FANDOM


בגדי הכוהנים היו שמונה לכהן גדול וארבע לכהן הדיוט. החומרים לעשייתם היו : זהב, חוטי צמר - משלושה צבעים:תכלת, ארגמן ותולעת שני ופשתן.

בגדי הכהן הגדולעריכה

LEV 8- High priest in robes and breastplate

בגדי כהן גדולהמקור

  1. האפוד
  2. חושן משפט
  3. מעיל (האפוד)
  4. ציץ
  5. כתונת
  6. מצנפת
  7. אבנט
  8. מכנסיים.

לבני אהרון

  1. כתונת
  2. אבנט
  3. מגבעת
  4. מכנסיים.

מדוע בגדי הכהונה הנושא הראשון בפרשהעריכה

פרשת ,תצוה תשעד ירושלים01:10:44

פרשת ,תצוה תשעד ירושלים

פרשת תצוה תשע"ד ירושלים

הנושא הראשון בפרשת תצוה הוא בגדי הכהן הגדול "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת" (כ"ח,ג'). המומחים שעסקו בבנית המקדש , הם גם יכינו את בגדי הקודש. מה הסיבה לקדמיות הדיון בנושא ? הדיון בתחילה הוא בהכנת "חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט" . על ה"ציץ" ועל "המכנסים" ידונו לאחר מכן. תוכן העבודה יידון רק בפרק הבא : "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם--לְכַהֵן לִי" (כ"ט, א') , ייחנכו את הכוהנים לעבודתם בשבעת ימי המילואים.

ללא הבגדים הוא יוכל לשרת את בבית המקדש. הבגדים הם מהות. לא יהיה דבר שיפריד בין הבגד לבין הגוף. וכן למדנו "בגדי עבודה לאו ניתנו ליהנות בהן" (מסכת יומא ס"ט,א'). המסקנה היא שיכול להשתמש בהם במקדש, ניתן להנות בהם. אבל "במדינה" אסור לצאת בבגדי כהן. וכאן מובא הסיפור הבא, מימי אלכסנדר מוקדון

Cquote2 ת"ש בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ש"מ ובמדינה לא והתניא בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא] דלא למספד יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה ( משלחת היהודים לעומת אלכסנדר מוקדון יחד עם המשלחת של הכותים) עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה.

כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה. אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי (בחמ"ל שלי). אמר להם למה באתם. אמרו אפשר בית (שהוא בית תפילה לכל העמים) שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב .יתעוך גויים להחריבו. אמר להם מי הללו. אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך. אמר להם הרי הם מסורין בידיכם מיד. נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גרזים . כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו ואותו היום עשאוהו יו"ט. (נשארה השאלה) אי בעית אימא ראויין לבגדי כהונה (אולי טרם הוקדשו) ואי בעית אימא (תהילים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך (שם)

Cquote1
(הדקה ה-20:00).

נעבור ללימוד יסוד בגדי הכהנים. תמיד נפגש כהן עם ארבעת הבגדים ! מגמת הבגדים לכבוד הבריאה:"לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת". "לכבד" בלשון התנאים היא "לטאטא": לסלק את הלכלוך !

תפקידי הבגדיםעריכה

לפי השיעור לעיל

  • המכנסים - לכסות את הערווה
  • כתונת הפסים - מכסה את האברים העובדים - לכן יש פסים - בתית בתים
  • החגורה - "אוזר ישראל בגבורה
  • המעיל - תכלת ובשוליו רימון ורימון - הם עושים רעש - "ונשמע קולו בבואו לקודש"
  • המצנפת - לפי הרמב"ן, המצנפת נשאר פתוח ושם מושחים את ראשו.
  • המגבעת - מכוסה עד למעלה

ללא נעלים. פעם בבית המקדש היה גן עדן "והתהלכתי בתוככם" - בעתיד יתהלך בתוכנו.

בבגדים אתה מחבר את השמים עם הארץ - הכל נועד "לכבוד ולתפארת"

בממלכת פרס היה אל טוב ואל רע. הכותים מפחדים מהיוונים. יוון היא הקרובה וגם מסוכן יוון היא "ציון" - ללא האת "צ". נ.צ. זה שער השמים. שם ה"אקרופוליס" כמו "המקדש" רק עם נשר מתועב. את אלכסנדר מוקדון הולך לפגוש "הצדיק".

"בית המלחמה" של אלכסנדר הגדול היא כמו שלנו , כמו אצל יוסף הצדיק.

שמעון הצדיק היה גם "משיירי הכנסת הגדולה". אצל הסחידים "שיריים" זה חלק ממשהו. אני "שארית" של אין סוף שלא ניתן לחלק אותה. יש נוסח "שירי הכנסת הגדולה" - כל הזמן הוא קשור לא ניתן להפרדה

למה הפרשה מתחילה ב"בגדי קודש": בגד - בגידה ההיפך מקודש, המחבר זה מעיל, השורש הוא מועל, אדם וחוה איבדו את הנאמנות המוחלטת. הבגדים החזירו את "הכבוד והתפארת" - למי שהכבוד הוא שלו.

אלכסנדר מוקדון שואל למה באתם, הם משיבים, בשורש הוא נועד שאתה לא תחרב. כאן מתפללים עליך יבואו עובדי אלילים להחריבו. באמצעות בגדי הכהונה מחללים ליוון. עם מלכי פרס אין לנו עניין. יוון היא ציון בלי "צ" כי עת לעשות לה' הפרו תורתך. זה פגישה של שמעון הצדיק עם המציאות היוונית.

ועוד סיפור, על שלושה דברים שהעולם עומד: התורה - מלעמלה למטה, העבודה : מלמטה למעלה, על גמילות חסידים - אם אפשר להשליך שכינה בכלים. למה המנורה - כאן רואים שהשכינה שורה בישראל.

במסכת נדרים מסופר כי שמעון הצדיק לא היה מקבל "אשם נזיר" - בא עלם מהדרום (רמז על התמודדות נגד יוון), בא להפסיק את נזירותו, החליט להשחיט את שערו, שאל אותו למה תעשה כן, הייתי רועה, ראיתי את הבבואה במים ופתאום פחז עלי יצרי. התאבות עצמית ובקש לטרדני מן העולם ,רשע על מי אתה מתגאה. מייד נשקתיו על ראשו.

לכל אחד זה קורה. יש רגע שהנזיר אומר זה לא בגובה שלי. יוון לא הבדילה . העלם שמת (הנרקיס) מאגדות יוון.

ראו כאן פרטים על הרקע לאגדה: נזירות

תפקידי הבגדיםעריכה

לפי השיעור לעיל

  • המכנסים - לכסות את הערווה
  • כתונת הפסים - מכסה את האברים העובדים - לכן יש פסים - בתית בתים
  • החגורה - "אוזר ישראל בגבורה
  • המעיל - תכלת ובשוליו רימון ורימון - הם עושים רעש - "ונשמע קולו בבואו לקודש"
  • המצנפת - לפי הרמב"ן, המצנפת נשאר פתוח ושם מושחים את ראשו.
  • המגבעת - מכוסה עד למעלה

ללא נעלים. פעם בבית המקדש היה גן עדן "והתהלכתי בתוככם" - בעתיד יתהלך בתוכנו.

בבגדים אתה מחבר את השמים עם הארץ - הכל נועד "לכבוד ולתפארת"

בממלכת פרס היה אל טוב ואל רע. הכותים מפחדים מהיוונים. יוון היא הקרובה וגם מסוכן יוון היא "ציון" - ללא האת "צ". נ.צ. זה שער השמים. שם ה"אקרופוליס" כמו "המקדש" רק עם נשר מתועב. את אלכסנדר מוקדון הולך לפגוש "הצדיק".

"בית המלחמה" של אלכסנדר הגדול היא כמו שלנו , כמו אצל יוסף הצדיק.

שמעון הצדיק היה גם "משיירי הכנסת הגדולה". אצל הסחידים "שיריים" זה חלק ממשהו. אני "שארית" של אין סוף שלא ניתן לחלק אותה. יש נוסח "שירי הכנסת הגדולה" - כל הזמן הוא קשור לא ניתן להפרדה

למה הפרשה מתחילה ב"בגדי קודש": בגד - בגידה ההיפך מקודש, המחבר זה מעיל, השורש הוא מועל, אדם וחוה איבדו את הנאמנות המוחלטת. הבגדים החזירו את "הכבוד והתפארת" - למי שהכבוד הוא שלו.

אלכסנדר מוקדון שואל למה באתם, הם משיבים, בשורש הוא נועד שאתה לא תחרב. כאן מתפללים עליך יבואו עובדי אלילים להחריבו. באמצעות בגדי הכהונה מחללים ליוון. עם מלכי פרס אין לנו עניין. יוון היא ציון בלי "צ" כי עת לעשות לה' הפרו תורתך. זה פגישה של שמעון הצדיק עם המציאות היוונית.

ועוד סיפור, על שלושה דברים שהעולם עומד: התורה - מלעמלה למטה, העבודה : מלמטה למעלה, על גמילות חסידים - אם אפשר להשליך שכינה בכלים. למה המנורה - כאן רואים שהשכינה שורה בישראל.

במסכת נדרים מסופר כי שמעון הצדיק לא היה מקבל "עשן נזיר" - בא עלם מהדרום (רמז על התמודדות נגד יוון), בא להפסיק את נזירותו, החליט להשחיט את שערו, שאל אותו למה תעשה כן, הייתי רועה, ראיתי את הבבואה במים ופתאום פחז עלי יצרי. התאבות עצמית ובקש לטרדני מן העולם ,רשע על מי אתה מתגאה. מייד נשקתיו על ראשו.

לכל אחד זה קורה. יש רגע שהנזיר אומר זה לא בגובה שלי. יוון לא הבדילה . העלם שמת (הנרקיס) מאגדות יוון.

השפעתם על אחשורוש ועל אלכסנדר מוקדוןעריכה

(הובא ברשות אתר הרב מרדכי אליהו - לקריאת העלון כולו הקש כאן)

Hrav mordechai eliau

הרב מרדכי אליהו זצ"ל המקור:קול צופיך 573 לפרשת כי תצוה

הרב מרדכי אליהו נתן שיעור בשנת תס"ם על בגדי כהן גדול - השפעתם על אחשורוש ועל אלכסנדר מוקדון בקול צופיך 573 לפרשת תצוה תשס"א הובאה ההרצאה. וכך הוא כתב:


הגמרא במסכת מגילה מספרת שאחשורוש עשה את סעודתו כסעודת שמחה על כך שבית המקדש השני לא נבנה ככלות שבעים שנה לחורבן הבית הראשון. שהרי בזמן חורבן הבית הראשון ניבא ירמיהו שהבית השני יבנה אחר שבעים שנה, וכשעברו לפי חשבונו של אחשורוש שבעים ולא נבנה הבית - עשה סעודת שמחה. וטעה אחשורוש בחשבון כמו שטעו גדולים וטובים ממנו, ומיד כשהגיע הזמן נבנה הבית השני וזה היה שנתים אחרי שירד אחשורוש ממלכותו. בשמחתו זו המוטעית השתמש אחשורוש בכלי בית המקדש (מגילה יב) להדגיש את שליטתו וגם לבש בגדי כהן גדול. הוא גם ניסה לישב על כסאו של שלמה המלך ללא הצלחה גדולה (תרגום שני). ועם כל הצער יש כאן גם פלא גדול אחשורוש המולך על העולם העשיר מכל שרצפת ארמונו עשויה בהט ושש ודר וסוחרת יודע הוא ויודעים כל הנוכחים שאין כבוד יותר גדול מללבוש בגדי כהן גדול העשויים לכבוד ולתפארת. עם כל רשעותם וגאוות ליבם הם ידעו את האמת. ואע"פ שהבגדים היו מחוץ למקדש ובידים טמאות - עם כל זה לא פרחה מהבגדים השפעתם הקדושה.

אלכסנדר מול בגדי כהן גדול עריכה

שמעון הצדיק היה כהן גדול בזמן הבית השני. בזמנו כבש אלכסנדר מוקדון את רוב העולם הידוע בימים ההם ורדה בעמים ביד קשה, רק בעם ישראל לא נגע לרעה. הגמרא (יומא דף סט, א) מספרת כיצד אירע הדבר, כיצד בגדי כהן גדול השפיעו גם על הגוי הזה: "יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מלאכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם (אלכסדרוס לעבדיו): מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך. כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. - אמר להם: למה באתם? - אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב - יתעוך גויים להחריבו? - אמר להם: מי הללו? - אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך. - אמר להם: הרי הם מסורים בידיכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו, וזרעוהו כרשינין. כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב".


ובגמרא שם הקשו איך לבש שמעון הצדיק את בגדי הכהונה מחוץ לבית המקדש? הרי הבגדים הללו הם קודש? ועוד הרי יש בהם כלאים, ורק בשעת עבודה הותר ללובשם? ותירצו בענין זה כמה תירוצים:

  1. שמעון הצדיק לא לבש את בגדיו האמיתים אלא בגדי הדומים לבגדי כהן גדול, בגדי יצוג, לכבוד אלכסדרוס.
  2. עוד תירצו: "עת לעשות לה' הפרו תורתך". וכדי שלא יחריב אלכסנדר את ירושלים התירו בהוראת שעה ללבוש הבגדים כי ידע שמעון הצדיק את כוחם והשפעתם. (ולכאורה היו יכולים לתרץ שלא היה בהם כלאים).

ועוד הקשו (קידושין נד) שם כיצד כהן רגיל נח לרגע עם בגדיו? למה זה לא מעילה בקודש? הרי בגדים של כהן הם הקדש וברגע שינוח הכהן לרגע מעבודתו הרי לכאורה מעל בהקדש? ותירצו בענין זה כמה תירוצים: א)כהנים זריזים הם ולא נחים בשעת עבודה. ב)לא נתנה תורה למלאכי השרת (עיין רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ח הי"א, הי"ב ראב"ד וכסף משנה שם).


מהויקיפדיה העבריתעריכה

בגדי כהונה הם הבגדים שאותם חייבים הכהנים ללבוש בעת העבודה במשכן ובבית המקדש. תפקיד הבגדים טקסי - לכבוד ולתפארת. הכנת הלבוש הוטלה לפי המקרא על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, שני אמנים מומחים שעסקו גם ביצירת המשכן וכליו. קורבן המוקרב על ידי כהן שלא בבגדי כהונה פסול. הבגדים שונים בין כהן גדול לכהן הדיוט.

בגדי כהן הדיוטעריכה

  • כתונת - מעין חלוק ארוך, ארוג בצורת משבצות, מפשתן.
  • אבנט - חגורת בד. ארוג מחוטים הטוויים מתכלת, ארגמן, תולעת שני (שלושתם הם חוטי צמר הצבועים בצבע מיוחד המופק מבעלי חיים) ופשתן. רוחבו של האבנט 3 אצבעות (כ-6 ס"מ), ואורכו 32 אמה (כ-16 מטרים). האבנט היה נכרך על הכתונת בגובה בית החזה.
  • מכנסיים - קצרים, עד הברך. ארוגות מפשתן.
  • מגבעת - רצועת בד, אורכה 16 אמה (כ-8 מטר), עשויה מפשתן. שלופפה בצורה של קונוס צר למעלה ורחב למטה. לפי חלק מהמפרשים בראש המגבעת היה כעין כפתור.

בגדי כהן גדולעריכה

הכהן הגדול לובש מכנסיים, כתונת ואבנט כשל כהן הדיוט. בנוסף הוא לובש:

  • מצנפת - דומה למגבעתו של הכהן ההדיוט, בהבדל קל - המצנפת הייתה נכרכת בעיקר לרוחב הראש וחלקה העליון שטוח.
  • מעיל - בגד ארוך חסר שרוולים. ארוג מחוטי תכלת, מעוטר באריגות פעמונים וקישוטים בצורת רימונים.
  • אפוד - מעין סינר ארוך, ארוג מחוטים הטוויים מזהב (הזהב רוקע לטס דקיק ונחתך לחוטים), תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן. האפוד נקשר לגוף הכהן על ידי ה"חשב" (חגורה), ועל ידי שתי כתפות. על הכתפות היו משובצות שתי אבני שוהם שעליהן חקוקים שמות שבטי ישראל.
  • חושן - בד ארוג מזהב, צמר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני, ופשתן. גודלו: אמה (חצי מטר) על חצי אמה. החושן קופל לשנים ויצר כיס מרובע, בתוכו הונח פתק הנקרא "אורים ותומים", לפי אחד הפירושים היה רשום עליו השם המפורש. על החושן הייתה מסגרת זהב שבה שובצו שתים-עשרה אבנים יקרות, שעל כל אחת מהן חקוק שם של שבט משבטי ישראל. האבנים היו ערוכות בארבעה טורים, שלוש בטור.
    • בטור הראשון - אודם (מקובל לזהותו עם כלצידון אדום או אודם), פיטדה (מקובל לזהותה עם טופז ירקרק) וברקת (אזמרגד ירוק).
    • בטור השני - נופך (מקובל לזהותו עם טורקיז), ספיר (מקובל לזהותו עם גרנד או קורונד כחול כהה או ספיר) ויהלום (מקובל לזהותו עם יהלום או קוורץ).
    • בטור השלישי - לשם (מקובל לזהותו עם זירקון אדום או צהוב), שבו (מקובל לזהותה עם אגט (Agate) בצבעי שחור ולבן) ואחלמה (מקובל לזהותה עם אמטיסט).
    • בטור הרביעי - תרשיש (מקובל לזהותו עם אקוומרין - סוג של בריל), שוהם (מקובל לזהותו עם בורלא (בריל) או אוניקס) וישפה (מקובל לזהותו עם יספר).
      החושן היה קשור בשתי טבעות זהב לחגורת האפוד (משתי פינותיו התחתונות), ובשתי טבעות זהב לכתפות האפוד (מפינותיו העליונות).
על פי המסורת, היו חקוקות על החושן גם המילים: אברהם, יצחק, יעקב ו"שבטי ישורון" או "שבטי יה", כדי להשלים את כל האותיות החסרות בא'ב' משמות השבטים.
לפי דעת הרמב"ם שמות האבות נכתבו מעל המילה ראובן באבן "אודם" ו"שבטי יה" נכתב מתחת למילה בנימין באבן "ישפה".
ואילו לפי דעת החזקוני ורבינו בחיי נכתבו אותיות תחת כל שם של שבט להשלים לשש אותיות סה"כ (אצל ראובן "א", אצל שמעון "ב" אצל לוי "רהם" וכו'). בעת שנשאל הכהן הגדול שאלה היו נוצצות אותיות התשובה.
  • ציץ - טס זהב, עליו חרוטות המילים "קדש לה'" (המילה 'קודש ל' נכתבה במחצית התחתונה של הציץ ואילו שם הוי"ה נכתב בגדול לגובה כל הציץ. ישנן דעות נוספות באופן הכתיבה) שנקשר לראש הכהן הגדול בשלושה חוטי צמר צבוע בתכלת, שנים משני צידי הראש ואחד מעל המצנפת.

על ציץ ופרוכת ברומיעריכה

לאחר חורבן הבית הובאו איזכורים שונים לגבי מיקומם האפשרי של הציץ והאפוד. זאב ח ארליך (ז'אבו) סקר מימצאים אלו והביא אותן במדורו "ארץ מקרא" במוסף השבת של מקור ראשון מיום כ"ד באדר תשס"ט 20 במרץ 2003. ראו כאן המאמר


לשכת פנחס המלביש עריכה

שער ניקנור היה במזרח העזרה ומשני צידיו היו שתי לשכות, הימנית הייתה לשכת פנחס המלביש ובה אוחסנו בגדי הכהונה של עשרים וארבע משמרות כהונה. כאשר הגיע זמנה של המשמרת לבוא ולשרת בקודש, היו הכהנים באים ללשכה ומקבלים מידי הממונה בגדי כהונה לפי מידתם‏‏, והוא היה מלבישם ומפשיטם[1]. לדברי הרמב"ם היה הממונה גם אחראי על הכנת הבגדים ואריגתם‏‏[2].

השימוש בבגדי כהונה שהתבלו עריכה

בשמחת בית השואבה, העמידו בעזרת הנשים מנורות של זהב גבוהות, ובראשם ארבעה ספלים מלאים שמן. הפתילות למנורות הוכנו מבגדי כהונה שהתבלו. אמנם אסור ליהנות מבגדי הכהונה, פרט ללבישתם, אבל שימוש זה הותר, משום ששמחה זו נחשבת כחלק מעבודת המקדש‏‏[3].

בגדי הכהונה בציוני דרך היסטורייםעריכה

תהליכים שונים שפקדו את עם ישראל ואת בית המקדש באו לידי ביטוי גם ביחס לבגדי הכהונה, בכמה נקודות ציון בהיסטוריה:

דוד המלך, בהיותו בורח מפני שאול המלך, לקח עמו את האפוד כדי להיעזר בו בשאלה באורים ותומים במקרה הצורך[4].

על פי דעה המופיעה בתלמוד, לבש המלך אחשוורוש את בגדי הכהן הגדול, כאות לשליטתו על עם ישראל והעולם כולו[5].

עם שיבת ציון לאחר גלות בבל, בעקבות הצהרת כורש, הביאו עולי בבל מאות בגדי כהונה[6].

בימי שלטון הנציבים הרומים בשלהי ימי בית המקדש השני, הוחזקו בגדי הכהן הגדול כבני ערובה בידי הרומאים, ושוחררו רק בימי שבת ומועד[7].

עם חורבן הבית, נלקחו בגדי הכהונה לשלל על ידי הרומאים[8]. כמה עשרות שנים לאחר מכן, ראה התנא רבי אלעזר בן רבי יוסי את הציץ ברומא[9].

שיחזור בגדי הכהונה כיוםעריכה

מכון המקדש, העוסק בהכנות לבניין בית המקדש השלישי וחידוש עבודת הקרבנות, מכין לשם כך בגדי כהונה. הכנת הבגדים מצריכה מחקר הלכתי-מדעי מסועף על המפרט ההלכתי הנדרש: צורת השזירה המדויקת של החוטים ואריגתם, האופן בו שולבו חוטי הצמר הצבועים בפשתן הלבן, זיהוי אבני החושן, האפשרות להכנה תעשייתית במקום השיטה הידנית שנהגה בימים עברו, ועוד. קושי מיוחד קיים בזיהוי צבעי התכלת, הארגמן ותולעת השני ובהשגתם, והמכון עומד בקשר עם מומחים בתחום זה בארץ ובחו"ל.

כיום מוכנים במכון המקדש כל הבגדים הנדרשים, לכהן הדיוט ולכהן גדול. עם זאת, לצורך הפעלתו של בית מקדש המתפקד באופן מלא נדרשים מאות או אף אלפי סטים של בגדי כהונה. מכון המקדש יזם, אפוא, פנייה לכהנים לרכוש לעצמם בגדי כהונה, תפורים על פי מידתם, ועד כה נענו ליוזמה עשרות כהנים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. משנה, מסכת מידות פרק א', משנה ד'‏.
  2. רמב״ם, הלכות כלי המקדש, פרק ז',הלכה כ'.‏
  3. תלמוד בבלי מסכת שבת, דף כ"א, עמוד א', תוספות ד"ה "שמחת בית השואבה".
  4. שמואל-א כג,ו
  5. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב
  6. עזרא ב,סט; נחמיה ב,סט-עא, עיין פירוש המלבי"ם שם.
  7. יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים עם הרומאים, ספר ה,ה,ז. עדות לכך גם במשנה, מסכת חגיגה ב,ד, ובתלמוד הירושלמי שם פ"ב ה"ד.
  8. יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים עם הרומאים, ספר ו,ח,ג
  9. תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ה עמוד א; תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ד הלכה א.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית