FANDOM


קובץ:Droma newspaper.JPG

דרומא הוא שמו של עלון המועצה האזורית הר חברון. העלון, היוצא לקראת חגים, ונועד לשמור על הקשר בין 16 יישובי האזור שמייצגים קשת רחבה של צורות ההתישבות: יישובים קהילתיים, חילוניים, דתיים, שיתופיים - חקלאיים, חוות ומצפים. מטרתו של העלון לשמור על הקשר בין היישובים.

תוכנו של גיליוןעריכה

לשם המחשה תפקידו של העלון נסקור את תוכנו:

  • כמו בכל עלון דומה, מופיעים בו המדורים הקבועים: דבר העורך, דבר יושב ראש הרשות המקומית, חדשות שוטפות, תוכניות פיתוח ומדור לנוער.
  • על מנת לטפח את הקשר בין היישובים, רכזות הקהילה - תפקיד שתשלום צנוע בצידו - מספרות על הקורה ביישובם ועשוי לעניין גם את האחרים. לדוגמא: איך יוזמים קליטה חדשה של משפחות, על מבצע "חתימה לחיים" לשיפור רמת הנהיגה ואחד היישובים מתגאה במיגוון פעולות התרבות שבוצעו בו.
  • בגיליון ראיון עם דר' גדעון ארליך מנגוהות על חנוכה, התייוונות, התרבות - המכונה חילונית - והרלווניות של מעשי החשמונאים לימינו.
  • באזור עשיר הסטוריה, מובא סיפורו של גיבור ישראל מאיר הר ציון על פעולת התגמול במשטרת א-רהווה ביום 11 בספטמבר 1956.
  • ולכבוד חנוכה, מאמר מקיף על דמותן של המנורות שהתגלו בשרידי היישובים היהודיים בדרומא.

25 שנה ליישוב היהודיעריכה

בראש השנה תשס"ח מלאו מחצית היובל לחידוש ההתיישבות היהודית בדרום הרי חברון. לרגל האירוע יצא גיליון של העלון דרומא ובו מוצגות שלוש מבעיות היסוד בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון וכמובן גם בדרום הרי חברון.

על הצורך ביצירת אומנות יהודיתעריכה

חיה ברנס מעתניאל במאמר הנושא את השם ההר הטוב מחכה מבקשת לדון האם אפשר ליצור אמנות חיה, יהודית-מקורית ? היא מציינת בסיפוק כי, " לאחר עשר שנות מגורים בהר חברון, האדמה נענה לעמלנו, נותנת פירותיה בעין יפה –והרי זו כמעט גאולה." הכותבת בוחרת להאיר כמה מחשבות ותחושות על היצירה התרבותית-אמנותית , שהיא בעיניה "חשמל רוחני, אנרגיה רבת עוצמה המזרימה את הדם בגוף ומפעילה אותו. כל יצירה אנושית היא כמו מענה לכוחות האלוקיים שטבע בנו הבורא, ולכן היא פשוט הכרחית. בלי יצירה ועשייה בשדה התרבות מתמעטת מלאות החיים ונחלשת הרוחניות."

וכמובן יש הצעות: נעודד ציור! נסייע בתערוכות ובסדנאות. נעודד את הכותבים פרוזה ושירה. בעקבות הסרטים המצוינים שנעשו על חורבן גוש קטיף, גילינו כי בעזרת הכשרונות והיכולת המוכחת לעשות קולנוע מעולה, יש מקום לתעד את מפעל ההתנחלות, שהוא אחד האירועים המשמעותיים ביותר בתולדות המדינה.

החמצה גדולה של מהות השנה השביעיתעריכה

הרב אמנון דוקוב - ר"מ בישיבת עותניאל סבור כי "היתר המכירה" שהתרגלנו לסמוך עליו, טומן בחובו החמצה גדולה של מהות השנה השביעית. החמצה שבעומקה פוגעת גם באחיזתנו בארץ. לדעתו, התקרבות שנת השבע אינה מדירה שינה מעיניו של הציבור. ברקע, נמצאת הידיעה ש"אנחנו" סומכים על היתר המכירה, היתר שממילא מניח את השביעית בארון המצוות הגנוזות.

מצוות השביעית היא הפותחת את פרשת הברית שבסוף ספר ויקרא (פרקים כ"ה-כ"ו), ברית שתוכנה הוא התנאים לירושת ארץ ישראל. כדי להוכיח לנו את מרכזיותה בברית זו, מצוות השביעית היא המצווה היחידה המודגשת במהלך הקללות והברכות, פעמיים. משמעותה של השביעית כמכוננת את יחסנו לארץ נלמדת מפסוקי הפרשה: "כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי".

ההבדל הגדול בין המצב היום למצב בעבר הוא בכך, שהשמיטה בימי קדם הייתה מצווה שמתממשת על ידי כל יחיד בשדה הפרטי שלו, בעוד שהיום היא צריכה להיות מצווה המוטלת על הכלל. לו היינו זוכים, במצבה הכלכלי היום, יכולה הייתה מדינת ישראל להקצות את המשאבים הדרושים לכך שתתאפשר מנוחתו של הענף החקלאי ושביתתה של הארץ.

מי מפחד מועדות קליטה ?עריכה

באחד הנושאים האקטואלים בהתנחלויות דנה חיה ברנס ומסתמכת על ספר שופטים ועל תולדות היישוב בארץ. במצב היום, כאשר קיים חשש לפגיעה להתיישבות על ידי החלטות מדיניות, מחליטה הכותבת לדפדף בספר שופטים, ספר ראשית ההתנחלות בארץ, כדי לקבל פרספקטיבה. המוטיב החוזר בספר שופטים הוא הפסוק "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". והמחברת שואלת: "זה חיובי או שלילי שאלתי את עצמי?" זה נראה פסוק זה כמאפיין מרכזי של התקופה. "הישר בעיניו" יכול להישמע כמעט כמו "כל אחד והאמת שלו" בן ימינו.

מעמדם של השופטים והשפעתם המוסרית – הגם שהיו אנשי חיל ללא דופי ובעלי אחריות שלטונית – לא הייתה מספקת. אמנם הם הושיעו את ישראל מיד "שוסים" למיניהם, אך סיפורי "פסל מיכה" ו"פילגש בגבעה", מגלים יותר מטפח על זווית הסטייה המוסרית של עמנו בראשית דרכו והתנחלותו בארץ.

ומה מצבנו אנו כיום, המתנחלים של דור מדינת ישראל? יש לנו מובלעות ישראליות בתוך אזורים מיושבים (בדלילות!) בגויים, ואין לנו שופטים נקיי כפיים בעלי מסירות נפש ותושייה. אז מה? קודם כל אסור להתייאש. יתכן בהחלט שמצבו של עמנו טוב מזה שהיה בתקופת השופטים.

העובדה הקשה לעיכול בספר בעיניי היא מהלך התפוררותה של האחווה הלאומית, שנבנתה במשך 40 שנה במדבר. בארץ ישראל כל שבט בנה את עצמו, את דרכו, "איש הישר בעיניו עשה...". יש כנראה צורך בהיבדלות והסתגרות שבטית בהתחלה. הבעיה היא שמצב זה התפתח להתעלמות ואף התנכלות לשבט אחר.

ומה קורה לערבות ההדדית שלנו אחרי 60 שנות מדינה? אך קודם הכותבת עורכת השוואה עם העבר הקרוב. בשנת תרפ"ב (1922) הוקם הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר בעמק יזרעאל, הוא קיבוץ בית אלפא. הוא קיבל לשורותיו חברים מהשומר הצעיר בלבד. הוא לא רצה בקליטת המונים. זו הייתה גישה כיתתית-מפלגתית קלאסית, וזו הייתה גם החמצה היסטורית, שרק עתה, בשנות המדינה אנו חשים את תוצאותיה. התנועה הקיבוצית פושטת רגל ומתפוררת. בלשון ימינו היא עוברת הפרטה.

ועדות הקליטה של בני העלייה השלישית וועדות הקליטה של המתנחלים בימינו היו מוצאים שפה משותפת... אולי זהו התיקון הדחוף ביותר. כדי שנהיה ראויים לחזור ולהשפיע לא מלמעלה, בהתנשאות, אלא מלמטה ובגובה העיניים של כל עם ישראל.

קישורים חיצוניים עריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית