אמאלפי

ראו גם:החוף האמאלפיטאני
ראו גם:החוף האמאלפיטאני - גירסת אונסקו - גוגול
ראו גם:טיול לישראלי באזור נאפולי ובחוף אמאלפי

הערך בויקיפדיה[]

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

אמאלפי (Amalfi) הינה עיר במחוז קמפאניה שבאיטליה, השוכנת לחוף מפרץ סאלרנו, כ-37 ק"מ דרומית מזרחית לנאפולי. העיר נמצאת לרגלי הר מונטה צ'רטו (Monte Cerreto) שגובהו 1,315 מטרים. העיר הייתה בירת רפובליקת אמאלפי ששלטה באזור זה של הים התיכון בין השנים 839 - 1200. החוף האמאלפיטאני (Costiera amalfitana), הכולל גם את העיר, הוכרז בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[]

לפי הידוע, אמאלפי מוזכרת לראשונה במסמכים מהמאה ה-6. העיר הוקמה כמקלט של קבוצות פליטים שברחו מפני האוסטרוגותים. בתחילה צמחה העיר תחת חסותם של הביזנטים, ובשלב מאוחר יותר נהנתה העיר מעצמאות הודות לחוסר התעניינותם של הביזנטים בה. החל מהמאה ה-8 הפכה העיר למעצמה ימית מסחרית. העיר סחרה בדגנים, מלח ועבדים, שמקורם באיטליה, ויבאה לאיטליה זהב ממצרים וסוריה וכן משי מהאימפריה הביזנטית.

סוחרי אמאלפי הנפיקו מטבעות משל עצמם, בעוד שאותה עת, במרבית שטחי איטליה השתמשו עדיין בסחר חליפין ולא במטבעות.

במאה השמינית שלטה העיר אמאלפי בצפון הים האדריאטי וספינותיה סייעו לאפיפיור ליאו הרביעי בשנת 848 במלחמתו במוסלמים הסרצנים.

בשנת 1000 לערך הגיעה העיר לשיא כוחה. בעיר, שהייתה תחת שלטון מאנסו הראשון דוכס אמאלפי (966–1004), חיו כ-70,000 תושבים. העיר נותרה עצמאית עד שנת 1073 עת שנכבשה על ידי פוליה הנורמני אולם ניתנה לעיר אוטונומיה מסוימת. בשנת 1131 נהרסה העיר על ידי רוג'רו השני מסיציליה ובשנים 1135, 1137 נכבשה העיר על ידי פיזה. לאחר כיבושים אלה איבדה העיר את מעמדה כמעצמה ימית ואזורית. בשנת 1343 נהרסה העיר על ידי צונמי, ומאותה שנה איבד הנמל של העיר את חשיבותו.

הקתדרלה וקבר אנדראה הקדוש[]

הקתדרלה נבנתה במאה ה-9 אך מאז נבנתה ועוצבה מחדש כמה וכמה פעמים. הבולטות שבהם הן במאה ה-13 ובמאה ה-18. מגדל הפעמונים הצמוד לכנסייה נבנה בין השנים 1180 ל 1270. חזיתה של הקתדרלה ניזוקה קשות בשנת 1861 אך שוחזרה למתכונתה המקורית. בחזית משולבים אלמנטים גותיים עם אלמנטים של אומנות ערבית - אנדלוסית. כמו כן ראוי לציין את הקלויסטר - חצר מוקפת עמודים - הצמודה למבנה הקתדרלה וקרויה "הקלויסטר של גן העדן". החצר משלבת סגנון בנייה ערבי עם פסלים וסרקופגים בסגנון רומאי ואף יסודות מאדריכלות ימי הביניים.

בשנת 1206 לאחר סיום הקמת הקתדרלה של העיר הועברו לקתדרלה מהעיר קונסטנטינופול שרידיו של אנדראה הקדוש הנוצרי על ידי פייטרו, הקרדינל של קפואה. הקתדרלה הוקדשה לקדוש, שהפך לקדוש המגן של העיר. על פי המסורת אנדראה הקדוש הציל את העיר בשנת 1544 מפני מתקפה מוסלמית על ידי כל שחולל סערת ים גדולה שמנעה מהמוסלמים לכבוש את העיר.

כלכלה ותיירות[]

אמאלפי מהווה אתר תיירות ונופש מועדף (יחד עם ערים סמוכות נוספות ובהם פוזיטנו וראוולו), השוכנות לחופי מפרץ סלרנו. באמאלפי מתחילה (או מסתיימת) הדרך האמאלפיטנית, שהיא כביש צר ומפותל, העושה דרכו לאורך החוף האמאלפיטאני (קוסטיירה אמאלפיטנה), עד לעיירה סורנטו, ועובר גם דרך פוזיטנו. יש המוסיפים לדרך גם את הקטע המזרחי יותר עד סלרנו. הדרך היא אחד מיעדי התיירות המובלים באיטליה, ולכן גם מאד עמוסה ופקוקה בעונות התיירות.

בשל יופייה הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

העיר ידועה בליקר הלימונצ'לו המיוצר בכפרים שבקרבתה.

Tabula Amalphitana[]

שולחנות אמאלפי (הידוע גם בשם Tabula Amalphitana או Tabula דה Amalpha ), אשר המקורי לטינית הכותרת היתה Capitula et ordinationes ידיד בית Maritimae nobilis civitatis Amalphe , היה קוד הימי , משוכות ב אמלפי סביב המאה ה -11 . זהו החוק הימי האיטלקי העתיק ביותר, המשמש בכל אזור הים התיכון עד המאה ה -16. הם הכילו כללים שונים שהסדירו את התנועה, המסחר וההתנהגות בים של אנשי הצוות, וייחסו לכל אחד מהם זכויות וחובות ספציפיים. מאז דצמבר 2010 הם הועברו למוזיאון המצפן שזה עתה הוקם והדוכסות הימית אמלפי, הממוקמת בארסנל העתיקה של הרפובליקה האמלפית.

הקוד מורכב מ 66 מאמרים הנקראים "פרקים": 21 הראשונים, שנכתבו בלטינית, הם החלק העתיק ביותר בקוד ומתוארכים למאה ה -11 , ואילו 45 הנותרים, שנכתבו בשפת העם , נוספו בהמשך המאה ה -13. . הטקסט של הטבלאות הגיע עד ימינו באמצעות עותקים על נייר בעבודת יד שהוזמן על ידי אצילי אמלפי באותה תקופה, בעוד הגרסה המקורית כבר לא קיימת. בשנת 1929 הממשלה האיטלקיה קונה אחד העותקים הללו מן אוסטריה (שהיו בבעלות הדוג'ה של ונציה מרקו Foscarini), ואז למסור אותו לאמלפי; המסמך עדיין נשמר במוזיאון האזרחי שבתוך בית העירייה של העיר.

Tabula דה Amalpha ספק ייצג אבן דרך בהיסטוריה של המשפט הימי ומדריך סמכותי להסדרת התנועה באגן הים התיכון, עבור הדבקת סעיפים להחיל חוזים, כמו גם לפתרון סכסוכים הימי במשך מאות שנים. לבוא. יש לייחס את חשיבותה ההיסטורית לתרומה שתרמה להיווצרות חקיקה ימית אחידה בכל מדינות החוף, כולל הערביות.

הטקסט היה אוסף של שימוש בחזרה היכרויות אל לקס Rhodia ו Basilici , הכלול בתקציר של יוסטיניאנוס . אלו שימושים מוכתב בכל הקשור ומתעניינים ניווט : מחלוקות, את המחיר של משא , החובות של הקפטן ו מלחים , פיצוי במקרה של אובדן סחורות, בורסות הים, שיתוף רווחים., הפיצוי בגין סיכוני ים, תקלות, חימוש, נטישת הספינה והסחורה במקרה של סכנה והיוו חלק בלתי נפרד מהמערכת המשפטית של הרפובליקה הימית העתיקה . נראה כי לגוף פרקי הטאבולה יש נקודות משותפות עם המשפט הימי המקובל מכיוון שלא נקבעו עקרונות כללייםאו מושגים מופשטים, אך תשובות קונקרטיות מוצעות לקזואיסטיקה של התקופה כדי לענות על הצרכים המיידיים של חברת socisas maris, בהן קומנדם ועמוד היו המוסדות המרכזיים דרכם התארגנה חברת הספנות. זה מוביל אותנו להסתכן שלטקסט של אמלפי יש קשר הדוק יותר עם הסעיפים הימיים המודרניים, שפותחו ביוזמת מפעילי המגזר, ולא עם קידוד המגזר הנוכחי, תוצאה של לידת המדינה המודרנית. זו של הטאבולה , שהשפיעה גם על עריכת חוקים ימיים מימי הביניים כמו אלה של פיסאן, גנואה וקטאלונית, הפכה ל"חוק חי ", שהוחל בבתי המשפט ובקורות במהלך השליטה הנורמנית שלאחר מכן ובהמשך גם בממלכת נאפולי .