Fandom

Ventura Daniel Wiki

גזירות מחמד בן פרוך

7,449דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

(הועתק מהויקיפדיה העברית - עיקרו נכתב על-ידי דניאל ונטורה)


PrisonEntrance.jpg

שוטרים טורקים בכניסה ל"חאבס א-דם", בית הכלא לרוצחים, שהיה ממוקם בצמוד לשער המג'ליס של הר הבית

מחמד בן פרוך ממשפחת פרוח' היה הפאשה (מושל) ירושלים, בימי שלטון האימפריה העות'מאנית, בשנים 1625 ו-1626.

אלמוני, המכנה עצמו "איש ירושלים", כתב זכרונות על אותה תקופה, תחת הכותרת "סבלות יהודי ירושלים בימי הפחה מחמד בן פרוך". אברהם יערי בספרו זכרונות ארץ ישראל החליט כי זכרונות איש ירושלים יהיו הלקט הראשון בסדרה של מאה ועשרים הזכרונות שהוא כולל בספרו. הפחה, מחמד בן פרוך, הגיע לעיר, אחרי שנות שיגשוג לקהילה היהודית בירושלים. שנים שבהם מספר היהודים שהשתקעו בעיר היה במגמת גידול. מצבם הכללי של התושבים היה טוב. מוסדות התורה פרחו. ואז, מונה למושל העיר מחמד בן פרוך. אברהם יערי מתאר: "בימיו נתגבש כל הרע והמגוּנה שבשלטון התוּ‏‏רכי: עריצוּ‏ת השליטים הגבוֹ‏הים, חַ‏מדנוּ‏ת הפקידים, תוהו-ובוהו באדמיסטרציה, חוּלשת השלטון המרכזי, הפקרתו הגמורה של האזרח ולא כל שכן העוֹ‏‏לה הבא ממדינה זרה". הגלות בצורה החמורה ביותר פקדה את עיר הקודש ירושלים.

השגשוג והנפילהעריכה

עולים רבים הגיעו לעיר בשנים שקדמו לשלטונו של בן פרוך. הם הביאו עמם ממון ורכוש. התושבים החדשים קנו בתים ושדות. ירושלים הייתה מלאה בילדים ובזקנים. בתי מדרשות רבים פעלו בעיר. כל מי שרצה ללמוד מצא את הישיבה בה יילמד, לומדי התורה זכו לתמיכה ראויה. מעשי הצדקה היו רבים והיה מי שדאג לעניים בעיר. מסכם איש ירושלים: "אין שטן ואין פגע רע, אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו".

אך עידן השגשוג הסתיים. "והיה היום קם רשע בן רשע מחמד בן פרוך". הוא הגיע לעיר עם 300 חיילים. הוא הטיל מיסים על תושבי העיר, גם על הנוצרים ועל המוסלמים. חיילי הפחה הוצבו בשערי העיר מבין בעלי הנכסים וחייבי המיסים לא ייצאו מהעיר. מי שנתפס בשערי היציאה מהעיר רכושו הוחרם. השופט של ירושלים לא היה בעיר, הוא נסע לעיר הבירה קונסטנטינופול ולתושבים לא היה למי לפנות לעזרה. הפחה הטיל על סגנו מבצע מיוחד: לפשוט על סוחרים מוסלמים בשוק ולהחרים את כספם ורכושם.

פקידו של הפחה הגיע אל היהודים ודרש מהם סכום הגדול פי ארבעה מהמס הקבוע. כן הוא ביקש כי ייתנו לו סכום נוסף כדי לקנות "עבד אחד יפה תואר". הוא הוציא את היהודים לעבודות חפירה מחוץ לעיר ודרש כופר כדי להפסיק את העבודות. שיירות של עולים מאירופה אשר המשיכו להגיע לעיר סבלו מהחרמת כספם. כאשר שופט ירושלים חזר לעירו, הפחה הצליח להניח את דעתו ולא היה טעם לפנות לסיוע משפטי. הפחה אסר נכבדים יהודים בבית הסוהר ועל מנת לשחרר אותם, הנשים הסירו את תכשיטיהם ומסרו אותם לפחה.

הצלה ושוב רדיפותעריכה

הממונה על הפחה, מושל דמשק, החליט למנות אותו ל"ראש ולקצין על הישמעאלים ההולכים כל שנה" למכה, דהיינו, להנהיג את שיירות העולים לרגל. תחילה חשש הפחה כי זו מלכודת עבורו, אבל השופט בירושלים הבטיח לו כי אם מלשינים יגיעו למושל הוא ישלח לממונה עליו "כתב יד אשר יעיד עליך כי ישר אתה". ליתר ביטחון הוא שלח לדמשק "מלאכים נושא מנחה". בעיר נשאר מישנהו, עומאן אגה.

המישנה לפחה פנה אל נציג היהודים ודרש מהם מתנה של אלף גרוש. הפרנסים לא יכלו להשיג את הכסף ופנו לעזרת הקהילה היהודית ברמלה. ברמלה היה "זקן איש אמונים" אשר הציע להם לשלוח משלחת לדמשק ויבקשו כי המושל בירושלים "לא יגוש את תושבי ירושלים". עומאן טגה הִתרַ‏צָ‏ה והקטין את סכום הנדרש. הפרנסים סברו כי שינוי הטון של הדרישה והקטנת הסכום המבוקש יהיה סימן טוב לבאות. אך בשבת הבאה, שלח המישנה את חייליו לבתי הכנסת ואסר חמש עשרה מראשי העדה. החכם, יואל הלוי, הלך למושל ומצא אותו שיכור. הוא דרש 20,000 גרוש, אחרת לא ישחרר את הנכבדים. היהודים שלחו רץ לדמשק אשר יספר על מעשיו של המושל. בינתיים הופחתה הדרישה ל"מתנה" וסוכם כי כל אחד ואחד ישוחרר אם ישלם את הכופר תמורתו. חצי הנכבדים שילמו ושוחררו והחצי השני נשאר המאסר. בינתיים הגיע שר צבא מדמשק עם 20 חיילים. היהודים בקשו ממנו לשחרר את האסורים ולהשיב להם את הסכומים ששולמו כ"מתנה", שכן מישכנו את רכושם על מנת להשיגו. האסורים שוחררו אבל הכסף לא הוחזר. השר מדמשק עשה יד אחת עם עותמן אגה ועם השופט. עותמן מסר לשר הצבא 700 גרוש וציידו בעוד 5,000 גרוש עבור מושל דמשק והשר חזר לדמשק. יהודי העיר נדרשו לתשלום נוסף, הלכו ומישכנו את בגדיהם כדי להשיג כסף לשם ביצוע התשלום. בינתיים השופט החליט להחרים בית כנסת לצרכיו. תשלום של 1,000 גרוש ביטל את ההחרמה.

הפחה מחמד בן פרוך חזר ממכה. כינס את הנכבדים והודיע להם כי הנסיעה עלתה לו ממון רב והוא מבקש כי יעזרו לו לשאת בהוצאות. הם נענים לו והוא מבטיח כי יותר לא יהיו לו דרישות כספיות חריגות וכל מי שרוצה יוכל לצאת מהעיר.

חשש למרד והישועהעריכה

מושל דמשק קיבל מידע על ביצור מגדל דוד על ידי מחמד בן פרוך. הוא רואה בכך סימן כי הוא מכין מרד נגדו. הוא שלח צבא לרמלה כדי לגרום לו לחשוש ממנו. בן פרוך דרש מהתושבים מיסים נוספים, רוקן את הבתים מאוצרות וביצר את חומות ירושלים. כמו כן, נתן לחיילים לבזוז את העיר ככל אשר ירצו. הצבא שבא מדמשק לרמלה החליט לסגת ושלטונו של הפחה נשאר על כנו. בעיר התחלפו שופטים ופקידים וכל אחד דרש "מתנות". מטען יקר הגיע מעזה והוחרם. שוב הכנות למלחמה, נכבדי העיר נאסרו ושוחררו תמורת כופר נכבד. הגיע היום והשולטן בקושטא החליט לשים קץ לשלטונו של בו פרוך ושלח לעיר פחה חדש.

איש ירושלים סיכם את מעשי הפחה כלפי היהודים: "ויגזול את כל אשר להם ועוד אשר לוו בנשך להנצל ממנו. ואין חקר לבגדי הצמר והמשי היקרים מזהב... וירשיעו פעמים רבים דברים נמנעים (שלא ניתנים לביצוע) להמצא תחבולה כדי להפרע תחתם בכסף מלא תשלום כפל שווים.. כאשר תם כל הכסף הנמצא בבית כל איש ואישה וכל אלמנה ויתום... בתי היחידים התרוקנו"

"ועד היום נהינו ממושכנים בידי יושבי הארץ הישמעאלים ב-50,000 גרוש והנשך עליהם 10,000 גרוש לשנה". והוא מסיים בבקשה: "מי שיכול שייבוא לעזרתנו" - זו גם מטרת כתיבת הזכרונות.

לקריאה נוספת עריכה

  • איש ירושלים, סבלות יהודי ירושלים בימי הפחה מחמד בן פרוך בתוך זכרונות ארץ ישראל (העורך: אברהם יערי), הוצאת מסדה- רמת גן, הוצאה:1974 - הדפסה: 1983. עמודים 45 - 73

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית