Fandom

Ventura Daniel Wiki

הוותיקן

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Vatican City map EN.png

מפה מפורטת - ויקישיתוף

הוותיקן היא המדינה, אשר שטחה הוא פחות מחצי קמ"ר והיא חלק מהעיר רומא. הוותיקן מקום מושבו של של האפיפיור ומרכז הנצרות הקתולית.

המדינה נוצרה במאה הרביעית. במאה השמינית היא שלטה על רומא והסביבה. בסוף ימי הביניים הייתה לגורם חשוב אירופה.

בין המאה ה-16 לבין המאה ה-19 היא הירשתה ליהודים לגור בתחומה רק בגטו רומא או בגטו אנקונה. כל השאר עזבו לצפון איטליה.

בשנת 1870 סופחה המדינה לאיטליה ובוטל בה שלטון האפיפיור. האפיפיור סירב להכיר בסיפוח עד שנת 1929 בה הוסכם בין מוסוליני - רודן איטליה לבין האפיפיור על מתן ריבונות עצמאית למקום מושבו של האפיפיור.

בשנת 1993 היא הכירה במדינת ישראל.

בנדיקטוס ה-16עריכה

הוא האפיפיור המכהן (מהויקיפדיה העברית)

בנדיקטוס השישה עשרלטינית: Benedictus XVI; נולד כיוזף אלויס רצינגר, בגרמנית Joseph Alois Ratzinger ב-16 באפריל 1927) הוא האפיפיור ה-265 בהיסטוריה של הכנסייה הרומית-קתולית. לפני היבחרו לאפיפיור שימש כדיקן אספת החשמנים וכראש "הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה" (לשעבר האינקוויזיציה). כחשמן היה אחד מהבולטים והחשובים ביותר, והיה ידוע מבחינה אישית ותאולוגית כאחת כ"יד ימינו" של קודמו בתפקיד. הוא נחשב לשמרן ביותר, והיה מעורב בפולמוסים רבים בכנסייה פנימה ומחוצה לה. ב־19 באפריל 2005 נבחר לתפקיד האפיפיור לאחר שני ימי דיונים בלבד בקונקלאווה, אספת החשמנים הבוחרת את האפיפיור.

השאר תוכל לקרוא כאן

ערך מורחב: הרב אליהו זייני - תודה לאפיפיור שחשף את פרצופו האמיתי


יחסי חוץעריכה

הוותיקן ביחסו ליהודיםעריכה

ערך מורחב הוותיקן והעם היהודי הוותיקן והילדים ניצולי השואה

יחסו של הוותיקן לעם היהודי שונה ומשתנה עם הזמנים בהתאם לנסיבות המדיניות. קיים קשר בין היחס בתחום אחד לבין היחס בתחומים אחרים - כפי הפירוט להלן - אך עדיין קיים הבדל מהותי ביניהם, לאור הדוקטרינה הנוצרית. ואלו הם המישורים השונים:

היחס של הנצרות לעם היהודי בתחומי האימפריה הרומאית, הורע החל מהמאה הרביעית לספירה. בשנת 313 לספירה, הקיסר קונסטנטינוס החליט לקבל עליו את הנצרות וגם הכיר בכך בה כדת הרישמית של הקיסרות הרומאית. כך החל סבלם של מאמיני הדת היהודית. הנצרות חרצה את גורלם של אלו שסירבו לקבל את הטענה ש"הברית החדשה" באה במקום "הברית הישנה" והמשיח כבר הגיע ואין צורך להמתין לו עוד. הנצרות טענה שסירוב היהודים לקבל את "אותו איש" מנצרת, והעובדה שראו בו משיח שקר, גורמים לכך שהעם היהודי לא ראוי יותר לתואר העם הנבחר.

במרוצת אלפיים השנה, במשך התקופות השונות בהיסטוריה, הוותיקן נתן ביטוי לדוקטרינה זו באופנים שונים. מאז תום מלחמת העולם השנייה חל שינוי מהותי ביחס הוותיקן לעם היהודי. הוא בא לידי ביטוי במעשים: הראשון בהם היה בדבריו של האפיפיור פיוס ה-12 לרב הראשי ליהודי ארץ ישראל הרב יצחק הרצוג, שהותיקן יתערב למען החזרת ילדים יהודים השוהים במנזרים או אצל משפחות נוצריות לחיק היהדות. לאחר מכן באו ההכרזות של הוועידות, שהסירו מתפילות הנוצרים את האשמה של צליבת ישו. והשיא היה ב-13 באפריל 1986 כאשר האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בבית הכנסת הגדול של רומא והתקבל על ידי רבה הראשי של יהדות רומא הרב אליהו טואף. בביקורו הוא הכריז כי מכבד את ההעם היהודי בתור האח הבכור של הנצרות, פרושו, לפי אחת הדעות, כמו היחס של אברהם אבינו לישמעאל ויצחק אבינו לעשיו !

היחס לתנועה הציוניתעריכה

ערך מורחב: הוותיקן והתנועה הציונית

יחסו של הוותיקן אל התנועה הציונית ואל מדינת ישראל תחילתו ביחסו לעם היהודי ומסתיימת בשאלת השמירה על המקומות הקדושים לנצרות. האפיפיורים נפגשו עם ראשי התנועה הציונית: בנימין זאב הרצל בשנת 1904 ונחום סוקולוב בשנת 1916. הכרזות נוספות של ראשי הכנסייה, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, לא ראו בעין יפה את יישום החזון הציוני. בשנת 1947 נמצא כי הכנסייה תמכה ב"החלטת החלוקה" רק בדיעבד, בייחוד מחשש לגורל המקומות הקדושים שיהיו בשלטון מדינת ישראל.

הוותיקן רואה בתנועה הציונית ומדינת ישראל נושא אחד. מבחינתו אין קשר בין יהדות העולם לבין התנועה הציונית. למותר להוסיף, כי במגעים בין הכנסייה לבין יהדות העולם לא משתתפים הארגונים הציוניים. מבחינה זו הוותיקן עשה הפרדה ברורה, בין יהדות העולם לבין התנועה הציונית ומדינת ישראל.

הנצרות, בתחילתה, הבחינה בין ירושלים שנועדה לחורבן לבין ירושלים הניצחית השממית. ירושלים היהודית חרבה בשנת 70 לספירה. היה בכך כהוכחה לאמיתות דבריו של "אותו האיש" בפני תלמידיו: " ויאמר אלהם (אל תלמידיו) הראיתם כל אלה ( על המקדש ) ? אמן, אומר אני לכם, לא תשאר אבן על אבן, אשר לא תהרס. [1]

וכך נוצרה דמות של ירושלים של מעלה- הרוחנית- שבאה במקום ירושלים של מטה - הגשמית. לא עברו 300 שנה וחזרה התפארת לעיר המוחשית וירושלים של מטה זוכה להכרה מחדש. הקיסרית פאביה איולה הלנה מכריזה עליה כעיר נוצריה. בֶּ‏‏‏נַ‏ה, קונסטנטינוס קיסר, מקים בה את כנסיית הקבר. כך, מהמאה ה-4 יש בעיר מקומות קדושים לנצרות. מסוף המאה ה-12, בתום שלטון הצלבנים בארץ ישראל, עברה השליטה על המקומות הקדושים לנצרות לידי שלטונות הזרים לנצרות. הוותיקן עשה וממשיך במאמציו לקיים את אחיזתו במקומות אלה.

היחס למדינת ישראלעריכה

ערך מורחב:הוותיקן וירושלים

הפרק הקודם והערך המורחב הקשור דן ביחסה של הוותיקן להסתדרות הציונית העולמית. יחס אשר ממנו נגזר היחס למדינת ישראל. מדינת ישראל הוכרה "דה פקטו" על ידי האפיפיור עם הקמתה. המטרה הייתה להסדיר את הקשרים בין שני הגופים על מנת לשמור על האינטרסים הנוצריים בישראל ועל המקומות הקדושים. אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר מקומות החשובים לנצרות, "כנסיית הקבר" ו"כנסיית המולד", יחד עם עשרות אלפי נוצרים קתוליים, עברו לשלטון ישראל חל הידוק בקשרים בין שני הגופים. הסכם אוסלו הביא את היחסים לכינון נורמלי וב-1993 נקשרו יחסים דיפלומטיים מלאים על הוותיקן.

ב-18 ביוני 2006 פרסם דובר משרד התיירות הודעה וממנה משתמע כי הנושאים העומדים על סדר היום הם:

  • שר התיירות, יצחק הרצוג, נועד בסוף השבוע עם שגריר הוותיקן (הנונציו) בישראל, הארכיבישוף אנתוניו פרנקו, והציע לו לארח בישראל את כנס הבישופים העולמי המתקיים מידי שנה ברומא, ובו נוטלים חלק מעל לאלף בישופים מרחבי העולם. הרצוג סבור כי " ואין ספק כי הדבר יניב תוצאות חיוביות במערכת היחסים בין מדינת ישראל לראשי הקהילה הנוצרית בארץ".
  • השניים דנו בתשתית הנדרשת לביקורו המתוכנן של האפיפיור בנדיקטוס ה- 16 בישראל במהלך שנת 2007.
  • השר הרצוג ביקש את מעורבותו של השגריר במניעת הישנותם של מקרים (שהיו שכיחים בתקופת האינתיפאדה) בהם ראשי קבוצות צליינים יצאו בגנות מדינת ישראל, בעת ביקורם בארץ.
  • שגריר הוותיקן ביקש את מעורבותו של הרצוג בקידום הסכם מינהלי-כלכלי בין הוותיקן לישראל, שטרם הגיע לכדי מיצוי. בנוסף ביקש סיוע בטיפול באנשי הכמורה בישראל ובהסדרת מעמדם בתחומים שונים (אישורי ויזות, תנועה בשטחים, ומעבר צליינים סדיר לבית לחם).

עוד על היחסים :הוותיקן ומדינת ישראל

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. .|מקור=מתי כ"ד,ב', מרקוס י"ג ב',ובלוקאס כ"א,כ"ד, עם התוספת והייתה ירושלים מרמס לגויים עד אשר ימלאו עתות הגויים

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית