|
|
|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
החץ על תל חי - מרכז "אצבע הגליל"
עטיפת הספר
אצבע הגליל 1900-1967 הוא לקט מאמרים בעריכת דר' מרדכי נאור על האזור שבין ראש פינה עד מטולה בהוצאת יד יצחק בן-צבי ירושלים. המאמרים שבחוברת מהווים מקורות, סיכומים וכן מובאות בו פרשיות נבחרות וחומר עזר. הספר יכול להיות בסיס ללימוד אופיו של חבל הארץ הצפוני, אשר קבע את פריסת מדינת ישראל וממשיך להגן עליה מצפון וממזרח. יצא לאור בתשנ"א – 1991
תוכן הספר תוחם לתקופה של 1900 - 1967. אשר לתקופה שקדמה לשנת 1900 ניתן למצוא פרטים רבים בספר. על מה שקרה באזור מאז 1967 ה אין כמעט פרטים בספר ועל כך מן הסתם ידונו בספרים אחרים. עורך הספר בנה אותו משלוש חטיבות:
- מחקרים וסיכומים.
- תל -חי - לאירוע מכונן זה הוקדשה חטיבה שלמה
- חטיבת העשרה - עם פרטים משלימים על האזור.
נסקור פרקים נבחרים ממנו, אשר אינם מופיעים במקומות אחרים.
להלן תוכן הספר ובהמשך נסקור פרקים נבחרים ממנו.
על אצבע הגליל[]
גדעון ביגר, מרצה בכיר לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב עסק בהגדרת אצבע הגליל מבחינת גיאוגרפית ופוליטית. מבחינה גיאוגרפית ה"אצבע" כוללת שני אזורים שונים לחלוטין זה מזה: מישור עמק החולה ורכס הרי נפתלי, אי-לכך נותרה לנו ההגדרה המדינית ואכן היא קבעה את שמו של האזור.
ואכן מחבר המאמר תיאר את המשא ומתן בין בריטניה לבין צרפת שנערכו מאז סתיו 1919 עד 10 במרץ 1923 כאשר נקבע סופית קו הגבול ו"אצבע הגליל" הפכה לעובדה קיימת.
מושבות הגליל העליון[]
על המושבות כתב דר' יוסי בן-ארצי, מחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. שנת ההתחלה בסקירה זו היא שנת 1882, כאשר נוסדו המושבות הראשונות בדרום "האצבע" וראש פינה בראשם. התקופה מסתיימת בשנת 1914 כאשר ההתיישבות קבלה כבר אופי שונה -לא יותר מושבות אלה ישובים שיתופיים.
יוסי בן-ארצי הגיע למסקנה כי מיקום המושבות נקבע לי זמינות הקרקע, לעיתים, כמו בראש פינה ויסוד המעלה האדמות נרכשו מיהודים. הוא גם הגיע למסקנה כי המיקום עצמו נבחר בהתאם לזמינות מבנים במקום בעת הקמת המושבות - אפילו במטולה ניתן עדיפות להתיישבות ב"חושות" שנמצאו במקום. על ההתפתחות של המושבות השפיעו שני גורמים: אפשרויות השגת המימון לבנייה וקבלת רישיונות לבנייה מהשלטונות. למרות הכול, עד סוף 1914 היו במושבות כ-1,500 נפש כמחציתם בראש-פינה.
חלק נוסף במאמר עוסק בפרנסה של המושבות: תחילה משק בעל חקלאי - התבססות על גידול פלחה. ממנו עברו למטעים, בעיקר גפנים. בהמשך עברו למפעלי תעשייה כמו תעשיית המשי בראש פינה. לבסוף ציין המחבר את הזיקה המיוחדת של המושבות לעיר צפת , אשר ממנה הגיעו המייסדים הראשונים של המושבה ראש פינה בשנת 1878.
חיים מרגלית קלווריסקי[]
לאחר שהברון רוטשילד סיים את מתן חסותו לבניית המושבות, בשנת 1900, עבר הטיפול בהן ליד יק"א אשר מינתה מטעמה את חיים מרגליות קלווריסקי למנהל האזור. ואכן הוא ניצל היטב את פוטנציאל האזור: רכש קרקעות ובנה ישובים ככל אשר ניתן, הדגש היה "יש לנצל שעת כושר". עירית עמית, מרצה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בר-אילן הגדירה את פעילותו כ"גורם מוביל בפעולות ההתיישבות בגליל העליון, בעוד שבשאר חלקי ארץ ישראל היה קיפאון התיישבותי".
מחבר המאמר מסביר את הרקע בו הוא פעל. אל הגליל הגיעו פועלים מיהודיה אשר חיפשו עבודה וכן בקשו להתיישב בגליל. קלווריסקי ראה בהם פוטנציאל שלעובדי אדמה במקום הפועלים הערבים שהיו אז במושבות. הוא עודד אותם והכין עבורן מושבות בגליל התחתון, כמו כפר תבור ויבניאל שעד היום הם מרכז ההתיישבות של האזור.
עוד נזקף לזכותו, הניסיונות לרכוש את אדמות "עמק החולה", חלקם היו בידי האמיר עלי וחלקם אדמות מדינה. הוא היה במשא ומתן ליבוש הביצות יחד עם "החברה הסורית עות'מאנית לחקלאות". הוא גם קיים יחסים טובים עם השלטונות התורכים, אשר איפשרו ליישובים בגליל לעבור את המלחמה בשלווה יחסית.
משפחת דוברובין[]
אחד ממעשיו של חיים מרגלית קלווריסקי (לעיל) היה לשלבם במושבות הגליל. קלווריסקי בקש להביא את משפחת דוברובין למושבות, על מנת שיהיו דוגמא חיוביות לאיכרים ולפועלים. הם היו עובדי אדמה מזה דורות, לא כמו אלו שהיו במושבות - דור ראשון לשיבה לאדמה. לובובסקי מציין, כי בינתיים למרות המחלוקות, האיכרים למדו את סודות עיבוד הקרקע ובני הגרים נישאו לבנותיהם.
סיפור העלייה החל כאשר שליחים מארץ ישראל הגיעו למזרח-אירופה, סיפרו על הארץ, ובין השומעים היה יואב דוברובין, נוצרי ממשפחת שומרי שבת "ססובוטניקים". משפחתו עברה גיור כהלכה ובן 72 שנה עלתה ארצה. בכספו קנה חצר, הרי היא היום במושבה. הם גידלו בחצר שוורים פרות וסוסים ואפילו להקת אווזים. מרוסיה הביאו כלי עבודה. כך הוא וארבע בניו בנו אחוזה לתפארת. הוא זכה בתערוכות חקלאיות בתקופת המנדט הבריטי וקבל תעודת הוקרה על גידול גרגרי החימצה.
הביצות הפילו חללים במשפחה והם החליטו לשנות מקום מבחינת "משנה מקום משנה מזל" ועברו לראש פינה.והחצר אחרי ששוחזרה הייתה למוזיאון. המאמר ניתן לקריאה בקישור הבא אתר מטח משפחת דוברובין מיסוד-המעלה
מסע במושבות הגליל העליון 1909[]
רחל ינאית בן-צבי, חוקרת ארץ ישראל, ערכה מסע בארץ ישראל בשנת 1909. הרושם הכללי מהתיאור הוא מדכא. במושבות אין עבודה עברית, ה"חרת" הערבי (פועל הצמוד לבעל הבית לכל העונה) מהכפר השכן עושה את כל העבודות במושבה:בשדה ובבית. השמירה בידי הצ'רקסים, עוני מכל עבר והמחלות פושטות בין התושבים. המצב אצל ערביי האזור גרוע יותר אבל זה ל מנחם את המשלחת. מראש פינה הם יוצאים ואליה הם חוזרים. מרוב רוגז למראה עיניהם הם לא מקיימים מגע עם איכרי המושבה. הם התארחו אצל הרוקח של המושבה. אופטימיות מסוימת ניכרת כאשר הם פוגשים ביליד המושבה, המדברים "עברית גלילית" וכל זה הודות למורה שמחה וילקומיץ. תקוותה היא שכמו שהם מדברים עברית הם גם יעברו לעבודה עברית.
יעד המשלחת היא מטולה. במושבה יש מטעים: תאנים, זיתים, שקדים וגפנים - גם פה רק פועלים ערבים. בערב מעט אופטימיות מתקיימת שיחה עם הנוער ועם השומרים - הפעם יהודים.
על השומר באצבע הגליל[]
ראו המאמר מאת : פרופ' יעקב גולדשטיין תקציר (לפי האתר}: המאמר שלפנינו עוקב אחר הניסיונות של חברי ארגון השומר לממש את חזונם ההתיישבותי ברחבי הגליל, על קשייו הצלחותיו וכישלונותיו. אתר ממט"ח : על השומר באצבע הגליל
בית -הספר הכפרי במושבות הגליל העליון בראשית המאה[]
מחבר: פרופ' יובל דרור תקציר (מהאתר): מרכז העשייה החינוכית בגליל בראשית המאה ה-20 התרחשה בראש פינה, שם ניהלו את בית הספר שניים מבכירי המורים של אותם ימים: ד"ר יצחק אפשטיין וחיים וילקומיץ'. המאמר עוקב אחר פועלם של השניים ותרומתם לחנוך במושבות הגליל. קישור למאמר מט"ח בית -הספר הכפרי במושבות הגליל העליון בראשית המאה
הספר ניתן לקריאה, יחד עם ספרים נוספים, תמורת תשלום חודשי קבוע באתר להלן
הוצאת כתר הספר: אצבע הגליל 1900-1967 ספריית עידן בהוצאת יד יצחק בן צבי