FANDOM


(הועתק מהויקיפדיה העברית - ספטמבר 2010)

DFGH.jpg

מעמד ברכת כהנים בכותל המערבי. סוכות תשס"ט - צילם:בית השלום

Cohen grave.jpg

קבר כהן טיפוסי בו מתוארת צורת הידיים בעת הברכה - צילם:דניאל צבי

ברכת כהנים היא ברכה המופיעה בתורה בספר במדבר במסגרת ציווי על הכהנים לברך את בני ישראל. הברכה מורכבת משלושה פסוקים ועל כן נקראת גם "ברכה משולשת". הברכה משמשת במסגרת טקס דתי יהודי הנערך במהלך חזרת הש"ץ של תפילת העמידה בין ברכת מודים לברכת שים שלום, ונקרא גם הוא "ברכת כהנים" או נשיאת כפיים, מפני שהכהנים מושיטים את ידיהם כלפי הציבור בעת ברכה זו. פסוקי ברכת כהנים משמשים לברכה אצל יהודים גם בהזדמנויות אחרות, למשל בפדיון הבן.

הברכה עריכה

Birkat kohanim 22.jpg

לוחיות ברכת כהנים שנמצאו ב"כתף הינום" בירושלים, מתוארך לשנת 600 לפנה"ס

המקור לברכה מופיע בספר במדבר:

וידבר יהוה אל משה לאמר. דבר אל אהרון ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם.

יְבָרֶכְךָ יהוה וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.

במדבר ו, כב-כז

ברכת כהנים הינו הטקסט המקראי הקדום ביותר שנמצא עד כה. לוחיות כסף ששימשו ככל הנראה כ[קמעות נמצאו במערת קבורה בכתף הינום בירושלים כשעל אחת מהן רשומים פסוקי ברכת כהנים בנוסח הדומה לנוסח המקרא. הלוחיות מתוארכות לשנת 600 לפנה"ס בקירוב, שלהי תקופת בית ראשון, והן מוצגות כיום במוזיאון ישראל.

מצוות נשיאת כפייםעריכה

בבית המקדש עריכה

הרמב"ם במשנה תורה, ספר אהבה פרק י"ד סעיפים ט' ו-י' מתאר:

ט' כיצד ברכת כוהנים במקדש: הכוהנים עולין לדוכן, אחר שישלימו עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהן פשוטות, חוץ מכוהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ; ואחד מקרא אותן, מילה מילה, כדרך שעושין בגבולין, עד שישלימו שלושת הפסוקים. ואין העם עונין אמן אחר כל פסוק, אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת. וכשישלימו, כל העם עונין, ברוך ה' אלוהי ישראל, מן העולם ועד העולם.

י' אין ברכת כוהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקודש, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו,כג): כך למדו שומעי שמועה ממשה רבנו--"כה תברכו", בעמידה; "כה תברכו", בנשיאת כפיים; "כה תברכו", בלשון הקודש; "כה תברכו", פנים כנגד פנים; "כה תברכו", בקול רם; "כה תברכו", בשם המפורש, והוא שיהיה במקדש, כמו שאמרנו..

משנה תורה ספר אהבה, סעיפים ט'-י'

סדר הברכה עריכה

לפני הברכה חייבים הכהנים ליטול את ידיהם. לפי מנהג שמקורו בזוהר[1], הלויים שבקהל נוטלים את ידי הכהנים. אם אין לויים, יש נוהגים שהבכורות נוטלים ידיים לכהנים, מפני שלפני חטא העגל הם שמשו כלוויים, ויש נוהגים שהכהנים נוטלים את ידי עצמם.

לאחר מכן הכהנים חולצים את נעליהם, מכסים את ראשם בטליתות, ועולים לבימה שליד ארון הקודש ללא נעלים. הם עומדים עם הגב לקהל, ואומרים את הברכה: "ברוך אתה ה'... אשר קידשנו בקדושתו של אהרן, וציונו לברך את עמו ישראל באהבה". לפי מנהג מקובל, הכהנים פונים לקהל במילה "וציונו". אחרי ברכת המצווה, החזן מקריא את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים מילה במילה, והכהנים חוזרים אחריו. מטרת ההקראה היא למנוע טעות של הכהנים. לאחר קריאת כל פסוק הקהל עונה "אמן".

קובץ:Kohanim hands blessing photo.jpg

במהלך אמירת הפסוקים ידי הכהנים פרושות לפנים, כאשר אצבעות הידיים מתוות סימן מיוחד. צורת פרישת הידיים ישנם כמה מנהגים. המנהג הנפוץ הוא הצמדת הזרת לקמיצה, והאמה לאצבע, בשתי הידיים, והצמדת אגודלי שתי הידיים זה לזה באמצעם כאשר ראשיהם כפופים זה מזה. מטרת צורה זו היא להותיר חמישה חרכים בין האצבעות, ביניהם השכינה מברכת את הקהל, לזכר הפסוק "מציץ מן החרכים". מנהג אחר הוא פריסה של הידיים כשכל האצבעות מופרדות זו מזו. בדרך כלל מכסות הטליתות גם את הזרועות עד מעבר לכפות הידיים, אך יש הנוהגים להוציאן מחוץ לטלית המכסה אך ורק את פני הכהן המברך.

במהלך הקראת הטקסט נהוג בחלק מהעדות להניע את הידיים הפרושות מצד לצד, בכל מילה המסתיימת באות "ך" (בה הכהנים מדברים ישירות אל הציבור), ובמילה "שלום".

נהוג שלא להביט על ידי הכהנים בשעת הברכה, בעקבות דברי חז"ל שכל המסתכל בכהנים בברכתם "עיניו כהות (= ראייתו מתעמעמת)", מפני שהשכינה שורה על ידי הכהנים בשעת הברכה. מטעם זה נהוג גם שהאב מכסה את בניו בטליתו בשעת הברכה.

דיני הברכהעריכה

כהנים ששתו יין אינם רשאים להשתתף בברכת כהנים, כמו שאינם רשאים לעבוד במקדש. לעומת זאת, כהן בעל מום רשאי לברך ברכת כהנים, ובלבד שמראהו לא יסיח את דעת העם מהברכה. זאת בניגוד לעבודה במקדש האסורה על בעלי מומים. כהן שגרם להריגת אדם, אסור לו להשתתף בטקס זה. כהן שלא יכול להשתתף בטקס, אסור לו להיות בתוך בית הכנסת בעת קיומו.

מתי מתקיימת ברכת כהניםעריכה

בימים רגילים, ברכת כהנים מתקיימת רק בתפילות הבוקר, כלומר בשחרית ובתפילת מוסף בימים שבהם יש תפילת מוסף. בחיפה וסביבותיה השתרש מנהג, אשר לא ידוע מקורו, לברך ברכת כהנים אך ורק בשבתות וחגים או רק בתפילות מוסף.

בימי צום, מקיימים ברכת כהנים גם בתפילת מנחה, מכיוון שאין חשש שהכהנים שתו יין לפני הברכה. עם זאת, ביום כיפור נהוג שלא לברך ברכת כהנים בתפילת מנחה אלא רק בתפילת נעילה. בתלמוד בבלי מסכת תענית[2] מובאת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר הסובר שיש לשאת כפים (כלומר לברך ברכת כהנים) בתפילת מנחה ובתפילת נעילה, רבי יהודה הסובר שאין לשאת כלל ורבי יוסי הסובר שיש לברך רק בנעילה אך לא במנחה. התלמוד עצמו מביא מחלוקת אמוראים האם הלכה (או המנהג) כרבי מאיר או כרבי יוסי. ככל הנראה בארץ ישראל נהגו כרבי מאיר, אך בבבל נהגו כרבי יוסי, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך שאין נושאים כפים, וכן המנהג כיום בכל הקהילות. ברם בשל הדיעות החולקות נפסק כי כהן שעלה בטעות לברך ברכת כהנים - נושא כפיו ואין מורידים אותו[3].

האשכנזים בחוץ לארץ, והספרדים במערב אירופה (למעט אמסטרדם) נוהגים לברך ברכת כהנים רק בחגים ולא בימי חול ובשבתות. הסיבה שניתנה למנהג זה, המבטלת קיום מצווה, היא שבחוץ לארץ אין שמחה אלא בחגים, ולא ניתן לברך את העם בלא שמחה. טעם נוסף שניתן למנהג זה הוא שהכהנים נוהגים לטבול לפני נשיאת כפים ובחוץ לארץ בארצות הקרות לא ניתן לבקש מהכהנים לטבול כל יום ולכן קבעו את ברכת כהנים רק בחגים, ובשבת לא רצו לתקן טבילה בגלל חשש סחיטה. הסבר זה מתרץ את המנהג שמזכיר דוד הלוי סגל[4] ותמה עליו שנהגו שלא לשאת כפיים ביום טוב שחל בשבת. הסבר נוסף למנהג זה הוא שמשום שהכהנים אינם מיוחסים לא התירו להם לשאת כפיהם ורק כדי שלא תשתכח תורת נשיאת כפיים קבעו כמה ימים בשנה בהם ישאו כפיהם[5]. מנהג זה גורם לכך שברכת כהנים הוא אירוע מיוחד בקהילות בהן נהוג מנהג זה. ברוב הקהילות הספרדיות בחו"ל (כולל אמסטרדם[6]) נהוגה פשרה בין שני המנהגים: לא מברכים ברכת כהנים ביום חול, אך כן מברכים בשבתות ובחגים. במצרים, תימן ועוד כמה קהילות נהוג לברך כל יום, כמו בארץ ישראל.

כשאין כהנים בקהלעריכה

במקרה בו אין כהנים במקום התפילה, אך התפילה נעשית במניין של עשרה אנשים לפחות, החזן קורא הקדמה קצרה לברכה ולאחר מכן קורא פסוק פסוק את נוסח הברכה, והקהל עונה לאחר כל פסוק "כן יהי רצון". נוהג זה נעשה גם כאשר לא אומרים ברכת כהנים לא בגלל היעדר כהנים אלא משום שלא נהוג באותו מקום לומר ברכת כהנים בכל יום.

מעמד ברכת כהנים בכותלעריכה

קובץ:GHYT43434.jpg

לאחר שיחרור הכותל הונהגה ברכת כהנים המונית בכותל בחול המועד סוכות ופסח. למעמד נוהרים מאות כהנים, ואלפי יהודים החפצים להתברך.

אמירת פסוקי ברכת כהנים בקריאת התורהעריכה

במשנה במסכת מגילה נאמר שברכת כהנים אינה נקראת בקריאת התורה. אמירה זאת נחשבה תמוהה והביאה לפירושים רבים. על פי התלמוד, הכוונה היא שלא מתרגמים את פסוקי ברכת כהנים לארמית בעת הקריאה בציבור. על פי פירושו של חנוך אלבק, בעת קריאת התורה, היה הקורא מפסיק לקרוא והכהנים היו עומדים ומברכים את העם במקומו. יוסף היינמן כתב שאמירה זאת לא כוונה לקריאה בתורה אלא לכך שבעת קיום נשיאת כפיים הכהנים הורשו לומר את הפסוקים בעל פה. רחמים שר שלום [7] טוען שהאיסור על קריאת ברכת כהנים התקיים בעת שהקריאה בתורה לא נעשתה על הסדר, ונועדה למנוע מצב בו כולם קוראים את ברכת כהנים בגלל הפופולריות של הפסוקים.

בחנוכה, בו קבעו חז"ל לקרוא בתורה את פסוקי קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן, נהוג בקהילות רבות להוסיף להן את פסוקי ברכת כהנים, הצמודים לפרשת הנשיאים.

מנהגים הקשורים בברכה עריכה

לאחר ברכות התורה, אותן אומר כל יחיד מדי בוקר כהקדמה ללימוד תורה, נהוג לומר את פסוקי ברכת כהנים, כלימוד תורה שיש בו מסר חיובי ומבורך.

לפי מנהג נפוץ, מברכים האבות (ולפי חלק מהקהילות - גם האמהות) את ילדיהם בליל שבת בפסוקי ברכת כהנים. בכמה קהילות השתרש המנהג, שהורים מברכים את בניהם בנוסח ברכת כהנים, לפני צאתם לדרך רחוקה או לפעילות מסוכנת. יש הכותבים פסוקים אלו על קלף, ומחזיקים אותם על גופם כעין קמע.

ברכת כוהני הכוהנים והרמוניה חברתית עריכה

אריה (הכוהן) ארזי כתב בדף שבועי לפרשת נשא תשע"א על הברכה וההרמוניה החברתית. בין השאר כתב:

  • הברכה אינה של הכהנים - בפרשת נשא מצווים הכוהנים לברך את ישראל (ו, כג): "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה

תברכו את בני ישראל אָמור להם". הכוהנים הם האומרים את נוסח הברכה, אולם בסיום הברכה אומר הקב"ה (שם, כז): "ושמו את שמי על בני ישראל אברכם". הכוהנים אינם מברכים ברכה משל עצמם, אלא הם חוזרים במדויק על טקסט המוקרא להם, ואין הם אלא בבחינת צינור או מכשיר שדרכו תגיע ברכת הקב"ה אל העם. בפירושו לפסוק אומר הרש"ר הירש: לא הכוהנים מברכים את ישראל. המילה היוצאת מהם אין לה כוח של ברכה בשום מקום... תפקידם 'להניח' את שם ה' על ישראל , למען יהיו ישראל מרכבה לשכינה

  • למה הכהנים מברכים - על רקע זה מתבקשת השאלה מדוע נבחרו דווקא הכוהנים לתפקיד זה, הרי יכול אדון כל הברכות לברך את ישראל באופן ישיר? משיב על שאלה זו בעל ספר החינוך (סימן שעח): שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו על ידי המשרתים החונים תמיד בבית השם, וכל מחשבתם-דבקה בעבודתו, ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה

עליהם. המסביר כי לעתים מקבלי השפע האלוקי אינם בעלי יכולת

בדרך דומה הולך גם המלבי"ם, לקבל ולקלוט את השפע מבחינת רמתם הרוחנית, ולפיכך בחר ה' להביא את השפע האלוקי "באמצעות אנשים אלוקיים אלוקיים אלוקיים אלוקיים עובדי עובדי עובדי עובדי הההה' שהם יפתחו צינור הברכה ע"י מעשיהם ותפילתם וברכתם, ויריקוהו על העם, ובחר בזה את בני אהרון הקרבים בעבודתם בקודש ".

לברך באהבה - "וצוונו לברך את עמו ישראל ", החותמת את הברכה שמברכים הכוהנים לפני אמירת ברכת הכוהנים עצמה. מקור ברכה זו הוא בגמרא: "מאי מברך, אמר רב זירא אמר רב חסדא: אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה" (סוטה לט, ע"א). מניין לקחו חז"ל את הציווי " " שלא מצאנו כי כי כתוב נצטוו עליו הכוהנים במפורש? בפירושו על ספר המצוות לרס"ג אומר ר"י פערלא, כה תברכו - פנים נגד פנים, וזה סימן של אהבה וחיבה, וכך גם נפסק הלכה למעשה, בתלמוד דומיא דכרובים, כפי שאומרת הגמ': "בזמן שישראל עושים רצונו של מקום היו הכרובים פניהם איש אל אחיו דוגמת זכר ונקבה" (ב"ב צט, ע"ב). אותו יחס של " " שעליו מצוִּוים הכוהנים בנשיאת הכפיים, אינו יחס חד סטרי אותו נדרשים הכוהנים לפתח כלפי קהילת המתברכים, אלא הצריך לשרור באופן הדדי בין כי הכוהניםהכוהנים לקהילה המתברכת ובין חברי הקהילה לבין עצמם. הרש"ר הירש מסביר, הם כשליחי ציבור, וכשהם מברכים, הרי הציבור כולו עומד ומכוון לבו להיות במצב של ", כדבריו: הכוהנים המברכים נוהגים אפוא בסבילות גמורה... והם מברכים רק משנקראו לכך ע"י הקהל, והם אומרים רק את הברכה שהוקראה להם בשם הקהל. לאמיתו של דבר הקהל מביא על עצמו את הברכה היוצאת מפי הכוהנים במצוות ה'.

הקש כאן לקריאת המאמר במלואו

ברכת כהנים על-פי פירמידת מסלועריכה

Maslo.jpg

אריה ארזי במוסף השבת של מקור ראשון כתב על הקשר בין צרכי הפרט המוגדרים ב"פירמידת מסלו" לבין הבקשות בברכת כהנים. וכל הוא כתב:"עיון במבנה ובתוכן של ברכת הכהנים חושף הקבלה למדרג הצרכים שפותח על ידי פסיכולוגים מודרניים, בהתאמה לחייו של יהודי

הפסיכולוג היהודי האמריקני אברהם מסלאו (1908–1970) פיתח בשנות הארבעים של המאה העשרים את התיאוריה הקרויה על שמו: "מדרג הצרכים של מסלאו". הרעיון המרכזי של תיאוריה זו הוא שיש מדרג אוניברסלי בדרך שבה כל בני האדם מתייחסים לצורכיהם ופועלים להשגתם. מדרג זה לפי מסלאו בנוי כפירמידה בת חמישה שלבים כאשר כל שלב מייצג סוג מסוים של צרכים.

המודל של מסלאו פותח ושונה על ידי חוקר בשם אלדרפר (Alderfer), שפרסם ב-1972 את מודל ה-E.R.G., שלפיו ניתן לחלק את מכלול צורכי האדם לשלוש קבוצות של צרכים. סיכום המודלים מובא בתרשים מימין.

אם נתבונן בתוכנה של ברכת כהנים נמצא כי הברכה הראשונה עוסקת בנושאים גשמיים, והיא מקבילה לשני השלבים הראשונים במודל של מסלאו: צרכים פיזיולוגיים וצורכי ביטחון, ולשלב הראשון במודל של אלדרפר. הברכה האמצעית עוסקת כולה בעניינים רוחניים – שייכות, אהבה והערכה חברתית, ולפיכך היא מקבילה לשלבים האמצעיים במודלים אלו. בחלק הראשון של הברכה השלישית מובעת קרבת א-לוהים אינטימית, וחלק זה מקביל לשלב הרביעי במודל של מאסלו – הצורך בכבוד ובהערכה. בסיום הברכה עומד השלום כערך הנעלה ביותר, המקביל למימוש העצמי הנמצא בראש פירמידת הצרכים של מאסלו ואלדרפר.

לדעתו יש דמיון רב בין ההתייחסות הא-לוהית לצורכי האדם ולסדר הנכון למילוי צרכים אלה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בברכת הכהנים, לבין המודלים שהוצעו על ידי מאסלו ואלדרפר. והוא הציג את עמדת מפרשי המקרא: ר"ע ספורנו ורש"ר הירש.

בדרך זו בביאור ברכת הכהנים הלכו לא מעט פרשנים, ונציג את פירוש ר"ע ספורנו : 'יברכך' בעושר ונכסים, שאם אין קמח אין תורה. 'וישמרך' מן הגזלנים. 'יאר', יגלה עיניך באור פניו להביט נפלאות מתורתו וממעשיו אחר שתשיג צרכיך בברכתו. 'ישא ה' פניו אליך' לחיי עולם. כענין 'כי עמך מקור חיים' וכו'. וכאמרם (ברכות יז ע"א) צדיקים יושבין … ומתענגים מזיו השכינה. 'וישם לך שלום' מנוחת שלום שהוא הנצחיות בלי תערובת עונש הראוי לכל שלם לחיי עולם.

לדעת ספורנו, הברכה הראשונה מתייחסת לצרכים חומריים ולביטחון, צרכים המהווים לדעתו תשתית נדרשת על מנת לאפשר לאדם היהודי לעסוק בצרכים נעלים יותר. נמצאנו למדים כי ר' עובדיה ספורנו קדם למסלאו ולאלדרפר בהבנה כי ראשית יש לספק את הצרכים החומריים וצורכי הביטחון ורק אחר כך יש מקום לסיפוק צרכים רוחניים.

רש"ר הירש מפרש כי "הברכה הראשונה מברכת את ישראל בהצלחת נכסיהם הגופניים והחומריים ובהגנה מפני כל השפעה מזיקה". הברכה השנייה עוסקת ב"הענקת כישרונות רוחניים… ה' יעניק לנו את הכישרונות הרוחניים הדרושים כדי שנוכל… להכיר ולהבין את פני ה' שנתגלו לנו". לדעת רש"ר הירש, 'פני ה" הם מטרותיו של הקב"ה שתוגשמנה "על ידי הנהגת ה' ועל ידי האדם העושה את רצון ה' בחירות". על הברכה השלישית הוא אומר: "גם כאן כבר נאמרה ברכה חומרית ורוחנית… לכך נוספת עתה ברכת 'ישא' וזו היא אפוא התוצאה האחרונה של הברכה, הכתר של ברכת 'יברכך' ו'יאר' שקדמו לה. משמעות הברכה היא קרבת ה'". רש"ר הירש מציין במפורש את הסדר הראוי לסיפוק הצרכים:

אין אנו נכספים לקרבת ה' כדי להשיג על ידיה ברכה חומרית ורוחנית, אלא אנו מבקשים ברכה חומרית ורוחנית כדי לעשות בה את רצון ה' – למען נהיה ראויים לברכת ה'.

פירושו של רש"ר הירש אף הוא מקדים כרונולוגית את המודלים של מסלאו ואלדרפר, ומקביל להם רעיונית, כאשר הברכה השלישית היא המימוש העצמי והצמיחה כפי שהן נתפסות בעין היהודית. מעניין ואף חשוב לציין כי לדעתו יש בברכת הכהנים גם משמעות ראשונה במעלה של השתייכות והערכה חברתית, כאשר תוצאת הברכות היא ש"כל בעלי הרגש והמחשבה שמסביבך יראו בך השלמה לעצמם; אליך ישאפו, ובך יראו את היסוד להווייתם".

ומסכם: הברכה הראשונה בברכת הכהנים כל עניינה בגשמיות, והיא מקבילה לצרכים הפיזיולוגיים ולצורכי הביטחון במודל של מסלאו. הברכה האמצעית עוסקת כולה בעניינים רוחניים שהם שייכות, אהבה, והערכה חברתית, והיא מקבילה לשלבים האמצעיים במודל של מסלאו. בחלק הראשון של הברכה השלישית מובעת קרבת א-לוהים אינטימית, וחלק זה מקביל לכבוד והערכה במודל של מסלאו. בסיום ברכת הכהנים עומד השלום כערך הנעלה ביותר, המקביל לצורך במימוש עצמי הנמצא בראש פירמידות הצרכים של מסלאו ואלדרפר. לדעת מסלאו, מימוש עצמי הוא צורך אינדיבידואלי המוגדר על פי המאפיינים הייחודיים של הפרט. ברכת הכהנים מראה לנו במקביל כי המימוש העצמי של עם ישראל כחברה וכפרטים מושג על ידי קרבת א-לוהים וממערכת של קשר אינטימי עמו. כל האמור לעיל משתקף בדברי המפרשים לדורותיהם, החל בחז"ל וכלה במפרשים מהמאה התשע עשרה כפי שהראינו במאמר.


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים עריכה

  1. פרשת נשא דף קמו עמוד ב.
  2. דף כ"ו עמוד ב'
  3. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ב סעיף ד'
  4. או"ח, קכח
  5. חודש בחודשו, ניסן תשנ"ח, עמוד 2
  6. באמסטרדם נהגו בעבר לברך רק בחגים כמו יתר הקהילות הספרדיות של מערב אירופה. מקור המנהג לברך בכל שבת באמסטרדם הוא בהנהגות שהתקבלו בקהילה בימי התנועה השבתאית ובהשפעתה. לאחר נפילתה רצו חכמים כר' יעקב ששפורטש להחזיר את המנהג לברך רק בחגים - אך למעשה הושאר המנהג לברך בשבתות.
  7. "ברכת כהנים לברכה ניתנה - לא לקריאה", רחמים שר שלום, בתוך סיני, תשרי-טבת תשנ"ח, צט-קב.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית