דוד הראובני

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

דוד הראובני (נפטר ב-8 בספטמבר 1538], נוסע יהודי, אשר מאמצו העיקרי הושקע במגעים עם האליטה הנוצרית, בהם שטח את תוכניותיו הצבאיות למען גאולת ישראל. לפי א.ש. יהודה ביקש הראובני להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל. תוכניותיו (הפן המדיני-צבאי והפן האסכטולוגי, כמו גם מוצאו ואישיותו הססגונית והמסתורית, אינם מפוענחים עד תום.

מוטי בנמלך- על התמורות במשיחיות היהודית בעת החדשה

דעת דר רבקה שפק-ליסק 5/3/2008

באתר OMEDIA היא כותבת (המאמר לא נמצא יותר באיטנטרנט)

• ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי זהותו של האיש. עפ"י גרסה אחת הוא היה יהודי אשכנזי, יליד מצרים. על-פי גרסה שנייה, הוא היה בן למשפחה ספרדית מיוחסת מצפון אפריקה. עפ"י גרסה שלישית הוא היה יהודי תימני, ועפ"י גרסה רביעית הוא היה יהודי חבשי. עפ"י גרסה חמישית הוא היה מצאצאי עשרת השבטים בהודו.
• א.ז אשכולי כתב במחקרו "סיפור דוד הראובני", שהראובני הציג עצמו כבן המלך שלמה, שנפטר וכאחיו הצעיר של יורשו של האב, המלך יוסף, המושל במדבר חבור על 30,000 בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה. אשכולי הגיע למסקנה שהראובני היה יהודי אשכנזי ומתחזה.
• אביגדור שחן בספרו "אל עבר הסמבטיון, מסע בעקבות עשרת השבטים" מסתמך על תעודה מהמאה ה- 16, הכתובה בעברית, שנשלחה ע"י ראשי קהילת קוצ'ין (קהילה של תימנים שהגיע במאה ה-12מתימן) לבית הכנסת באמסטרדם. שם נכתב שקבוצות מקרב צאצאי עשרת השבטים, שהוגלו ע"י אשור ממלכת ישראל, שחוסלה בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס, הגיעו בנדודיהם לחוף המערבי של הודו והתיישבו שם. שחן מביא לחיזוק גרסה זו 4 לוחות מתכת בשפה הטמילית, העוסקים בהענקת זכויות ליוסף הר-אבן ולצאצאיו. הלוחות תורגמו בשלהי המאה ה-18 עפ"י הוראת המושל ההולנדי של קוצ'ין, שגילה את קיומן של הלוחות. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי התאריך של הלוחות, המאה ה-3, או סוף המאה ה-4, או המאה ה-9 לספירה, אבל קיימת הסכמה, שמדובר בהקמת ישוב של ישראליים באזור מלבר בחוף המערבי של הודו.
• במאה ה-16 השתלטו המוסלמים על האזור ולאחר הכיבוש המוסלמי סבלו צאצאי עשרת השבטים מרדיפות דתיות והראובני נשלח לאירופה ע"י הקהילה של בני ישראל ב-1524 על-מנת לשכנע את האפיפיור ואת מלך פורטוגל לארגן צבא וצי במימון יהודי אירופה, כדי להילחם נגד המוסלמים בהודו וכן כדי לשחרר את ארץ הקודש מידי המוסלמים ולאפשר לבני ישראל לחזור לארצם.
• את המידע אל מי לפנות באירופה קיבל הראובני בתחנת המסחר-מבצר-הפורטוגזית ליד קוצ'ין. לאחר שקיבל הדרכה יצא הראובני למסעו מצויד בהמלצות מתחנת המסחר-המבצר-הפורטוגזית. שחן מסביר בספרו כיצד התגבשה התוכנית בעזרתם של אנוסים ששרתו בתחנה ובצי המלכותי הפורטוגזי, ושהו בתחנת המסחר הפורטוגזית

מוצאו

שאלת מוצאו של דוד הראובני העסיקה רבות את החוקרים. על פי סברה אחת מדובר ביהודי אשכנזי, ועל פי סברה אחרת, היה יהודי ספרדי שישב באחת מארצות צפון אפריקה. מחקרים מאוחרים יותר נוטים לדחות אפשרויות אלה ומקבלים יותר את הסברה כי מוצאו הוא מיהודי חבש או מיהודי תימן. סברה נוספת מייחסת את הראובני לצאצאי עשרת השבטים אשר גלו לקוצ'ין שבהודו. הסברה כי הינו יהודי מחצי האי ערב נתמכת, בין השאר על ידי תיאור דמותו ולשון דיבורו. ר' דניאל מפיסא, בן תקופתו שהיה במגע קרוב עימו, כותב עליו שהוא "שחור המראה, שפל קומה, דל הבשר, שפתו הגרית [ערבית] ומעט יהודית [עברית]".

הראובני עצמו כתב: "אני דויד בן המלך שלמה זצ"ל, ואחי המלך הגדול ממני והוא יושב על כיסא מלכותו במדבר חבור והוא מולך על שלושים רבוא, על בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה". על אף שטען כי בא בשם בני גד, ראובן וחצי שבט המנשה, ראובני ייחס את משפחתו לזרע בית דוד, ויש לשער כי בכך ביקש להופיע כאחד מצאצאי הנשיאים עליהם מדבר בנימין מטודילה בחיבורו, שישבו בתימא. כאמור, דוד הראובני לא ייחס עצמו בחיבורו לשבט ראובן, ור' דניאל מפיסא אינו מכנה אותו כך. שלמה מולכו ועזריאל דאיינה ככל הנראה הראשונים שכינוהו כך, ונראה שהראובני עצמו התנגד לכינוי זה.

פעולותיו

בשנת 1524 הגיע הראובני לונציה והציג עצמו כאחי יוסף מלך חבור. הוא דרש מיהודי המקום שיסייעו לו להגיע אל האפיפיור, לשם שליחות חשובה ביותר. בתחילה נתקבל על ידי החשמן אג'ידיו די-ויטרבו, ולאחר מכן על ידי האפיפיור קלמנס השביעי. הראובני הציע לקלמנס השביעי לכונן ברית צבאית בין היהודים לנוצרים כדי להלחם יחדיו במוסלמים, על מנת לכבוש את ארץ ישראל מידי הסולטן הטורקי. קלמנס השביעי צייד את הראובני באגרות אל מלך פורטוגל וקיסר אתיופיה.

הראובני הגיע לטאווירה (Tavira), שבפורטוגל בשנת 1525, ובנוסף לאיגרת מאת האפיפיור, שלח ב-24 באוקטובר למלך פורטוגל, ז'ואו השלישי, איגרת שכתב בעצמו:

"הוד קדושת רוממותו המלך המהולל של פורטוגל, שלום. הנני כותב זאת רק כדי להודיע להוד-רוממותך איך שאנוכי עבדך הגעתי לכאן בארץ רוממותך הקדושה, ונשלחתי לכאן ממדבר חבר במצוות המלך יוסף אחי ושישים הזקנים, יועציו ושופטיו אשר כולם יסורו למצוות הוד-רוממותך. לאדנותו [למלך יוסף] יש קרוב לשלוש-מאות אלף לוחמים טובים והוא עוסק בענייני הצדק והיושר שלהם כל יום שני וחמישי. ובהסכמת מלכי יוסף הנ"ל ושבעים יועציו נשלחתי אנוכי, איש חדש לשירותך, למסור להוד-רוממותך עניינים של חשיבות וסוד אשר הוד-רוממותך ישמח לדעתם כאשר יואיל לשמוע אותי, שכן הדבר יהיה לכבוד ולתפארת להוד רוממותך. והרי עבדך יהיה תמיד מוכן מאוד לשרת את הוד רוממותך הקדושה".

המלך ז'ואו השלישי פגש בדוד הראובני מספר פעמים, ודוד הראובני מספר בחיבורו כי ביקש לכונן צבא יהודי המצויד בנשק פורטוגזי, וכי המלך נעתר לבקשתו והתחייב לתת לו שמונה ספינות וכלי מלחמה, אך לבסוף חזר בו. הופעתו של הראובני בחצר המלוכה עוררה את סופר המלך, דייגו פירס, לשוב ליהדות, לעברת את שמו לשלמה מולכו ומל את עצמו במו ידיו. (מולכו כתב על הראובני באחת מאיגרותיו: "אני תמיד אצלו כעבד לפני רבו".). מעשה זה בוצע למורת רוחו של הראובני, כיוון שחשש מתגובת המלך למעשה זה. ואכן, ז'ואו השלישי הטיל ספק באמיתות שליחותו של הראובני וחשד בו כי הוא מבקש לקרב את לב הנוצרים החדשים אל היהדות. כתוצאה מכך ציווה עליו לעזוב את פורטוגל. הראובני עזב את פורטוגל ב-1526.

בסוף 1529 או תחילת 1530 חזר הראובני לאיטליה וביקש להיפגש עם הקיסר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בסוף שנת 1530 נשלח דוד הראובני לחקירה אצל הגאוגרף ראמוסיו על פי דרישת הסנאט של ונציה. רמוסיו הגיע למסקנה כי הראובני רמאי ובלתי שפוי בדעתו, ועל סמך חוות דעת זו החליט הסנאט לגרשו מוונציה.

במשך קרוב לשנתיים, מאז גורש מוונציה, אין ידיעות בנוגע להראובני, וככל הנראה התערער האמון בו לחלוטין. בקיץ 1532 יצאו דוד הראובני ושלמה מולכו לרגנסבורג, שם ביקשו להיפגש עם קרל החמישי במטרה לשכנעו לשתף יהודים במלחמה נגד הטורקים. השניים נעצרו בהגיעם לרגנסבורג, כאשר מולכו, האנוס לשעבר, הובא למנטובה שבאיטליה והועלה על המוקד, ואילו דוד הראובני נשלח למעצר בעיר לירינה. (יש מי שמעלה סימן שאלה סביב הצטרפותו של הראובני למולכו במסעו לרגנסבורג).

בשנת 1535 הראובני היה חבוש בבית הסוהר של האינקוויזיציה שבלירינה. (כך מעיד רודריגז אסנהיירו, סופר המלכות הפורטוגלי, בן דורו של הראובני). דוד הראובני נידון למוות על ידי בית הדין של האינקוויזיציה הספרדית שבלירינה, והוצא להורג ב-8 בספטמבר 1538. תעודה מהארכיון הלאומי של ליסבון מגלה כי הראובני התנצר טרם עלותו על המוקד. ייתכן כי בעשותו כן ביקש מיתה פחות גרועה - בחנק ולא בשרפה.

לשאלת מניעיו

החוקרים נחלקים ביניהם בנוגע לשאלת המניע העיקרי של פעולותיו של דוד הראובני. היו שהדגישו את הפן המדיני-צבאי, והיו שהדגישו את הפן המשיחי. משה אידל כותב על כך: "דומני, כי האלטרנטיבות השונות שהוצגו בידי החוקרים - המדינית-צבאית מול המשיחית - לוקות בפשטנות מסוימת. אפשר, ולדעתי גם סביר להניח, כי במציאות היו מהלכים לשני ההיבטים של הראובני בעת ובעונה אחת. אין צורך ליצור קיטוב חריף בין שתי האפשרויות, אלא כדאי לחתור לראייה יותר משולבת של היסודות המדיניים והמשיחיים. למרות הנחה זו אני מניח, כי הצד המשיחי ממש היה משני לפעילות הצבאית, אך בכל זאת הוא לא נעדר אף בשלביו הראשונים של פעילותו של 'שר הצבא' של ממלכת 'המלך יוסף'".

הראובני כותב בחיבורו, כי בתשובה לשאלה האם הוא נביא או משיח, הוא ענה: "אינני לא חכם ולא מקובל, לא נביא ולא בן נביא, רק אני שר הצבא ובן המלך שלמה מזרע דוד בן ישי". שוחט מציין שבתשובתו, הראובני "איננו מוסיף ואומר שאיננו משיח. משתיקתו זו משתמע, שאכן חשב, שמא הוא רק ב'חזקת משיח'". אידל, לעומתו טוען, כי על סמך העדויות המרובות שנמצאות בידינו, הוא מתקשה למצוא רמז לתדמית עצמית כמשיח. חיזוק לטענתו של אידל נמצא בכתביו של הראובני בהם הוא מדגיש כי אין הוא משיח כלל. אשכולי ושוחט סבורים כי בשלב מסוים הייתה תפנית מסוימת אצל הראובני, לכיוון האסכטולוגי. אידל סבור, שגם אם כך היה, הוא מתקשה להניח שהראובני זנח את תוכניותיו הצבאיות.

ראו גם

• ראובני שר היהודים - רומן היסטורי

לקריאה נוספת

• סיפור דוד הראובני, על פי כתב-יד אוכספורד בצרוף כתבים ועדויות מבני הדור, עם מבוא והערות, ערוך בידי א"ז אשכולי, מבואות - משה אידל ואליהו ליפינר, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ'ג 1993.

קישורים חיצוניים

• סיפור דוד הראובני ליקוטים כתב יד אוקספורד
• דוד הראובני - מוצאו, לשונו ותעודתו, פרופ' א. ש. יהודה, באתר "דעת"
• דוד הראובני באתר "דעת"
• התנועות המשיחיות של אלרואי, מולכו והראובני מאת חיים שוארצבוים באתר "דעת"
• יהודה בלו, הבדאי וההוזה שביקשו להחיש את גאולת ישראל
• דוד הראובני: ה"הרצל" של המאה השש עשרה באתר אומדיה