Family Wiki
Register
Advertisement

ראו גם: ספרו של פרופ' זהר עמר אתרוגי ארץ ישראל

ראו גם:

Etrog Anatomy

חלקי האתרוג - המקור:ויקישיתוף - צילם:CitricAsset

אתרוג הוא אחד מארבעת המינים אשר נוהגים לקחת (ליטול - בשפת המשתמשים) בחג הסוכות. מקור המצווה הוא מהפסוק "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג-מ'). פרי עץ הדר הוא האתרוג.

הרמב"ם קושר בין בחירת ארבעת המינים לבין ארץ ישראל. וכך הוא כותב במורה נבוכים : "מה שנראה לי באשר לארבעת מינין שבלולב הוא שהם (הבעה של) שׂמחה וחדווה ביציאתם מהמדבר שהיה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורִמון ומים אין לשתות (במדבר כ'-ה') אל מקומות עצי פרי ונהרות. לכן נלקחו, בתור אִזכור לזאת, הפרי היפה ביותר שבהם, ו(הצמח) בעל הריח הטוב ביותר שבהם, ו(הצמח) בעל העלים היפים ביותר, וגם הצמח היפה ביותר, כלומר, ערבי נחל.

בארבעה מינים אלה מצטרפים שלושה דברים: האחד, שהם מצויים הרבה בארץ ישראל באותה עונה והם בהישׂג ידו של כל אחד. השני, שהם יפים ביותר למראה ורעננים, וחלקם - אתרוג והדס - נותנים ריח טוב. אבל ללולב ולערבה אין ריח רע ולא ניחוח. העניין השלישי הוא שהם מתמידים ברעננותם במשך שבעה ימים, דבר שאינו מתאפשר באפרסקים, רימונים, חבושים, אגסים והדומים להם" מקור הציטוט

ההיסטוריה הבלתי מוכרת של האתרוג[]

  • המקור: ארנון סגל אתרוגר נולד: ההיסטוריה הבלתי מוכרת של הפרי החגיגי - שורשים עתיקים בהודו ובאוסטרליה, תרגילים גנטיים מפוקפקים ביוון, התנכלויות של השלטונות בפולין ומהפכה ציונית בארץ ישראל: מחקר מקיף על האתרוגים, הכוכבים הבלתי מעורערים של שוקי ארבעת המינים, מתחקה אחר התהפוכות שעברו לאורך השנים, ומנסה לגלות מתי החליטו אבות אבותינו שדווקא זה הפרי שהם אמורים להחזיק בידיהם בחג הסוכות. להלן קטעים אחדים מהכתבה:
  • אבל מה לפרי טרופי ולדת מזרח־תיכונית? ואיך ומתי עשה האתרוג את כל הדרך מהמזרח הרחוק ומאיי האוקיינוס השקט, עד לבתי הכנסת בארץ הקודש ולשוק ארבעת המינים במאה־שערים? ובמילים אחרות, באיזה שלב החליטו אצלנו לאתרג אותו? התשובות לכך, שיובאו בהמשך הכתבה, מקורן בספר מקיף שראה אור בשנה שעברה, "האתרוג: מסורת, מחקר ומעשה", בהוצאת מוסד הרב קוק ובעריכתם של פרופ' אליעזר גולדשמידט ופרופ' משה בר־יוסף.

ראו גם: אליעזר גולדשמידט מסורת האתרוג: תורה ומדע

  • האתרוג, מספרים שני החוקרים, איננו גדל בר במזרח התיכון, אבל כבר אלפי שנים שהוא תושב האזור. בחפירות ארכיאולוגיות בניפור שבדרום בבל נמצאו זרעים של הדר המתוארכים לתקופה השומרית – 4,000 לפנה"ס. האגרונום שמואל טולקובסקי (1886־1965) הציע שמדובר באתרוג שהובא לניפור כמנחה לאליל, או לחילופין כמס למלך. הארכיאולוג הצרפתי לורט טען כי בהיכל הצמחים בכרנכ שבמצרים אפשר להבחין באתרוגים בציורי הקיר – ציורים המתוארכים לתקופת תחותמס השלישי, כלומר המאה ה־15 לפנה"ס, מועד יציאת מצרים.
  • מאין_הגיע_האתרוג_עם_ד"ר_דפנה_לנגוט_-_באים_אל_הפרופסורים

    מאין הגיע האתרוג עם ד"ר דפנה לנגוט - באים אל הפרופסורים

    לפי השערות אחרות, האתרוג הגיע לאזור בתקופת האימפריה הפרסית. כבר בשנת 309 לפנה"ס דיווח הפילוסוף היווני תאופרסטוס על העץ הייחודי והבלתי מוכר. בספר המסכם את הממצאים הבוטניים של משלחת חוקרים שהתלוותה לאלכסנדר מוקדון במסעי הכיבוש שלו, ציין תאופרסטוס שבמדינות המזרח והדרום יש חיות מוזרות וצמחים יוצאי דופן, דוגמת האתרוג – שאותו כינה "תפוח מַדַי". גם לארץ הקודש הגיע האתרוג כבר בשנים ההן. גרגרי אבקה של הפרי הזה נמצאו בתוך הטיח באחת מבריכותיו של גן מלכותי קדום, לצד ארמון עתיק ברמת־רחל. מי שגילתה אותם הייתה ד"ר דפנה לנגוט מהמעבדה לארכיאובוטניקה וחקר הסובב הקדום במכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל־אביב. התארוך של הממצא הביא את לנגוט למסקנה שלכל המאוחר במאה הרביעית לפנה"ס, סוף התקופה הפרסית, פרח בגן הזה אתרוג לתפארת. היא משערת שבארמון התגורר בימים ההם נציג בכיר מטעם האימפריה הפרסית, וכי האתרוג, שהופיע לראשונה בארץ בגנים מלכותיים מעין אלה, זכה בהמשך לחיבוק חם בידי היהדות. הפרסים עצמם שלטו בעת ההיא גם על הודו, ושם כנראה התוודעו לפרי היוקרתי והריחני. בהינדית, אגב, מכנים אותו תורנג', ובפרסית הוא נקרא תורונג' או אתרונג'. אין ספק שפרי האתרוג נחשב באותם ימים ליוקרתי במיוחד. הוא היה נדיר, מבוקש מאוד, ומסממני מעמדות האצולה. ודווקא את פרי־העילית הזה הורתה ההלכה לכל יהודי לרכוש מדי שנה וליטול אותו כאחד מארבעת המינים.

מקור האתרוג[]

Etrog Lulav and Hadas

שוק האתרוגים והלולבים - מקור:ויקישיתוף, צילם:Thomazzo

לפי מרלן-אביבה גרינפטר מעיתון האפוק טיימס באתר תנועת המושבים "האתרוג הגיע אלינו דרך מצרים מדרום מזרח אסיה עוד בימי קדם. הוא היה נציג ראשון בארץ ישראל של פירות ההדר. על-פי האגדה, לשלמה המלך היה פרדס של אתרוגים. מקור השם הוא בפרסית - תוּרוּנג’. בארמית, השם אתרוג בא מהשורש רגג, שפירושו הדר ונעים למראה. יש הסוברים שפרי עץ הדעת בגן העדן היה אתרוג.

עוד מסופר באתר: "בלטינית הוא נקרא Citrus Medica, והוא שייך למשפחת ההדרים. הוא עץ רגיש ומפונק. כדי לעמוד בדרישה הגבוהה של מאשרי כשרותו, להכנסתו לסוכה לקיום המצווה, הוא זקוק להשקיה מרובה וכל פרי חייב לקבל יחס אישי. בארץ ידועים שני זנים של אתרוגים, אף כי בעולם ידועים מעל לשמונה זנים שונים. הזן האירופאי, עסיסי ובעל קליפה דקה ואילו השני, המכונה אתרוג תימני, בעל קליפה עבה ומעט מיץ, הוא גדול יותר וראוי למאכל.

בשל היותו עץ חלש וקשה לטיפול, נפוץ לעשות הרכבות של האתרוג על ענף עץ לימון או תפוז, או אפילו הרכבה של שני זני אתרוגים. אך יש המטילים ספק בכשרותו של אתרוג, שנוצר מהרכבה עם עץ הדר שונה, לשמש במצוות ארבעת המינים בחג הסוכות.

האתר עוד מתאר סגולותיו של האתרוג כצמח מרפא. הרמב"ם עצמו המליץ על האתרוג כתרופה לעקיצות ונשיכות של בעלי חיים, ושתיית המיץ שלו מחזקת חולים ומבריאה אותם. וכן, שימושים אפשריים במטבח.

סוגי האתרוגים[]

Morroco Etrog

האתרוג המרוקאי - המקור:ויקישיתוף, צילם:CitricAsset

החוקרים, הרב ד"ר ארי זיבוטפסקי, מומחה לחקר המח ודר ארי גרינספן, רופא שינים, אשר עוסקים בחקר צמחי ארץ ישראל המקראיים, סקרו את ארבעת מיני האתרוג במקור ראשון [1]. הם דנים בתכונות של סוגי האתרוג המוכרים לנו, בהתאם למסורות שבעל-פה:

  • אתרוג ארץ ישראלי
  • אתרוג מרוקאי
  • אתרוג איטלקי - יותר מדוייק ממחוזות "קלבריה" ו"סיציליה" בדרום איטליה
  • האתרוג התימני

האתרוג המרוקאי[]

לדעתם, פרופסור יהודה פליקס, המומחה לצמחי תנ"ך, בדעה כי האתרוג המקורי הוא האתרוג מרוקאי הגדל ב"הרי האטלס". האתרוג מלא מיץ וטעמו כטעם הלימון, כפי שנדרש בהלכה. יחד עם זאת, לעיתים הוא אינו מכיל גרעינים ו"חדרי גרעינים" בניגוד לנדרש. המחברים מצטטים את מכתבו של הרב בנימין קלוגר מברודי, משנת 1891, המספר כי אביו, הרב שלמה קלוגר,פוסק חשוב בעל השו"ת "האלף לך שלמה" נהג לברך עליהם.

האתרוג התימני[]

באתרוג התימני קיימים הסימנים התלמודיים. מסביב לגרעינים קיימים חללים קטנטנים שמתאימים לתיאור "חדרי הזרע" בתלמוד. הם גדולי ממדים, ללא מיץ ובשרם עבה ביותר.

בתשובה המיוחסת לחזון איש נאמר: "מפורסם מתלמידיו, וכן נדפס בשמו שכשר הוא לברכה, כי אין בו שום חשש פקפוק, שמהותו הפנימית מעידה עליו שאין לו מיץ. ורבים מסרו לי שהחזון אי"ש אמר בלשון, "אין יותר כשר מאתרוג תימני".מעלת האתרוג התימני.

באותו אתר מוצגת שאלה נוספת: האם בני ק"ק אשכנזים וספרדים יכולים לצאת ידי חובה באתרוג תימני אף על פי שאין להם מסורת בידם?

תשובה : אין בזה פקפוק, וזהו גם כן דעת החזון אי"ש שהמליץ לקחת כאמור לעיל בתשובה לשאלה א'. ועוד שמעתי מאחד מראשי הישיבות שליט"א, כי הגרי"ז מבריסק היה מחשיב ביותר מכל האתרוגים את האתרוג התימני, וכן נהגו בניו אחריו. וכן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל היה לוקח רק אתרוג תימני, כמו שכתוב בספר תולדותיו. וכן פשט המנהג אצל רבים מיראי ה' מכל קהילות ישראל ספרדים ואשכנזים.

על אחת הבעיות הקשורות באתרוג התימני, דן האתר: מדוע אין לאתרוג תימני פיטמא כשאר האתרוגים המצויים?

תשובה: כיון שהפטמא נושרת בעוד האתרוג קטן, וכדברי הרמ"א בסימן תרמ"ח ס"ז שאין פיסול כשנשרה הפטמא בעודו במחובר, וז"ל: אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר, וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו (הרא"ש). ובמשנ"ב ס"ק ל"ב כתב וז"ל: כיון שכן היא ברייתן וזהו דרך גידולן אין לכנותם בשם חסרים או שאינן הדר.

האתרוג האיטלקי[]

מקובל אצל חסידי חב"ד. לאתרוגים יש מיץ, טעם כלימון והקליפות משתמשות לייצור ליקרים. קיימת הקפדה להשתמש רק בעצים לא מורכבים. בנוסף לכך, רק בשתילים אשר יהיה ברור כי תכונת עץ האם עבר לעצי הבנים - דבר שלא ניתן לוודא בעת גידול שתילים מזרעים. זרעים, אשר אולי הואבקו מעצי פרי הדר אחרים.

אתר בית משיח מספר על חסידי חב”ד המקפידים לברך על אתרוג שהגיע מאיטליה דווקא. לא רבים יודעים את הרקע והמקור למנהג זה. הרבה פחות עוד מכירים את מסכת התלאות והייסורים שעברו על ענף האתרוגים באיטליה, ועל אלה ש”היגרו” לאחר מכן לכפר חב”ד . הרבי עקב אחרי אתרוגי קלבריה והתעניין בכל פרט ופרט בנטיעתם, גידולם וטיפוחם באיטליה ובמקביל באדמת כפר חב”ד.

האתרוג הארץ ישראלי[]

Barkokhba-silver-tetradrachm

לולב ואתרוג מימי מרד בר כוכבא, הסבר מפורט: JUDAEA, Bar Kochba Revolt. 132-135 CE. AR Sela – Tetradrachm (28mm, 14.07 g, 11h). Undated issue (year 3 - 134/5 CE). Temple facade, the Ark of the Covenant within; star above / Lulav with etrog. Mildenberg 85.12 (O127/R44´); Meshorer 233; Hendin 711. Near EF, toned, light deposits - המקור:ויקישיתוף, צילם: CNG

עליו מקובל לומר כי יש לו את היתרון של "אכילה מפרי ארצנו הקדושה: [(רי"א הלוי עפשטיין, ערוך השולחן)]

במאמר מפורט של בצלאל לנדוי בנושא: "המאבק למען אתרוגי הארץ" מוצג דיון בנושא ובסיכומו נאמר : "ראשי המאבק למען אתרוגי ארץ ישראל, רשאים לציין לזכותם הישגים רבים במאמציהם למען החדרת האתרוג הארץ ישראלי לבית ישראל. רבי יחזקאל שרגא משינאווא נהג אמנם בדרכי אביו בעל "דברי חיים" מצאנז ובירך על אתרוגים, מפרדסים ידועים ומוכרים בחוץ לארץ, אולם הוא נטל גם אתרוג מארץ ישראל לצאת ידי כל הדעות, ולבני ביתו היה מחלק גם מאתרוגי ארץ ישראל לברך עליהם. כן הקפידו מרבית הרבנים והאדמו"רים וביניהם האדמו"רים לבית רוזין כי בביתם ימצא אתרוג מארץ ישראל, אם כי בתקופה ההיא הגיעו אתרוגי ארץ ישראל במצב פגום, והיו ספקות הלכתיות לגביהם. כך נהגו גם בחצר בעלזא לצרף לברכה את אתרוגי ארץ ישראל.

בקהילות רבות באה היזמה מקרב הצבור. בקהילת בוטשאטש למשל טען רב המקום מרא דאתרא שמצד ההלכה אין בידו לחייב את בני הקהילה להשתמש באתרוגי ארץ ישראל, אולם בני הקהילה עצמם קיימו וקיבלו על עצמם לברך על אתרוגי ארץ ישראל.

במשך עשרות בשנים שימשו משלוחי האתרוגים מארץ ישראל לגולה אמצעי קשר רוחני בין ארץ ישראל ויהודי הגולה. וה"כוללים" היו שולחים לנשיאיהם בחוץ לארץ ולגבאיהם הראשיים אתרוגים ארצי-ישראליים מהודרים."

כשרות האתרוג[]

Etrogim

אתרוגים באריזה מקורית - המקור:ויקיפדיה

הרב יגאל הדיאה ממכון התורה והארץ דן בנושא בדיקת האתרוג בזכוכית מגדלת וכותב:

שאלת היחס לשימוש בזכוכית מגדלת לענין כשרות האתרוג - נוגעת בשני דינים: פסולי מראות ופסולי חסר. * פסולי מראות כיצד ? כגון שנראו באמצעות זכוכית המגדלת נקודות זעירות על חוטמו של האתרוג, שצבען שחור או לבן (מראה פסול) - האם יש להחמיר ולפסול על סמך המגדלת, משום ששינוי מראה בחוטמו - בכלשהו? מאידך, נקודות שנראות לעינינו שחורות ואילו בהגדלה מתברר שהן חומות (צבע כשר), האם יש להקל על סמך הזכוכית המגדלת?

  • פסולי חסר כיצד? אתרוג שניקב ונחסר ממנו, שאנו נוקטים שפוסל בכלשהו האם חיסרון שנראה רק בהגדלה פוסל את האתרוג? וכן נקב הנעשה מחמת קוצים, שנהגו להכשיר אם קרם עליו עור ובשר בכולו (רמ"א סי' תרמח סעי' ב), האם ניתן לסמוך על זכוכית מגדלת על מנת לברר שכל הנקב הגליד, ולהכשיר או לברר שלא הגליד כולו, ולפסול?

והוא מסכם: "יש לבדוק את האתרוג בראיה שטחית על מנת לוודא שאין בו שינוי מראה, ובראיה עיונית יותר על מנת לוודא שאין בו נקב וחיסרון אך אין צורך להתבונן בזכוכית מגדלת. אם יש ספק שמא יש בו חיסרון, אפשר לברר את המציאות ע"י זכוכית מגדלת כדי להגיע לראיה השוה לראיית חדי הראות."

מסורת האתרוג: תורה ומדע[]

(ראו לעיל קישור) - המבוא

את לשון הכתוב "פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויק' כג:מ) אמנם ניתן לפרש באופן כללי ובלתי מוגבל למין מסוים,1 אולם במסורת ההלכתית של חז"ל ביטוי זה מכוון לאתרוג בלבד. זיהויו של 'פרי עץ הדר' שבתורה עם האתרוג היה מקובל, ככל הידוע לנו, ללא עוררין, וגם הצדוקים הודו בו.2 הרמב"ם ראה בזיהוי זה דוגמה לפירושים המקובלים ממשה רבנו שלא נחלק עליהם אדם מעולם3 וכך מקובל זיהוי זה עד ימינו. אבל בדורות האחרונים רבו חכמים וחוקרים שהעלו ספקות בזיהויו המקורי של 'פרי עץ הדר' שבתורה עם האתרוג.4 בייחוד קיימת התלבטות בדבר נוכחותו של האתרוג בארץ ישראל ובסביבותיה כבר בזמן מתן תורה ובתקופת הבית הראשון. סיבת התלבטות זו היא שכל פֵּרות ההדר מוצאם מדרום מזרח אסיה, הודו וסין, ומשם 'נדדו' מערבה, לקדמת אסיה ולארצות הים התיכון. מקובל בדרך כלל על חוקרי תולדות ההדרים שהאתרוג היה הראשון ממיני ההדר שהגיע לאזורנו, אבל לא ברור מתי אירע הדבר. אם אכן הגיע האתרוג לאזורנו רק בתקופה הפרסית או ההלניסטית [ראה להלן], נהיה מוכרחים לומר שבביטוי 'פרי עץ הדר' לא התכוונה התורה לאתרוג. ואז נשאלת השאלה כיצד ומתי התקבל האתרוג בכל זאת במערכת ההלכתית כפרי שמקיימים בו את ציוויה של התורה לקחת 'פרי עץ הדר' כאחד מארבעת המינים


הסיכום:
עדויות מדעיות, ספרותיות וארכיאולוגיות על נוכחות האתרוג בארץ ישראל הולכות ומתרבות לקראת סוף ימי בית השני. יוסף בן מתתיהו מזכיר את האתרוג בספרו בזיקה לחג הסוכות.8 האתרוג מופיע כסמל יהודי על גבי מטבעות ורצפות פסיפס של בתי כנסת ונזכר גם באיגרות בר כוכבא. לאחרונה נוספה עדות מדעית חשובה על נוכחותו של האתרוג בארץ ישראל כבר בתקופת השלטון הפרסי בארץ ישראל [מאה 7–4 לפנה"ס], סמוך לתקופת שיבת ציון. בין גרגרי אבקת פרחים שנמצאו מוטבעים בקרקעית הארמון הפרסי שנתגלה ברמת רחל, בדרום ירושלים, זוהו בוודאות גם גרגרי אבקה של פרחי אתרוג בכמות גדולה, ומכאן עדות לנוכחותם של עצי אתרוג [ולא רק פֵּרות אתרוג!] עם עצים רבים אחרים בגן הארמון.9 עם זאת, לעניות דעתי, יש רגליים לטיעון המדעי שהאתרוג לא חדר לאזורנו לפני תום תקופת בית ראשון. טולקובסקי [4] מביא את דעות חוקרי הצמחים שקדמוהו, ולפיהן נפגשו היהודים עם האתרוג לראשונה בגלות בבל.10 אבל, לפי השערתו, נהגו עדיין לקיים את מצוות חג הסוכות באיצטרובל של עץ ארז (שזו לדעתו המשמעות המקורית של 'עץ הדר'), ורק בתקופת ההפיכה הדתית של החשמונאים החלו להשתמש באתרוג. אני זוכר את עצמי מתווכח לפני יובל שנים עם מורי המנוח, פרופ' שאול מונסליזה, נגד רעיון זה של טולקובסקי. למיטב הבנתי, בתקופת החשמונאים כבר היו גופי ההלכות מגובשים למדי, ואין לנו שום רמז במקורות לשינוי כה נועז.


אבקש להעלות תרחיש אפשרי של מהלך התבססותו ההלכתית של האתרוג כפרי עץ הדר. ייתכן שהביטוי 'פרי עץ הדר' הובן במשך דורות רבים כציווי כללי לקחת פרי מהודר בלי לזהות עץ פרי מסוים. בגלות בבל, שבה נוצר לראשונה המפגש עם פרי האתרוג המופלג בהדרו, החל הנוהג לקחת את האתרוג למצוות חג הסוכות. מנהג זה השתרש ונהפך במהלך הדורות לנוהג הלכתי קבוע ומחייב עד לזיהויו המוחלט של 'פרי עץ הדר' עם האתרוג.

מכל מקום, טרם נאמרה בנושא האתרוג המילה האחרונה. ממצאים בוטניים, ארכיאולוגיים וספרותיים שטרם נתגלו עשויים לקרב אותנו להתרת הספקות ולצמצום הפער שבין המסורת ההלכתית לדעות אנשי המדע.

אתרוג האצבעות[]

Etrog budha

צילם:זהר עמר

החוקרים, הרב ד"ר ארי זיבוטפסקי, ודר ארי גרינספן, כותבים : "בעקבות מחסור באתרוגים בהודו, פנו יהודים לרב עבדאללה סומך מחבר "זבחי צדק" והוא אישר את השימוש באתרוגים אלה. רוב הפוסקים, כולל תלמידו הבן איש חי אינם מקבלים אתרוגים אלה ככשרים. מאחר שאין אנו מוצאים אותם במסורת ואינם עונים על ההגדרה ההלכתית של פרי עץ הדר".

בזמן מלחמת העולם השניה ברחו אנשי ישיבת מיר מהנאצים ממזרח אירופה והגיעו לסין. שם הם מצאו אתרוגים בצורה של מין אצבעות.

פרופ' זהר עמר כתב במוסף השבת של מקור ראשון 'ידי בודהא' כשר לברכה?

וכך כתב במבוא:"פעמים שהיהודים נאלצו למצוא בשעת הדחק חלופות ופתרונות הלכתיים.דוגמה לכך היא פרשת כשרותו של אתרוג משונה שגדל בהודו וסין, סוגיה שבה התחבטו הלכה למעשה פליטי ישיבת מיר שברחו לסין."

הסיפור התעורר בחג הפסח תש"ב, ותועד על ידי רב יחזקאל לייטנר בספרו מבצע הצלת התורה, שעוסק בסיפור בריחת ישיבת מיר מליטא הסובייטית דרך יפן לשנחאי הסינית. במשך עשרות שנים קיבלו יהודי שנחאי אתרוגים ממשפחת אברהם, משפחה אמידה ממוצא בגדדי. כימי הכיבוש היפני של סין מצאה עצמה קהילת שנחאי מנותקת מעץ האתרוגים היחיד בעיר שהיה מצוי בגן ליד בית משפחת אברהם.

עקב המלחמה נשארה שנחאי מנותקת מכל העולם תחת הכיבוש היפני ולא הייתה שום אפשרות לייבא אתרוגים מחו"ל. המשלחת גילתה "אתרוג סיני" בעיירת קיט ליד העיר הנצ'ז'ואו (Hangzhou), מדרום לשנחאי. הרב לייטנר תיאר את האתרוגים הסינים, ואת הפקפוק בנושא כשרותם:

האתרוג המתואר בסיפור מזוהה בוודאות עם אתרוג האצבעות, Citrus medica var. sarcodactylis Swingle, שמוצאו בדרום-מזרח אסיה. העץ ידוע בהיסטוריה האנושית הקדומה של הודו ומשם הוא הגיע לסין, כנראה במאה הרביעית לספירת הנוצרים. הפרי היה לסמל של אושר, שפע ואריכות ימים והוא שימש כמוטיב באיורים וביצירות אמנות שונות.הכינוי הנזכר לאתרוג, "יד ה'", אינו אלא "גיור" של שם פרי זה, שנקשר לפולחנו של בודהא. עד היום שמו "ידי בודהא" (Buddha’s hand) או "אצבעות בודהא" (Buddha’s fingers). כיום העץ מגודל כעץ נוי בארצות שונות בעולם שבהן מתקיימים תנאים טרופיים או סוב-טרופיים.

הבירור:"דומה שהאזכור הראשון של אתרוג האצבעות בספרות היהודית מופיע באופן ברור במילונו של ר' תנחום הירושלמי, שמוצאו בארץ-ישראל (המאה הי"ג), בערך "תאם": "אתרוג ה'מעלב', והוא שיש בו אצבעות אצבעות, שתים או יותר, אמרו עליו: 'התיום והבוסר כשר'". אתרוג התיום נזכר בתלמוד במסכת סוכה לו ע"א, כאתרוג פסול לפי דעה מסוימת ("יש אומרים").אולם תנחום הירושלמי, שביאר את דברי הרמב"ם (הלכות לולב ח, ח) ומצטטו בסוף דבריו,סבר דווקא שמדובר באתרוג כשר. ראוי לציין שלא ברור לגמרי שהרמב"ם אכן התכוון למין אתרוג זה, ואפשר שהבין כמו רש"י ופרשנים אחרים שהתלמוד התכוון לאתרוג המורכב משני אתרוגים המחוברים יחדיו מתחילת בריאתם, כעין תאומים.זוהי תופעה חריגה, אך מוכרת, המאפיינת הפריה כפולה של האיברים הנקביים של האתרוג מהטיפוסים המקובלים או שני אתרוגים שגדלו בצמידות וחלה בהם האחדת רקמות.

סוגיית כשרותו של אתרוג האצבעות צצה בעת החדשה עוד לפני שהתחבטו בה חכמי ישיבת מיר בשנחאי. ר' עבדאללה אברהם יוסף סומך (1813–1889), מגדולי פוסקי בבל האחרונים, נשאל על ידי אחת הקהילות היהודיות בסין האם ניתן לצאת ידי חובת נטילה באתרוג ההודי (שו"ת זבחי צדק, או"ח, סימן לו). על פי השאלה נראה היה שמדובר בסוחר יהודי, מיוצאי עיראק שהשתקעו בסין והמשיכו לשמור על קשרים אמיצים עם בני קהילתם שבבגדד. דומה שבשנים כתיקונן הם הצליחו להשיג אתרוגים כשרים רגילים ממצרים, אלא שפעמים האתרוגים נפסלו מחמת טלטולי הדרך או שהגיעו באיחור, והשאלה היא האם בשעת הדחק ניתן להשתמש באתרוג האצבעות ההודי. לאחר דיון נרחב התיר הרב סומך את אתרוג האצבעות.

אולם לתשובה נוסף נספח ובה חוות דעתו של תלמידו, הרב יוסף חיים ("הבן איש חי", 1835–1909), שחלק על רבו וסבר שאתרוג האצבעות אינו כשר. הטעם לפסול הוא שמדובר בפרי משונה במראה שאינו דומה לטיפוסי האתרוגים המקובלים, ובשל העדר מסורת וקבלה על כשרותו לא ניתן להתירו.

סוף מעשהנחזור לסיפור של ישיבת מיר. אין בידינו רישום של הדיון ההלכתי ושל השיקולים שהעלו תלמידי ישיבה זו בסוגיית כשרות האתרוג הסיני, ואיננו יודעים האם עמדו לפניהם תשובותיהם של חכמי ההלכה החשובים מבגדד. מכל מקום נראה שאלה שנטלו אותו בלא ברכה בכל זאת החשיבו אותו למין אתרוג, בעוד שאחרים סברו שאין הוא כלל אתרוג ואף בשעת הדחק אינו יכול לשמש חלופה. לכך נצרף את דעת "הבן איש חי" שהצביע על כך שמדובר במין אתרוג משונה, שלא הייתה עליו שום ידיעה או קבלה מאף אחת מקהילות ישראל שהוא כשר. בנוסף יש להעיר ששימושו בפולחן האלילי, וכינויו בלשון סגי נהור "יד ה'", אינם מתאימים לקיום מצוות הנטילה.

תקציר מתוך מאמר שפורסם בכתב העת מזרח (בעריכת בער בוריס קוטלרמן), חלק ב, תשע"א, עמ' לא-לו

זיהוי האתרוג[]

שאלת זיהוי האתרוג בתור "פרי עץ הדר" בתור אחד מארבעת המינים התעוררה כבר בימי בית שני. בתלמוד ירושלמי מובאת התלבטות: "עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה זה אתרוג. (שפריו הדר ועצו הדר - איזה זה? זה אתרוג.) אין תימר רימונא פריו הדר ואין עצו הדר (אין תימר רימונא - פריו הדר ואין עצו הדר).אין תימר חרובה עצו הדר ואין פריו הדר אי זה זה זה אתרוג (אין תימר חרובה - עצו הדר ואין פריו הדר)".". ‏‏[2]. וכך נפסלים בתור "פרי עץ הדר" הרימון והחרוב.

יוסף בן מתתיהו ‏‏[3] מכנה את האתרוג persea. זהר עמר סבור שהכוונה ל"פרסי" או "מַ‏דִי", כך נקרא האתרוג בימיהם ומכן נגזר שמו המדעי Citrus medica. קיימת מחלוקת בין החוקרים באשר לזיהוי האתרוג עם "פרי עץ הדר", באשר למועד הבאתו לארץ ישראל. מוצאו של העץ התרבותי הוא מהודו. בארץ הוא גדל רק באמצעות השקיה וטיפוח חקלאי מסור. פרופ' יהודה פליקס, מומחה לבוטניקה וזואולוגיה של תקופת התנ"ך והתלמוד ואחרים סבורים כי האתרוג היה מוכר בארץ בתקופת המקרא. לעומת זאת, שמואל טולקובסקי חוקר ההדרים סבור כי האתרוג הגיע לארץ רק בתקופה הפרסית, אולי בעקבות כיבושי אלכסנדר מוקדון ‏‏[4].

זהר עמר מסכם את עמדתו בנושא: "העדר מקורות (באשר לטיבם של פרי עץ הדר) אינו יכול לשמש ראיה לקיומו של האתרוג או להעדרו". מדובר במסורת זיהוי קדומה וכל עוד אין אחרת אין סיבה לדחותה.

קיים ממצא בוטני - ארכאולוגי מהאי קפריסין, לפיו נמצאו זרעים של הדרים המתוארכים לשנת 1200 לפנה"ס. ההנחה היא שהם זרעי אתרוג, היות והוא העץ היחידי ממשפחת ההדרים שהיה מוכר במזרח התיכון.

Barkokhba-silver-tetradrachm

טטרדרכמה מכסף מימי בר כוכבא. על צדו של המטבע חזית בית המקדש כשעליה כוכב והכתובת "שמעון". על צדו השני לולב ואתרוג עם מותן צרה והכתובת "לחרות ירושלים"

תאורו הפיזי הוא מגוון. על רבי עקיבא נאמר:"...שנכנס לבית הכנסת ואתרוג על כתיפיו" ‏‏[5] - כנראה היה זה זן גדול מהסוג המקובל היום בתור "אתרוג תימני". ואילו על מלכי בית חשמונאי כתוב :"ורגמוהו כל העם באתרוגיהם" ‏‏[6] - יש להניח כי הזורקים לא עמדו קרוב למלך ולכן האתרוגים לא היו גדולים.

בממצאים מימי מרד בר כוכבא נראה כי לאתרוג היה "מותן צרה" (כעין גרטל). אין לתופעה זו הסבר.

שאלת האתרוג המורכב לא הוזכרה עד תקופת התלמוד, למרות שנהגו להרכיב אילן אחד באילן אחר מאותו מין. בימי הביניים הוזכרה פעולת ההרכבה והרמב"ם הביא דוגמאות לאיסור ‏‏[7]. רק במאה ה-16 יש על כך שאלות בספרות ההלכה בארץ ישראל, איטליה ובצרפת. יש לכך קשר עם התפתחות מדע הבוטניקה והקמת גינות נוי. רבי משה איסרליש (המאה ה-16) פסק שאין להשתמש באתרוג מורכב, גם כאשר לא נמצאו אחרים ‏‏[8].

התפשטות פטריה מסוג "פיטופטורה" החריפה את הבעיה. הסתבר כי עצי החושחש עמידים היו מפניה ולכן הרכיבו עליה את עצי ההדר. הפטריה לא הגיע לארץ וכאן לא חשו בבעיה. ההבדל בין האתרוגים היה בצורה ובטעם. ספרות ההלכה דנה בנושא והמסקנה היתה כי לאתרוג המטרכב אין מקום בתור אחד מארבעת המינים .

מחקר מצא את הקשר הגנטי בין יהודים ללימון[]

אסף רונאל כתב בעיתון הארץ מיום 24 בדצמבר 2018 מחקר מצא את הקשר הגנטי בין יהודים ללימון - תמצית הכתבה:"לפי המחקר, המסורת היהודית הקדומה, ובייחוד מצוות ארבעת המינים של חג הסוכות, מילאו תפקיד מרכזי בהפיכת פירות ההדר לפירות הפופולאריים ביותר באגן הים התיכון"

קטעים מהכתבה
המחקר, שנערך בידי חוקרים מבריטניה, ארה"ב וספרד, התפרסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי Current Biology. "זהו מחקר חשוב וחדשני", מגדיר את המאמר פרופ' אליעזר גולדשמידט מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. פרופ' גולדשמידט, שפרסם באחרונה יחד עם פרופ' משה בר יוסף ממכון וולקני את הספר "האתרוג: מסורת, מחקר ומעשה" מסביר כי הממצאים הארכיאולוגיים הקיימים מצביעים על כך שהאתרוג הוא פרי ההדר הראשון שהגיע לאזורנו. הממצא הקדום ביותר הוא אבקת פרחים של אתרוג שנמצאה בחפירות בקיבוץ רמת רחל שליד ירושלים, בחווילה של שליט האזור בתקופה הפרסית - מהמאה השביעית לפני הספירה.

פרופ' גולדשמידט מציין כי תיאוריה מדעית מובילה היא שהאתרוג הובא לארץ ישראל בידי גולים ששבו מבבל, במאה השישית או החמישית לפני הספירה, ומאז הפך לפרי המשמש בקיום מצוות ארבעת המינים. המחקר החדש מתמקד במוטציות שהופכות את האתרוג ל"נטול חומציות" כדי להתחקות אחר המסלול שעבר הפרי. מוטציות אלה מסקרנות חוקרים ומגדלי הדרים כבר מאות שנים. הן מופיעות במגוון פירות הדר כולל אתרוג, לימון מתוק, לימון ותפוז. החוקרים מצאו קשר בין המוטציה שמקטינה את רמת החומציות עד פי אלף לבין העובדה שחלק מאותם פירות הדר גם איבדו את היכולת לייצר את הפיגמנטים שנותנים לעלים, לפרחים ולפעמים גם לבשר הפרי צבע אדום כהה.

הניתוח מצביע על כך ש"ייתכן כי האתרוג ה'מקורי' (שלא הוכלא עם מינים אחרים) היה לא חומצי - רעיון שנתמך על ידי האזכור של 'אתרוג מתוק' בתלמוד", כותבים החוקרים במאמר. לדבריהם, המחקר החדש מצייר את מסלול הביות של האתרוג באגן הים התיכון ומחזק את הטענות לפיהן התפשטות הפרי באזורנו נדחפה על ידי אימוצו כסמל דתי מרכזי במסורת היהודית. לפי פרופ' גולדשמידט, המחקר הנוכחי מתבסס על מחקר קודם בו הוא היה מעורב, שהראה כי כל תריסר מיני האתרוגים הקיימים במערב שייכים לאותה קבוצה - הנבדלת ממיני האתרוגים הנפוצים בסין. בין השאר מצאו החוקרים שהמוטציה של הגן נעמי מופיעה באתרוג התימני, שלפי מסורות מסוימות הגיע לתימן עם היהודים אחרי חורבן בית ראשון בשנת 587 ומשמש את יהודי תימן בטקסי הסוכות עד היום, וגם בסוג אחר של אתרוג, אתרוג קורפו, שמשמש גם הוא במצוות ארבעת המינים.

Noemi

"ערוגת האתרוגים" - בנאות קדומים[]

בשמורה יש אוסף של עצי אתרוג להמחשת נושא: "פרי ההדר" בארבעת המינים

גלגולו של אתרוג - מקורות , ארכאולוגיה,ובוטניקה[]

מאת: פרופ' אהוד ויס ההרצאה תוקלט ותעלה לערוץ היוטיוב: https://www.youtube.com/channel/UCTFKeHFzjEKT8ebcSa7oUYg

איך בודקים באיטליה כשרות אתרוגים[]

Italian_farmers_cultivate_an_ancient_Jewish_tradition

Italian farmers cultivate an ancient Jewish tradition


לקריאה נוספת[]

  • פרופ' זהר עמר, ארבעת המינים - עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני וארץ-ישראלי - הוצאת המחבר תש"ע

קישורים חיצוניים[]

  • בצלאל לנדוי, המאבק למען אתרוגי הארץ, מתוך: מחניים, גיליון נ' תשכ"א מובא באתר דעת

הערות שוליים[]

  1. מוסף שבת, 10 באוקטובר 2008.
  2. ‏מסכת סוכה,דף י"ד,ב' פרק ג' הלכה ה' גמרא‏
  3. ‏קדמוניות י"ג, י"ג‏
  4. ‏לדעתו בתקופת המקרא השתמשו בתור עץ פרי הדר באצרובל של ארז‏
  5. ‏תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, דף ט"ו,ב' פרק ג' הלכה ז' גמרא‏
  6. ‏משנה, מסכת סוכה, ד',ח'‏
  7. ‏הלכות כלאים, א',ה'‏
  8. ‏שו"ת הרמ"א סימן קכ"ו‏
Advertisement