"אלכסנדר המוקף קדמי מעולה מאה ומאה זרי דפנה עקובות מדם, בזמן שהוא הכין מאחורי כל תלונה הנילוס להכחיד ,והאורונטס . ערים גדולות Formar של הר נשגב איש הציע לו את יצירות של כוונה הוגנת ; מאוד הדהים את מפרך התחייבותהכשרון העז , למרות דברים נועזים מעורפלים ו, ספירה . אבל פרננדו פותח ומפריד את Tisate ואדמה אצילית עלapestre הפסגה פונדה,והאמנויות הוא קוראים לך , והכבוד מוסיף. ותמימות ,ושל כוח מושלם, כחכם אגריה מצטרף אליו , הנובל נומה תשעה חוקים ותכתיבים . » ( אלאונורה פימנטל פונסקה , לכבודהמושבה המלכותית של סן Leucio ) Belvedere בסן Leucio הנו קומפלקס מונומנטלי בזה של קאזרטה , שנבנה על ידי צ'רלס של מלכי בורבון של נאפוליוסיציליה ( מאוחר יותר מלך ספרדכצ'ארלס III) , אשר נחשבו , יחד עם הארמון המלכותי של קסטה וכל ' אמת מים של Vanvitelli ,אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
קומפלקס מונומנטלי של Belvedere di San Leucio [עריכה | מקור עריכה] האוטופיה של המלך פרדיננד כדי לתת חייםלקהילה אוטונומית (הנקראת פשוט Ferdinandopoli ) משאירהללוודר של סן Leucio קאזרטה , דירות המלוכה שלו,הגן האיטלקיומשי המוזיאון הסמוך, שבו אתה יכול לבקר את מכונות של המאה שמונה עשרה שבה הוא טווה את המשי הפכו מפורסמת בכל רחבי העולם , כדי להגיע לקשט את הבית הלבן , ארמון בקינגהאםוPalazzo del הקוירינאלה . במשך עשר שנים במהלך חודשי יוני ויולי יתקיים בתיאטרון של Serici Belvedere Leucianaהפסטיבל שבעוד כמה שנים הוא הצליח למשוך את תשומת לבם של אלפים אנשים , הופך לאחדהפסטיבלים היוקרתיים ביותר באזור.
קומפלקס מונומנטלי של סן Leucio עםכנסיית סנאט פרדיננד המלך (1779 ) המלך צ'ארלס בורבון, שהומלץ על ידי השר ברנרדו Tanucci , חשב להקים את הנוער המקומי על ידי שליחתםלצרפת כדי ללמוד את אמנות אריגה, ולאחר מכן את העבודה האמיתיתבמפעלים. היה וכך נוצר בשינה 1778 ידי אדריכל פרנסיס Collecini ,קהילה המכונההמושבה המלכותית של סן Leucio , המבוסס עלחוק מיוחד של 1789 אשר הקים את החוקים והכלליםשחלים רק על קהילה זו. לעובדים מקומיים נוספו באופן מיידי אפילו בעלי מלאכה צרפתיות, גנואה , פיאמונטהומסינה שהשתקעו בסן Leucio נמשכים על ידייתרונות הרבים של הנאהשעובדים במפעלי משי.
לעובדים במפעלי משי היהבעובדה שניתןבבית בתוך המושבה ,וגם היה אמורים בני משפחת הדרכה ללא תשלוםוכאן המלך הקים את בית הספר הראשון בעובדתהחובה של איטליה שכללה גברים ודיסציפלינות מקצועיות נשיות, ו שעות עבודה היו 11 , בעודבשאר אירופה היו 14 .
הבתים תוכננו תוך התחשבות בכלכללי תכנון שלהזמן, כדי להבטיח שנמשך לאורך זמן (למעשה עדיין מאוכלסים )ומלכתחילה היו מצוידים במים זורמים ושירותים . הנשים קיבלו במתנה מהמלך להינשא לחבר של המושבה , אם כי זמין לכל , לא הייתה" צדקה " קופה משותפת , שבו כל אחד שילמה חלק מהרווחים שלהם. לא היה הבדל בין אנשים מה שהעבודה שלהם ,האיש והאישה נהנו משוויון מלאבמערכת שהיה מרוכז אך ורק על מריטוקרטיה . זה בוטל רכוש פרטי , טיפול מובטח לקשישים וחולים , והוא העלה על נוס את הערך של אחווה.
זה היהניסוי חברתי ,בעידן ההשכלה ,חוד החנית בעולם,מודל של צדק ושוויון חברתי נדירבמדינות של המאה שמונה עשרהואף יותר מכך חזר באמתבהמרקסיסטית שלאחר מכןומהפכות צרפתיות.
מלך פרדיננד הרביעי של בורבון היה הרבה לב ותכנן להגדיל את המושבהלצרכי תעשייתיים החדשים עקב כניסתה שלהגלילה שהמשי וייצור של צעיפים , ולאחר מכן לבנותעיר חדשה לקרוא Ferdinandopoli הגתה על צמח לחלוטין עגול עםמערכת רדיאלי כבישוכיכר במרכז לעשות את זה אפילומושב אמיתי , אבל הוא לא הצליח ברבעונים המצורפיםBelvedere לשים במקוםקוד של חוקים החברתיים מתקדמים במיוחד , בהשראתתורתו של גאטנו Filangieriוהפך לחוקים על ידי ברנרדו Tanucci .
קומפלקס מונומנטלי של סן Leucio פרדיננד הרביעי העדיף Leucio בדרך מסוימתולעתים קרובות אתה ארגן מסיבות ציד ומשותף עם אותה האוכלוסייה של המושבה.
אותו פרדיננד הרביעי בשינה 1789 נחתםעבודה למופת שהכילה את עקרונות היסוד של הקהילה החדשה של סן Leucio : מקור של האוכלוסייה של סנט Leucioוההתקדמות שלה עד עצם היום הזה עםהחוקים הקשורים לממשל התקין שלולפרדיננד IV מלך הסיציליות . קוד זה , מבוקש על ידי אשתו מריה קרוליינה הבסבורג ולוריין , יצא לאור על ידיבית הדפוס המלכותי של ממלכת נאפוליב150 עותקים. הטקסט,בעשרים וחמישה פרקים ופסקאות , משקף את השאיפות שלהעריצות הנאורות שלהזמן לפרש את האידיאלים של שוויון חברתי וכלכליומקדיש תשומת לב רבהלתפקידן של נשים .
כשאתה התחיל לבנות בניינים חדשים , הפרויקט נעצר בגללהמהפכה של 1799 ,הירידה של נפוליאון בונפרטה באיטליהובלידתה שלרפובליקת נפוליטני . עם זאת, בתקופת הממשלה הצרפתית של יואכים מוראט , שנמשך 1808-1815 , Leucio , לעומת זאת, היהפיתוח תעשייתי נוסף.
בעקבות שיקום של הפרויקט הניאו העיר נגנז , למרות שהיא המשיכה להרחיב את התעשיות ובמבנים , ובםהארמון בלוודר . הפרויקט האוטופי של המלך פרדיננד שהסתיים עם איחודה של איטליה , כאשר כל מה שהתאגדבאדמות המדינה , אבל מסורת ואיכות בייצור של בדי משי נשארו עד עצם היום הזה .
Il Belvedere di San Leucio è un complesso monumentale in quel di Caserta, voluto dal Carlo di Borbone re di Napoli e Sicilia (e successivamente re di Spagna con il nome di Carlo III), che è considerato, insieme al Palazzo Reale di Caserta ed all'Acquedotto del Vanvitelli, Patrimonio dell'umanità dall'UNESCO.
Complesso Monumentale del Belvedere di San Leucio[]
L'utopia di Re Ferdinando di dar vita ad una comunità autonoma (chiamata appunto Ferdinandopoli) lascia a Caserta il Belvedere di San Leucio, i suoi appartamenti reali, il giardino all'italiana e l'annesso Museo della Seta, dove è possibile visitare i macchinari del Settecento col quale si tesseva la seta diventata famosa in tutto il mondo tanto da arrivare ad arredare la Casa Bianca, Buckingham Palace e il Palazzo del Quirinale. Da dieci anni nei mesi di giugno e luglio si tiene presso il Teatro dei Serici del Belvedere il Leuciana Festival che in pochi anni è riuscito a catalizzare l'attenzione di migliaia di persone divenendo uno dei festival più prestigiosi della regione.
Complesso Monumentale di San Leucio con la Chiesa di San Ferdinando Re ( 1779 )
Il re Carlo di Borbone, consigliato dal ministro Bernardo Tanucci, pensò di formare i giovani del luogo mandandoli in Francia ad apprendere l'arte della tessitura, per poi lavorare negli stabilimenti reali. Venne così costituita nel 1778, su progetto dell'architetto Francesco Collecini, una comunità nota come Real Colonia di San Leucio, basata su uno statuto apposito del 1789 che stabiliva leggi e regole valide solo per questa comunità. Alle maestranze locali si aggiunsero subito anche artigiani francesi, genovesi, piemontesi e messinesi che si stabilirono a San Leucio richiamati dai molti benefici di cui usufruivano i lavoratori delle seterie.
Ai lavoratori delle seterie veniva infatti assegnata una casa all'interno della colonia, ed era inoltre prevista anche per i familiari la formazione gratuita e qui il re istituì difatti la prima scuola dell'obbligo d'Italia femminile e maschile che includeva discipline professionali, e le ore di lavoro erano 11, mentre nel resto d'Europa erano 14.
Le abitazioni furono progettate tenendo presente tutte le regole urbanistiche dell'epoca, per far sì che durassero nel tempo (infatti ancora oggi sono abitate) e fin dall'inizio furono dotate di acqua corrente e servizi igienici. Le donne ricevevano una dote dal re per sposare un appartenente della colonia, anche se a disposizione di tutti vi era una cassa comune "di carità", dove ognuno versava una parte dei propri guadagni. Non c'era nessuna differenza tra gli individui qualunque fosse il lavoro svolto, l'uomo e la donna godevano di una totale parità in un sistema che faceva perno esclusivamente sulla meritocrazia. Era abolita la proprietà privata, garantita l'assistenza agli anziani e agli infermi, ed era esaltato il valore della fratellanza.
Si trattò di un esperimento sociale, nell'età dei lumi, di assoluta avanguardia nel mondo, un modello di giustizia e di equità sociale raro nelle nazioni del XVIII secolo e non più ripetuto così genuinamente nemmeno nelle successive rivoluzioni francese e marxista.
Il re Ferdinando IV di Borbone aveva molto a cuore la colonia e progettò di allargarla anche per le nuove esigenze industriali dovute all'introduzione della trattura della seta e della manifattura dei veli, quindi per costruirvi una nuova città da chiamare Ferdinandopoli concepita su una pianta completamente circolare con un sistema stradale radiale ed una piazza al centro per farne anche una sede reale, non vi riuscì ma nei quartieri annessi al Belvedere mise in atto un codice di leggi sociali particolarmente avanzate, ispirate all'insegnamento di Gaetano Filangieri e trasformate in leggi da Bernardo Tanucci.
Complesso Monumentale di San Leucio
Ferdinando IV preferiva San Leucio in modo particolare e vi organizzava spesso battute di caccia e feste condivise con la stessa popolazione della colonia.
Lo stesso Ferdinando IV firmò nel 1789 un'opera esemplare che conteneva i principi fondanti della nuova comunità di San Leucio: Origine della popolazione di S. Leucio e suoi progressi fino al giorno d'oggi colle leggi corrispondenti al buon governo di essa di Ferdinando IV Re delle Sicilie. Tale codice, voluto dalla consorte Maria Carolina d'Asburgo-Lorena, fu edito dalla Stamperia Reale del Regno di Napoli in 150 esemplari. Il testo, in cinque capitoli e ventidue paragrafi, rispecchia le aspirazioni del dispotismo illuminato dell'epoca ad interpretare gli ideali di uguaglianza sociale ed economica e pone grande attenzione al ruolo della donna.
Quando si incominciarono a costruire i nuovi edifici il progetto si interruppe a causa della rivoluzione del 1799, della discesa di Napoleone Buonaparte in Italia e della nascita della Repubblica Partenopea. Tuttavia, durante il governo francese di Gioacchino Murat, protrattosi dal 1808 al 1815, San Leucio ebbe comunque un ulteriore sviluppo industriale.
In seguito alla Restaurazione il progetto della neo-città venne accantonato, anche se si continuarono ad ampliare industrie ed edifici, tra cui il Palazzo del Belvedere. Il progetto utopico del re Ferdinando finì con l'unità d'Italia quando tutto venne inglobato nel demanio statale, ma tradizione e qualità nelle produzioni di tessuti serici sono rimaste ancora oggi.
תבנית:Patrimoni Unesco תבנית:Portale Categoria:San Leucio (Caserta) Caserta Caserta