FANDOM


Rabin book miklsten
הופיע הספר "דרך רבין מורשתו" בשני כרכים , 1115 עמודים. בספר מתפרסמת ביוגרפיה צבאית מלאה של רבין לרבות בריחתו כמח"ט מוכה הלם משדה הקרב, הדחתו מפיקוד על חטיבת "הראל" חודש אחרי המינוי, רצח אנשי אצ"ל ששחו מ"אלטלנה" הבוערת, כישלונותיו כרמטכ"ל בפשיטת סמוע ובהפלת המטוסים הסורים, מהלכיו שהביאו למלחמת ששת הימים (על פי פרוטוקולים של דיוני מטכ"ל ואשפוזו במחלקה פסיכיאטרית לקבלת שוקים חשמליים דבר שמע ממנו לפקד למעשה על המלחמה למרות שלא הודח. בשער המורשת שבעה מחקרים של חבר י "הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים" ושל ההיסטוריון הרוסי הרוויזיוניסט ויקטור סובורוב , שכתב על כיוונת ברית המועצות להשמיד את ישראל. המחקרים עוסקים באישיותו מוכת ההלם של רבין (מיכאל שרון); בעיצוב הרצח, ובגורמים למחדל המודיעיני והאג"מי במלחמת יום הכיפורים (ד"ר מיכאל ברונשטיין); בקרבות מסדרון הצליחה והחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים (ד"ר סגן אלוף עמיקם צור); במניפולציית הצל"שים בצה"ל, ובכישלון צה"ל בלחימת האנטי-טרור (אביתר בן צדף) ובליקויים המבניים בצה"ל (תת אלוף אמציה חן - פאצי).


להלן קישור לפרק, מתוך הספר, על אשפוזו של רבין במחלקה פסיכיאטרית שבועיים וחצי לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. הפרק התפרסם אתמול ביומון האינטרנטי "מחלקה ראשונה" שעורכו הוא יואב יצחק . להלן קטעים אחדים:

האיום המצריעריכה

בשבת, 13 במאי, וביום ראשון, 14 במאי, שוחח רמטכ"ל צבא מצרים, פריק מחמד פאוזי, עם הצמרת הסורית ועם ראשי מערכת הביטחון שלה בדמשק. בדיונים אלה הודיע פאוזי על החלטת ממשלתו לרכז כוחות בסיני, ודרש מעמיתיו הסוריים למנוע המשך פעילות ארגוני הטרור כדי שלא לתת עילה לישראל לתקוף1. ביום ראשון, ערב יום העצמאות תשכ"ז, בשעות הערב, חצו שתי דיוויזיות חי"ר מצריות את תעלת סואץ מזרחה. המהלך המצרי הפתיע את ממשלת ישראל, את המטה הכללי, את ראש הממשלה ושר הביטחון, את הרמטכ"ל ואת ראש אמ"ן, כשהיו בירושלים לרגל חגיגות יום העצמאות. עובדת היותם מופתעים מלמדת, שמי שהופקדו על ביטחון ישראל נותקו מהמציאות. שהרי מאז ההתקפות על ירדן ועל סוריה, הגיע אליהם מידע, שהמצרים שוקלים מהלך כזה. אבל המידע סתר את הקונספציה שהם נשבּו בה, והוזנה על-ידי אלוף יריב, כדלקמן:

- מצרים אינה מעוניינת במלחמה בגלל מעורבותה במלחמת האזרחים בתימן; - לא תפרוץ מלחמה עד שנות השבעים.

כיוון שלרבין היה ברור, שבשנות השבעים כבר לא יהיה רמטכ"ל, הוא התגרה שוב ושוב בערבים, כדי להופיע כמאצ'ו בעיני הישראלים, וזאת מבלי להסתכן במלחמה.

הטעות הישראליתעריכה

ב-22 במאי התברר שרבין טעה והטעה את משתתפי הקד"ם מלפני יומיים: נאצר הודיע בכנס קצינים בסיני על החלטתו לחסום את מְצָרי שארם א-שייח' בפני שיט ישראלי. מבחינת ישראל היה זה "קאזוס בלי" (עילה למלחמה). הודעה פומבית לכך פורסמה בשעות הבוקר המוקדמות שלמחרת22. ב-23 במאי 1967 התמוטט רבין נפשית, וחדל מלתפקד. פורסם כי אלוף ויצמן, ראש אג"ם, אל"מ ד"ר אליהו גילון, קצין הרפואה הראשי, וסא"ל רפי אפרת, ראש לשכת רבין, קשרו ביניהם לפרסם כי רבין לקה בהרעלת ניקוטין23. אם קשרו השלושה קשר לפברק סיפור, ואם הסיפור המפוברק הזה היה לשיח מקובל בישראל בארבעת העשורים מאז, הרי בהתאם לכלל שלא להאמין לאיש ולהטיל ספק בכל דבר, יש לשער שכל מה שהשלושה אמרו וכתבו על הנושא, כל מה שרבין עצמו אמר וכתב על הנושא, וכל מה שהתפרסם עליו עד כה – דברי שקר המה.

למרות זאת, נודעת לדברי השקר האלה חשיבות, כיוון שכוונת בעליהם הייתה לזכות באמון הציבור בתיאור המינימליסטי של האירוע. המקור העיקרי הוא ויצמן, ואליו עוד נשוב.

בניגוד לשיח המקובל, רבין לא חזר למלוא כישוריו, לא בתקופת ההמתנה, ולא בששת ימי המלחמה, כפי שניתן להסיק מחלקו בפיקוד ובקבלת ההחלטות, וכפי שסיפרו חיים בר-לב, סגנו, וראש אג"ם, ויצמן, למחבר. לרבין לא היה, למשל, חלק בשלוש מההחלטות האסטרטגיות החשובות ביותר במלחמה: כיבוש ירושלים המזרחית ואיחודה של העיר, תפיסת תעלת סואץ וכיבוש רמת הגולן

התמוטטות קונספציהעריכה

רבין התמוטט כיוון שבמאי 1967 קרסו כל תפיסותיו האסטרטגיות וכל תכנוניו הצבאיים. עד תחילת המשבר אימץ רבין את הערכת ראש אמ"ן, ש"עד השנים 1970-1968 לא סבירה מתקפה ערבית ישירה נגד ישראל", וסכנת התמודדות צבאית צפויה רק בשנות השבעים "עקב ריתוק כוח צבאי מצרי ניכר לתימן ועקב רקע בינלאומי שאינו נוח ליוזמות צבאיות במזרח התיכון", ומשום שלפני שנות השבעים "אין סיכוי סביר לערבים להגיע ליכולת הכרעה". כך נכתב בהערכת מודיעין לאומית, שחיברו ראשי אמ"ן בתחילת 1967. לאחר שהערכה זו קיבלה גושפנקא מהרמטכ"ל, היא הופצה בין שותפי-סוד מעטים, לרבות צמרת מקבלי ההחלטות המדיניות. בראיון עם המחבר מסר יריב לעיונו את המסמך. יריב היה מקורב מאוד לרבין. הן בגלל ידידותם האישית והן בגלל חשיבותה של "הערכת המודיעין הלאומית", שותף רבין בכל פרט בהערכה זו, והיא ביטאה את תפיסתו כי לא צפויה מלחמה לישראל. לפי תפיסה זו, ניהלה ממשלת אשכול את מדיניותה, ולפיה הוכנה תוכנית העבודה של צה"ל לשנים 1968-1967.

כשנתגלע המשבר, והתברר שעלולה לפרוץ מלחמה כוללת עם מדינות ערב, זועזעה ממשלת אשכול הכושלת, שלא הצליחה להוציא אז את המשק מן המיתון שאליו נקלע, וחדלה כמעט מלתפקד. אשכול וחבריו – ובייחוד זלמן ארן, שר החינוך והתרבות – האשימו את רבין בהטעייתם. מסמך יריב הגיע גם לידיעתם של ראשי האופוזיציה, ושימש את מנהיגי רפ"י – בן-גוריון, פרס ודיין – לביקורת חריפה על מהלכיה הביטחוניים של הממשלה. רבין כתב בספרו:


אשכול היה מותש ... הממשלה במבוכתה, ציפתה ממני, כך חשתי, לא רק שאציג לפניה את האפשרויות ואנתח אותן מבחינה צבאית ... שאגאל אותה מייסורי הספק ואגיד לה מפורשות איזו החלטה עליה לקבל31.


רבין התעלם מהעובדה, שהוא וראש אמ"ן היו הגורם העיקרי למבוכה ולייסורי-הספק. על הרקע הזה הודח אשכול ממשרד הביטחון, בעל-כורחו, ובמקומו מונה משה דיין. רבין תמך במינוי דיין לשר הביטחון, גם משום הערכתו השלילית כלפי אשכול וגם משום שרצה לסכל את מינוי דיין לאלוף פיקוד הדרום ולמפקד החזית, כבקשת דיין. כשם שהרמטכ"ל דוד אלעזר חשש, כעבור כשש שנים, כי מפקד האוגדה אריאל שרון יגזול ממנו את ההצגה, והתאמץ לנטרלו, כך חשש רבין מדיין כמפקד בכיר בצה"ל. רבין גם חשש מן האפשרות, שבעקבות קריסת ההערכות האסטרטגיות של צה"ל עלול אשכול למנות את דיין לרמטכ"ל, ובכך לשמר את כיסאו-שלו במשרד הביטחון. בטירוף המערכות הזה אך כפשׂע היה להדחת אשכול מכהונת ראש הממשלה ולמינוי בן-גוריון הקשיש תחתיו.


הרי תיאור של רבין עצמו לקריסתו: עריכה

הייתי עייף מאוד, שרוי במצב-רוח קשה. לא לעתים קרובות בחיי התרתי לעצמי את החולשה הזו, לשתף משהו ברחשי-לב לבקש להקל מן המועקה הגדולה על-ידי חשיפה עצמית בפני זולתי [רבין מודה כאן, כי קריסות כאלו היו לו בעבר. יש בכך ביסוס לטענתנו על הלם הקרב שלו ב-20 באפריל 1948 ועל חוסר תפקודו כמח"ט "הראל" – א"מ]. אני אדם סגור. הפעם היה לי צורך דוחק שכזה. טלפנתי אל עזר ויצמן, ראש אג"ם. תמיד היו בינינו ויכוחים בנושאים שונים, אבל היה לי אמון ביושרו האישי. רציתי לשפוך לפניו את הלב. הוא בא. הייתי גלוי-לב. אמרתי לו שאני חש מין תחושה של תשישות ומועקה. מצד אחד אני בטוח שעשיתי כל הדרוש לחזק את צה"ל, בכל התחומים, מצד שני אין לי מנוס מן הרגשה שאני שותף יחד עם הדרג המדיני בכך ישראל הגיעה למצב חמור – החמור מכל שידעה מאז מלחמת העצמאות שלה. לא סיפרתי לעזר על השיחות עם בן-גוריון ו[עם] שפירא. לא רציתי לתלות בהם את קולר האשמה, שדבריהם הם שגרמו לי לחוש כך – אף כי ידעתי שהשפעתם הייתה ניכרת. שאלתי את עזר: "אולי אני לא בסדר? אולי מטוב שאעזוב את התפקיד?" עזר דיבר על לבי שאחדל מדיבורים על פרישה מתפקידי. הוא חזר ואמר שנתגבר. הוא סירב לשמוע על אפשרות זו ואמר שעוד אוליך את צה"ל לניצחון גדול.

הלך. הרגשתי לא השתפרה. רעייתי ביקשה מד"ר גילון שהיה רופאי כל הזמן, לבוא אלי. בא. בדק, אמר שאני מצוי באפיסת-כוחות. זריקת-הרגעה הביאה לי שעות שינה ארוכות – עד למחרת בצהריים. לקראת ערבו של 24 במאי השתפרה הרגשתי. אגרתי כוחות חדשים. ידעתי שאני יכול לחזור ולהתייצב בראש צה"ל. טעמיו של עזר, מדוע דחקה לו השעה לדווח על המשבר שלי לראש-הממשלה ולזמן ביוזמתו דיון עם ראשי האגפים, ללא ידיעתי, נבעו בוודאי מנקודת-הסתכלות שלו, מן הדאגה לגורל המערכת הצבאית והצורך להבטיח את רצף פעילותה, אם הרמטכ"ל לא יוכל לחזור ולמלא את תפקידו. הייתי סבור כי עזר פעל בפזיזות הדעת45.


הגרסה הרשמית סובלת מאי-סבירות מהטעמים האלה: עריכה

א. עייפות. הטענה שרבין התמוטט בגלל עייפות אינה רצינית כיוון שסימני התמוטטותו ניכרו כבר בתחילת המשבר – אף שבשבוע הראשון למשבר הוא העריך, שמדובר בהפגנה מצרית (במתכונת "רותם"), ולא היו בצה"ל פעילויות יוצאות-דופן. ייתכן שהוא חש עייפות, אך תחושה זו לא הייתה תוצאה של עבודתו המאומצת, אלא של התמוטטות עצבים.

ב. הטיפול של ד"ר גילון. מדובר אומנם בקצין הרפואה הראשי, אך לא בפסיכיאטר. ד"ר גילון הוא גסטרו-אנטרולוג, שהתמחה בכבד. אין זה סביר שנתן לרבין זריקה פסיכיאטרית.


ג. התאוששות לאחר 36 שעות. צדקה לאה רבין כשכתבה, שמהתמוטטות עצבים אין אדם מחלים תוך יום וחצי. במחקרו המעדכן קבע תום שגב, שרבין "לקה בהתמוטטות עצבים"56. ממה שהתפרסם בספר המסמכים של גנזך המדינה ברור, שבדיון לעיל במטכ"ל היו לו בעיות קוגניטיוויות קשות. מכאן סביר שלא התאושש אחרי 36 שעות, ולא חזר לעבודה ב-25 במאי.

ד. לאה רבין הדגישה בגרסתה השנייה, שלא ננקט שום צעד דרסטי לטפל בבעלה, מפני שלא היה צורך בצעד כזה, שכן לא דובר בהתמוטטות עצבים. אבל אם בכל זאת המדובר בהתמוטטות עצבים ובבעיות קוגניטיוויות חמורות, שעליהן רומזת לאה רבין בכותבה, שרבין חזר ל"מלוא הפרספקטיווה", הרי שרבין טופל במשהו דרסטי יותר מזריקת שינה. סביר להניח, שד"ר גילון סיפר על כך לפנחס ספיר, כנרמז מיומן הרצוג. בדבריה, ביקשה לאה רבין לשמר את השיח הלאומי על בעלה כשהאמת תצא לאור.

ה. בסרטים על המלחמה וביומני קולנוע נראה רבין – בעיקר בביקורו בכותל – כמו זומבי. הוא נתן לנוכחים לטפס עליו, לחבקו; לא סידר את כובעו, שנשמט הצדה, ועוד. לדעתי, זה אישוש נסיבתי לכך, שהיה משהו חריף, שאותותיו ניכרו גם כשבועיים אחרי התמוטטותו.

ו. במסמכי ארכיון צה"ל שנחשפו לעיון אין בין 23 ל-27 במאי קד"ם רמטכ"ל אלא שני קד"ם מבצעים, קד"ם ראשי אגפים מורחב ודיון בלשכת ראש אג"ם. את ארבעתם ניהל עזר ויצמן57.


==העדות== עריכה

הרי עדות שקיבלתי לא מכבר מאיש צוות רפואי בבית-חולים במרכז הארץ – עד אמין, בעיני, המבקש להישאר בעילום-שם:


נשלחתי מן המחלקה לחדר מיון כדי לתגבר את הצוות הרפואי שם. הגיע טלפון, שאמור להגיע אלינו אדם חשוב מאוד, ויש לטפל בו בסודיות מוחלטת. מכונית עם וילונות סגורים הגיעה לכניסה האחורית. ממנה ירדה לאה רבין, שהובילה את יצחק. הוא היה מטושטש לחלוטין מבחינה קוגניטיווית. השכבנו אותו בחדר צדדי, השמור למקרים כאלה, וערכנו בו בדיקות ראשונות. הוא התייפח ללא הרף. לאה עמדה, והתבוננה בו מן הצד בניכור. הוא אושפז במחלקה, וקיבל שוקים חשמליים. טיפלנו בו שני אנשי צוות. המנהלים השביעו אותנו לא לספר על הדבר לאיש, לעולם. רבין שכב אצלנו שלושה ימים, ואחר כך הועבר לבית-חולים צבאי במרכז הארץ.


שאלתי את המרואיין האם ייתכן, שרבין טופל, ובין הטיפולים יצא מבית-החולים, כדי להפריך שמועות. תשובתו הייתה: "בשום אופן לא. הוא לא היה מסוגל". ראיינתי את המנהל דאז ואת האחות הראשית דאז בחדר המיון באותו בית-החולים. שניהם טענו, שאינם זוכרים אירוע כזה, וסביר להניח שלו היה אירוע כזה, היו זוכרים אותו, אפילו אם לא היו באותו הזמן בתורנות. לא נותר לי אלא להציג את ממצאי לשיפוט הקוראים.

ראיינתי איש צוות רפואי מבית-החולים הצבאי. הוא סיפר לי שרבין שהה באותו בית-החולים ימים אחדים, וטופל שם בהלם חשמלי. המרואיין נמנה עם הצוות שנתן את הטיפול.

בני כהן סיפר: עריכה

אבי יהושע כהן, היה מזכיר מרחב המרכז של הוועד למען החייל. הוא ניהל את כל המערכת הכספית בסניף הוועד למען החייל בירושלים. התורמת הראשית הייתה גיטה שרובר. היא התקשרה באותם הימים לאבא, וביקשה ממנו שיסייע לה לעשות את הסידורים המתאימים להעביר את יצחק רבין בסודי-סודות מבית-החולים למנוחה בווילה שלה בשכונת טלביה. לאחר המלחמה חזרתי הביתה, ושוחחנו על הקרבות. אבא הזכיר את התמוטטותו של רבין ואת העובדה שהוא החלים בווילה שרובר58.


לשאלתי, השיב בני כהן שהוא מוכן להעיד על כך בכל בית משפט. אחת העובדות בווילה של שרובר, באותם הימים, העידה כי לפני פרוץ מלחמת ששת הימים התארח יצחק רבין בווילה ימים אחדים. סביר להניח כי אם מצב בריאותו של רבין היה תקין הוא לא היה מבלה אז בסודי-סודות בווילה של משפחת שרובר בשכונת טלביה בירושלים, אלא בחדר המלחמה במטכ"ל בקריה, בתל אביב.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית