשר שם הזהב והם מקומות טובים וקיימים במלכות פרויים ממשלת הורינוס, ובוטחים בקונם תחלה והאל בעזרם. והשבטים האלה שמו ידיהם בעורף אויביהם, ובכל שנה ושנה עושים מלחמה עם שבע מלכויות ושבע ארצות. ושמות הארצות האלה תוסינ"א וקמת"ו וקוב"א ותריאוג"י ותקול"א וכרמ"א וקאלו"ם והם מעבר לנהרי כוש. ואלו ד' שבטים יש להם זהב וכסף ואבנים טובות וצאן ובקר וגמלים וחמורים הרבה מאד, וזורעים וקוצרים ויושבים באהלים. וכשירצו נוסעים וחונים עם אוהליהם מגבול לגבול מהלך שני ימים על שני ימים, ובמקום שהם חונים אין לך מקום [שתכנס שם רגל ואינם חונים] כ"א בשדות וכרמים.

ןעל מלכםעריכה

ושם מלכם עוזיאל, ושם הנשיא הגדול אליצפן מבני אהליאב למטה דן, ודגלו לבן כתוב בשחור: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. ובעת אשר יבקש לצאת למלחמה יצעק הצועק בקול שופר ויבא שר הצבא ויצאו החיילות מאה ועשרים אלף דגלים לבנים קטנים. וכל חדש וחדש (צ"ל שלשה חדשים) יוצא שבט אחד למלחמה והשבט עומד בחוץ שלשה חדשים, וכל מה שיביאו משלל אויביהם יחלקו עם שבט שלהם. ומבני שמשון שבט בן דן אלו על כולם, אין בורחים כלל כי בושה גדולה אצלם, והם כחול הים עתה ואין להם עסק כ"א מלחמה, ובעת שילחמו יאמרו, לא טוב לגבור שינוס, ימות בחור ואל ינוס, יחזק לבו אל ה', ואומרים כמה פעמים וצועקים כולם יחד, שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד, ואז ישמרו כולם.

וכך הם עושים עד משלם ג' חדשים וחוזרים, ומביאים כל השלל למלך עוזיאל ומחלק הכל עם כל ישראל. וזה החוק להם מהמלך דוד עד היום. והמלך עוזיאל לוקח חלקו ונותן המלך לכל החכמים בעלי תורה יושבי אהלים חלקם ואח"כ כולם נוטלים חלקם והנשיא על המלחמה. וכן עושים בשלשה חדשים יוצא נפתלי, בשלשה חדשים יוצא גד, וכן כולם עד תשלום י"ב חדש וחוזריו חלילה.

ועל הכהנים והלוויםעריכה

ועוד שבט משה רבינו ע"ה הצדיק עבד ה', ונקרא שמו אצלנו שבט ינוס שנס מע"ז ודבק ביראת ה'. והים סובבו מהלך שלשה חדשים על שלשה חדשים ושוכנים בבתים מפוארים ובבניינים הדורים ובמגדלים יכינו לעצמם בזמן שמחתן על הלפנט (פיל). ואין עימהם דבר טמא ולא עוף טמא ולא חיה טמאה ולא בהמה טמאה ולא זבוב ולא פרעושים ולא כנים ולא שועלים ולא עקרבים ולא נחשים ולא כלבים, כי כל זה יצא מהע"ז שיעבדו בארץ, זולתי צאן ובקר ועופות. וצאנם יולידו שתי פעמים בשנה, וגם זרעם יזרעו שתי פעמים בשנה, וזורעים וקוצרים, ולהם גנות ופרדסים וזיתים ורימונים ותאנים וכל מיני קטניות ואבטיחים וקישואים ובצלים ושומים ושעורים וחטים ומכל אחד יצא מאה [שערים].

והם בעלי אמונה, ותלמוד שלהם כולו לשון הקדש, וכך הם שונים: ככה למדונו רבותינו מפי יהושע בן נון מפי רבנו משה מפי הגבורה. ואינם יודעים בחכמים כי בבית שני היו ולא השיגום. ואינם יודעים לדבר כ"א בלשון הקדש, וכולם טהורים בעלי טבילה, ואינם נשבעים כלל, ומי שזוכר השם לבטלה יצעקו עליו ויאמרו כי בעוון שבועה בניכם ימותו קטנים. והם מאריכים ימים ויחיו מאה שנה או מאה ועשרים שנה, ולא בן ימות בחיי אביו, וישיגו לשלשה או ארבעה דורות, והם זורעים וקוצרים [בעצמם] לפי שאין להם עבדים ושפחות, וכולם שווים. ואין סוגרים בתיהם בלילה כי בושה הוא להם, והולך נער עם המקנה מהלך עשרה ימים ואין מפחד לא מליסטים ולא משדים. וכולם לווים ואין להם לא כהן ולא ישראל ועדיין [עומדין] בקדושתו של משה רבנו הצדיק עבד ה'.

על שאר השבטיםעריכה

ובני זבולון חונים בהררי פארן, ומגיעים בשכונתם [של בני יששכר], ונוטעים אהלים של שער הבאים להם ממדינת ארמיניא, ומגיעים עד נהר פרת ועוסקים בפרקמטיא. ויש להם ארבע מיתות ב"ד על אופניהם.

ושבט ראובן נגדם מאחורי הר פארן, ויש ביניהם שלום ואחווה וריעות. ואלו (השבטים הנ"ל) הולכים בידח למלחמה וכורתים (גוזלים) הדרכים, וכל שללם ביחד יחלוקו, והולכים בדרך מלכי מדי ופרס, ומדברים בלשון הקודש ובלשון פרס, ועימהם מקרא ומשנה ותלמוד ואגדה, וכל שבת ושבת פותחין טעמי תורה בלשון הקדש והסברא בלשון פרס.

ושבט אפרים וחצי שבט המנשה שם בהררי נגד מדינת מכה טעות הישמעאלים, והם אלו זעומי נפש וקהויי לב, בעלי סוסים וכורתים הדרכים ולא יחוסו על שונאיהם ואין להם מחיה כ"א מהשלל, והם אלו גיבורי מלחמה אחד מהם יוציא באלף.

ושבט שמעון וחצי שבט המנשה הם בארץ כשדים רחוקה ששה חדשים, ואלו הם מרובים מכולם ולוקחים מס מעשרים וחמשה מלכויות וקצת מהישמעאלים פורעים מס.

ואנחנו אומרים בארצנו שקבלה היא בידינו שאתם בני הגולה שבט יהודה ושבט בנימין תחת אמונת ע"ז בארץ הטמאה המפוזרים תחת רומי שהחריבו בית אלוהינו, והיונים והישמעאלים חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה.

ויש לנו קבלה איש מפי איש שאנחנו בני דן היינו בתחילה בארץ ישראל יושבי אהלים, ולא היה בכל שבטי ישראל בעלי מלחמה גיבורי חיל כמונו. וכשעמד עליהם ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל ועשה שני עגלי זהב נחלקה מלכות בית דוד ונקבצו השבטים ואמרו קומו והילחמו עם רחבעם ועם ירושלים. אמרו לו למה אנחנו נלחמים עם אחינו ועם בן אדונינו דוד מלך ישראל ויהודה, חלילה וחלילה! באותה שעה אמרו זקני ישראל אין לך בכל שבטי ישראל כמו שבט דן גיבורים. מיד אמרו לבני דן קומו והילחמו עם בני יהודה. אמרו לו בחיי ראש דן אבינו אין אנו עושין מלחמה עם אחינו ולא נשפוך דמם. מיד נטלו בני דן חרבות ורמחים וקשתות ונתנו עצמם למות לילך מארץ ישראל, כי ראינו שאין לעמוד. נלך מעתה ונמצא לנו מנוחה ומקום, ואם נמתין עד לסוף יוליכו אותנו. ונתנו לב ונתייעצנו לבא מצרים להחריבה ולהרוג כל יושביה

ראו גם : עשרת השבטים

ביתא ישראלעריכה

{מתוך הערך בויקיפדיה העברית אלדד_הדני קישור לויקיפדיה


תיאוריו של אלדד הדני על ממלכה יהודית במזרח אפריקה אינם מופרכים, מלכי אקסום וקיסרי אתיופיה הזכירו ממלכה יהודית שהייתה קיימת בצפון-מערב אתיופיה בהרי סאמיאן. הממלכה קמה במאה ה-4 ונשארה על פי ג'יימס ברוס[1] עד למאה ה-17. ממלכה זו התרכזה בעיקר במחוזות דאמבייה וסאמיאן על פי ג'יימס ברוס במאה ה-4 התרחש מרד והתושבים שלא רצו להתנצר וכונו על ידי המלך "ביתא ישראל" בגלל שהם המשיכו לדבוק ביהדות בראשם עמד פינאיס שהיה גם מלכם הראשון שייחס לעצמו מוצא מעזריהו בנו של צדוק הכהן שחזר לאתיופיה עם מנליק הראשון ‏‏‏‏[2], על פי המסורת הנוצרית אותם יהודים לקחו עימם את ארון הברית והחביאו אותו באי באגם טאנה מאיימת הנוצרים. הביתא ישאל רצו להבדיל עצמם מהתושבים ולכן התיישבו במזרח במחוזות דאמבייה ו-סאמיאן ובכך קמה הממלכה היהודית באזור שהתקיימה עד לסיום האנקיוויזציה האתיופית ב-1627. הממלכה היהודית באזור הרי סאמיאן הייתה קיימת קרוב ל-1300 שנים על פי ג'יימס ברוס.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ג'יימס ברוס, המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 408
  2. ג'יימס ברוס, המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 408.‏

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית