FANDOM


(הועתק מהויקיפדיה העברית 27 בספטמבר 2008 - כולל הקטע שנמחק על-ידי הויקיפדיה על נסיבות הרצח)

דוד צבי פנקס (5 בדצמבר 1895 - 14 באוגוסט 1952)
David Zvi Pinkas

צילם:BRAUNER TEDDY

, פוליטיקאי ישראלי, מחותמי מגילת העצמאות ושר התחבורה השני של מדינת ישראל מ-8 באוקטובר [1951 ועד פטירתו.
על שמו נקראו מספר רחובות בארץ וכן היישוב רמת פנקס.

ביוגרפיהעריכה

באירופהעריכה

פנקס נולד בי"ח בכסלו ה'תרנ"ו בעיר שופרון (אודנבורג בשמה הגרמני) שבהונגריה (שהייתה חלק מן הקיסרות האוסטרו-הונגרית) לאביו, יעקב יהודה, שהיה איש עסקים, בעל מלון, בעל מסעדות ובנקאי, ממייסדי המזרחי באוסטריה וחבר ועד הקהילה בווינה). נקרא על שם דוד צבי ריגלר, אבי אמו שרה. דוד צבי או "דולפי" כפי שכונה בפי בני משפחתו, היה הבן הראשון להוריו לאחר שש בנות במשפחה שמנתה שבע בנות וארבעה בנים. בהיותו בן שמונה עברה משפחתו לווינה. הוא קיבל חינוך מסורתי וכללי, למד לימודי יהדות אצל הרב ישעיהו פירסט בווינה ובישיבת פרשבורג ולימודי משפטים באוניברסיטת וינה.

דוד צבי היה בגיל גיוס בעת פרוץ מלחמת העולם הראשונה אך לא גויס לצבא כאחיו האחרים. בתקופה זו למד משפטים. אביו חיסל את עסקי המסעדנות ורכש בנק. פנקס לא השלים דוקטורט במשפטים כי נאלץ להפסיק את לימודיו ולהצטרף לעבודה בבנק.

כבר מצעירותו החל בפעילות התנועתית. היה מראשי צעירי המזרחי, נמנה על מייסדי הארגון הדתי-לאומי "ישורון", ציר המזרחי לקונגרס הציוני ה-13, חבר הנהלת ברית הסטודנטים הדתיים בווינה. כמו כן, השתתף כציר בוועידות עולמיות של המזרחי. במקביל עבד כבעל זכות חתימה בבנק של אביו בווינה.

בארץ ישראלעריכה

בראשית שנת 1925 עלתה משפחת הוריו עם מרבית ילדיהם ונכדיהם לארץ ישראל. כאן התמנה פנקס למנהל בנק המזרחי בתל אביב, אותו ניהל בפועל עד להיבחרו ליו"ר מועצת המנהלים של הבנק בשנת 1949, תפקיד אותו מילא עד מותו. עמד בראש המוסדות הכלכליים של המזרחי בארץ.

בשנת תרפ"ה נבחר להיות יו"ר ועד בית הכנסת הגדול בתל אביב. שימש כיושב הראש הראשון של המועצה הדתית וועד הקהילה בתל אביב. בשנת תרפ"ו נשא לאשה את לאה בת הורודישץ' מביאליסטוק, בת רעיתו של הרב יעקב ברמן ואחותו, מצד האם, של יו"ר הכנסת לעתיד יצחק ברמן. לזוג נולדו שני ילדים: מרדכי ויהודית. בשנת 1932 נבחר למועצת עיריית תל אביב מטעם המזרחי ועמד בראש מחלקת החינוך בעירייה במשך 18 שנה. בראשית שנות המדינה, לפני התמנותו לשר התחבורה, נבחר בשנית למועצת העיריה ובין השנים 1950-1951 כיהן בתפקיד סגן ראש העירייה.

בתנועת המזרחיעריכה

הוא המשיך בפעילות בתנועת המזרחי כל השנים, עמד בראש מוסדותיה הכלכליים, היה יושב ראש המועצה הארצית של המזרחי ויו"ר ההנהלה הארצית עד מותו. היה ציר מטעם המזרחי לקונגרסים ציונים, יסד את האיגוד העולמי של המזרחי, היה חבר הנהלת עיתון התנועה "הצופה". היה מיוזמי הקמת החזית הדתית המאוחדת, רשימה של המפלגות הדתיות (המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל לכנסת הראשונה. קרא לאיחוד מלא של כל מפלגות היהדות הדתית.

במוסדות טרם מדינה והמדינה עריכה

היה חבר אספת הנבחרים, הוועד הלאומי, מועצת העם. היה מחותמי מגילת העצמאות. היה חבר מועצת המדינה הזמנית (המוסד המחוקק של המדינה עם הקמתה) ויו"ר ועדת הביטחון שלה במלחמת העצמאות. בעת הקמת המוסדות המשפטיים של המדינה שימש כיו"ר הוועדה שקבעה את וועדות מינוי השופטים ונטל חלק בקביעת הרכב בית המשפט העליון. הוא נבחר לכנסת הראשונה ברשימת חזית דתית מאוחדת והיה יו"ר ועדת הכספים של הכנסת מטעמה. נבחר לכנסת השנייה מטעם המזרחי ומונה לשר התחבורה, תפקיד אותו מילא עד מותו.

הפצצה בביתו ופטירתועריכה

כחודשיים לפני מותו הצליח פנקס, כשר התחבורה, להשיג רוב בממשלה להשבתת חלק גדול מכלי הרכב בשבתות. הדבר עורר כעס וטענות על כפייה דתית. מספר שבועות אחר כך, בערב שבת, ה-20 ביוני 1952 התגלה רימון נפץ שלא התפוצץ במרפסת דירתו של פנקס, והמשטרה שמה מעקב על הבית. למחרת, במוצאי שבת, בשעת לילה מאוחרת נזרקה פצצה נוספת לדלת דירתו של פנקס ונגרם נזק רב לדירה, אך הוא ובני ביתו לא נפגעו. המשטרה עצרה את עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר שנראו מסתלקים מהבניין. קינן היה ידוע בהצלפותיו בממסד הדתי והתנגדותו לכפייה דתית. בחקירתם במשטרה ניצלו השניים את זכות השתיקה. בבית המשפט המחוזי הם טענו כי הזדמנו למקום המעשה לאחר שקינן קיבל ידיעה אנונימית כי עומד להתרחש שם אירוע מעניין. הם זוכו מחוסר אשמה. המדינה ערערה לאחר לחץ התקשורת, בעיקר של עיתון "הצופה". בערעור, בית המשפט העליון זיכה אותם מחוסר ראיות[1].

כחודשיים לאחר ההתקפה, ביום כ"ג במנחם-אב תשי"ב, נפטר פנקס מהתקף לב.

בשנת 2008, רעייתו של עמוס קינן, נורית גרץ, פירסמה ביוגרפיה החדשה על בעלה בספר "על דעת עצמו". היא הקדישה רבע מהספר לפרשת ההתנגשות בשר פנקס.

הפרק השלישי בספר מתאר שלב אחרי שלב את סיפור הטמנת הפצצה של השר פנקס. הסיפור מסתמך על פרוטוקולים, עדויות חדשות וטקסטים ספרותיים, מגלה עובדות שלא נודעו עד כה וחושף את שורשי הפרשה באכזבה שחשו אז רבים מאופיה המתגבש של המדינה. ‏‏[2].

בין השאר, הוא התוודא בפני רעייתו כי הוא יצר קשר עם בן יאיר ושניהם השליכו באישון לילה רימון יד על ביתו של השר פנקס. הרימון לא התפוצץ. כעבור יממה הצמידו מטען נפץ לדלת ביתו של פנקס ונמלטו מייד. אך נפלו למארב שוטרים שהופקד לשמור על הבית. בדיוק אז אירע הפיצוץ ולבית נגרם נזק רב. התביעה התקשת להוכיח את אשמתם היות והשוטרים לא ראו במו עינים את מעשה הנחת הפצצה ‏‏[3] .

הערות שוליים עריכה

  1. ‏ע"פ 139/52 היועץ המשפטי נגד עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר, ניתן ב-27.3.1953‏
  2. מקור
  3. חגי סגל, מחתרת טרזן, "דיוקן" - מקור ראשון, 26 ספטמבר 2008‏

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב איסר יהודה אונטרמן ואח' (ועדה ציבורית), השר רבי דוד צבי פנקס ז"ל, המרכז הארצי של הסתדרות המזרחי בישראל, 1954
  • אשר אילני, התנקשויות פוליטיות בארץ ישראל , הוצאת כרמל, 2004.

קישורים חיצונייםעריכה

דוד צבי פנקס, באתר הכנסת

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית