גדעון בן יואש החל לשפוט את עם ישראל אחרי דבורה הנביאה. מלאכתו העיקרית הייתה, כמו שאר השופטים שנבחרו על-ידי הקב"ה "וַיָּקֶם ה', שֹׁפְטִים; וַיּוֹשִׁיעוּם, מִיַּד שֹׁסֵיהֶם (ספר שופטים ב',ט"ז). והתוצאה הייתה, בלשון "ספר שופטים", "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שם, ח',כ"ח)
אישיותו של גדעון
חז"ל הצביעו על מידות אנושיות מתוקנות שהיו בגדעון [1]
על הפסוק {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= ... וְגִדְעוֹן בְּנוֹ, חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, לְהָנִיס, מִפְּנֵי מִדְיָן (ו',י"א) ביאר רש"י :"וגדעון בנו" - אביו היה חובטן והוא כוברן אמר לו אבא זקן אתה ואם יבאו המדינים לא תוכל לנוס לך אתה ואני אחבט".
לפי המדרש, לכאורה "בנו" מיותר, שהרי קודם נאמר :"יוֹאָשׁ, אֲבִי הָעֶזְרִי", הכתוב בא ללמד על הדאגה שגדעון חש כלפי אביו.
רד"ק הוסיף : 'וישב תחת האלה - ובדרש: נתעכב שם עד שמצא לו זכות ואחר כן נראה לו.
- אמרו: יואש אביו היה חובט חטים.
- אמר לו גדעון: אבי זקן, אתה הכנס לביתך ואני אהיה חובט, שאם יבאו המדינים אין בך כח לנוס.
- אמר המלאך: קיימת מצות כבוד וראוי אתה שיגאלו בני על ידיך, מיד וירא אליו מלאך ה' וגו' : אמר לו גדעון: ויש ה' עמנו וגו', אמש קראנו את ההלל והיה אבי מקראני: בצאת ישראל ממצרים, אם צדיקים היו אבותינו עשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשית להם נס כך עשה לנו נס.
- אמר הקדוש ברוך הוא: חייך, כך למדת סניגוריא על בני, כדאי אתה שאדבר עמך, מיד ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה בכח זכות שלמדת סניגוריא על בני. ונכון הוא זה הדרש שנתן טעם לעכוב המלאך ולמה שאמר ויפן אליו.
חז"ל מציינים כי מצוות כיבוד אב מלמדת על מידות טובות, על הכרת הטוב. האדם מכיר בכך שהוריו טיפלו וגידלו אותו והוא מחזיר להם מידה כנגד מידה [2] . גדעון השתבח במידות אנושיות מתוקנות.
על מועד ההתגלות הקב"ה לגדעון
לפי דרשת חז"ל היה פסח, כאשר אביו הקריא את ההלל, ומשפחתו הסבה לליל הסדר. מאופי משפחתו של גדעון, נראה כי החג היה מקובל גם אלו שהיו רחוקים מתורה ומצוות, שכן בבית אביו הייתה עבודה זרה.
בילקוט שמעוני) נאמר:
|
אמר ר' יהודה בר שלום ליל פסח היה אותו הלילה שאמר לו ואיה כל נפלאותיו היכן הם הפלאים שעשה האלהים לאבותינו בלילה הזה והכה בכוריהם של מצרים והוצאי משם לאבותינו בלילה הזה והכה בכוריהם של מצרים והוציא משם ישראל שמחים. וכיון שלמד סנגוריא על ישראל, אמר הקב"ה דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו שנאמר ויפן אליו ויאמר לו לך בכחך זה, אמר לו הקב"ה יש בך כח ללמד סנגוריה על ישראל בזכותך הם נגאלים שנאמר והושעת את ישראל. התחיל מנסה בגזה שנאמר אנסה נא רק הפעם בגזה מה כתיב ויהי כן. אין הקב"ה מיחד שמו שם, אמר הקב"ה כל העולם בצרה ואני מיחד שמי וחכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. אבל בשעה שאמר יהי נא חורב אל הגזה לבדה אמר הקב"ה הואיל וטל מנשב והעולם שמחים איחד שמי שנאמר ויעש אלהים כן בלילה ההוא, וכן ירמיה בשעה שהיה מתנבא דברי נחמות היה מיחד שמו שנאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך, אבל בדברי תוכחות כתיב דברי ירמיהו. וכן משה על כל דבור ודבור כתיב וידבר ה' וכשבא להוכיח כתיב אלה הדברים. זה שאמר הכתוב והיה שארית יעקב וגו' אותו שארית שא"ל הקב"ה לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' (ט) והם אותם שהופרשו בימי גדעון בשעה שאמר להקב"ה אם ישך מושע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אנכי מציג וגו'. א"ל הקב"ה אני הכתבתי אהיה כטל לישראל ואתה אמרת על כל הארץ חורב אני איני עושה שאין כתיב ויעש אלהים כן אלא ויהי כן מעצמו היה אבל כשאמר יהי נא חורב אל הגזה לבדה מיד ויעש אלהים כן. א"ל הקב"ה רב העם אשר אתך הורד אותם אל המים אותם שכרעו על ברכיהם מים לשתות (י) רוצה ולא רוצה היה משתחוה לאלילים, דורו של גדעון היה משתחוה לבבואה, אמר לו הקב"ה בשלש מאות איש המלקקים אושיע את ישראל, ועליהם הוא אומר והשארתי בישראל וגו', ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב וגו'. ר' אבהו אמר רבי סימון אריב"ל מצות העומר עמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום וגו' והנה צליל לחם שעורים מהו צליל רבנן אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה נצולו בזכות צליל שעורים ואיזו זו מצות העומר:(שופטים - פרק ו - רמז סב) | 
|
, דורשים שליל התגלות המלאך לגדעון היה בפסח - זה אף מרומז במקרא בכך שגדעון הביא למלאך קמח-מצות, כן טוען המדרש שגדעון לימד סנגוריה על ישראל.
ועוד רש"י על ד"ה
|
|
אשר ספרו לנו אבותינו - פסח היה אמר לו אמש הקרני אבא את ההלל ושמעתיו שהיה אומר (תהלים קיד א) בצאת ישראל ממצרים ועתה נטשנו אם צדיקים היו אבותינו יעשה לנו בזכותם ואם רשעים היו כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו ואיה כל נפלאותיו |
|
עוד מדרשי חז"ל
הקטע הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו
"מבחן השתייה" איור מתנ"ך אלבה, 1430
את שמו ירובעל מפרש התלמוד: "ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל" (סדר מועד, מסכת ראש השנה, דף כה, א גמרא)
כמדרש על תשובתו של שמואל לעם כנגד המלוכה ואזכור שליחותו של ירובעל (גדעון) על ידי ה' " " (שמואל א' י"ב י"א), נאמר "..ללמדך שבית דינו של ירובעל לפני המקום כבית דינו של משה, .. להודיעך שכל מי שנתמנה פרנס על הצבור אפילו קל שבקלים שקול כאביר שבאבירים" (תוספתא, מסכת ראש השנה פרק א', א' י"ז).
הרקע
בתום תקופת דבורה הנביאה, בתום תקופה בה שקטה "הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שם,ה',ל"א), פלשו לארץ ישראל "מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם". ואלה השחיטו " אֶת-יְבוּל הָאָרֶץ... וְלֹא-יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר." ובני ישראל נאלצו להתחבא ב"אֶת-הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים, וְאֶת-הַמְּעָרוֹת, וְאֶת-הַמְּצָדוֹת (ו',ב').
גדעון נבחר לשופט על-ידי מלאך שבא לבקרו בעת שעסק בחביטת חיטים בבור בה היה גת לא המקום המיועד למטרה זאת, במטרה להיחבא מהמדינים. הוא אינו נענה בקלות למינוי וטען כי "... הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי(ט"ו). מלאל האלוקים מצווה לו להביא קרבן והמלאך מעלה אש במזבח ובכך המינוי התקבל " וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא-לוֹ ה' שָׁלוֹם; עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--עוֹדֶנּוּ, בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי (כ"ד).
על מיקומה של עפרה של גדעון יש השערות חדות: דרומית לשכם בכפר ערבי ששמו נושא את הצליל - ממנו היה קל להגיע להר גריזים , בו בנו נשא את משל יותם. השערה אחרת הצביע על רכס לידי היישוב איתמר בו יש ציון לקברו של גבעון.
הנסיון שבו הוא נבחן היה הריסת המזבח ל"בעל" וכריתת "האשרה" בבית אביו. אנשי המקום זועמים ואביו השיב להם בסגנונו של אברהם אבינו לאחר שהרס את הפסילים:"וַיִּקְרָא-לוֹ בַיּוֹם-הַהוּא, יְרֻבַּעַל לֵאמֹר: " וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר-עָמְדוּ עָלָיו הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל, אִם-אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ, אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת, עַד-הַבֹּקֶר; אִם-אֱלֹהִים הוּא יָרֶב לוֹ, כִּי נָתַץ אֶת-מִזְבְּחוֹ. יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל, כִּי נָתַץ אֶת-מִזְבְּחוֹ (שם, ל"א-ל"ב). כאשר התקרב המועד לקרב נגד מדיין גדעון בקש מהמלאך שיראה לו אות שהוא אכן יעזור לו. הוא שם חתיכת צמר תחת כיפת השמים ולמרות הטל שהיה על הארץ היא נשארה יבשה, לאמור:"וַיְהִי-חֹרֶב אֶל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ הָיָה טָל (מ')
המערכה
"מערת גדעון" ממנה נובע מעיין חרוד, שם ערך גדעון לחייליו את מבחן "המלקקים" - צילם:אלמוג ויקיפדיה
המערכה הראשונה הייתה בעמק יזרעאל המזרחי. גדעון היה בעֵין חֲרֹד והפולשים מהמזרח נאספו בגִּבְעַת הַמּוֹרֶה. גדעון גייס מ"הָעָם" 32 אלף איש, מהשבטים מנשה, אשר, זבולון ונפתלי. לאחר שהירא ורך הלבב חזר לביתו נותרו עדיין עשרת אלפים. הקב"ה ציווה על גדעון לבחור קבוצה קטנה יותר למלחמה וכך נערך "מבחן הלקיקה" במעיין חרוד:"כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת (ז,ה') וכך נותרו 300 איש.
הפרשנויות מדוע נבחרו רק את אלה שלקחו לידם מים הם: שרק האנשים אשר כרעו ברך, הם אנשים אשר הורגלו לכרוע ברך לעבודה זרה ולא לעבודת ה', פרשנות נוספת גורסת שאלו שלא כרעו ברך הם הלוחמים המיומנים יותר, כיוון שאינם מפקירים את ערנותם לדבר.
גדעון התקיף את מחנה מדין, לאחר שגדעון שומע איש מדייני מספר לרעהו על חלום שחלם""וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן, וַיָּבֹא עַד-הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה, וְנָפַל הָאֹהֶל (י"ג). גדעון הבין מכך שהוא יינצח במערכה. ואכן, בשעת לילה, בתחילת האשמורת התיכונה, הוא אמר לאנשיו: "מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ " (שם,י"ז), הוא לאנשיו, שהתפזרו לשלוש קבוצות, כד ובתוכו לפיד בוער ושופר. לאחר שהקיפו את מחנה מדין, שברו את הכדים ותקעו בשופרות. מדין שחשבו שכל אחד מהאנשים עומד בראש גדוד ברחו מזרחה לעבר הירדן אולי דרך במקום המוכנה גשר אדם - מעבר עיקרי בין שתי גדות הירדן. גדעון יחד עם העם משבטי: נפתלי, אשר ומנשה רודף אחריהם וכן אנשי שבט אפרים הצטרפו למערכה. והסוף היה:וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי-שָׂרֵי מִדְיָן אֶת-עֹרֵב וְאֶת-זְאֵב, וַיַּהַרְגוּ אֶת-עוֹרֵב בְּצוּר-עוֹרֵב וְאֶת-זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב-זְאֵב, וַיִּרְדְּפוּ, אֶל-מִדְיָן; וְרֹאשׁ-עֹרֵב וּזְאֵב--הֵבִיאוּ אֶל-גִּדְעוֹן, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן (כ"ה).
זעם שבט אפרים
אנשי שבט אפרים שזעמו על כך שלא זימן אותם איתו למלחמה, שכן מדובר בשופט שמוצאו עלוב (ראו לעיל) והוא השיב להם:"מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (ח',ב'). על פי מצודת דוד, הניצחון שעשיתם בסוף המלחמה, הוא יותר גדול מהניצחון שעשתי עם משפחתי אביעזר בתחלתה.
אך גדעון אינו מסתפק בהרחקת הסכנה ויוצא למרדף אחרי מלכי מדיין שברחו, כדי להכותם מכה נצחת. במהלך המרדף אחר זבח וצלמונע, שני מלכי מדין, בקש גדעון מאנשי סוכות ואנשי פנואל לחם ומים לאנשים העייפים. אנשי סכות ופנואל סירבו ואמרו לו שעוד לא ניצח בקרב ולכן לא יתנו לו אוכל. לאחר שתפס את זבח וצלמונע, חזר אל סכות והיכה שבעים ושבעה ממנהיגי העיר וחכמיה בקוצים וברקנים ואת מגדל פנואל ניתץ ואת אנשי פנואל הרג, כנראה לאחר שהתנגדו למעשיו. ולאחר מכן הוא הוציא להורג את המלכים כנקמה על כך שהרגו את אחיו בתבור.
עם ישראל ביקש מגדעון שימלוך עליהם אך גדעון סירב ובתמורה הוא יצר מתכשיטי הזהב שנפלו שלל מהמדינים, אפוד - מצבת זיכרון. גדעון נשא נשים רבות והן ילדו לו שבעים בנים והארץ שקטה ארבעים שנה.
מקום קבורתו
מבנה קבר הנמצא סמוך לישוב איתמר ליד חוות גבעות עולם (ראו צילום לעיל) על גבעה 851 מיוחס לגדעון.
מקורות:
הערת קורא שלא הזדהה
גדעון מת ונקבר בקבר אביו אשר בעופרה. "וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה; וַיִּקָּבֵר, בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו, בְּעָפְרָה, אֲבִי הָעֶזְרִי." (שופטים ח' ל"ב). קבר גדעון ליד איתמר הוא המצאה שהחלה בחודש אוקטובר 1997 או סמוך לכך, כאשר החלה ההתיישבות הבלתי חוקית שם. אז לפתע פתאום, הוקם גל אבנים "לציון מקום קבורת גדעון".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ד"ר יוסי שפנייר, מלחמת גדעון במדיינים, באתר דעת
- אורי קציר, קרב בעמק
הערות שוליים
- ↑ לפי שיעורו של הרב יעקב זיסברג בכולל משכן בנימין ליד ישיבת קדומים
- ↑ ראו למשל, בראשית רבה פרשה ע"ו,ב': ד"א ויירא יעקב מאד ויצר לו אמר ר' יהודה בר' עילאי לא היא יראה לא היא צרה אלא ויירא שלא יהרוג ויצר לו שלא יהרג אמר אם הוא מתגבר עלי הורגני ואם אני מתגבר עליו אני הורגו הדא הוא ויירא שלא יהרוג ויצר לו שלא יהרג אמר כל השנים הללו יושב בארץ ישראל תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת א"י כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם שהרי כך אמר יקרבו ימי אבל אבי תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני ...
- ↑ [1]
- ↑ [2]
- ↑ גלריית תמונות:רכס הגדעונים,וואדי אבו אל אחמר ועוד תופינים בשומרון
- ↑ [3] סיור באזור בסביבות תל ארומה
תקופת השופטים
- מנהיגי ישראל:עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • אבימלך בן גדעון • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון • עלי הכהן • שמואל הנביא
- דמויות מרכזיות מהתקופה:ברק בן אבינעם • יעל אשת חבר הקיני • יותם בן גדעון • חנה
- אירועים:פסל מיכה • פילגש בגבעה • מגילת רות