כתב : ד"ר גרינברג מלמד ארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ועבד בעבר בחפירות עיר דוד ארכיאולוגיה רדודה וכוחנית - הארץ
כרגיל בתקופת החגים, מוצף הציבור הישראלי בידיעות על "תגליות מדהימות" בחפירות בירושלים. אפשר לפטור אותן כיחסי ציבור ומילוי לעיתוני חג, אך למעשה הן מעידות על תהליך מדאיג של רידוד המחקר הארכיאולוגי בירושלים והכפפתו לאינטרסים צרים של זמן ומקום.
לאחר תקופה של ארכיאולוגיה ממלכתית ומגויסת בעקבות איחוד העיר ב-1967, נדמה היה שהארכיאולוגיה הישראלית בירושלים מצאה את האיזון הנחוץ בין הרצון לחשוף ולהגן על עתיקות העיר לבין דרישות המחקר המדעי המודרני. סמל האיזון היו החפירות של יגאל שילה בעיר דוד.
עתה הופר איזון זה, ועיקר המחקר הארכיאולוגי המתבצע בירושלים מונע על ידי לחצים של גורמים פוליטיים ואינטרסנטיים, המעוניינים ב"הוכחות" לזכותנו ההיסטורית בעיר או, לחלופין, בפינוי שטח לבנייה. התוצאה היא "ארכיאולוגיה מהירה" המשביעה את רעבונם של הצרכנים, אך גורמת נזק של ממש לנכסי התרבות שבאחריות ישראל.
הארכיאולוגיה הטובה ביותר, זו הנקוטה במיטב המרכזים הארכיאולוגיים בעולם, היא ארכיאולוגיה איטית, המותירה לחופר זמן להעמיק את היכרותו עם הבעיות הייחודיות של כל אתר, ולעכל את תוצאות מעשיו כדי שיוכל לתקן ולשפר. כל חפירה היא הרס מתוכנן ומתועד, וככזאת, היא מטילה על ההורס אחריות כבדה. על כן, הארכיאולוגיה המתקדמת ביותר היא גם שקופה, חשופה לביקורת, ומתקיימת באווירה של פתיחות.
והנה, בישראל 2009 ההיפך הוא הנכון. הרבה מן הארכיאולוגיה במרכז האגן ההיסטורי של ירושלים היא ארכיאולוגיה מהירה, הבולעת יותר ממה שהיא מסוגלת לעכל. בד בבד, היא גם ארכיאולוגיה חרדתית וכוחנית, המתקיימת במחשכים, ומשרתת לעתים קרובות מדי אינטרסים של בעלי המאה והדעה. אין זה מקרה, כי חוקרים בכירים ממכוני הארכיאולוגיה המובילים בארץ נמנעים מלהשתתף בחפירות בירושלים. אני לא הייתי שולח תלמידים שלי להשתלם שם.
הארכיאולוגיה הזאת מתנהלת בלחץ זמן, בכפוף לרצונות של בעלי בית שאינם חוקרים: בדרך כלל מדובר בארגונים דתיים, אידיאולוגיים, תיירותיים או קבלניים. העבודה נמשכת ברצף בלא שניתנת שהות לחוקרים להבין את ממצאיהם. כך, לדוגמה, מופקדת מרבית הפעילות הארכיאולוגית של רשות העתיקות סביב מפעלי המים בעיר דוד, מאז 1995, בידי צמד ארכיאולוגים בודד, שלא הספיק עד כה לפרסם דין וחשבון רציני על חפירות אלה.
זאת ועוד, זה כמה שנים מתבצעת החפירה באזורים אלה במחילות, בחפירה אופקית, ובניגוד לכל נוהג מקובל. במהלך החפירה מפונות עשרות טונות של עפר עם חלק ניכר של תכולתם הארכיאולוגית (וזאת בזמן שמתנהל, בקול תרועה, מפעל יקר של ניפוי העפר שהוצא מהר הבית על ידי הוואקף). לא מתקיימת כל ביקורת חיצונית על החופרים: רשות העתיקות היא גם הגוף המבצע וגם המפקח.
גם סמוך לרחבת הכותל הסתיימה באחרונה חפירה שהתנהלה במשך שלוש שנים ברציפות, ומתחת למנהרות הכותל מתנהלת זה יותר משנה חפירה נרחבת על פי דרישת עמותת הקרן למורשת הכותל. חפירות אלה נערכות בהתאם להסכמות חשאיות עם הרשויות השונות, ללא תכנון כולל וללא ביקורת חיצונית. בירושלים הולכת ומתפתחת ארכיאולוגיה רדודה המוציאה שם רע למדע הישראלי. לאחר שליטה של יותר מ-40 שנה בעיר, אנחנו חופרים כאילו אין מחר.