FANDOM


מצות סיפור יציאת מצרים חלה בליל חמשה עשר בניסן. מצות עשההיא לספר בליל פסח על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות.

המטרהעריכה

מטרת הסיפור היא להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועמנו ולהשריש בלבנו את האמונה בה', את השגחתו הפרטית בעולם ואת בחירת ה' בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שם ה' בעולם כולו. "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח". כדי לאפשר לכל אדם בישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה, תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"הגדה של פסח".

מרכיבי ההגדהעריכה

כנגד ארבע בניםעריכה

ההגדה מביא פסוקים מבמקרא המראים כיצד יש לספר את יציאת מצרים לסוגי ה"בנים". וכך מובא ההגדה:
בָּרוּךְ הַמָּקום, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּורָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול.

חָכָם מָה הוּא אומֵר? "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם [1] וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן:

רָשָׁע מָה הוּא אומֵר? "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" [2] - לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל:

תָּם מָה הוּא אומֵר? "מַה-זֹּאת ?" [3] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".

וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר,וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" [4]

למה שלושה בנים בפרשת בא והרביעי בספר דברים ? שואל הרב מרדכי אליהו בעלון "מעייני הישועה" לפרשת בא תשס"ט ומשיב:

כך מלמדת אותנו התורה להתייחס לילדים, בתחילה ללמד אותם לפי דרכם ואחר כך להעלות אותם למקום האמיתי. לכן אפילו אם הם חלילה, רשעים, בורים או תמים גמורים, חובה ללמדם לפי המקום בו הם נמצאים.

בפרשה זו (בא) של היציאה עצמה מופיעים רק שלושה בנים, "הרשע", "התם" ו"שאינו יודע לשאול". רק בספר דברים אחרי ארבעים שנה מופיע "החכם".

לפני יציאת מצרים מופיע הרשע ובאמת אנו רואים שמלמדים את ה"רשע" על ההצלה של עם ישראל מעבדות לחרות, מה שיכול לשמוע גם מי שלא קשור לרוחניות.

אחרי יציאת מצרים התורה מספרת לנו שיש גם בן שאינו יודע לשאול וגם אותו צריך ללמד. "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר", גם אם הוא לא שואל אתה חייב ליזום שיחה, להסביר לו ולקנות לו תפילין - "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ד' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים". לומר לו, שבזכות הנחת התפילין הוא יזכה ללמוד תורה וגם לזוכרה היטב עד שתהיה שנונה בפיו.

אותו דבר אנחנו מוצאים בהמשך הפרשה, בפרשת "והיה כי יביאך" אצל הבן התם ששואל: "מה זאת?". גם הבן הזה, למרות שאינו חכם, מקבל תשובה עמוקה לפי הבנתו - "והיה לך לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים". גם הוא יקבל תפילין וגם הוא ילמד על כך שניצלנו מעבדות לחרות, ולמרות שהוא אינו פיקח כל כך, אין הוא נדחה חס וחלילה מכלל ישראל כי חובת האב ללמד את כל ילדיו תורה.

וכך היה ביציאת מצרים:" ובאמת נותן להם הקב"ה בתחילה כלי כסף וכלי זהב ושמלות. למרות שהרכוש הזה הוא זמני ובאמת הוא רכוש קטן, זה מה שנחשב בעיניהם באותה שעה. אחר חמישים יום מלמד אותם הקב"ה מה ראוי לבקש וזה הטוב האמיתי."

המצווהעריכה

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" - זו מצות ההגדה. ואף על פי שכתוב במצוה זו "ביום", קיבלו חכמים, שמצות ההגדה שאמרה התורה כאן, בליל ט"ו בניסן היא, בשעה שמצה ומרור [(ובזמן הבית - גם פסח)] מונחים לפניך.

גם הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני ש"אף הן היו באותו הנס".

בזוהר הקדוש מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי!

הרמח"ל : עניין סדר פסחעריכה

03042012114332 12118010812

פסח, מצא ומרור אתר ערכים

הנה ביציאת מצרים נבררו ישראל ונבדלו מכל העמים, להיות מתעלים במדרגתם ממדרגת האנושיות החומרית, ולהיות ראויים להתעטר בעטרות הקדושה. ומה שעד אותו הזמן היה חשך החומריות מתגבר בגוף וגורם לאור התורה הקדושה שלא יאיר, הנה מאחר שסבלו ישראל הענוי והשעבוד הגדול שסבלו, נתפייסה מידת הדין, ונשאר המקטרג בלי טענה, ונזמנו לאור באור העליון. והנה בלילה הזה כל זה מתחדש ומתעורר מה שנעשה בראשונה, וזה עצמו סיוע אל הגאולה האחרונה שתעשה.

ואמנם עיקר הסדר תלוי בארבעה דברים, והם: פסח, מצה, מרור, וארבע כוסות. ועתה נבאר ענינם.

הנה צרוף הגלות, כבר ביארנו, שזה היה מה שטיהר את ישראל והוציא מהם הזוהמא, כדי שיוכלו אחר כך לקבל אור הקדושה, וזה ענין המרור, שהוא "וימררו את חייהם".

ואולם כשהגיע הזמן שיגאלו, הוצרך שיגלה להם גילוי מאור קדושתו יתברך, ובו יתדבקו נשמותיהם של ישראל, וימשכו אחריו, ויתעלו משפלותם, ויתפרדו מן הטומאה שהיו שקועים בה, וזה נעשה על ידי קרבן פסח, ובו נאמר להם: "משכו וקחו לכם" (שמות י"ב כ"א) שפירשו ז"ל: משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצווה" (מכילתא ומדרש רבה על אתר).

ואמנם עוד הוצרכו ישראל, לשיהיה גופם מוכן ומזומן לאור הראוי, שיזונו שבעה ימים אלה בשנה מן המצה, שהיא מזון בבחינת יצר הטוב לבד, בלי יצר הרע כלל, ובהיותם נזונים בזה ימים אלה, נשארת התולדה הטובה לכל השנה, להיותם כל השנה מוכנים לקדושה.

אמנם עניין הארבעה כוסות הוא כך. שהנה ידוע, שמדרגות הטומאה הן ארבע, וכולן שלטו מאחר חטאו של אדם הראשון, וכולן היו מתנגדות אל הקדושה והטוב שלא ימצאו בעולם, והיו ישראל סגורים בתוכן, שלא היו יכולים לצאת כלל, עד שהאיר להם הקב"ה בכוחו הגדול ושבר ארבע הקליפות והוציא ישראל מתוכן, וזה ענין ארבע גאולות המוזכרות בפרשה (שמות ו' ו-ז). ואולם זה עשה, בהאיר על ישראל ארבע אותיות השם ב"ה. והנה ענין זה במצרים היתה התחלה לבד, שיצאו ישראל מהן, אך סוף הכל צריך שיהיה, שישלטו ישראל עליהן ויכבשון לגמרי, וזה יהיה לעתיד לבוא.

אמנם הנה זה, כמי שקוצב עץ אחד, שמכה בו הכאה אחר הכאה עד שקוצב אותו לגמרי, וכן אנו עושים בכל שנה ושנה, מתעוררים בכוח הראשון שהאיר ובתיקון שנתקן אז, ומתחזקים להמשיך הדבר לפנים, עד שיגמר. והנה בסוף הכל, הארבע קליפות עצמן תתהפכנה על האומות הרעות ותאבדנה אותן, והן ארבעה כוסות של פורעניות שלהן, ולישראל יהיו ארבעה כוסות של ישועה, בהארת ארבע אותיות השם ב"ה שזכרנו.

והנה מעיקר התיקון של הלילה הזה, הוא להראות החרות של הנצחון שנצח הטוב את הרע, ועל ידי זה נשבר כוח הסטרא אחרא והיא נכנעת הכנעה גדולה.

והנה כזית המצה שאוכלים, הוא להמשיך המזון המקודש המחזק היצר הטוב שזכרנו, אמנם כדי שישאר התקון לכל השנה, צריך שיאכל האפיקומן אחר כך, ושלא לאכול אחר כך שום דבר, שכמו שאין הטעם סר מן הפה, כך אין האור סר מן הנשמה. (מאמר החכמה)


הרב יעקב דביר: ההגדה של פסח - מבואעריכה

הקדמה להגדה של פסל הרב יעקב דביר

אגדה על הכוס של אליהו הנביאעריכה

הכוס של אלינו הנביא

התקבל מהרב יעקב דביר

ההגדה של פסח, הראשונה בדפוס: ואדי אלחיגארה רמ"ב - 1481עריכה

דף מההגדה של פסח, הראשונה בדפוס: ואדי אלחיגארה רמ"ב מבית הספרים הלאומי בירושלים

כולה 6 דפים

כל ההגדה היא 6 דפים

הערות שולייםעריכה

  1. ספר דברים, ו',כ'
  2. ספר שמות, י"ב, כ"ו
  3. ספר שמות י"ג, י"ד
  4. שם, י"ג,ח'

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית