Family Wiki
Register
Advertisement
Kisse

"כסא אליהו: ב"קבר דוד" בהר ציון - צילמה: תמר ירדני

פרופ' אביגדור שנאן הציג בסדרת ההרצאות מבט אחר על דמותו של אליהו הנביא:"כאש ודבריו כתנור בוער"

עד אשר קם אל יהי לו זכר / ירבעם בן נבט אשר חטא והחטיא את ישראל ויתן לאפרים מכשול להדיחם מאדמתם / ותגדל חטאתו מאוד ולכל רעה התמכר עד אשר קם נביא כאש ודבריו כתנור בוער / וישבור להם מטה לחם ובקנאתו המעיטם בדבר אל עצר שמים ויורד שלוש אישות ... בכל זאת לא שב העם ולא חדלו מחטאותם / עד אשר נסחו מארצם ויפוצו בכל הארץ (בן סירא מז, לו – מח, יט) מתוך: "אדם ועולמו – מבוא לספרות האגדה / פרופ' אביגדור שנאן

לא כך כתוב בתנ"ך- המקרה של אליהו הנביא[]

לא כך כתוב בתנ"ך- המקרה של אליהו הנביא סמינר אבות ומייסדים - 23-24 במרץ 2018

פרופ' אביגדור שנאן הירצה על הנושא: אליהו: מנביא זועם לסב רחום ומגלה סודות
יום העיון נערך ב"שבת הגדול", שבת בה מוזכר בהפטרה אליהו הנביא:

Cquote2 הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם (מלאכי, ג, כ"ג- כ"ד) Cquote1

במרכז ההרצאה הוצגה דמותו בספרות האגדה, בה הוא אין הוא מופיע כדמות קפדנית ומחמירה כמו במקרא. "עומד בצידם של האנשים בעת צורה וצוקה, מגלה להם סודות אלוהיים ומתארח בכל טקס ברית מילה". להלן דוגמאות אחדות:

מי שאמר דילטורייא על בני[]

  • "אל תראני שאני שחרחורת רבי סימון פתח: (משלי ל) אל תלשן עבד אל אדוניו. נקראו ישראל עבדים, שנאמר: (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים. ונקראו הנביאים עבדים, שנאמר: (עמוס ג) כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. כך אמרה כנסת ישראל לנביאים: אל תראוני בשחרחרותי. אין לך שמח בבני, יותר ממשה. ועל ידי שאמר: (במדבר כ) שמעו נא המורים. נגזר עליו שלא יכנס לארץ. דבר אחר: אין לך שמח בבני, יותר מישעיהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא ישעיה בנפשך את רשאי לומר (שם) כי איש טמא שפתים אנכי. ניחא, שמא ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אתמהא?! תא חמי מה כתיב תמן: "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה". אמר רב שמואל: 'רצפה' רוץ פה רצוץ פה, למי שאמר דלטוריא על בני.

ודכוותיה כתיב באליהו: שנאמר: (מלכים א יט) ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל, כי עזבו בריתך בני ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בריתי?! שמא בריתך! ואת מזבחותיך הרסו. אמר לו: מזבחותי?! שמא מזבחותיך! ואת נביאיך הרגו בחרב. אמר לו: נביאי?! ואת מה איכפת לך! אמר לו: ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה. תא חמי, מה כתיב תמן? ויבט והנה מראשותיו עוגות רצפים. מה הוא רצפים? אמר רבי שמואל בר נחמן: רוץ פה, רצוץ פיות, בכל מי שאמר דילטורייא על בני.

רבי יוחנן מייתי לה מן הדא: (ישעיה יז) משא דמשק הנה דמשק וגו' עזובות ערי ערוער. מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער, והלא ערוער בתחום ארץ מואב?! אלא שס"ה בתי עבודות כוכבים היו בדמשק כמנין ימות החמה. והיו עובדים כל אחד ואחד יומו, והיה להם יום אחד, שהיו על כולן באותו היום ועובדין אותם, וכולם עשו ישראל הגמוניא ועבדו אותם. שנאמר: (שופטים י) ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו'.

ובאותה שעה שאמר אליהו על ישראל לשון הרע. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אליהו! עד שאתה מקטרג את אלו, בא וקטרג את אלו! הדא הוא דכתיב: (מלכים א יט) לך שוב לדרכך מדברה דמשק. רבי אבהו וריש לקיש הוו עללין לחדא מדינתא דקיסרין אמר ליה רבי אבהו לרבי שמעון בן לקיש: מהו כן עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא? נחת ליה ריש לקיש מן חמריה וספא חלא ויהב בפומיה. אמר ליה: מהו כן? אמר לו: אין הקדוש ברוך הוא רוצה, במי שאומר דילטורייא על ישראל. (שיר השירים רבא, א' ו')

הקב"ה לא מקבל את הקנאות הזאת, ונראה שהסיבה לכך, בגלל שכאן שוב אליהו מקנא לעם כולו, נוסף לכך הקנאות כאן מופנית כלפי הקב"ה ולא כלפיהם, וממילא הופכת להיות דילטוריא על ישראל 7 , הקב"ה מצפה מאליהו שיקנא לחוטאים, וילמד זכות על ישראל, כפי שעשה על הר הכרמל, וכפי שעשה פינחס שקנא לה' והרג את זמרי אבל ויפלל על בני ישראל.

חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך[]

מובא פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כח "וכך היו ישראל נהוגים למול עד שנחלקו לשני ממלכות ומלכות אפרים נמנעה מהם ברית מילה ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה ונשבע לשמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ... ועמד אליהו ז"ל וברח לו להר חורב, שנ' ויקם ויאכל וישתה, ושם נגלה לו הב"ה אמר לו מה לך פה אליהו, קנא קנאתי, אמ' לו לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנ' פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכאן קנאת, חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית, שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית, שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים".

והנה אנו רואים שהקב"ה אומר לאליהו אתה רואה בעיניך איך הם מלים את בניהם, אנו רואים שחשוב לו לקב"ה שהקנאים יהיו גם מליצי יושר על ישראל, נראה שהקנאי האמיתי הוא מי שאוהב את ישראל ומוכן למסור נפשו עליהם, ולכן זה גם רצונו של אליהו לראות זכות לישראל, ולכן לאחר הסתלקותו הקב"ה נותן לו משאלות לבו ללמד זכות על ישראל. וכך יש ללמוד מדרך הסתלקותו של אליהו, שבודאי מלמדת על שיא מדרגתו "ויהי המה הולכים הלוך ודבר (מלכים ב' ב,יא) במה היו עוסקין? ר' יהודה ברי דרב אייבו אמר: בנחמות של ירושלים היו עוסקין". וכיון שמתוך אהבת ישראל נסתלק מן העולם, משמע שזו המדרגה היותר גבוהה שלו, וכל קנאותו נבעה מתוך אהבה יתרה זו שהיתה לו כלפיהם.

עוד נראה שקנאות אינה יכולה להיות הנהגה מתמדת בישראל, אלא מעשה חד פעמי שנעשה במקום חלול השם, והקנאות באה כדי לקדש את השם, ולכן אומר הקב"ה לאליהו שוב אתה מקנא לי, אם זה נעשה שוב ושוב לא יפעל את פעולתו הרצויה ולכן אין להשתמש בו בתמידות.הרב דוד דב לבנון דומותו של קנאי


"מי גילה סוד לעולם"[]

אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי [אליהו הנביא היה מצוי תדיר בישיבתו של רבי], יומא חד ריש ירחא הוה, נגה ליה ולא אתא [יום אחד היה ראש חודש, שקעה השמש ולא בא], אמרו ליה: מאי טעמא נגה ליה למר? אמר להו: אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה, וכן ליצחק וכן ליעקב. [ענה להם: איחרתי לבוא כיון שטרחתי להקים את אברהם, ליטול את ידיו, שיתפלל, ואז להשכיבו בחזרה, וכן ליצחק וכן ליעקב] ולוקמינהו בהדי הדדי? [שיקים את שלושת האבות יחד?] סברי: תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה. [ישנו חשש שמא יגבירו יחדיו את הרחמים ויביאו את המשיח בטרם זמנו] א"ל: ויש דוגמתן בעולם הזה? אמר ליה איכא ר' חייא ובניו. גזר רבי תעניתא, אחתינהו לר' חייא ובניו, אמר: משיב הרוח, ונשבה זיקא, אמר: מוריד הגשם, ואתא מיטרא. [גזר רבי תענית, אביאו את ר' חייא ובניו, ותפילותיהם נענו מיד] כי מטא למימר מחיה המתים, רגש עלמא, אמרי ברקיעא: מאן גלי רזיא בעלמא? אמרי: אליהו. [מי גילה בעולם סוד זה? אליהו] אתיוהו לאליהו, מחיוהו שתין פולסי דנורא, אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו. [הביאו את אליהו, והכוהו שישים רצועות של אש, ובתגובה הוא הגיע לבית המדרש, נדמה להם כדוב, והטרידם] כנזכר במקומות רבים בש"ס, בבית מדרשו של רבי מחבר המשנה התרחשו גילויים שונים. יש לכך קשר לעודה שהוא ערך את המשנה, שעניינה נתינת ציונים ואיפיון שיטות התנאים, על הלכותיהן העיקריות. היכולת לראות ולהבין את מהותן של השיטות - הביאה לגילויים רבים. מהר"ל מבאר ששלושת האבות היו שונים בדרכיהם ובשיטותיהם זה מזה, וסך כל שלושתם יחד − הקיפו את כל השיטות והאפשרויות של עבודת השם בעולם. לכן אם התפללו יחד וביקשו על הגאולה – הדבר היה מתרחש מיד. המרחק הקיים בין דבר שהוא בכח לבין הוצאתו בפועל נובע מכך של'בפועל' יש כללים אחרים, ובדרך כלל כאשר דבר הוא רק בכח הוא לא מקיף את כל האפשרויות והסיטואציות שיש ב'בפועל'. לפיכך כאשר שלושת האבות המקיפים את הכל יעמדו ויתפללו − הדבר יצא לפועל מיד.

אימתי משיח יבוא[]

ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי אמר ליה אתינא לעלמא דאתי אמר ליה אם ירצה אדון הזה אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול ג' שמעתי אמר ליה אימת אתי משיח אמר ליה זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפיתחא דקרתא (של עיר רומי . שבעיר רומי היה אותו שער:) ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא איעכב אזל לגביה אמר ליה שלום עליך רבי ומורי אמר ליה שלום עליך בר ליואי א"ל לאימת אתי מר א"ל היום אתא לגבי אליהו א"ל מאי אמר לך א"ל שלום עליך בר ליואי א"ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי א"ל שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א"ל הכי אמר לך (תהלים צה, ז) היום אם בקולו תשמעו (של הקב"ה תשמעו:) שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא אימתי בן דוד בא אמר מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות אמרו לו אין אנו מבקשין ממך אות א"ל לכשיפול השער הזה ויבנה ויפול ויבנה ויפול ואין מספיקין לבנותו (פעם שלישית:) עד שבן דוד בא אמרו לו רבינו תן לנו אות אמר להם ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשין ממני אות אמרו לו ואף על פי כן אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס (שירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות (דף נה.) דן יוצא ממערת פמייס ומפרש התם שפיר:) לדם ונהפכו לדם בשעת פטירתו אמר להן העמיקו לי ארונ (עשו לי קבר בקרקע עמוק)

"והיה מעשה צדקה שלום"[]

והיה מעשה צדקה

על סיפורי עם[]

על סיפורי עם

על אליהו הנביא בספרות העברית בת-זמננו[]

מאת: בלהה בן אליהו
להלן דוגמא אחת: . סיפורי המקור החסידיים

בסיפור "גילוי אליהו" מצויים פרטים רבים מהווי החיים החסידיים, ומשולבים בו מוטיבים ספרותיים שמלוקטים מסיפורים חסידיים רבים, אך את המקור לשלד המרכזי של הסיפור ניתן למצוא בשלושה סיפורים חסידיים מסוימים שהורכבו ביצירתו של עגנון יחד.

  1. סיפור התשתית המרכזי מצוי באנתולוגיה "סיפורי הבעש"ט" שערך עגנון.[9] שֵם הסיפור ב"סיפורי הבעש"ט" זהה לשמו ב"האש והעצים": "גילוי אליהו",[10] ובדבר זה כשלעצמו יש כדי לעורר השוואה בין הסיפורים.[11] הסיפור החסידי המקורי הופיע בשני לקטים חסידיים, "קהל חסידים"[12] ו"עדת צדיקים".[13] השוואה בין סיפורי המקור ונוסח הסיפור המובא ב"סיפורי הבעש"ט" מלמדת שלמעט תיקוני לשון ותרגומי מילים אין שינויים משמעותיים בין הסיפורים.
  2. בדיקת התאריכים מעלה שאת הכותרות ואת הגימורים האחרונים ל"סיפורי הבעש"ט" כתב עגנון לאחר שנת 1945, שכן "את הסיפורים כתב על גבי ההגהה האחרונה של 'תמול שלשום' שיצא לאור בשנת 1945 ומכאן שההגהות נכתבו לאחר שנה זו".[14] הסיפור שאנו עוסקים בו פורסם לראשונה שנתיים לאחר מכן, בעיתון "הארץ" בשנת 1947. סמיכות הזמנים מחזקת את הקביעה שהסיפור החסידי "גילוי אליהו" שב"סיפורי הבעש"ט" שימש את עגנון כחומר גלם לסיפורו "גילוי אליהו", שפורסם ב"הארץ" ושולב לאחר מכן ב"האש והעצים".
  3. סיפור תשתית שני לסיפור "גילוי אליהו" נמצא בספרו של עגנון "ספר, סופר וסיפור" בשם "ספרו של אליהו".[15] הסיפור לקוח מתוך הספר "סיפורי קדושים".[16] מאחר שיש שינויים בין המקור בסיפורי קדושים ובין הסיפור ב"ספר, סופר וסיפור" וישנם פרטים שבהם סיפורנו קרוב יותר למקור ב"סיפורי קדושים", אביא ציטוטים משווים לסיפורנו משני המקורות. בנספח ב מובאת טבלת השוואה בין סיפור התשתית "ספרו של אליהו" לבין סיפורנו.
  4. סיפור התשתית השלישי אינו מהווה מודל למבנה הסיפור, אך הוא משמש מקור לדרך עיצובו של אליהו ככפרי ולאפיון מידותיו של הבעש"ט. סיפור זה מופיע אף הוא ב"סיפורי הבעש"ט" שליקט עגנון ונקרא "נסיון"[17] (מובא בנספח ג). מקורו של הסיפור בספר "מעשיות ומאמרים יקרים", והוא מובא כמצוטט מהספר "רחמי אב".[18]

הערות:
[9] סיפורי הבעש"ט, מהדורה מהודרת ומאוירת, ירושלים ותל אביב תשמ"ז, עמ' 192–193 (להלן: סיפורי הבעש"ט). הסיפורים באנתולוגיה זו לא עברו עיבוד והרחבה ספרותית למעט תיקוני לשון אשר "גם כאשר תיקנם וגם כאשר כתב אותם מחדש, אבינו נשאר נאמן למקור ולא שינה את תוכנם ואת צורתם של הסיפורים, הוא תיקן במיוחד את הלשון והתחביר ותרגם לעברית מילים ומשפטים שנכתבו במקור באידיש, כן פתח את רוב ראשי התבות שאינם נהוגים היום. הסיפורים שומרים על רוחם וסגנונם המקוריים גם לאחר שינוים שלו שלא כמו הסיפורים החסידיים ששילב בסיפוריו שנהג בהם יד חפשית" (אמונה ירון, "על עריכת הספר" [אחרית דבר לנ"ל], עמ' 244).

[10] סיפורי הבעש"ט, עמ' 192.

[11] את שמות הסיפורים קבע עגנון למעט בודדים ששמותיהם ניתנו על ידי העורכים וסומנו באריחיים (ירון [לעיל הערה 9], עמ' 244).

[12] קהל חסידים, לבוב [חש"ד], יא, ע"א.

[13]עדת צדיקים, למברג תרכ"ד, עמ' כז–כח.

[14] ירון (לעיל הערה 9), עמ' 244.

[15]"ספרו של אליהו", בתוך: עגנון, ש
ולא ראו עוד

המקור:מה בין סיפורי לאותם שכל יד כותבת" : על פשר ההתגלות בסיפור "גילוי אליהו" לש"י עגנון ועל דרך עבודתו בעיבוד סיפורים חסידיים. ‬

אליהו ואלישע: מורה ותלמיד[]

מאת: פרופ' יאיר זקוביץ
בספר מלכים מצויות נקודות מגע מועטות בין אליהו לבין אלישע, המציגות אותם כמורה וכתלמיד. למרות קווי דמיון בין שתי הדמויות ומעשיהן, ניכרים הבדלים מהותיים בין השניים. על הדומה ועל השונה תעמוד ההרצאה. אצביע על מורכבות היחסים הספרותיים ביצוב שתי הדמויות.

אליהו הנביא בפיוט ובזמר[]

איש חסיד היה[]

איש חסיד היה ישי בר מרדכי
אִישׁ חָסִיד הָיָה בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה
בְּבֵיתוֹ עָסַק מִלֵּבוֹשׁ וְאֵין בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ
גּוֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה
דִּבְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה
הֲמִבְּלִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל בְּעֵרֹם וּבְחֹסֶר כֹּל
וְתוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה
זָהִיר כְּבַר נָשׁוּק הֲלֹא תֵצֵא לַשּׁוּק
חַנּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו
טוֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה
יָעַצְתְּ בְּדַעַת וּבְחָכְמָה עֲצָתֵךְ בְּלִי לְהַסְכִּימָה
כְּצֵאתִי לְבשֶׁת וְלִכְלִמָּה מִבְּלִי כְסוּת וְשַׂלְמָה
לְאֵין בְּיָדִי לְפוֹרְטָה אֲפִילוּ שָׁוֶה פְרוּטָה
מִהֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים
נִלְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל ה' אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ
סָחוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם
עָבַר בַּשּׁוּק בְּשִׂבְרָתוֹ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִקְרָאתוֹ
פָּץ לוֹ הַמְבַשֵּׂר בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר
צַוֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ
קְרָא לְמִי בְדַעְתּוֹ קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ
רָחַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ עֶבֶד לִמְכּוֹר אֶת אֲדֹנוֹ
שָׁת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ
תַּגָּר קְנָאוֹ בַּאֲהָבִים בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים
תְּבָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ אִם בְּבִנְיַן חָכְמָתֶךָ
תַּכְלִית טְרַקְלִין וּפַלְטְרִין הֲרֵי אַתָּה בֶן חוֹרִין
יוֹם רִאשׁוֹן בְּמִפְעָלִים פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים
שִׁוַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה
יָזַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי
בּוֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן
רַחֲמֶיךָ יִכָּמְרוּ בַּחֲנִינָתִי כִּי לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי
מַלְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ
רַבּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה
דָּץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ
כְּלוּלַת מִגְדָּלִים נָאִים לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים
יִזָּכֵר לְךָ עַתָּה אֶתְמוֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
חָפְשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחֲרוּר
זֶה קִיְּמוֹ בֶאֱמֶת וּפָרַח לוֹ אִישׁ הָאֱמֶת

אליהו הנביא, אליהו התשבי אליהו הגלעדי[]




גרסת יוסף שפינדל

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי
אֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ,
אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי

בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ,
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ,
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ
יָבוֹא אֵלֵינוּ
עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד
יָבוֹא אֵלֵינוּ
עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד

הפיוט המלא

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא...
אִישׁ אֲשֶׁר קִנֵּא לְשֵׁם הָאַל
אִישׁ בֻּשַׂר שָׁלום עַל יַד יְקוּתַיאֵל
אִישׁ גַּשׁ וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא...
אִישׁ דּורות שְׁנֵים עָשָׂר רָאוּ עֵינָיו
אִישׁ הַנִּקְרָא בַּעַל שֵׂעָר בְּסִימָּנָיו
אִישׁ וְאֵזור עור אָזוּר בְּמָתְנָיו.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...
אִישׁ זָעַף עַל עובְדֵי חַמָּנִים
אִישׁ חָשׁ וְנִשְׁבַּע מִהְיות גַּשְׁמִי מְעונִים
אִישׁ טַל וּמָטָר עָצַר שָׁלשׁ שָׁנִים.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...
אִישׁ יָצָא לִמְצוא לְנַפְשׁו נַחַת
אִישׁ כִּלְכְּלוּהוּ הָעורְבִים וְלא מֵת לַשַּׁחַת
אִישׁ לְמַעֲנו נִתְבָּרְכוּ כַּד וְצַפַּחַת.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...
אִישׁ מוּסָרָיו הִקְשִׁיבוּ כְּמֵהִים
אִישׁ נַעֲנָה בָּאֵשׁ מִשְּׁמֵי גְּבוהִים
אִישׁ סָחוּ אַחֲרָיו ה' הוּא הָאֱלהִים.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...
אִישׁ עָתִיד לְהִשְׁתַּלֵּחַ מִשְּׁמֵי עֲרָבות
אִישׁ פָּקִיד עַל כָּל בְּשׂורות טובות
אִישׁ צִיר נֶאֱמָן לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבות.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...
אִישׁ קָרָא קַנּא קִנֵּאתִי לה' בְּתִּפְאָרָה
אִישׁ רָכַב עַל סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה
אִישׁ שֶׁלּא טָעַם טַעַם מִיתָה וּקְבוּרָה.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...
אִישׁ תִּשְׁבִּי עַל שְׁמו נִקְרָא
תַּצְלִיחֵנוּ עַל יָדו בַּתּורָה
תַּשְׁמִיעֵנוּ מִפִּיו בְּשׁורָה טובָה במְהֵרָה
תּוצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאורָה.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...
אִישׁ תִּשְׁבִּי תַּצִּילֵנוּ מִפִּי אֲרָיות
תְּבַשְּׂרֵנוּ בְּשׂורות טובות
תְּשַׂמְּחֵנוּ בָּנִים עַל אָבות
בְּמוצָאֵי שַׁבָּתות.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...
כַּכָּתוּב: הִנֵּה אָנכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוא יום ה' הַגָּדול וְהַנּורָא:
וְהֵשִׁיב לֵב אָבות עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבותָם...
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...
אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָּנָיו בַּחֲלום
אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לו שָׁלום
וְהֶחֱזִיר לו שָׁלום
ה' יְבָרֵךְ אֶת עִמּו בַּשָּׁלום.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ...

אליהו הנביא על מפת ארץ ישראל[]

להרצאתו של זאב ח ארליך - ז'אבו

אתרי אליהו הנביא בארץ ישראל

בית הכנסת בדורה אירופוס[]

ראו גם :בית הכנסת העתיק בדורה אירופוס ויפסחו על המזבח אשר עשה, וכי הוא עשה והלא הם עשו? אלא מלמד שחיאל עשאו נבוב ושמו אותו בתוכו, ואמרו לו: כשתשמע את הקול מיד חתה האש אשר בידך והדלק מתחתיו, מיד זימן הקב"ה נחש ונשכו ומת. (ילקוט שמעוני רי"ד)

חיאל בית האלי בספרות האגדה

בילקוט שמעוני מסופר כי חיאל לא שמר את מצוות האל והסית לעבודת האל בעל, שקיימה איזבל בהר הכרמל :"ונביאי הבעל יודעים שלא היה יכולת להוציא אש מאליו. מה עשה חיאל ? עמד נגד נביאי הבעל ואמר להם: התחזקו ועמדו נגד אליהו, ואני אעשה לכם דבר כמות שהבעל שולח לכם אש. מה עשה? לקח שני אבנים בידו ונעורת פשתן ונכנס במעי הבעל מפני שהיה חלול והקיש באבנים זה בזה כדי להדליק הנעורת. מיד הרגיש אליהו ברוח הקודש ואמר לפני: רבונו של עולם...מבקש אני ממך שתמית אותו רשע במעי הבעל. מיד ציווה הקב"ה לנחש ונשכו בעקבו ומת".

בין ציורי הקיר בבית הכנסת דורה אורופוס נמצא ציור קיר המתאר את המסופר באגדה בילקוט שמעוני. ייתכן כי הצייר ביקש לשלב את המסופר במסורת האגדה ובין הכתוב בסיפור בספר מלכים א'. הציור צויר במאה השלישית לספירה ולכן יש הסוברים כי זו מסורת קדומה יותר שהשתרשה בספרות האגדה, היות שחיבורו של ילקוט שמעוני מתוארך למאה ה-8.[1]

על הר הכרמל[]

חצר המנזר מטופחת ובה גן קטן. בגן פינת התכנסות ושולחן דרשה, ומספר פסלים עשויים מאבנים. הפריט הבולט ביותר בחצר המנזר הוא פסל אליהו, שהיה לסמלו של המקום. הפסל צופה אל הכניסה אל המבנה, בידו הימנית הוא מניף חרב מעוקמת, וברגלו השמאלית הוא דורך על ראשו הערוף של אחד מנביאי הבעל. על בסיס הפסל מופיעים מספר פסוקים בלטינית, ערבית ובעברית. בחזית הבסיס רשום:

"ויקם אליהו הנביא באש ודברו כלפיד בוער"
בן סירא, מח, א'

בצידו הימני מופיע הפסוק:

"וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת"
מלכים א', יט, י'

ומשמאלו רשום:

"וַתִּפֹּל אֵשׁ-ה', וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים"
מלכים א', יח, ל"ח

פסל אליהו הניצב בחצר אינו הפסל המקורי. הפסל הראשון היה מעשה ידיו של נזיר כרמליתי, מבוואריה והוא הובא לארץ בשלהי שנת 1914 ביזמת האב סיריל שהיה ראש המסדר בכרמל בשנים 1905-1919. ואכן, הפסל המצוי היום בנצרת, עשוי מאבן חול צהבהבת וגסת גרגר, מהסוג ממנו בנויים בית העיר מינכן בבוואריה ‏‏[2].

בעודו מונח באריזתו, פרצה מלחמת העולם הראשונה וחיילים טורקים שערכו פשיטת שוד על המנזר, פרצו אז הארגז בתקווה למצוא בו מטמון. משנתאכזבו, כרתו בזעמם את ראש הפסל ואת ידו הימנית שולפת החרב. הראש הוטל לבור המים הסמוך. לאחר המלחמה הועלה הראש מהבור והושב על כנו אולם היד הקטועה לא נמצאה. ותיקי המטיילים זוכרים את הפסל המקורי שעמד בתוך חורשה מחוץ לחצר המנזר.

אליהו פוסל כשראשו שמוט בעצב על חזהו, כאילו הוא בוש במעשהו. ידו הימנית אוחזת בחרב שמוטה. חוקר ארץ ישראל יהודה זיו סבור כי התנוחה ביטאה חרטה וצער על תוכחת ה': "לֹא בָרוּחַ ה'... לֹא בָרַעַשׁ ה'... לֹא בָאֵשׁ ה' ...(כי אם) בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה". ‏‏[3] לפי תפיסת עולמה של היהדות.

שתי אגדות עם קשורות אל פסל זה. תחילה ייחסו את קטיעת היד לנפוליאון בונפרטה בעת המצור על עכו ב-1799 וכן גם לקאוקג'י בעת קרב משמר העמק. לפי האגדה האמינו השניים כי כל עוד יניף אליהו את החרב הם לא יצליחו במלחמתם, ולפיכך שלחו חיילים לקטוע את היד. אולם אלה רק אגדות משום שבתקופת מצור נפוליאון על עכו טרם נוצר הפסל ובעת קרב משמר העמק הייתה היד קטועה מזמן.

בשנת 1964 או 1958 ‏‏[4] הוצב בחצר המנזר פסל חדש של אליהו מעשה ידיו של הפסל הנצרתי נג'יב נופי. הפסל הישן הועבר אל חצר ביתו של הפסל בנצרת. נופי פיסל את אליהו לפי התפיסה הרווחת בנצרות, והוא מתארו כנביא לוחם הכופה את האמונה הדתית באמצעות חרב שלופה נוטפת דם שהוא נושא בידו המונפת ורגלו נשענת על הראש הכרות של של אחד מנביאי הבעל !.

עוד מקורות[]

כתובות מאותה תקופה
כתובת --משיח --שעלה

שיח שעלה

המשוטט ברחבי המזרח - אליהו הנביא ו"סדר אליהו"[]

מאת: פרופ' חננאל מאק

תנא דבי אליהו זוטא- נוצר/נערך בבבל / איטליה / ישראל התלמודית (968 - 984 לספירה בקירוב) המקור: ספריא, להלן קטע נבחר: מעשה דבי אליהו הנביא אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נ"י אמרו עליו) לעולם יהא אדם ערום ביראה ומענה רך ומשיב חמה ומרבה שלום עם אביו ואמו ועם רבו ועם חבירו ואפילו עם גוי בשוק כדי שיהא אהוב מלמעלה (נוסחא ישנה ואהוב) ונחמד מלמטה וכדי שיהא מקובל על הבריות וכדי שיתמלאו כל ימיו בטובה (נ"י צדיק אבד ואין איש שם על לב מכאן אמרו כל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור שנאמר וידי משה כבדים וכי לא היה לו למשה כר או כסת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל והצבור שרוי בצער אף אני אהיה עמהם בצער. ואשרי מי שמצער עצמו עם הצבור לא יראה אדם הצבור שרוי בצער והוא הולך לביתו ויאכל וישתה ויאמר שלום עלי נפשי ואם עשה כן עליו הכתוב אומר הנה ששון ושמחה הרוג וגו' מה כתיב אחריו ונגלה באזני ה' צבאות זה ענין בינונים וענין הרשעים מהו אומר אתיו אקחה יין ונסבאה שכר משום דבי אליהו וכו') ואמרו רבותינו ז"ל בזמן שישראל שרוין בצער ופירש אחד מהן באים שני מלאכי השרת ומניחין לו את ידיהם על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש עצמו מן הצבור אל יראה בנחמת צבור אלא בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלי נפשי. ואם עושה כן עליו הכתוב אומר (ישעיה כב) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין וגו' מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. עד כאן מדה של בינונים אבל במדת הרשעים מה כתיב שם (שם נו) אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאד מה כתיב בתריה הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו' אלא יצער אדם את עצמו עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו ע"ה שהיה מצער את עצמו עם הצבור שנאמר (שמות יז) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו

קטעים נבחרים[]

תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה בדבר אחר ימים יוצרו [וגו'], זה יום שביעי לעולם, לפי שהעולם הזה הווה ששת אלפים שנה, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים משיח, בעונינו שרבו נכנס עלינו שעבוד בתוך שני אלפים של ימות המשיח, ויצא מהן יותר משבע מאות שנה, שנאמר עשה ה' אשר זמם (איכה ב' י"ז). וכשם שאנחנו עושים שנה אחת שמיטה לשבע שנים כך עתיד הקב"ה לעשות שמיטה לעולם יום אחד, שהוא אלף שנים, שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ' ד'), ואומר והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה (זכריה

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום

פרשה ט"ו עמוד 70

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום11

פרשה י"י עמוד 95

פעם אחת הייתי מהלך בתוך גולה

ויןד קטעים שלא ברור לי הקשר לאליהו הנביא (הערת המחבר)

==אליהו הנביא על מפת ארץ ישראל==

אתרי אליהו הנביא בארץ ישראל

מנביא באש למתרץ קושיות[]

פרופ' אביגדור שנאן ויאיר זקוביץ מרצים על דמותו של אליהו במקרא ובאגדה "מנביא באש למתרץ קושיות". ההרצאה נערכה במסגרת החוג למקרא של כנסת ישראל, והיא משודרת באתר באדיבות הכנסת.

הפיוט אליהו הנביא[]

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי
בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד:

אִישׁ אֲשֶׁר קִנֵּא לְשֵׁם הָאֵל אִישׁ בֻּשַּׂר שָׁלוֹם עַל יַד יְקוּתִיאֵל, אִישׁ גָּשׁ וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אִישׁ דּוֹרוֹת שְׁנֵים עָשָׂר רָאוּ עֵינָיו אִישׁ הַנִּקְרָא בַּעַל שֵׂעָר בְּסִמָּנָיו, אִישׁ וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו:

אִישׁ זָעַף עַל עוֹבְדֵי חַמָּנִים אִישׁ חָשׁ וְנִשְׁבַּע מִהְיוֹת גִּשְׁמֵי מְעוֹנִים, אִישׁ טַל וּמָטָר עָצַר שָׁלשׁ שָׁנִים:

אִישׁ יָצָא לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ נַחַת אִישׁ כִּלְכְּלוּהוּ הָעוֹרְבִים וְלֹא מֵת לַשַּׁחַת, אִישׁ לְמַעֲנוֹ נִתְבָּרְכוּ כַּד וְצַפַּחַת:

אִישׁ מוּסָרָיו הִקְשִׁיבוּ כְמֵהִים אִישׁ נֶעֱנֶה בָאֵשׁ מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים, אִישׁ סָחוּ אַחֲרָיו ה' הוּא הָאֱלֹהִים:

אִישׁ עָתִיד לְהִשְׁתַּלֵּחַ מִשְּׁמֵי עֲרָבוֹת אִישׁ פָּקִיד עַל כָּל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, אִישׁ צִיר נֶאֱמָן לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת:

אִישׁ קָרָא קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' בְּתִפְאָרָה אִישׁ רָכַּב עַל סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה, אִישׁ שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם מִיתָה וּקְבוּרָה:

אִישׁ תִּשְׁבִּי עַל שְׁמוֹ נִקְרָא תַּצְלִיחֵנוּ עַל יָדוֹ בַּתּוֹרָה תַּשְׁמִיעֵנוּ מִפִּיו בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בִּמְהֵרָה בִּמְהֵרָה תּוֹצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה:

אִישׁ תִּשְׁבִּי תַּצִּלֵנוּ מִפִּי אֲרָיוֹת יְבַשְׂרֵנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשַׂמְחֵנוּ בָּנִים עַל אָבוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת:

אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָנָיו בַּחֲלוֹם אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

כַּכָּתוּב הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בֹּא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם

"אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא" הוא פיוט המושר בכל קהילות אשכנז ובחלק מקהילות ספרד[5] במוצאי שבת.

אליהו הנביא ומוצאי שבת[]

אליהו הנביא עשוי בהופעתו לבשר על בוא הגאולה, כפי שנכתב בספר מלאכי: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם..."

בתלמוד הבבלי נאמר "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח." (עירובין מ"ג ע"ב) בעקבות המדרש התקבל כי דמותו של אליהו הנביא ניצבת במרכזה של סעודת מלווה מלכה הנערכת במוצאי השבת.

במהרי"ל כתב "שבמוצאי שבת יושב אליהו זכור לטוב תחת עץ החיים וכותב זכויות של שומרי שבת." (מהרי"ל, סוף הלכות שבת)

תוכן הפיוט[]

קורות חייו של הנביא אליהו הנביא, כפי המסורת היהודית, נחרזו בפיוט לפי אקרוסטיכון אלפבית, ולפי סדרו של ציר הזמן.

מרכיב נוסף הוא השימוש החוזר במילה "איש". יש הסוברים כי הדבר בא להדגיש את העובדה, שלמרות חייו המופלאים ופטירתו שהיו רצופים בניסים רבים, אליהו הנביא היה בן אנוש.

הפיוט בתרבות[]

יחד עם פתיחתם של הפיוטים "שבוע טוב" ו"המבדיל בין קודש לחול", גם הבית הראשון ב"אליהו הנביא", בביצועו של אפרים די-זהב, פתח במשך עשרות שנים את שידורי מוצאי השבת של קול ישראל. ב-2005 החזירה רשות השידור את רצף הפיוטים בביצועו של די-זהב לתוכניות מוצאי השבת של רשת ב'.

קישורים חיצוניים[]

הערות שוליים[]

  1. אביגדור שנאן, עולמה של ספרות אגדה, תל אביב, משרד הביטחון, האוניברסיטה המשודרת, 1987, ע"מ 70-69.
  2. ‏לפי יהודה זיו בכנס ה-19 מחקרי יהודה ושומרון כ' סיוון תשס"ט, מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון‏‏
  3. ‏ מקור: מלכים א', י"ט, י"א- י"ב}}‏
  4. ‏לפי יהודה זיו‏
  5. ראה באתר הזמנה לפיוט.



קישורים חיצוניים[]

אליהו_הנביא קישור לויקיפדיה

Advertisement