דניאל קארפי

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

דניאל קארפי (3 באוגוסט 1926 - 3 בדצמבר 2005) הוא היסטוריון של יהודי איטליה. פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.

קורות משפחתו[]

עם הקמת הגטאות באיטליה בסוף המאה ה-16, נאלצה המשפחה לצאת מקארפי, מקור שמה, לצ'נטו שבאזור אמיליה בצפון איטליה. סב-סבו של דניאל קארפי היה זארו (אליעזר) קארפי, חבר באגודת הקרבונרים ומפעילי ההתקוממות של שנת 1821. משנתגלו קשריו עם המהפכנים נאלצה המשפחה לעזוב את צ'נטו ולעבור לבולוניה, שם הקימו בית כנסת והיו ממייסדי הקהילה. אבי סבו של דניאל היה ליאונה קארפי, פעיל בתנועת התחייה האיטלקית ומקורב לגריבלדי ולג'וזפה מציני. הוא זכה לאותות הצטיינות רבים לאחר איחוד איטליה. היה חבר הפרלמנט הראשון מטעם העיר פרארה. כתב מחקרים רבים על ההיסטוריה הכלכלית של איטליה והיה מקורב למלכה מרגריטה.

אביו של דניאל, אריה ליאונה קארפי, היה קצין תותחנים במלחמת העולם הראשונה, שזכה לאותות הצטיינות רבים. היה יושב ראש המפלגה הרוויזיוניסטית ונציג בית"ר באיטליה. היה דוקטור למשפטים ולפילוסופיה. הוא ערך ירחון בשם "רעיון הציונות" ופעל לארגון עליה ב', היה מיודד עם זאב ז'בוטינסקי.

חייו[]

דניאל נולד במילנו להוריו אריה ליאונה קארפי וללואיזה לבית מודנה. הוא למד בגימנסיה העברית במילנו. בספטמבר 1943 כשפלשו הגרמנים לאיטליה התפזרה משפחת קארפי. דניאל ואביו עברו את הגבול והצטרפו לכוחות בעלות הברית. אביו נהפך להיות הרב הראשי של החיילים הארצישראלים וכיהן כיועץ משפטי של ממשלת איטליה החופשית.

בשלהי מלחמת העולם השנייה הגיע דניאל קארפי לפירנצה, בצטרף ל"בית החלוץ" והיה אחד ממזכיריו. הוא עלה ארצה במרץ 1945 בעליית פרינסס קאתלין, התיישב בשדה אליהו כחלק מקבוצת החלוץ והצטרף מאוחר יותר לגרעין של בני עקיבא. בשנת 1946 ירדה הקבוצה לנגב והקימה את תקומה. משם נשלח להדריך בקבוצת יבנה, שם הכיר את יהודית טרייטל, שהייתה נצר למשפחת רבנים ידועה מצ'כוסלובקיה.

עם פרוץ מלחמת השחרור הצטרף לגבעתי ולחם בנגב כחייל רגלים. הוא הצטרף לחטיבת ירושלים ומונה לסגן מפקד נוטרדם. לאחר המלחמה יצא לקורס קציני תותחנים. ב-1950 השתחרר מהצבא ונשא את יהודית טרייטל לאישה.

קריירה אקדמית[]

במהלך שנות החמישים החל ללמוד תנ"ך, ספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. במקביל לכך לימד במכון למדריכי חו"ל. ב-1967 סיים את עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית ישראל הלפרין, חיים ביינארט ויצחק בער. נושא הדיסרטציה היה היהודים בפדואה בתקופת הרנסאנס.

החל ללמד באוניברסיטת תל אביב החל משנת 1962 ועד לפרישתו בשנת 1994. ב-1972 מונה לדיקאן הפקולטה למדעי הרוח. החל משנת 1975 עמד בראש הקתדרה לחקר השואה. מ-1988 כיהן כראש החוג להיסטוריה של עם ישראל. עמד גם בראש המכון לחקר הציונות ושימש כראש בית הספר למדעי היהדות.

קארפי היה פרופסור אורח במכון ללימודים מתקדמים בירושלים, בישיבה יוניברסיטי, בסורבון, בסנט אנטוני קולג', ובסמינר התאולוגי של מרכז אוקספורד ללימודים יהודים. כן היה יו"ר הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי בישראל, יזם וערך את כרכי איגרות זאב ז'בוטינסקי והביבליוגרפיה של כל כתביו.

קארפי היה היהודי הראשון אשר הוזמן לפתוח מגמה ללימודי היהדות וללמד באוניברסיטה הגריגוריאנית שבוותיקן.

הוא זכה על מחקריו בשני עיטורי כבוד של הרפובליקה האיטלקית, פעמיים זכה בפרס יפה ופעמיים בפרס ורבורג.

ספר יובל לכבודו[]

ספר יובל לדניאל קארפי : אשכול : מחקרים בתולדות העם היהודי מוגש לדניאל קארפי במלאת לו שבעים שנה על ידי רעיו ותלמידיו, בעריכת דינה פורת, מינה רוזן ואניטה שפירא. תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, תשנ"ו

ספרים שכתב[]

היהודים בפאדובה בתקופת הרנסאנס 1369-1509. ירושלים, 1967.
פעולת ק"ק איטאליאני שבוויניציאה למען עניי ארץ ישראל: בשנים שלו"ו-תצ"ג. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב. בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, תשל"ט.
בתרבות הרנסאנס ובין חומות הגיטו: מחקרים בתולדות היהודים באיטליה במאות הי"ד-הי"ז. תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים, תשמ"ט.
בין שבט לחסד: השלטונות האיטלקיים ויהודי צרפת ותוניסיה בימי מלחמת העולם השנייה. ירושלים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ג.
בלכתי בדרך: זכרונות מן השנים 1938-1945. ירושלים: הספרייה הציונית, תש"ס 1999.

ספרים שערך וההדיר[]

Scritti in memoria Leone Carpi: Saggi sull'ebraismo italiano/ a cura di Daniel Carpi, Attilio Milano, Alexander Rofe. Milano-Gerusalemme: Fondazione Sally Mayer, Scuola Superiore di Studi Ebraici, 1967

מפתח לכתבי עת של התנועה הקיבוצית: חוברת לדוגמה/ ועדת המערכת: מאיר בוכסווילר (העורך), דניאל קארפי. אפעל, מפעל הביבליוגרפיה הקיבוצית, תשכ"ח.

Scritti in memoria do Enzo Sereni: Saggi sull'ebraismo romano/ a cura di Daniel Carpi, Attilio Milano, Umberto Nahon. Gerusalemme: Fondazione Sally Mayer, 1970

פנקס ועד ק"ק פאדוואה/ הוציא לאור על פי כתב יד והוסיף מבוא, הערות ומפתחות: דניאל קארפי. ירושלים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, תשל"ד, 1973-תש"ם.
ספר חיי יהודה/ לר' יהודה אריה ממודינא, ההדיר על פי כתב היד דניאל קארפי. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ה.
מדבר תהפוכות: חיבור אוטוביוגרפי מן המאה הי"ז של משמש בקודש בגיטו של ויניציאה/ מאת יצחק מן הלויים. ההדיר על פי כתב היד דניאל קארפי. תל אביב: אוניברסיטה, תשמ"ה.
איגרות זאב ז'בוטינסקי/ העורך דניאל קארפי; עורך משנה: משה הלוי. ירושלים: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשנ"ב-תשס"ו.
פנקס ועד ק"ק איטאליאני בוויניציאה, ת"ד-תע"א/ ההדיר והוסיף מבוא והערות: דניאל קארפי. ירושלים: מכון בן-צבי, לחקר קהילות ישראל במזרח, תשס"ג 2003.

ספר חיי יהודה[]

ספר חיי יהודה לר' יהודה אריה ממודינא, איש ויניציאה, הוא מן היצירות היחידות של הכתיבה האוטוביוגרפית בספרות העברית מן התקופה שקדמה לימי האמנציפציה, והוא היחיד שנושא עלילותיו איננו פועלו הציבורי או הספרותי של המחבר אלא מסכת חייו, על כל המורכבות והשונות שבהם- על מעשי שובבות, עבודה ויצירה, אסונות ושכול, על הלבטים האינטלקטואליים שליוו אותו ועל המאבקים שנאבק עם עצמו ועם יצריו הגואים. בחייו הסוערים של הרב וביצירתו הרב גונית, מתמזגים רבים מן הקוים המאפיינים את מאווייהם ותרבותם של יהודי ויניציאה במחצית הראשונה של המאה הי"ז. בסדרה 'מדבר תהפוכות', אף הוא איש ויניציאה נכדו של ר' יהודה אריה ממודינא. 124 עמודים. המקור

לקריאה נוספת[]

דן מכמן, ‫(על) דניאל קרפי, "בין שבט לחסד : השלטונות האיטלקיים ויהודי צרפת ותוניסיה בימי מלחמת העולם השנייה" (תשנג), ציון ס,א (תשנה) 111-116.
אניטה שפירא, מינה רוזן, דינה פורת, "פתח דבר" בתוך ספר יובל לדניאל קארפי : אשכול : מחקרים בתולדות העם היהודי מוגש לדניאל קארפי במלאת לו שבעים שנה על ידי רעיו ותלמידיו. תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, תשנ"ו, עמ' ט-יב.

קישורים חיצוניים[]

רשימת ספרים שכתב - אתר סימניה
ביבליוגרפיה מלאה של פרסומיו