| כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי
אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד |
מבט על החוף - צילם:דניאל ונטורה
באתר - ראו קישור מטה - שפע סירטונים ותמונות
החוף האמאלפיטאני (חוף אמאלפי) הוא נוף ים-תיכוני אידיאלי שמציע יופי טבעי מגוון ויישובי חוף היסטוריים.
ייחודו[]
החוף האמאלפיטאני הוא דוגמה יוצאת-דופן לנוף ים-תיכוני, עם ערכים תרבותיים וטבעיים בלתי-רגילים שנובעים מהטופוגרפיה הדרמטית שלו ומהתפתחותו ההיסטורית. האזור משתרע על פני 112 קמ"ר ב-15 [16?] קומונות בנפת סלרנו. גבולו הטבעי הוא המדרון הדרומי של חצי-האי שנוצר על ידי גבעות הר לטארי, המשתרע מגבעות הר פיסנטיני עד לים הטירני ומפריד בין מפרץ נאפולי למפרץ סלרנו. החוף מורכב מארבע רצועות חוף עיקריות (אמאלפי, אטרני, רג'ינה מאיור, רג'ינה מינור), ומכמה רצועות חוף קטנות (פוסיטאנו, פראיאנו, סרטריה, הרקלה). הכפרים של הרי סקאלה, טרמונטי וראבלו והכפרים הקטנים של הרי קונקה ופורורה שוכנים לצידם ומעליהם.
תולדות המקום[]
חומרים מתקופת האבן הקדומה ומתקופת האבן התיכונה נמצאו בפוסיטאנו, ואהבת הרומאים את האזור ניכרת בווילות של פוסיטאנו, מינורי וגאלו לונגו. עם זאת, האזור לא יושב באופן אינטנסיבי עד לראשית ימי הביניים, כאשר בעקבות המלחמה הגותית האזור הפך למקום מפלט. אמאלפי נוסדה במאה הרביעית לספירה. מושבה רומית חדשה בעיר השכנה לוקאניה נפלה קורבן לתקיפות הברברים, והתושבים היגרו לאזור הגבעות הפורה והעשיר במים, סביב סקאלה המודרנית. האזכור הכתוב הראשון של אמאלפי (596) מבהיר כי העיר הפכה לעיר מבוצרת ולמקום מושבה של הבישופות. העיר עמדה איתנה אל מול התקפות הלומברדים עד שנת 838, אז נכבשה ונבזזה על ידי סיקרטוס. עם זאת, לאחר מותו שנה לאחר מכן, העיר הכריזה על עצמאותה. הרפובליקה החדשה נשלטה על ידי מושל, שתוארו הפך לדוג'ה בשנת 958. בעקבות אוטונומיה פוליטית זו, אמאלפי הפכה לעיר סחר ימי חשובה מתחילת המאה ה-9 ועד שלהי המאה ה-11, תקופה שבה כוחה הימי של ביזנטיון נחלש ובאזור התפתח סחר חופשי. אמאלפי החזיקה במונופול הסחר הימי באופן כמעט בלעדי בים הטירני, תוך פיתוח קשרים מקיפים למכירת מוצרים איטלקיים (צמר, ברזל, כלי נשק, יין, פירות) בשווקי המזרח, ולקניית תבלינים, בשמים, פנינים, תכשיטים, טקסטילים ושטיחים שנמכרו במערב. בפריסת היישובים ניכרת השפעה מהמזרח: הבתים הצמודים המטפסים גבוה בצלע הגבעות, אשר מחוברים באמצעות מבוך של סמטאות ומדרגות, מזכירים את השווקים הערביים של מזרח הים התיכון. אמאלפי היא המקור לפיתוח ארכיטקטורה ערבית-סיציליאנית.
גורל האזור[]
בשל דעיכת חשיבותה המסחרית של אמאלפי מבחינת גנואה, ונציה ומעל לכל פיזה, ובעקבות כיבושה על ידי ספרד, העיר חוותה תקופת שפל ממושכת. השינוי המשמעותי היחיד בנוף היה חיזוק מערכת מגדלי השמירה לאורך החוף, שנועדו להזהיר מפני תקיפות התורכים ולהגן על העיר. הערים והכפרים בחוף האמאלפיטאני מתאפיינים במונומנטים הארכיטקטוניים שלהם: טורה סראסנטה בצ'טרה, הקתדרלה הרומנסקית של אמאלפי והקלויסטר של גן עדן, שניכרות בהם השפעות חזקות מהמזרח; כנסיית סן סלבאטורה דה בירטו באטרני, שבה נבחר הדוג'ה של אמאלפי; והקתדרלה היפה והווילה רופולו המופלאה בראבלו.
גאוגרפיה וכלכלה[]
בפנים הארץ, המדרונים התלולים שעולים מן החוף מכוסים בטראסות, שהדפנות שלהן מצופות אבנים והן משמשות לעיבוד פרי הדר ופירות אחרים, זיתים, גפנים וירקות מכל הסוגים. שיפולי הגבעות בפנים הארץ משמשים למשקי חלב בעלי השורשים העמוקים ביותר באזור, המבוססים על גידול כבשים, עזים, בקר ובאפלו. בחלקים מסוימים הסמוכים לחוף, הנוף הטבעי שרד ללא פגע וכמעט לא ניכרת בו השפעת יד אדם. האזור שופע צמחיה ים-תיכונית מסורתית כדוגמת הדס, אלת המסטיק, רותם, חלבלוב ועוד. במקומות אחרים ניתן גם לראות שדרות עצים כגון אלון הגלעין, אלמון, אשור וערמון. מקומות גידול טבעיים אחרים כוללים שרכים טרופיים, צמח החמאית, דקלים ננסיים וזנים טורפים מקומיים. רצועת החוף עשירה גם בחיות בר. ראוי לציין את האזורים ההרריים הגבוהים יותר, המאופיינים בנתיבי הפרדות (mulattiere). ניתן לראות מפלי מים מרהיבים הנשפכים מנחלים קטנים ורבים. הנופים באזור הם רבים ומגוונים, החל מיישובי החוף, דרך המישורים הנמוכים יותר המעובדים באופן אינטנסיבי והאזורים הגדולים של נוף פסטורלי פתוח וכלה בהרים הגבוהים. בנוסף, האזור מציע 'נופי מיקרו' בעלי עניין מדעי רב כתוצאה ממשתנים טופוגרפיים ואקלימיים, ומערכים טבעיים מרהיבים במערכת ניקוז תת-קרקעית (קארסט) של סלעי אבן הגיר, הן בגובה פני הים והן מעל לפני הים. Copyright © UNESCO World Heritage Centre 1992-2012. All rights reserved