ערך זה נכתב במקורו בויקיפדיה העברית על-ידי דניאל ונטורה
הבנקים מהווים את עמוד התווך של הפעילות הכלכלית במשק הישראלי. מרבית הפעילות הכלכלית מתבצעת במימונם ולכן כונו לעיתים :"החמצן של המדינה".
בנק ישראל[]
הבניין הראשי של בנק ישראל
בנק ישראל הוא "הבנק המרכזי" של מדינת ישראל. בראש הבנק עומד נגיד בנק ישראל.
תפקידיו המרכזיים של בנק ישראל הם שמירה על יציבות המחירים באמצעות קביעת שער הריבית ונקיטת אמצעים משלימים במסגרת המדיניות המוניטרית, פיקוח ורגולציה על הבנקים, וניהול יתרות המט"ח הלאומיות.
בבנק ישראל יחידת הפיקוח על הבנקים אשר מקיימת פיקוח על מערכת הבנקאות הבנקים, ואלה תפקידיה:
- פקוח על יציבות התאגידים הבנקאיים מהיבט ההגנה על כספי המפקידים.
- שמירה על הניהול התקין של התאגידים הבנקאיים.
- שמירת ההגינות ביחסים העסקיים שבין הבנקים ללקוחותיהם.
המשרדים הראשיים של הבנק שוכנים בקריית הממשלה בירושלים ויש לה סניפים בתל אביב וחיפה, אשר עוסקים בהנפקת מטבעות ושטרות לבנקים.
בנק ישראל מפרסם מחקרים בתחומי הבנקאות, רובם בכתב העת "סוגיות בבנקאות" ובסדרה "ניירות לדיון" וכן סקירות (שנתית וחצי-שנתית) המתארות ומנתחות את ההתפתחויות במערכת הבנקאות.
הבנקים בישראל[]
בישראל פעלו בסוף שנת 2007 : 16 - בנקים מסחריים, 4 - בנקים זרים, 3 - בנקים למשכנתאות, 2 - מוסדות כספיים ו-2 חברות שירותים משותפות. כולם נתונות לפיקוח בנק, יחידת הפיקוח על הבנקים .
הריכוזיות בתחום הבנקאות בישראל מתבטאת בכך ששני הבנקים הגדולים - בנק הפועלים ובנק לאומי - שולטים יחד ברוב הפעילות הבנקאית. מסיבה זו הם מכונים על ידי מבקריהם "דואופול". נתח השוק הנותר מתחלק רובו ככולו בידי שלושה בנקים נוספים. מניות חמשת הבנקים הגדולים נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
הגדול מבין השניים הוא בנק לאומי, שנוסד על פי חזונו של בנימין זאב הרצל וביזמתו האישית ונועד לשמש זרוע כלכלית לתנועה הציונית הצעירה. הוא נקרא בראשיתו בנק אנגלו פלשתינה. לאחר קום המדינה הוסב שמו ל "בנק לאומי" והוא שימש את המדינה בראשית דרכה כמעין בנק מרכזי. נסיונות מתמשכים של המדינה להפריט את הבנק על ידי מכירתו כולו או לפחות את גרעין השליטה - לא צלחו. כשלון תכניות ההפרטה ה"סטנדרטיות" הביאות את המדינה לתכנן את הפרטת הבנק בדרך של חלוקת מניותיו לכלל הציבור הרחב.
השני בגודלו מבין הבנקים הינו בנק הפועלים, שנשלט בעבר על ידי ההסתדרות הכללית וכיום בידי שרי אריסון.
השלישי בגודלו מבין הבנקים בישראל הוא בנק דיסקונט. בנק זה נוסד בשנת 1935 בשם "בנק א"י לדיסקונט" על ידי משפחות קרסו, אלבו ורקנאטי. הבנק שרד את שנות המשבר הקשות של מלחמת העולם השנייה ולאחר קום המדינה הפך לבנק גדול ומוביל. בשנים האחרונות חווה הבנק קשיים עקב החלטות עסקיות שגויות ויחסי עבודה רעועים בין ההנהלה וועד העובדים, אך התאושש מהם. הבנק שולט גם שליטה מלאה בבנק מרכנתיל דיסקונט והוא נשלט על ידי משפחת ברונפמן הקנדית-ישראלית.
הבנק הרביעי בגודלו הוא בנק מזרחי טפחות. הבנק נוסד בשנת 1923 על ידי תנועת המזרחי נשלט כיום על ידי קבוצת עופר-ורטהיים.
הקטן מבין חמשת הבנקים הגדולים הוא הבנק הבינלאומי שנשלט על ידי קבוצה בראשות איש העסקים צדיק בינו. בבעלותו נמצא בנק פועלי אגודת ישראל ובנק אוצר החייל.
בנקים בעולם פתחו סניפים בישראל: Citibank N.A , HSBC BANK PLC, BNP Paribas SA ו-State Bank of India
כמו כן קיים שוק של אשראי חוץ בנקאי. חברות הביטוח הן שחקניות עיקריות בשוק זה.
בנק ישראל באמצעות הפיקוח על הבנקים פועל להגברת התחרות בענף, בייחוד במגזר משקי הבית. בין הצעדים שננקטו:
- ניסיונות לקדם כניסה של בנק זר שיפעל מול לקוחות קמעוניים [1] .
- קידום הקמתו של בנק אינטרנטי.
- הפרטת בנק הדואר
- קידום הפצתן של קרנות נאמנות באינטרנט.
למרות התפתחויות אלו רמת הריכוזיות במערכת הבנקאית עדיין גבוהה בהשוואה לרמתה בעולם המערבי, התחרותיות בה נמוכה יחסית. המענה לכך נמצא בהמשך פיתוח השוק הפיננסי החוץ-בנקאי, לרבות פיתוח שוק הון משוכלל והסדרת הפעילות במכשירים פיננסיים מורכבים. התפתחויות אלו צריכות להיות מלוות בהתמודדות עם הסיכונים הכרוכים בהן ובהסדרת הפיקוח על שווקים אלו [2].
בנסיון לצמצם את הריכוזיות וניגוד האינטרסים במערכת הבנקאית, אישרה הכנסת ב-2005 את רפורמת בכר, שעיקרה הפרדת קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים ומכירתן לחברות השקעות פרטיות וחברות ביטוח.
פעמים אחדות הגיעו בנקים בישראל למצב של חוסר יכולת לפרוע את התחייבויותיהם, ולכן נתפסו על ידי בנק ישראל והועברו לפירוק. בכל המקרים פעל בנק ישראל לצמצום הפגיעה במפקידים. ברבים מהמקרים הועמדו לדין מנהלי הבנקים, על מעשים פליליים שלהם שגרמו להתמוטטות הבנק, ובחלק מהמקרים הוגשה תביעה אזרחית נגד דירקטורים, לפיצוי בנק ישראל על הנזק שנגרם לו. הבנקים שהתמוטטו הם:
- בנק פויכטוונגר
- בנק אלרן
- בנק ארץ ישראל בריטניה
- בנק צפון אמריקה
- הבנק למסחר
- בנק לפיתוח התעשייה
משבר מניות הבנקים[]
ערך מורחב:משבר מניות הבנקים (ישראל 1983)
משבר מניות הבנקים היה משבר כלכלי חריף, שהתרחש בישראל בשנת 1983 והביא לכאורה ל."הלאמת" הבנקים הגדולים בישראל כדי למנוע את התמוטטותם, וירידה ניכרת בערכן של השקעות הציבור במניות הבנקים במסגרת "הסדר מניות הבנקים".
משבר המניות נוצר בעקבות פעולה מכוונת של רוב הבנקים הגדולים לווסת את שערי מניותיהם תוך הבטחת עלייה מתמדת ורצופה בשערי המניות (ומניעת ירידה או אף קיפאון ברמת השערים, ולו אף ליום אחד). בתהליך זה החל בנק הפועלים בראשות מנהלו יעקב לוינסון ואחריו נסחפו יתר הבנקים הגדולים והבינוניים שמניותיהם נסחרו בבורסה לניירות ערך (למעט הבנק הבינלאומי הראשון). כדי להבטיח זאת, הזרימו הבנקים, בהתמדה, מדי יום, ביקוש גדול למניותיהם (כאשר הם נסוגו ממנו בהגיע השער היומי לרמה הרצויה להם). בפעולה זו נעזרו הבנקים בכספי המשקיעים והחוסכים בבנקים, אותם שיכנעו לרכוש את מניות הבנקים, כ"השקעה סולידית" ובטוחה, וכן בכספי קופות הגמל וקרנות הנאמנות, אותן ניהלו עבור הציבור. פעולת הוויסות הביאה לכך ששערי מניות הבנקים עלו באופן קבוע ומתמיד, כך שנראה כאילו מניות אלה חסינות מירידה ונושאות תשואה נאותה. עליית שערי מניותיהם אפשרה לבנקים להמשיך ולמכור מניות נוספות ולהגדיל את יכולתם להשקיע ולגייס כספים (מנוף פיננסי).
מאמצע שנת 1983 איבד הציבור את אמונו בבועת מניות הבנקים והחל מוכר את מניות הבנקים ורוכש במקומן מטבע זר. כעבור זמן קצר, החלו הבנקים להתקשות ברכישת היצע המניות של הציבור וב-6 בספטמבר 1983 הגיעו לקצה יכולתם ופרץ משבר. אובדן היכולת לספוג את ההיצע עלול היה להביא רבים מלקוחות הבנקים לפשיטת רגל, משום שרכשו את המניות באשראי שאותו לא יוכלו לפרוע, ולהביא את הבנקים עצמם לפשיטת רגל, משום שהבטוחות לאשראי רב שנתנו היו מניותיהם בלבד. כדי למנוע אפקט דומינו זה, שיביא לקריסה כלכלית, הופסק המסחר במניות ארבעת הבנקים הגדולים, ובתוך שבועיים גובש "הסדר מניות הבנקים", שבו נטלה הממשלה על עצמה התחייבות לפדות את המניות במועדים שונים, יחסית לערכן ערב סגירת הבורסה. השליטה בבנקים עברה לידי ממשלת ישראל, אך למנהליהם החדשים הושארה עצמאות עסקית מלאה, במטרה לאפשר לבנקים שמירה על כושרם לפעול בשוקי הכספים.
בשנים האחרונות משלימה הממשלה את הפרטת הבנקים, ורק בבנק לאומי נותרה הממשלה בעלים עיקרי.
עמלות הבנקים[]
עמלות אלו נגבות בידי הבנקים בתמורה למתן שירותים. הן מהוות מרכיב בעלות המוטלת על הלקוח בעת ביצוע עיסקה פיננסית. כאשר מדובר בפקדון העמלה העיקרית היא דמי ניהול חשובון. על הלוואה הלקוח משלם ריבית - ברמה התלויה בשיעורי הריבית בשוק הכספים. בנוסף לכך הוא יישלם עמלה על העבודה שהבנקאי השקיעה לשם ביצוע ההלוואה.
כן ניתן לחייב בעמלה עבור מתן שירותים ללקוח: קניות ומכירוץ של ניירות ערך או עמלות מיוחדות כמו עבור הזמנת דו"ח שמאות לנכס במטרה לקבל אותו לבטחון אשראי.
הבסיס לחישובי העמלה הבנקאיים הוא בתאוריה העלות הכרוכה בביצוע הפעולה. ואכן, חישובי העלות של פעולה בנקאית נדרשו על הרשויות המפקחות על הבנקים. אך קיים קושי אובייקטיבי בעריכת החישוב. בכל תמחיר מבחינים בין "הוצאות ישירות" לבין "הוצאות כלליות". את הראשונות קל לזקוף לחובת הפעילות המבוצעת. לעומת זאת, את ההוצאות הכלליות, בגין אוסף רחב של פעולות (כולל למשל הוצאות פרסום) קשה לאמוד את החלק היחסי שלהם בגין הפעילות הפעילות הפיננסית הספציפית. ולכן, התחשיב אינו מבוסס במלואו על התמחיר. ככלל, אין עמלות הבנקים חורגים מהשיטה המקובלת לקביעת מחירים: עד כמה קיימת תחרות במכירת המוצר, האם ללקוח קל או קשה להפסיק את השימוש במוצר ושאר החישובים כלכליים. זה המפתח לחובת איזה עיסקות יש לכלול יותר "הוצאות כלליות" במרכיב התמחיר של העמלה הבנקאית.
לוח העמלות[]
בנק ישראל הגיע למסקנה כי הדרך היעילה לפיקוח על העמלות הוא אישורן מראש של העמלות העיקריות וחובת פרסומן בציבור. האישור מראש כרוך בהגשת חישוב העלויות והוא - כאמור - אינו חד-משמעי. לפי-כך הפרסום בפומבי של לוח העמלות נשאר המכשיר החשוב העומד לרשותו של הצרכן.
צעד חשוב שהונהג בבנקאות, בהתאם להוראות החוק, הוא החובה ליידע את הלקוח - לפי ביצוע העיסקה - בכמה עמלה כרוכה ביצוע העיסקה. לדוגמה, ניתן לראות במסכי המכשירים האוטומטיים בבנקים הודעה האומרת מה התשלום הנדרש עבור מסירת מידע בנקאי באמצעות המכשיר האוטומטי. צעד נוסף, הוא הקטנת הפרוצדורה הכרוכה במעבר הלקוח מבנק אחד לשני, מכשול, אשר מנע מעבר לקוחות אל הבנקים שהציעו עמלות נמוכות יותר.
סוגי העמלות[]
בעבר, העמלות הבנקאיות החשובות בבנקאות הישראלית היו אלו על פעולות הקשורות בביצוע עיסקות סחר בינלאומי כמו אשראי דוקומנטרי. תפקיד הבנק בעיסקות אלה הוא הכרחי שכן לא נעשית עיסקה בתחום זה ללא הבנק. יחד עם זאת, המומחיות הדרושה לביצוע העיסקה היא רבה ולכן ניתן היה לדרוש תשלום מיוחד מהעוסק בסחר הבילאומי. גם היבואנים לא הביעו הסתייגות רבה מגובה העמלות, הם כללו אותן בעלות המוצר המיבא. רק בעיסקאות ייצוא, שהמדינה בקשה לעודד, היה נהוג לתת פיצוי ממשלתי עקיף, אשר נועד בין השאר לכסות על העמלות הבנקאיות ושאר העמלות של עמילי המכס וחברות הביטוח בתחום זה.
העמלות על עיסקות במטבע חוץ החלו כאשר הבנקים ביקשו להבחין בין העלויות של רכישת מטבעות ומכירתם הנקבעות בהתאם לתנאי השוק, לבין ההוצאות שלהן בגין ביצוע העיסקות. בעוד שהעלויות הראשונות היו ברורות וניתן היה לראות אותן בפומבי בכל עת, בעבר במכשירי רויטרס ובהווה באינטרנט, הרי העלויות מהסוג השני היו נתונות לשיקולים מסחריים כמו שאר העמלות.
העמלות בעיסקות ניירות הערך הן מסוגים אחדים: על ביצוע עיסקות קנייה ומכירה, על ניהול הפקדון למשמרת של ניירות הערך ועמלות מיוחדות הקשורות בפעולות בניירות ערך. בתחום זה קיימת תחרות רבה שכן הפעילות של הגופים מחוץ לבנקים בשוק ההון היא רבה. לקוחות אשר להם תיקי השקעות גדולים עשויים לשלם עמלות נמוכות יותר בגין ניהול חשבונם. יחד עם זאת, הם עשויים לשלם תשלום גבוה על ניהול תיק ההשקעות ובכך המוסדות הפיננסיים מפצים עצמם על העלויות.
עמלות על פעולות בחשבון הלקוח הפרטי בבנקאות הונהגו רק אחרי משבר מניות הבנקים בשנות ה-80 למאה הקודמת. עד אז השירותים ניתנו בחינם, בפועל "סובסדו" על ידי גביית העמלות בתחומים אחרים. לשם המחשה, הלקוח הפרטי לא היה מודע כי במחיר עבור הסוכר שהוא קונה בחנות כלולה עמלת ייבוא, אשר מכסה לבנק את השרות ללקוח הפרטי. לאחר משבר המניות הונהגה בבנקים מדיניות של "רציונליציה" והוחל בגביית עמלות מלקוחות פרטיים: תחילה בשיעורים נמוכים ובהמשך, עדיין בשיעורים נמוכים, אבל על היקף רחב יותר של שירותים - כמו על ה"שורות" בדף ניהול החשבון.
במהלך השנים הונהגו עמלות שלא היו מקובלות בעבר: "דמי ניהול חשבון" - תשלום קבוע שנגבה מדי חודש, "רישום שורה" - סכום שנגבה על כל פעולה המבוצעת בחשבון ודמי "הקצאת אשראי" - תשלום על הנכונות להעמיד מסגרת אשראי ללקוח.
הערות שוליים[]
קישורים חיצוניים[]
- בנק ישראל - המפקח על הבנקים - מערכת הבנקאות בישראל - סקירות שנתיות
- בנק ישראל - פרסום הודעה לעיתונות על סיוע לבנק לפיתוח תעשייה למניעת התמוטטותו.
- ד"ר אבי נוב, מאמר בנושא: כניסה של בנקים זרים למערכת הבנקאות בישראל באתר של לשכת רואי החשבון
