Family Wiki
Advertisement
הגושרים

לוגו אתר ההישוב

המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

הגושרים הוקם על מקומו של מושב נחלים היה מדרום לישוב, היכן שהיום יש שדות ירוקים - למבני המושב, הזמניים, מהשנים 1943-1948 לא נותר זכר

HagoshrimHotel main building

בית המלון הגושרים - עם שילוב של מבנה בעל הקרקע, ממנו נרכשה אדמת הישוב

HagoshrimHotel

בית המלון הגושרים - חדש וישן ביחד

הגושרים הוא קיבוץ באצבע הגליל. הקיבוץ הוקם בספטמבר 1948 על ידי עולים מטורקיה, בתחילה במבנים הנטושים של יישוב קודם בשם נחלים, ומאוחר יותר הועבר כקילומטר צפונה לנקודה חדשה בסמוך ל"כביש 99" המקשר בין קריית שמונה לבין קיבוץ דן. בתחומי הקיבוץ מספר נביעות ונחלים, בהם אחד מפלגיו של נחל דן. ראו עמק הנהר הנעלם

השם "הגושרים" נבחר על-ידי מייסדי הקיבוץ על כך שהוא מסמל את היותם גשר בין הארץ לבין הגולה.

היסטוריה[]

Hagoshrim f

נחלים - השם בו בחרו ראשוני המתיישבים למקום, על פי ברכת בלעם בספר דברים : "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם (כ"ד, ה'-ו'.

מושב נחלים[]

בשנת 1943 החליטה הסוכנות היהודית להקים חמישה יישובים באצבע הגליל. היישובים, שכונו "מצודות אוסישקין", חולקו בין תנועות ההתיישבות: "השומר הצעיר" הקים את קיבוץ דן, הקיבוץ המאוחד את דפנה, הציונים הכלליים את שאר ישוב, תנועת המושבים את בית הלל, והפועל המזרחי את מושב נחלים.

ב-31 באוקטובר 1943 הגיעו למקום אנשי ארגון ירושלים של תנועת הפועל המזרחי. מיד עם הגעתם החלו חיכוכים בינם לבין תושבי הקיבוצים הסמוכים, שדרשו מהם לעזוב את המקום. קיבוץ דפנה תבע לעצמו את אדמות הכפר הערבי "חצאץ" שנקנו על ידי הקק"ל ואילו מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית וקק"ל התעקשו למסור את האדמות לישוב של הפועל המזרחי. בעיתונות הדתית נטען שהקיבוצים החילוניים באצבע הגליל, ובמיוחד הקיבוצים דן ודפנה, לא רצו בגוש היישובים שלהם מושב דתי, טענה שלא הוכחשה בידי ועד הגוש של אצבע הגליל. המתיחות הגיעה לידי כך שוועד הגוש הטיל חרם על נחלים ונאסר על קיבוצי הסביבה לשתף עמו פעולה. במכתבים שכתבו ראשי המרכז החקלאי של הפועל המזרחי לראשי הנהלת הסוכנות היהודית, התלוננו אלה על כך שקיבוצי הסביבה מסרבים לספק לנחלים אפילו קמח ‏‏[1]. תושבי נחלים נאלצו לשאול מחרשות מקיבוץ דגניה הרחוק. גם בתחום ה[ביטחון לא היה שיתוף פעולה בין היישובים, אף לא בעת מלחמת העצמאות. לאחר שבמהלך המלחמה פונו הנשים והילדים לחיפה, החליטו גם הגברים לעזוב, ולאחר מספר נסיונות, המושב הוקם לבסוף מחדש בשנת 1952, ליד פתח תקווה.

הקיבוץ[]

זמן קצר לאחר שאנשי נחלים עזבו את המקום, עלה לקרקע גרעין העולים מטורקיה. הם התיישבו בתחילה במבנים הנטושים של נחלים, אולם עברו לאחר תקופה קצרה למקום הנוכחי, בסמוך לפלג של נחל דן, ליד חורבות ארמונו של האמיר פעור, שמכר את האדמות לקק"ל ב-1940.

"הפילוג בקיבוץ המאוחד" בשנות ה-50 הביא לכמה גלים של מתיישבים חדשים שהגיעו מקיבוצים אחרים: איילת השחר וכפר גלעדי (1952), נוה אור (1954) ויד חנה (1955), שתרמו רבות לייצובו ולביסוסו של הקיבוץ הצעיר.

הקיבוץ עבר "הפרטה" בשנת 2000 והוא פועל במודל של "רשת ביטחון", שמשמעותו הפרטה כמעט מלאה. חברי הקיבוץ מקבלים שכר עבור עבודתם, ובמקביל משלמים מעין מס קהילתי, שנקבע על ידי האסיפה הכללית.

ענפי המשק[]

תיירות[]

בית ההארחה של הקיבוץ הוקם כבר בשנת 1953 על חורבות ארמון החורף של האמיר פאעור, ראש שבט ערב אל-פאדל (שמרכזו בוואסט שברמת הגולן). ב-1997 הוכנס שותף פרטי לניהול בית ההארחה, הוא הפך לבית מלון ושינה את שמו ל"מלון בטבע". בנוסף, מפעיל הקיבוץ את "קייקי הגושרים", להשכרת סירות קיאק לשיט בנחל שניר. בתחומי הקיבוץ עובר מסלול רגלי קצר המכונה "עמק הנהר הנעלם".

חקלאות[]

במהלך שנות ה-50 התפתחו ענפי הלול, הרפת, התפוחים, הירק, הדגים וההדרים. עם התפתחות ענפי התעשייה והתיירות ירד משקלם של אלה, וחלקם נעלמו. כיום יש בקיבוץ מטעים, פרדסים, גידולי שדה ולול של עופות לבשר.

תעשייה[]

ב-1974 רכש הקיבוץ את מפעל "מפרו" לפלסי מים. ב-1986 החל המפעל לייצר מכשירים חשמליים ידניים להסרת שיער, "סופט אנד איזי", שנקראו בהמשך "אפיליידי". מכשירים אלה זכו להצלחה בקנה מידה עולמי, אך הקיבוץ לא השכיל לנצל את ההכנסות האדירות לפיתוח מוצרים נוספים, וכעבור 4 שנים התרסק המפעל כלכלית ונמכר לגורם חיצוני על ידי כונס הנכסים. התרסקות זו האיצה את תהליכי ההפרטה של הקיבוץ. כיום הקיבוץ לא מחזיק מפעלי תעשייה.

נוף הקיבוץ[]

הקשה על התמונה תביא אותך לערך העוסק בנושא

קישורים חיצוניים[]


הערות שוליים[]

  1. הארכיון הציוניS53/784 ו-S25/8259‏
Advertisement