Fandom

Ventura Daniel Wiki

בית הכנסת החורבה

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

המפה נטענת...
אולם בית הכנסת -החורבה- בשעת תפילה.jpg

מרכזבית הכנסת בעת תפילה
צילם: Zvika sion: 29 יולי 2012, 11:51:36

Churva exterior.jpg

המבנה הישן לפני 1947 - המקור:ויקישיתוף, העלה את התמונה Slav

Hakhurba-synagogue01m.jpg

ה"קשת" בבית הכנסת החורבה - כך עמדה החורבה עד לתחילתהבנייה מחדש - כמעט 40 שנה, מקור התמונה:ויקישיתוף, צילום:MathKnight

בית הכנסת החורבה או בשמו המלא "בית הכנסת בית יעקב שבחצר חורבת רבי יהודה חסיד" היה בית הכנסת האשכנזי המרכזי בירושלים, מאז הקמתו בשנת 1864 ועד לנפילת הרובע היהודי של ירושלים במלחמת העצמאות. היסודות לבנייתו הונחו בשנת 1700, הושלם לראשונה מייד עם בואם לעיר של קבוצת רבי יהודה החסיד. בשנת 1720 נהרס ונשאר עומד בחורבתו שנים אחדות , מכאן שמו "חורבת רבי יהודה החסיד" . הוא נבנה שוב ונחנך בשנת 1864. בשנת 1948 , לאחר נפילת העיר-העתיקה בידי חיילי הממלכת ירדן, הוא נשרף, נהרס ונבזז בידי ערביי העיר העתיקה. הם ראו בבית הכנסת "סמל" ולכן היה חשוב להרוס אותו. בשנת 2008 מסתיימת בניתו מחדש. הוא נחשב לבית הכנסת המפואר ביותר של העיר העתיקה. חצר "החורבה" היה מרכז היהודים האשכנזים בעיר. הערבים קראו לו: "דאר אלאשכנז" - בית האשכנזים ‏‏[1]

אקטואליהעריכה

Churvanew5.jpg

צולם מהתערוכה בכניסה

Churvanew2.jpg

צולם מהתערוכה בכניסה

חוקר בתי הכנסת ראובן גפני [2]כתב במוסף השבת של מקור ראשון מיום ד' ניסן תשע"א על גדול יהיה כבוד הבית הזה? - "בית הכנסת שהפך לכולל חרדי, המבקרים שאינם רשאים לסייר באולם המרכזי וניהול המקום שעבר מידי המדינה לגופים שאינם מזוהים איתה לגמרי. הרהורים על בית הכנסת החורבה, שנה אחרי חנוכתו המחודשת".

וכך הוא מפרט את דעתו על המצב החדש שנוצר:"למרות חשיבותו הציבורית האדירה של בית הכנסת – שהיא זו שהביאה מלכתחילה לשחזורו ולבנייתו מחדש – ביקורם של אורחים בבית הכנסת בעייתי בהרבה. שלא בשעת התפילות ניתן לבקר בו רק במסגרת קבוצה מודרכת ובהזמנת כרטיסים בתשלום, וגם אז לא יכולים המבקרים להיכנס לאולם התפילה עצמו, המשמש, כאמור, מרבית שעות היום כ"כולל". התוצאה מורכבת למדיי: מחד, מהווה הביקור המודרך בחורבה ללא ספק חוויה מרגשת, והשהות במבואת בית הכנסת, בעזרת הנשים ובמרפסת העגולה התלויה מעל לאולם התפילה בהחלט מאפשרת להתרשם לעומק ממראהו של בית הכנסת, מעיצובו ומהדרו. מאידך גיסא, העובדה שלאולם התפילה עצמו – שלא לדבר על הבימה או על ארון הקודש, המהווים את לבו של המקום – לא יכולים המבקרים להיכנס כלל מותירה רבים מהם בתחושתם כמבקרים חיצוניים שאינם מורשים לבוא אל הקודש פנימה. זו אף הסיבה שישנם רבים המעדיפים לבקר בבית הכנסת באופן עצמאי, וממתינים לצורך כך לשעות התפילה שאותן מנצלים הם גם למעין ביקור תיירותי.

ומסיים:"הרהורים מעין אלה, ואף לכך מודע אני היטב, טומנים בחובם סכנה של ממש. החשש מפני מגבלותינו בשחזור תפארת העבר או יכולתנו לעמוד באתגר שמציב אותו עבר למולנו יכול לא פעם להיות משתק, ולמנוע מאיתנו לנסות ולחדש את ימינו בהתאם לחזון זה או אחר. שהרי כפי שניתן להרהר מחדש על בניית בית הכנסת החורבה, אולי אף לחשוש ממנה, ניתן להרהר מחדש – לכאורה – גם על בנייתו המחודשת של בית המקדש, ולהסתפק בכותל המערבי, המצומצם כל כך באופק שהוא מעניק לנו. בה במידה, לנוכח תפארתה ועוצמתה של מלכות ישראל הקדומה חששו רבים שהריבונות העצמאית היהודית – בנוסחה הציוני המודרני – תיוותר בחיוורונה הלא מספק.

אלא שאותם ההרהורים ממש, על אף הסכנה שבהם, עשויים אף לדרבן אותנו לבחינה מחודשת של התקוות, של השאיפות ושל המכשולים הניצבים בדרכנו, ושל האופן שבו ניתן לעצבן מחדש או להתגבר על אותם קשיים. אפילו בהקשר של בית הכנסת החורבה, שככלות הכול כבר עומד על תילו, דומה שעוד נותר מה לעשות. ניתן וצריך להכריז באופן חד משמעי כי ממש כמו בעבר, החורבה הינה לא רק מקום תפילה דתי כי אם אתר בעל ערך לאומי-ישראלי מובהק. בהתאם לכך יש לקיים בתוכו מגוון טקסים ואירועים שיחרגו הרבה מעבר לגבולות הרובע היהודי, ויהפכו את המקום לאתר המופיע בכלי התקשורת דרך קבע, גם בהקשרים שאינם מובנים מאליהם. ניתן וצריך לחשוב מחדש על מערכת היחסים הפנימית והעדינה כל כך בתוככי בית הכנסת, על מנת שמחד לא ייגרע מקומו של ציבור זה או אחר ומאידך גיסא תבהיר המדינה כי היא – ולא אף אחד אחר – מנהל את המקום.

משום כך בדיוק מוצב בשולי הכותרת של רשימה זו סימן שאלה. שכן ככלות הכול, ולמרות הקשיים והרגישויות הנוגעים לכך, מצוי הדבר בידינו, ולפיכך גם עלינו להגשימו.


תולדות בית הכנסתעריכה

Churvanew.jpg

בית הכנסת החורבה, ספטמבר 2009

Churvanew1.JPG

ארון הקודש פברואר 2011 צילם: דניאל ונטורה

Churvanew2.JPG

הבמה בעת הקריאה בתורה ביום חול פברואר 2011 צילם: דניאל ונטורה

Churvanew3.JPG

הציור מעל הכניסה לבית הכנסת פברואר 2011 צילם: דניאל ונטורה

Churvanew6.jpg

בית הכנסת הוקם על ידי ר' יהודה החסיד, אשר עלה לירושלים בשלהי שנת ת"ס (1700) עם קבוצה של 300 ‏‏[3] עולים בהנהגתו. מטרתה העלייה של הקבוצה לארץ ישראל הייתה : "לקרב את הגאולה על ידי סגופים וצומות, תפילה וצדקה וקינה על גלות השכינה". בטרם בואו לירושלים נרכש חצר הסמוכה לבית הכנסת הרמב"ן, בה הוכן בית כנסת, מבנים ומקוות מים עבור הבאים עימו.

מקור השם - אגדהעריכה

רבי שמואל אליהו כתב בעלון לשבת קול צופיך לכבוד הכנסת ספר תורה בפרשת וירא תשע"ב את הדברים הבאים:"אמר לי הרה"ג שמחה הכהן קוק שליט"א שמקובל מדורות כי החורבה הזו היא החורבה שמוזכרת בגמרא במסכת ברכות. (ג.) "תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מהַלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, ונִכְנָסְתִּי לחוּרְבָה אַחַת מֵחוּרבוֹת ירוּשָׁלָיִם להִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוֹר לַטּוֹב ושָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח עַד שֶׁסִיָמְתִי תּפִלָּתִי. לאַחַר שֶׁסִיָמְתִי תּפִלָּתִי אָמַר לִי: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! ואָמַרְתִּי לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמֹורִי! ואָמַר לִי: בּנִי, מִפּנֵי מָה נִכְנַסְתָּ לחוּרְבָה זוּ? אָמַרְתִּי לוֹ: להִתְפַּלֵּל. ואָמַר לִי: הָיָה לךָ להִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ! ואָמַרְתִּי לוֹ: מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּ בִּי עוֹברֵי דּרָכִים. ואָמַר לִי: הָיָה לךָ להִתְפַּלֵּל תּפִלָּה קצָרָה. בּאוֹתָה שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שׁלשָׁה דּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִכְנָסִין לחוּרְבָה, ולָמַדְתִּי שֶׁמִּתְפַּללִין בַּדֶּרֶךְ, ולָמַדְתִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵל בַּדֶּרֶךְ - מִתְפַּלֵּל תּפִלָּה קצָרָה.

"ואָמַר לִי (אליהו הנביא): בּנִי, מָה קוֹל שָׁמַעְתָּ בּחוּרְבָה זוֹ? ואָמָרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְנָהֶמֶת כּיוֹנָה ואוֹמֶרֶת: אוֹי לַבָּנִים שֶׁבָּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי ושָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי והִגְלֵיתִם לבֵין הָאוּמּוֹת. ואָמַר לִי: חַיֵּיךָ וחַיֵּי רֹאשְׁךָ, לֹא שָׁעָה זוּ בִּלְבָד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בּכָל יוֹם ויוֹם שָׁלשׁ פּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ; ולֹא זוּ בִּלְבָד, אֶלָּא בּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לבָּתֵּי כּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת ועוֹנִין יהֵא שׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מבֹרָךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מנַעַנֵעַ רֹאשׁוֹ ואוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְקַלְסִין אוֹתוֹ בּבֵיתוֹ כָּךְ, מָה לוֹ לאַב שֶׁהֶגְלָה אֶת בָּנָיו, ואוֹי לָהֵם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלחַן אֲבִיהֶם (בְרָכוֹת ג.) מהגמרא הזאת משמע כי ה' בוכה ומצטער על החורבן בשעה שאנחנו מתפללים או בשעה שאנחנו אומרים קדיש. וכל זה בגלל שהמשמעות של הקדיש היא תפילה למשיח ולגאולה. "וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ". ובשעה שאנחנו בעולם הזה באתערותא דלתתא מתעוררים להתפלל על הגאולה, באותה שעה בדיוק הקב"ה בעצמו גם מתנחם על הגלות ומתעורר להביא גאולה לעולם.


בית הכנסת הראשוןעריכה

וכך כתב ר' גדליה מסימיאטיץ  :"ובשנת ת"ס לפ"ק (=לפרט קטן, היינו בשנת 1700 ) קודם ראש השנה תס"א לפ"ק, שהוא כמה שבועות קודם ביאתנו לעיר הקודש, נבנה בית הכנסת הנ"ל עם חצר והרבה בתים בתוך החצר, לערך ארבעים בתים, וגם בי"מ (=בית מדרש) מפואר מאד מלא ספרים. וארבעה בורות מסויידים שאינם מאבדים טיפה, בתוך החצר, להפיק מים מכונסים לדרים בתוך החצר וגם מקוה מים לבית הטבילה וגם בית לעניים שקורין הקדש ... וכל הבתים של חצר הקודש הן מאבנים אבני גזית. גם כיפה של אבנים עליהן". [4].

לאחר פטירתו של רבי יהודה החסיד, ר' גדליה מסימיאטיץ, תלמידו של רבי יהודה, עורר את יהודי הגולה לבוא לעזרה. שכן:"ובית הכנסת עם חצר הקודש וכל הדיורין שבתוכה הוציאו עליהן מעות הרבה עד מאד, ושחדים (שוחד) הרבה הוציאו ליתן לראשי עם ישמעאל אשר בירושלים, עד שהניחו לבנות את הבנין הנ"ל". אך הסכומים שגייס לא הספיקו על מנת לפצות את הלווים.

בנובמבר 1720 הערבים התנפלו על החצר ועל תושביה, הרסו אותה וגרשו את האשכנזים מהעיר. היה זה על רקע של חובות כספיים, שהשאירו בוניו והריבית הגבוהה שהצטברה על החובות.

יוזמות לבנייה מחדשעריכה

בשנים תקט"ז - תקי"ז (1757-1756) נשלח לאירופה רבי שניאור פיבוש אשכנזי לגייס כספים כדי לפדות את החובות שרבצו על המבנה. שבשנת תקכ"ח (1769) נשלח מירושלים גם ר' חיים אהרן, בנו של ר' אברהם גרשון מקיטוב, מראשוני החסידים בעיר. במכתב השליחות צויין כי מספר תלמידי החכמים האשכנזים בירושלים מגיע ליותר מחמישים נפש.

בשנת ה'תקצ"ז (1837) פעלו לחידוש הנוכחות האשכנזית רבי אברהם שלמה זלמן צורף ורבי ישראל משקלוב . בשנת 1857 הושגה הסכמת השלטונות לבנייה מחדש של בית הכנסת. אברהם משה לונץ זוקף את קבלת האישור "ללורד נפיור, מלאך בריטניה, בבירת ממשלתנו הרוממה (קושטא)". הוא בקר בעיר והבטיח לראשי העדה להשיג את הרשיון לבנייה. אז, נורתה אבן הפינה ואחרי שלוש שנים "כלתה מלאכת בנינו ממסד עד הטפחות, לשמחת לב כל אוהבי ירושלים בכל הארצות, אשר לקחו חלק בהוצאות לבנינו".

בשנת תרכ"ה (1864), עם חנוכת בית הכנסת, כתב רבי יוסף ריבלין ב"המגיד" כי רק לפני תשע שנים היה המקום  :"מעון שאיה, מרבץ שממה, הרי אשפה ואבני עולם תחתיהם, מערות איומות מפיקות בלהות צלמוות, ובעבר מזה תלויים שני חצאי קירות אבני-גיר מנופצות" ‏‏[4]

הבנייה מחדשעריכה

תשע שנים נמשכה בניית בית הכנסת שהוקם על "החורבה". הרב ישעיהו ברדקי מנהיג הישוב האשכנזי החדש זכה בהנחת האבן האחרונה לכיפת-הגג הגדולה של בית כנסת זה שעל "חורבת ר' יהודה החסיד".

עם גמר הבנין וחנוכתו ערב ראש השנה תרכ"ה (1864), פירסם ר' יוסף ריבלין, והוא אז אברך צעיר (ממניחי היסוד לירושלים החדשה ולפתח-תקוה, לאחר מכן) את הדברים דלקמן, שהתרגשותו נכרת בהם: "שוש תשיש ותגל נפשי בהשמיעי היום אל אוהבי ציון וירושלים את הבשורה היקרה אשר יחלנו לה, אשר ליום-הכסה נכונים להיפתח שערי הבית-הכנסת הגדול והמעטיר אשר בחצר רבנו יהודה החסיד ז"ל, ובית-תפלה יקרא. הבית-הכנסת הזה אשר ממעל נתן הכל לעמנו בדור האחרון הזה, מביא אל הלב רגש נפלא, איום וקדוש בעוז, כי כמוהו לא עמד על אדמת הקודש מיום גלות הארץ, ובין ארמונות מפוארים והיכלי שרים על כל בתי העיר גבה ונישא מכל המגדלות. העומד על אחד ההרים סביב ירושלים, יראה כיפת ביהכ"נ בין כיפות כל יתר הבתים בעיר, כירח בין כוכבים."

"קירותיו פנימה וחוצה מלאים הוד והדר מחרושת אבני גזית מעשי יד אמנים נפלאים. חלונותיו שנים-עשר, כמספר שבטי ישורון, בתוך הזר אשר הכיפה סובבת עליו, אשר הוא סובב את כל הבית הכנסת. קרקע הבית רצפת אבני שיש כאידוותא דימא. בימה מפוארת בנויה לתלפיות מחרושת אבנים מפותחות משובצות חלקי אבני שיש ... הנה עתה מתנשא עליו בהדרת קודש היכל ד' ומקדש מלך, אשר הוא לגאון ולתפארת, לכבוד ולהדר לתפארת-יעקב בדור הזה. מי מכם, אחינו יושבי תבל, תעריכו את החדוה הנשגבה בעת אשר נברך בליל התקדש ראש השנה 'ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'... הן זה שמונה שנים וחצי מאז הונח היסוד וכבר לא האמינו העם כי עוד בימינו בית-תפילה יקרא מרוב המלאכה הרבה והאדירה אשר העריך האדריכל הגדול אשר לממשלת תוגרמה, יר"ה, אשר היה אז פה עיר-הקודש, ומפני עוני העם הדל יושב ציון".

הוא ציין גם את התרומות הגדולות שהתקבלו:"בקול תודה נבשר, כי הרב הגביר המפואר מו"ה מנשה, בן הגביר הצדיק המנוח מו"ה יחזקאל ראובן ז"ל, מיחוסי בבל, הוא יצא ראשונה גם בטרם שום אבן על אבן בהיכל ה' והקריב את קדשי אביו המנוח ז"ל וקדשיו. וגם אחרי שהחלו לבנות, לא השיב ידו וביחד שלח אז עד ערך 3000 אדומים זהב, שהם 9000 רובל. בשבוע שעבר השיגה נדבתו עוד ערך ארבע מאות אדומים זהב ועמו אחיו הגביר היקר סי' ששון הי"ו, ברוכים המה לה'. השר הגדול ליהודים, צדיק ונושע, סי' משה מונטיפיורי הי"ו הוא הביא את הרשיון מהשולטאן, ירום הודו. אחד מבית רוטשילד, השר מאיר אלפונס יר"ה, ירה אבן פינתה בחגותו את חג המצות בשנת תרט"ז פה עיר הקודש ת"ו והיה בתומכי הבנין".


וכך היה בחצר מסביב לבנין בית הכנסת המפואר "כעשרה בתים גדולים וטובים לתלמוד תורה ובתי מדרשות, וארבעה-חמשה בתים אשר תלמידי חכמים ישכנו בם ובית גדול להכנסת אורחים וכארבעה חדרים לבית מקוה מים וחצר גדולה מרוצפת"[4]

תאור בית הכנסת הישןעריכה

אברהם משה לונץ, איש ירושלים, מחבר מורה דרך בארץ ישראל וסוריה כותב בשנת " תרנ"א - ותתב"ג לגלותנו - שנת 1890" על בית הכנסת:

"בשמונה מעלות יעלו להחצר הזה אשר בו מכוננים" המבנים הבאים:

  • בית הכנסת הגדול "בית יעקב". לבית הכנסת כיפה עגולה המוקפת מבפנים ומבחוץ במעקה ברזל יפה ונהדרת. ממנה ייראו את "הדר מקום המקדש ובניניו". המתפללים בבית הכנסת עולים למעקה בימי במועדים להתפלל תפילת "ומפני חטאינו"
  • בית המדרש "שערי ציון" או החדש הוא מול בית הכנסת. בו אוצר ספרים גדול. "ורבים מיושבי בעיר ישבו בו בלילה כביום להגות בתורת קודשנו".
  • בית המדרש "מנחם ציון" או הישן הוא בקצה החצר לצפונו והוא הבניין הראשון שנבנה בחצר בשנת תקצ"ז (1837). גם בו "אוצר ספרים" גדול וילמוד בו כל היום וחלק מהלילה. יש בו "חבורת משומרים" אשר חבריה לומדים בלילה מצאת הכוכבים עד חצות ומשמר שני מחצות הלילה עד עלות השחר.
  • בתי התלמוד תורה.
  • ישיבת "עץ חיים", כוללת 17 חדרים בו ילמדו 250 נערים מ"תחילת לימוד הקריאה עד למוד "גפ"ת" (ראשי תבות של גמרא, פירוש רש"י, תוספות), לימודי קודש וגם כתב וחשבון. בישיבה לומדים רק 40 והם מקבלים "תמיכה קטנה לכלכלת ביתם"
  • ו"הכנסת אורחים"

מול הישיבה גר הראב"ד ( ראש בית דין רבני לעדת האשכנזים, המוכן "לקבל ברצון את כל הבא ךתור את ארה"ק (ארץ הקודש) ולשאול בשלומה.

זאב וילנאי, חוקר ארץ ישראל, הביא ב"מדריך ירושלים" משנת 1946 תאור של בית הכנסת [5].:

בית הכנסת נקרא גם בשם הסימלי "בית יעקב", על יסוד דברי ישעיהו הנביא: " בֵּית, יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאוֹר ה' (ב',ה'). מעל שערי הברזל היה ציור של קבר רחל ובית הכנסת עצמו. מעל הכניסה של אולם בית הכנסת היה כתוב: " לזכר עולם יהי' צדיק...נדב לבנות משכן לאביר יעקב...ויזכו לראות בבנין אפיריון (בית המקדש) על מכון הר ציון ב'ב'א' (במהרה בימינו אמו) שנת הבית הזה יהי עליון לפ"ק" - דהיינו שנת תרכ"ה , שנת 1864, היא שנת חנוכת הבנין.

לאולם בית הכנסת הייתה כיפה רמה. למטה ממנו היו ציורי המקומות הקדושים. סביב הפתח, מבפנים, היו מצויירים עצי ערבה על גדות נהרות בבל ועליהם כלי הזמר של גולי ירושלים. בפינות האולם למעלה היו : ציורי: נמר, נשר, צבי ואריה המסמלים את דברי החכמים בפרקי אבות:"יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים. הוא היה אומר, עז פנים לגיהינם, ובוש פנים לגן עדן. כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתיבנה עירך בימינו, ותיתן חלקנו בתורתך, ועם עושי רצונך.(ה',י"ח).

בחצר החורבה היו מוסדות הקהילה האשכנזית: בית הדין וישיבת "עץ חיים" המפורסמת. הישיבה הועברה לעיר החדשה בשנת 1936, בשל המאורעות של ערביי ארץ ישראל. על הקיר בחצר היה למעלה "שעון שמש לשעות ארץ ישראל". הוא נקבע לצרכי תפילה.

בקצה החצר היה בית מדרש קטן, הישן ביותר של האשכנזים בירושלים. מכאן שמו העממי "בית המדרש הישן". מעל לכניסה אליו הייתה כתובת: בס"ד (בסייעתא דשמיא - בעזרת השמים) זה השער לה' צדיקים יבואו בו. נ' ונ' ת"ל (נעשה ונגמר תהילה לאל) בה' כסלו שנת תקצ"ז היא שנת 1837 ךסה"נ. זאב וילנאי מציין כי המיוחד בכתובת זו ששם ה' המפורש מובא בה, דבר שאינו רגיל בכתובות.

בחצר הייתה איצטבה שהיו קוראים לה "קונה". עליה היו מעמידים לראווה את החוטא על מצוות דת או מוסר. בגובה האדם היו קבועים שני ווים נקובים בראשיהם. על צוואר החוטא היו שמים כעין חישוק והיו סוגרין אותו על הווים בשני מנעולים. המילה "קונה" הפילה פחד על התושבים וזאב וילנאי מסיים: "ואוי למי שהעמד עליה!"

קרל נטרעריכה

בשנת 1867, בקר קרל נטר בארץ ישראל. הוא בדק את מצבם של יהודי היישוב הישן והגיע למסקנה שלא ניתן להביא לידי שיפור במצבם הכלכלי אלה על ידי הכשרת לעבודה חקלאית. בהיותו בירושלים, הייתה לו הזדמנות לנאום בפני ציבור מתפללי בית הכנסת החורבה, שהיה אחד מבתי הכנסת החשובים בירושלים. הוא פנה לציבור ועורר אותם להתחיל ב"חיים חדשים". משה סמילנסקי מספר כי "כל הקהל געה בבכי לשמע דבריו. כאשר יצא מבית הכנסת לחצו את ידו ויבכו על צווארו. יום גדול היה היום ההוא ליהודי ירושלים[6]. ואכן, הוא הצליח לשכנע את חברת "כל ישראל חברים" בפאריז להקים את בית הספר חקלאי בשנת 1870 מקווה ישראל

הנרייך הרץעריכה

בשנת 1872 התפלל בבית הכנסת ההיסטוריון המפורסם הנרייך גרץ. בשעת התפילה, קם אחד "מקנאי ירושלים" -כותב זאב וילנאי - והטיל עליו חרם בשם הרבנים. הם התנגדו לספריו ולפרושיו על המקרא.

ביקור הרברט סמואלעריכה

Hurba hasid brutish.jpg

מצילום בו נראים הרברט סמואל ורונלד - צילום בו נראים הרברט סמואל ורונלד סטורס בביקורם ב"חורבה" שצילם אבי ז"ל ב-1920, אהרון לירון

First judean flag.jpg

דגל אשר דוגמתו הופקדו בחורבה - מקור:ויקישיתוף, צילם:Mobius1ski

Herbert Samuel walking into Jaffa.jpg

הרברט סמואל בצעדה אחרת, בעיר יפו, בשנת 1920

Dedicat.jpg

הרב קוק והרברט שמואל ביחד - בשנת 1923 - בחנוכת ביתו של הרב קוק המקור: Mr. Fischel presenting the key of the building

זאב ז'בוטינסקי קיים ב"חורבה" עצרת למען התנדבות לגדוד העברי. בבית הכנסת היו שמורים הדגלים של הגדודים העבריים שנלחמו בקרב הצבא הבריטי בכיבוש עבר הירדן בשנת 1918. [7]

בשנת 1920, בשבת נחמו , התפלל בבית הכנסת הנציב העליון הרברט סמואל. הייתה זו השבת הראשונה בה שהה בארץ ישראל, הרברט סמואל התכבד בקריאת ברכות ההפטרה מספר ישעיהו: " נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד ה', כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ.(מ',א'-ב'). הפטרה הבאה לנחם את העם אחרי ימי בין המצרים - שלושת השבועות המסתיימות בתשעה באב - המועד בה חרב בית המקדש. "לימים יאמר סמואל כי זה היה הטקס המרגש ביות בחייו".

וכך מספר נתנאל ליפשיץ במקור ראשון. במטרה לשהות בתחום שבת, הרברט סמואל ירד ממעונו בבית הממשלה אשר היה באכסניית אוגוסטה ויקטוריה, השוכנת במרומי הר הצופים. הוא בחר להתאכסן במלון של ר' ירחמיאל אמדורסקי, כיום "מלון פטרה" - 100 מטר משער יפו.

בשבת בבוקר, בדרך מהמלון לבית הכנסת, נפרשו שטיחים אדומים ומשני צידי הרחוב עמדו משמרות שוטרים. מבעוד יום, קושטו בפרחים בתי הרחובות בדרך בה הוא הוא היה אמור לעבור בשבת. נשים ספרדיות השמיעו קולות רינה מסורתיות (לו-לו-לו) והתיזו דרך החלונות מי ורדים על ראשו של הנציב. קבוצת קצינים צעדה בראש ולימינו צעד מושל ירושלים רונלד סטורס.

הנציב הגיע לבית הכנסת בתפילת נשמת כל חי. הקהל עמד על רגליו. הוא ישב על כיסא מיוחד שהוכן עבורו ליד ארון הקודש. לידו ישב המושל חגור אקדח. ההתרגשות הגיעה לשיאה כאשר עלה לתורה וקבל "מפטיר" הוא קרא בקולו הצלול את ברכות ההפטרה . לאחר קריאת ההפטרה, הוא סיים בברכות הנאמרות לאחר ההפטרה והביע את המשאלה כי: "על כסאו לא ישב זר". הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה האשכנזי של העיר, שהיה נוכח בבית הכנסת, קם ממקומו וחזר בקול על המשפט ורעד עבר בקהל. המעשה הזה של הרב קוק הידהד עוד שנים ארוכות ברחבי העולם היהודי.

לאחר התפילה הוזמנו כל הנכבדים לקידוש למלון של אמדורסקי. החוויה נשארה חרותה בליבם של הנוכחים. ‏‏[8] .

בימי מלחמת העולם השנייה, ביום ב' כסלו תש"ג (1943), התקיימה בבית הכנסת עצרת תפילה להצלת יהודי אירופה. העצרת נערכה תפילה על ידי הרב הראשי יצחק איזיק הלוי הרצוג, והאדמו"ר רבי מרדכי אלטר מגור. זאב וילנאי מסכם בשנת 1946: "עם דילול היישוב האשכנזי בעיר העתיקה שמם גם בית-כנסת מםואר זה"

לאחר נפילת הרובע היהודי, במאי 1948, פוצצו הערבים את בית הכנסת, כמעשה סמלי המבטא את נצחונם.

השיקוםעריכה

אחרי מלחמת ששת הימים, שוחזרה אחת מארבעת הקשתות שתמכו בכיפה הגבוהה של בית הכנסת. משנת 2003נערכות עבודות שחזור ושיפוץ נרחבות. בתחילת השיקום נערכו חפירת ארכאולוגית בה נמצאו בין השאר מספר מקוואות מתקופת בית שני ורחוב ממהתקופה הביזנטית. העתיקות עומדות להיות מוצגות במרתף בית הכנסת עם פתיחתו.

בשנת 2006 הוצא לאור הספר "חצר חורבת רבי יהודה החסיד" על ידי הרב ליאור זילבר.

בשנת 2007 הוכתר הגאון רבי שמחה הכהן קוק שליט"א, רבה של רחובות, כרבה של בית הכנסת 'חורבת רבי יהודה החסיד'. על כתב ההכתרה חתמו גדולי ישראל שליט"א, ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א וגדולי תורה נוספים. הראשון לציון הגאון רבי משה שלמה עמאר שליט"א דיבר על ענין החזרת העטרה ליושנה, בבחינת "קמה אלומתי וגם נצבה", המסמל באופן מיוחד את ביהכנ"ס החורבה ההולך ומוקם לתפארת ירושלים. רב הכותל המערבי הרב שמואל רבינוביץ שליט"א, הביע את תקוותו כי עיכובי הבניה ייפסקו וכי מעמד זה יסמל את הנחת האבן הרוחנית לביהכנ"ס שתגרור אחריה גם את כל האבנים האחרות בבניינן.

חתם את המעמד חתן השמחה, רבו של בית הכנסת החורבה, הגר"ש קוק שליט"א, באומרו כי אירוע זה הינו בבחינת "דרישה לציון", היא הכיסופין שלנו לבנין ביהמ"ק. [9].

דברי רבי שמחה הכהן קוקעריכה

יואב טוקר מערוץ שבע הביא את דברי רבי שמחה הכהן קוק שליט"א הראשי של העיר רחובות, הרב שמחה הכהן קוק, אשר חנך אתמול את בית הכנסת החורבה, מקווה שהמקום לא יהפוך למוזיאון

רבה הראשי של העיר רחובות, הרב שמחה הכהן קוק, אשר חנך אתמול את בית הכנסת החורבה בירושלים מתרגש עד כדי דמעות בראיון מיוחד לערוץ 7 ומקווה כי חנוכת בית הכנסת היא צעד נוסף לקראת בניין בית המקדש, "הייתי בהרבה אירועים מקודשים אבל לבוא לאירוע כזה זה משהו שקשה לתאר. כבחור ישיבה זכיתי להתפלל בחורבה עוד קודם שנחרבה, ואני זוכר שהיינו באים להתפלל שם ואיזה צער היה לראות את החורבן האיום והנורא והנה לפני תשע שנים אני מקבל מכתב ממשרד השיכון, הרב יצחק כהן היה אז השר, והוא זה שיזם את שיקום החורבה וביקשו ממני לעמוד בראש הוועדה של שיקום החורבה, שאלתי את מורי ורבי הרב אלישיב שליט"א והוא שאל אותי האם אני חושב שאוכל לשמר את החורבה כמו שהיא הייתה והשבתי לו שכן, ההחלטה שלנו הייתה שנשקם את החורבה במתכונתה וכך נעשה".


הרב קוק מציין כי החורבה מסמלת את הכמיהה לגאולה, "למה קוראים לבית הכנסת החורבה, רבה של ירושלים הקודם מרן הרב צבי פסח פראנק זצ"ל, היה מביא את הגמרא שמספרת במסכת ברכות שר' יוסי הלך פעם בדרך ונכנס לחורבה כדי להתפלל בלי שיפריעו לו הולכי דרכים, אליהו הנביא עמד בפתח החורבה ושמר, כשר' יוסי עמד לצאת שאל אותו אליהו הנביא מה שמעת, הוא ענה, שמעתי בת קול שאומרת אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, אמר לו אליהו הנביא בכל פעם שישראל מתפללים ואומרים אמן יהא שמא רבא, בת קול יוצאת ואומרת אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, לכן כשר' יהודה החסיד הגיע לארץ לפני שלוש מאות שנה הוא רצה לבנות את בית הכנסת החורבה מחדש".

הרב קוק מקווה שבית הכנסת יהיה יותר מסתם מרכז מבקרים, "שהמקום הזה יהיה מקום של תפילות ולימודים, צריך גם לארח שם קבוצות לימודיות ושכל אדם שיכנס לשם אני בטוח לא יצא אותו אדם כמו שנכנס. גם חיילים יוכלו לבוא וללמוד שם, זה צריך להיות מרכז השפעה ולא מוזיאון, לא ראיתי שמישהו התקרב ליהדות מסיור במוזיאון ישראל, אנחנו רוצים שאנשים ישתנו אחרי שהם יכנסו לחורבה. הרב של ירושלים הקודם הרב זו'לטי זצ"ל אמר תמיד בעניין החורבה שקדושתן של האבנים עומדות גם כשבית הכנסת חרב וכשיבואו ויבנו את החורבה ייקחו את אותן האבנים ויבנו את אותו בניין וכך היה, כותל המזרח של בית הכנסת עשוי מאותן האבנים. הגאון מוילנה אמר לתלמידיו כשתעלו לארץ תלמדו על החורבן ואח"כ יבנה המקדש, כששאלתי את הרב אלישיב אם לקבל את התפקיד הוא אמר לי קודם תדאג לבנות את החורבה ואחר כך נזכה לראות גם את בניין בית המקדש".

תמונות מבית הכנסת שנחרבעריכה

הערות שוליים עריכה

  1. "חצר האשכנזים מוזכרת באיגקתו של רבי עובדיה מברטנורא לאביו משנת 1488 המקור: יערי, אגרות 129
  2. ראובן גפני הוא עורך הספר "החורבה: שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים", שראה אור לרגל חנוכת בית הכנסת, בצוותא עם פרופ' דוד קאסוטו וד"ר אריה מורגנשטרן
  3. יש הערכה עד אלף נפש
  4. 4.0 4.1 4.2 לפי החוברת "שאלו שלום ירושלים, מובא במאמר ריבלין, להלן
  5. עמוד 48
  6. מקור:משה סמילנסקי פרקים בתולדות הישוב - חלק ראשון, הוצאת דביר - תל אביב, 1939, עמ' 7
  7. לפי אחת הגירסאות הופקו בו דגלים ביום כיבוש ירושלים על גנרל אלנבי , כבר בשנת 1917.
  8. ‏בינהם אביו של הכותב, ר' שמשון, שבנו של ר' נתנאל הסופר בעל התפילון - כשסמואל עלה למפטיר. מתוך מכתבים למערכת, 29 באוגוסט 2008‏
  9. בחדרח חדרים

לקריאה נוספתעריכה

  • זאב וילנאי, מדריך ירושלים, הוצאת תור, ירושלים, 1946, הדפסה מחודשת של הוצאת אריאל ירושלים, תשל"ח

קישורים חיצונייםעריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית