Fandom

Ventura Daniel Wiki

בית הכנסת הרמב"ן

7,312דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.


המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


בית הכנסת העתיק ברובע היהודי


Ramban Synagogue Jerusalenthe Holy Ark 3.jpg

מבט פנורמי על "ה"מזרח" שבו שני אהרונות קודש


Jerusalem Jewish Quarter map-HE svg.png

מיקום בית הכנסת ברובע היהודי שירטט ~ori הויקיפדיה העברית

Ktovet beth hacneset ramban.jpg

עמוד בבית הכנסת הרמב"ן ברובע היהודי בירושלים עליו חרותים שמות שלושת האבות

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
בית הכנסת הרמב"ן נמצא ברובע היהודי של העיר העתיקה . הוא נחשב לבית הכנסת העתיק בתחום "ירושלים שבין החומות". בבית הכנסת אולם מרכזי, עזרת נשים ושלוש חדרי תפילה קטנים, המשמשים "שטיבל". בית הכנסת שוקם לאחר מלחמת ששת הימים לאחר שחרור העיר העתיקה.

הרמב"ן מזכיר אותו באגרות ששלח בשנת 1267. וכך הוא כתב:" ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה". לונץ כתב בסוף המאה ה-19 כך :"בבית הכנסת שיסד הרמב"ן התפללו יושבי ירושלים : ספרדים ואשכנזים יחד עד שנת שמ"ו (1586) , עד שגורשו" על-ידי המופתי, ראש המוסלמים לאחר שנבנה בקרבתו מסגד... ועד היום רואים בו את העמודים והכיפה שהרמב"ן מזכיר במכתבו.[1]

עמודי השיש העתיקיםעריכה

יסודו של בית הכנסתעריכה

לפי מאמרו של יעקב אדלשטיין "בנין זה שאותו בחר הרמב"ן לבית הכנסת, הוקם מלכתחילה בידי יהודים, בתורת בית כנסת, בתקופת הגאונים. אלא שמחמת המלחמות נחרב ומקומו נטשטש. משבא הרמב"ן לירושלים וחיפש אחר מקום לבית כנסת בתוך החורבות, בחר בחורבה זו, משום השערתו שכאן היה בית כנסת, וקידש מחדש את החורבות והפכם שוב לבית כנסת. נטל עמודים עתיקים שהיו מוטלים על האדמה, והציבם מחדש, ויש סבורים שעמודים אלה נותרו מן התקופה שבה עמד הגשר שהוביל מן העיר העליונה אל המקדש, ומדרגותיו נסתיימו במקום זה בו עמד בית הכנסת. כיוון שכך התחזק הרמב"ן להקים במקום זה את בית הכנסת, מה עוד שממנו משקיפים למקום המקדש." [2] בית הכנסת שיסד, עמד סמוך לביתם של שני האחים הצבעים, שני היהודים היחידים שמצא בירושלים.

תאורי המבקריםעריכה

הרמב"ן כתב לבנו בשנת 1267 :"כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו. ירושלים יותר חרבה מן הכל וארץ יהודה יורת מן הגליל ועם כל חרבנה היא טובה מאוד... ואין ישראל בתוכה... רק שני אחים צבעים קונים הצביעה מן המושל. ואליהם יאספו עוד מניין מתפללים בביתם בשבת. והנה זרזרנו אותם, ומצאנו בית חרב, בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה ולקחנו אותו לבית כנסת. כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחרבות זוכה.‏‏[3] כתב לביא חביבי, הרמב"ן, יוצא ספרד הכיר בוודאי מהו שיש. לא ייתכן כי יקרא לאבן גיר מקומית בשם "שיש". מכאן המסקנה כי בית הכנסת שהרמב"ן מתאר אינו זה המוכר לנו.

רבי אשתורי הפרחי היה בארץ בשנת 1330 והוא הזכיר רק בית כנסת בהר ציון, מחוץ לחומות ירושלים. הוא מתאר את בית הכנסת ואת שכונת היהודים והוא מציין כי היו גבוהים מעל העיר עצמה - דבר שאינו נכון לגבי המיקום הנוכחי של בית הכנסת הרמב"ן.

נוסעים היה בירושלים במאה ה-14, כמו תלמידו של הרמב"ן, אגרות ר' אליהו מפארארה ועוד, לא הזכירו את בית הכנסת הרמב"ן.

רבינו עובדיה מברטינורא , כותב באגרתו לאביו בשנת רמ"ח (1488) על בית הכנסת של הרמב"ן: "וירושלים רובה חרבה ושוממה... ובית הכנסת של ירושלים, אין בה ספרי תורה אלא מעט, תחת אשר היו בה... ובית הכנסת של ירושלים הוא בנוי על גבי עמודים וארוך וצר ואפל, ואין נוגה לו, כי אם מן הפתח, ובתוכו בור של מים".

רבי משה באסולה, כתב לאחר שלושים שנה, כאשרצ התורכים שלטו כבר בירושלים. בית הכנסת של הרמב"ן. הוא עדיין בית הכנסת היחיד בעירה הוא מתרשם מצורתו המאורכת, מחללו האפל ומהעמודים הערוכים בו בטור אחד למלוא ארכו. וכך כתב: "בית כנסת אחד בלבד יש בירושלים ויפה הוא, עם ארבעה עמודים בתוכה (נוסח אחר: בתווך). אורכו ס"ג פידי (כלומר 63 רגל) ורוחבו כ"ח, ולפנים ההיכל חדר עם ספרי תורה סביב הם יותר מששים. הם מתפללים למזרח והוא נגד בית המקדש, ואין לבית הכנסת אורה אלא מן הפתח שהוא במערב, וחלון קטן עליו, וגם ביום משתמשים לאור הנרות שמדליקים סביב".

חדרי השטיבל ועמודי בית הכנסתעריכה

ר' משה באסולה כתב : "בית כנסת אחד בלבד יש בירושלים ויפה הוא, עם ארבעה עמודים בתוכה "

שיקום בית הכנסתעריכה

יעקב אדלשטיין במאמרו על תולדות בית כנסת הרמב"ן [4] כתב:

"בשנת תשכ"ז, לאחר תשע עשרה שנות ניתוק, ובמלאת שבע מאות שנה לעלייתו של הרמב"ן. חזרנו ושחררנו את הרובע היהודי בעיר העתיקה והוא כלו חורבות ועיי מפולת. ובו, אף בית הכנסת של הרמב"ן, הרוס ומעוות, כמעט ללא אפשרות של זיהוי. אך עמודיו כאילו חיכו במשך כל השנים ליום בוא יבואו מחדש בניו-בוניו.

הלכנו בעקבות הרמב"ן לחפש אחר העמודים של בית מדרשו, סמוך לחורבת רבי יהודה החסיד, שעמדה חרבה וקירותיה הערומים זועקים באבלם.

פתחנו פתח צר סמוך לחצר "החורבה" שהוביל לפרוזדור ארוך, מצאנו את עצמנו בחצר קטנה ובה מדרגות שעולות לקומה השניה. המבנה שימש למגורי עוני של משפחות שחיו בצפיפות רבה, חדרים ומחיצות הוקמו מעליו ובתוכו, וכל חדר שימש למשפחה. בתי שימוש הוצמדו לכל קיר וריח רע הכה באפינו. בתוך ערבוביית הקירות והמחיצות, נתגלה רק עמוד שיש אחד. יתר שלושת העמודים כאילו נעלמו. היו אלה הימים הראשונים שלאחר השחרור.

לאחר מכן החלו במלאכת החשיפה, סולקו בזהירות הקירות והמחיצות, והנה נתגלה עמוד שיש שני, מוצק, ניצב על מכונו, תומך את התקרה המקומרת. פונה המקום והוכשר מחדש לתפילה. מעל פתח הכניסה נתלה שלט: בית הכנסת של הרמב"ן. אך חסרו עדיין שני העמודים הנוספים שעליהם כתב רבי משה באסולה.

משחודשה עבודת החשיפה, לאחר שנמצאה פרצה בצדו האחורי של הבית והוצאו שפכי האדמה שהצטברו בו, נחשפו שני עמודי שיש נוספים, העמוד השלישי והעמוד הרביעי. נתגלתה תבניתו של בית הכנסת העתיק במלואה.

התחילה מלאכת שיקומו של בית הכנסת העתיק אשר יסד הרמב"ן. נתגלה מלוא החלל של בית הכנסת בכל מידותיו, לאורך ולרוחב ולגובה."

מיקום בית הכנסת בהר ציוןעריכה

Jerusalem 1300 B.jpg

מיקום בית הכנסת בהר ציון

ההיסטוריון אלחנן ריינר סבור כי בית הכנסת שעליו מספר הרמב"ן לא היה בית כנסת קדום שיהודי ירושלים חזרו אליו, אלא בית כנסת שהוכשר לתפילה במהלך ביקורו, ואשר נועד להחליף את מקום התפילה הקודם בביתם של האחים הצבעים. הצורך במבנה לבית הכנסת לא נבע מגודל הישוב היהודי בירושלים. באגרת הרמב"ן מיום י"א תשרי שנת ה"א כ"ח הוא מעיד על רכישתו, שיפוצו והכנתו של בית הכנסת במהלך חודש אלול ה'א כ"ז לקראת בואם של עולי הרגל "מדמשק וצובא וארץ מצרים וכל גלילות הארץ לראות את בית המקדש ולבכות עליו".

מקומו של בית הכנסת לא היה ידוע. המסורות המזהות אותו בתחומי הרובע היהודי - בית הכנסת הרמב"ן של היום - אינן קודמות מהמאה ה-16 והידוע שבהן מצוטטת בספרו של יהוסף שוורץ - תבואות הארץ שנדפס בירושלים בשנת תרכ"ה (1865).

ריינר הגיע למסקנה זו על סמך שתי העדויות, של הנוסע הנוצרי - יעקוב מורונה ורבי אשתורי הפרחי אשר משלימות זו את זו. נקודת המוצא של שניהן היא אחת: המיקום של ציון. הנוצרי טוען כי זה מבנה ה"סעודה האחרונה" המצוי בראש ההר ועל כן ההולך ממנו ל"בית כייפא" יורד לכיוון בית הכנסת היהודי ואילו ר' הפרחי רואה ב"היכל דוד" אשר הוא "בכיפה ונגד הר המוריה לדרום". שניהם מתכוונים לכך כי בכיוון נתון מהמקום מצויה השכונה היהודית ובית הכנסת שבתוכה . היא כלולה בתוך מתחם של מבנים קדושים, ששרד ממנו במאה ה-14 רק האגף הדרומי של כנסיית מריה הקדושה.

המסקנה היא כי השכונה היהודית במרכז העיר העתיקה היא רק מראשית המאה ה-15 . ולכן בית הכנסת המתואר על-ידי הרמב"ן היה סמוך להר ציון, שבו הייתה השכונה היהודית לאחר התקופה הצלבנית. אשר לתאורו, על מבנה עם כיפה ועמודים, הרי מיקומו לא מתואר וסביר להניח כי היה במקום בו הייתה הקהילה היהודית - בהר ציון.

הארכאולוג מאיר בן דב בדעה כי החורבה שמצא הרמב"ן היא ליד מבנה תפילה נוצרי, אשר התגלתה בהר ציון ליד חומת העיר העתיקה . בראשית המאה ה-15 פרץ סכסוך בין הנוצרים]] ולבין היהודים] בהר ציון בדבר הבעלות על קבר דוד המלך, ובעקבותיו גורשו היהודים מן ההר.

המסגד ליד בית הכנסתעריכה

רבינו עובדיה מברטינורא כתב כיצד "שנאת חינם" הביא לידי הקמת המסגד ליד בית הכנסת. ומעשה שהיה כך היה ‏‏[5]

גבאי בית הכנסת, שהיה העתיק ביותר בירושלים החליטו שעל מנת לשמר את כבודו של בית הכנסת יחש לגרש ממנו בחור יתום ועני בשם יוסף, אשר היה גר יחד עם אימו בבית קטן הצמוד לבית הכנסת. חא מצא חן בעינהם שבית הכנסת היה למעין בית שני שלו. הוא גורש תוך בזיונות מרים. הכל, כמובן, רק מתוך דאגה כנה ל'כבוד שמים', 'למקום'.

אך התוצאות של שיקול הדעת המוטעה היו מרות. מרות מדי. כששמעה על כך אימו של יוסף- לקחה אותו עימה אל הקאדי של ירושלים. שניהם התאסלמו.ביתם נתרם לוואקף של ירושלים. על ביתם הקט הקים הוואקף מסגד, זהו המסגד המשמש עד היום לאבן נגף בכל פעילות של שיקום ופיתוח בתי הכנסת באיזור.

וכך כתב רבנו עובדיה מברטנורא באגרתו המפורסמת אל אביו, בה מספר על בית הכנסת הרמב"ן, ועל המסגד, הנעוץ בתוך הקדושה:


"ובית הנכנסת של ירושלים בנוי על גבי עמודים, ארוך וצר ואופלואין נוגה לו כי אם מן הפתח ובתוכו בור של מים ובחצר בית הכנסת הקרוב לו מאד יש במה ומסיאקה (מסגד) לישמעאלים. כי מתחילה היה הבית ההוא של יהודי אחד, ומפני קטטה ומחלוקת שהיה לו עם היהודים, נעשה ישמעאלי וכראות אמו כי המיר דתו על הכעסים אשר הכעיסוהו היהודים, עמדה והקדישה את ביתה אשר בחצר בית הכנסת לבית חרפות של ישמעאלים..."

סגירת בית הכנסתעריכה

בשנת 1586 נסגר בית הכנסת על-ידי מושל העיר אבו-סייפין. הטענה הייתה שהמבנה מפר את ההסכמות שיש ליהודים לפיהם אין להקים בתי כנסת חדשים בירושלים. הוא נשאר סגור עד מלחמת ששת הימים.

בראשית המאה ה-20, רחל ינאית בן צבי ביקרה במקום יחד עם יצחק בן צבי, לימים נשיא מדינת ישראל. היא מספרת כי ייצרו כאן גבינות.

הפתיחה מחדשעריכה

בתום מלחמת ששת הימים, אותר המבנה ושוקם. לאחר שיקומו של בית הכנסת הוא החל לשמש בית הכנסת המרכזי של תושבי הרובע היהודי.

לקריאה נוספתעריכה

  • דר' אלחנן ריינר - החוג להיסטוריה של עם ישראל, אוניברסיטת תל-אביב, "ואיך? שהרי ירושלים לחוד וציון לחוד! - (השכונה היהודית בירושלים לאחר התקופה הצלבנית)", (בתוך) "נוף מולדתו", יוסי בן-ארצי, ישראל ברטל ואלחנן ריינר, עורכים , הוצאת מאגנס, ירושלים תש"ס עמ' 277

הערות שוליים עריכה

  1. הרב חיים דוב שעוועל, כתבי רבינו משה בן נחמן , הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ג
  2. על תולדות בית הכנסת הרמב"ן
  3. יערי אגרות 93
  4. ארשת, לתרבות התפילה וביה"כ גליון ה, תמוז תשמ"ה
  5. המקור : אתר אתרוג

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית