Fandom

Ventura Daniel Wiki

היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה

7,386דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

הערך הועתק מהויקיפדיה העברית

עליות לארץ ישראל וההתיישבות בה

עליות קדומות לארץ ישראל


עליות לפני קום המדינה:

עליות לאחר קום המדינה:

עליות על פי ארץ מוצא:


מלחמת העולם השנייה, שפרצה עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב־1 בספטמבר 1939, מצאה את היישוב היהודי בארץ ישראל מותש לאחר שלוש שנות מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט וחודשי המאבק נגד מדיניות הספר הלבן. שלא כבימי מלחמת העולם הראשונה, שבה היה היישוב נתון לשלטונה של טורקיה שנכללה במחנה גרמניה ושותפותיה, היה היישוב בפרוץ מלחמת העולם השנייה נתון לשלטונה של בריטניה ומצא עצמו במחנה בעלות הברית. לא הייתה זו עובדה אובייקטיבית גרידא, אדרבה, היישוב תמך בכל נפשו ומאודו במחנה בעלות הברית וראה בגרמניה הנאצית את אויב האנושות - וראשית לכל, אויב של העם היהודי. לא היה כל מקום להיסוסים, ובפרוץ המלחמה הכריז דוד בן-גוריון "עלינו לעזור לאנגליה במלחמתה כאילו לא היה ספר לבן ולעמוד כנגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה".

בשירות הצבא הבריטיעריכה

היישוב ראה עצמו כבן ברית אקטיבי של בריטניה ובמהלך המלחמה התנדבו 38,000 מבני היישוב לשרת בצבא הבריטי, מספר עצום ביחס ליישוב שמנה באותה עת כ־431,000 איש.

יחסה של הנהגת היישוב לשירות בצבא הבריטי בא לידי ביטוי בדברים שנאמרו, עם פרוץ מלחמת העולם, על ידי הנהלת הסוכנות היהודית, שהייתה הנציגות הרשמית של יהודי ארץ ישראל:

Cquote2.svg הספר הלבן ממאי 1939 פגע בנו קשות. וכמקודם נעמוד במלוא יכולתנו על זכות העם היהודי במולדתו

אולם... המלחמה שהוטלה עכשיו על בריטניה הגדולה היא מלחמתנו, וכל עזרה שיהי ביכולתנו וברשותנו להושיט לצבא הבריטי ולאומה הבריטית - ניתן בנפש חפצה..

Cquote1.svg
– קיצור תולדות ההגנה, ההוצאה לאור של משרד הביטחון הקריה תל אביב עמודים 358 359, לפי אתר "עמלנט"

ההתנדבות וההסתייגותעריכה

וכך, מיד עם פרוץ המלחמה, בסוף שנת 1939, המוסדות הלאומיים של היישוב היהודי הכריזו על מפקד שיביע את נכונות היישוב להתגייס למלחמה באויב הגרמני. 140,000 צעירים התייצבו במפקד והיו מוכנים להצטרף מיד לצבא הבריטי ולהילחם בשורותיו - תחת דגל עברי. היה זה משה שרת (אז - משה שרתוק), ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, שיזם את התוכנית לגיוס המוני לצבא הבריטי.

הממשל הבריטי הסתייג מהגיוס מהסיבות הבאות:

  • התעמולה הנאצית טענה כי המלחמה היא של היהודים. הוכחה לכך הייתה יכולה להיות קיומן של יחידות עבריות בצבא הבריטי.
  • מפקד הכוחות של הצבא הבריטי טען כי 40,000 חיילים יהודים מארץ ישראל יפגעו באיזון העדתי העדין שקיים בארץ. והרי רק עתה הסתיים דיכוי המרד הערבי הגדול.
  • היה חשש כי היהודים שיוכשרו להיות חיילים יוכלו בעתיד להיות הגרעין לצבא יהודי עצמאי שעלול להילחם נגד הצבא הבריטי.

בקיץ 1941 הסתיימו הספקות, הצבא הגרמני תקף את ברית המועצות והיה במדבר המערבי בדרכו לכיבוש תעלת סואץ - עורק החיים של האימפריה הבריטית. בארץ ישראל התעוררה מחדש התביעה להתגייס, בצורה המונית, לצבא הבריטי. וכך הכריזו המוסדות הלאומיים על צו גיוס של רווקים מגיל 20 עד 30 ונקטו אמצעים נגד המשתמטים ממילוי הצו. היו היסוסים בקרב חייבי הגיוס, בין השאר, בקרב הציבור הדתי, שבדרך כלל נרתע מצבאיות והכיר את הבעיות הכרוכות בשירות בצבא זר.

המרות הלאומית על המתגייסים נשמרה באמצעות עסקני היישוב שהתגייסו לצבא. הם גויסו אמנם על מנת לתת דוגמה לציבור, אך בהמשך נעשה בהם שימוש לשמירת המרות היישובית על החיילים במסגרת הצבא. במיוחד השיטה פעלה אצל הבריגדה היהודית: היו שתי היררכיות" ה"צבאית" מהמטה ליחידות וה"אזרחית" שהעבירה הנחיות מהמוסדות הלאומיים דרך "ועד הבריגדה". ההנחיות היו בעיקר בתחום: ההכשרה, החינוך והעלייה לשארית הפליטה.[1]

תחילת הגיוסעריכה

הראשונים שהתגייסו לצבא הבריטי היו 12 חיילים, אשר כבר ב-7 בספטמבר 1939 - שבוע ימים לאחר פרוץ המלחמה - התגייסו להפעלת סוללת תותחים אנטי-אוירית במפרץ חיפה, להגנה על בתי הזיקוק ועל נמל חיפה - הנמל עמוק המים היחיד בארץ ישראל. הבריטים ניסו לגייס יהודים וערבים לפלוגות מיוחדות ולנטרל בכך את החסרונות שראו בגיוס יחידות עבריות הומוגניות, אך ללא הצלחה רבה.

הבריטים היו מעוניניים בבעלי מקצוע. וכך גויסו רבים ליחידות הנדסה, הובלה, תחזוקה ורפואה. אשר למניעים לגיוס, היו שטענו כי ברוב המקרים המניעים היו כלכליים גרידא. בארץ ישראל שררה אבטלה נרחבת, והגיוס לצבא נראה פתרון הולם לרבים, בייחוד כאשר התנהל בעורף החזית: במזרח התיכון ככלל ובארץ ישראל בפרט - למקצועות אזרחיים נבחרים. עם זאת היה גם אלמנט של רצון לקחת חלק בלחימה נגד האויב הנאצי. בייחוד אצל העולים שהגיעו בעשור האחרון ממרכז אירופה ועמדו על משמעות המשטר הנאצי. רשמית הוצגו שתי סיבות: נקמה בגרמנים והכנה של גרעין לצבא העברי, לעת הצורך.

יחידות היישוב בצבא הבריטיעריכה

יחידות היישוב בצבא הבריטי כללו:

  • יחידות נשים: בשנת 1942 הוחל בגיוס נשים, ואלה גויסו למקצועות פקידות, חיל רפואה, נהגות - אפילו לרכב כבד - ולחיל האוויר. הנשים שירתו החל מינואר 1942 במסגרת חיל העזר לנשים (ATS), או חיל העזר האווירי לנשים (WAAF). כ-4,000 מבנות היישוב (למעלה מ-3,000 ב-ATS וכ-700 ב-WAAF) שירתו במסגרת זו.
GROUP OF ARTILLERY DIVISION OF THE JEWISH BRIGADE.jpg

צעדת התותחנים מהבריגדה בתל אביב - 1955

  • יחידות במסגרת חיל החפרים: היחידה הראשונה שגויסה במלואה מיהודי ארץ ישראל הייתה של "חפרים עוזרים" ( Auxiliary Pioneers). היה זה כוח עזר לצבא הלוחם במסגרת חיל החפרים, שעסק בחפירת עמדות וביצורים.
  • התותחנים: היו שלוש יחידות של תותחנים אשר הגנו על ארץ ישראל. עיקר תפקידם היה להגן על מתקנים אסטרטגיים של הצבא הבריטי. למרות שהיו הפצצות על האוכלוסייה האזרחית, כמו שקרה בתל אביב, הרי ההגנה האווירית לא התיחסה להגנה על האזרחים.
  • חיל הרגלים - הבאפס (Buffs): בספטמבר 1940 הוקמה הפלוגה העברית הראשונה[2] של חיל הרגלים בתוך הרגימנט האנגלי - Buffs - הכינוי הרשמי[3] של ה-Royal East Kent Regiment. שירותם של פלוגות עבריות של חיל רגלים סדיר בצבא הבריטי הייתה פריצת דרך חשובה לבניית כוח צבאי יהודי בארץ אף על פי שפלוגות אלו עסקו בעיקר בתפקידי אבטחה, שמירה וליווי שיירות . בסופו של דבר קמו 16 פלוגות רגלים יהודיות, ב-1942 הורכבו מפלוגות אלה שלושה גדודי הרגימנט הארץ-ישראלי, ואלה היוו את המסד להקמת החי"ל ב-1944.
  • הבריגדה היהודית: הנהגת היישוב דרשה ולחצה במשך כל שנות המלחמה להקים יחידה עברית לוחמת, כדוגמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. רק בהתהפך גלגל המלחמה ולקראת סופה הסכימו הבריטים בשנת 1944 להקים את "הבריגדה היהודית", או בשמה המלא "החטיבה היהודית הלוחמת", שמפקדה היה בריגדיר לוי בנימין, קצין יהודי בצבא הבריטי, וכל לוחמיה ומפקדיה היו מבני היישוב. החטיבה נלחמה בחזית האיטלקית וספגה אבידות והרוגים. בסיום הלחימה עסקה הבריגדה בהצלת ניצולי השואה, שנקראו "העקורים", אשר נשארו ללא משפחות וללא קורת גג. [4] חיילי הבריגדה סייעו לעקורים להתארגן במחנות מעבר לקראת עלייתם לארץ ישראל. בינתיים הם דאגו לארגון פעולות חינוך לילדים הניצולים ולפעולות תרבות למבוגרים, אשר ייקלו בעתיד את קליטתם בארץ ישראל. רבים ממפקדי צה"ל במלחמת העצמאות רכשו את נסיונם הקרבי והפיקודי במסגרת החטיבה.
  • צנחני היישוב: ביישוב היו ילידי ארצות מרכז אירופה. טבעי היה שהצבא הבריטי ירצה להשתמש בהם למטרות חבלה ואיסוף מודיעין. המוסדות הלאומיים ראו במשלוחם לאירופה אפשרות לייצור מגע עם היהודים בארצות האלה: הן לשם סיוע - אם כי מצומצם והן לשם ארגון התנועה הציונית. היתרון של הנבחרים לשליחות היה שהם הכירו את השפות, את קודי ההתנהגות וחלקם נראו כמו בני ארצות הכבושות. 32 מתושבי היישוב הוכשרו והוצנחו באירופה. חנה סנש ועוד שישה מחבריה הוצאו להורג על ידי הגרמנים.
  • הרבנים הצבאיים (Jewish Chaplain) היו חלק מהיחידה של קציני דת בצבא הבריטי. תפקידם היה לספק לחיילים היהודים שירותים דתיים, חברתיים ותרבותיים לא רק בארץ ישראל, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, אלה גם בארצות המזרח הרחוק וכמובן בעת הלחימה באירופה. הרבנים היו מארץ ישראל ומקהילות חבר העמים הבריטי. הצבא הבריטי העניק כבוד לרבנים הצבאיים והעניק להם דרגות צבאיות בכירות, תנאי שירות נאותים [5] ובדרך כלל השתדל להיענות לבקשותיהם. בתום המלחמה הרבנים הצבאיים פעלו בארגון הקשרים עם יהדות הפליטה, הגישו עזרה לקהילות המשתקמות ולריכוזי הפליטים במוצרי מזון כשר ובאביזרים דתיים. בסופו של דבר סייעו להם בעלייה לארץ ישראל.

ההווי הציבוריעריכה

חלק ניכר מהמתנדבים היהודים שהו בזמן המלחמה במצרים. לרוב, חיילים אלה שירתו בבסיסים עורפיים ויכלו לצאת בסוף יום העבודה ובסופי שבוע לערי מצרים. המקומות הפופולריים היו היכן שהיו קהילות יהודיות בקהיר, באלכסנדריה ובאיסמעיליה. יותר מאוחר, עם כיבוש צפון אפריקה, היו גם בטריפולי ובבנגזי שבלוב, ובתחילת המלחמה היו גם בביירות שבלבנון. במקומות אלה הוקמו על ידי הקהילות היהודיות המקומיות בשיתוף עם הוועד למען החייל מועדונים, אליהם הגיעו צעירים וצעירות יהודים מקומיים. היכרויות אלה הביאו לעידוד העלייה לארץ מיוצאי הארצות האלה.

אחת הערים המרכזיות שבהן נפגשו החיילים והחיילות היהודים הייתה איסמעיליה, במרכז אזור תעלת סואץ, בו היו מרוכזים בסיסים צבאיים גדולים. בניהול הקהילה המקומית ובעזרת הוועד למען החייל הוקם במקום מועדון. הקהילה המקומית באה לעזרת החיילים שחיפשו סביבה יהודית אוהדת. במיוחד הצטיינו המשפחות היהודיות בארגון סדר פסח, תוך הקפדה על כשרות המאכלים. הצבא הבריטי היה מוכן לספק את כל הדרוש לסדר של מאות חיילים. וכך, הבריטים קנו בהמות חיות רבות וארגנו בית מטבחיים מיוחד לחיילים. יין ומצות, הביא הוועד למען החייל מארץ ישראל. ההעברה הוסדרה באמצעות גיוס קרונות רכבת משא שהגיעו עם המטען מארץ ישראל למצרים. במקום נערך אחד ה"סדרים" הגדולים של החיילים היהודים שהיו על אדמת מצרים.

תנועת ההעפלהעריכה

הפנייה לערך מורחב:ההעפלה

בתקופה הראשונה של מלחמת העולם השנייה, מפרוץ המלחמה ועד פברואר 1940 לא חדלה תנועת המעפילים דרך הים לארץ ישראל. במשך תקופה זו הגיעו לארץ ארבע ספינות מעפילים. בנובמבר 1940 הגיעו לארץ שלוש ספינות מעפילים והבריטים החליטו לגרש את המעפילים לאי הנידח מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. תוך כדי כך אירע אסון ספינת הגירוש פאטריה, שאמורה הייתה להוביל את המגורשים למאוריציוס. ההגנה החליטה לבצע חבלה קלה בספינה, כדי למנוע את הגירוש. מטען חומר הנפץ שהוצמד לקרקעית הספינה, אשר אמור היה לגרום לפגיעה קלה בה, היה גדול מדי לגבי הספינה, שהייתה ישנה ורעועה, וגרם לטביעתה ב־25 בנובמבר 1940 על למעלה מ־200 המעפילים ו־50 החיילים הבריטיים שהיו עליה.

אסון ימי כבד יותר הקשור בהעפלה אירע ב־24 בפברואר 1942, כאשר ספינת המעפילים הרעועה סטרומה, שעל סיפונה 769 מעפילים פליטי שואה מרומניה טבעה בים השחור, לאחר שהבריטים סירבו במשך חודשים להתיר עליית המעפילים שעליה לארץ, עד שהטורקים גירשו אותה לגורלה לים השחור והיא הוטבעה בו. מכל 769 המעפילים שרד רק בן אדם אחד. הסברה שתקבלה כעבור שנים היא כי הספינה הוטבעה על ידי צוללת סובייטית.

העזרה לברית המועצותעריכה

בשנות המלחמה הראשונות שררה ביישוב תחושת אכזבה מכך שברית המועצות לא הצטרפה למלחמה לצד בעלות הברית. פלישת הנאצים לברית המועצות ב־22 ביוני 1941 גרמה לתחושת הקלה ביישוב. נוסדה ליגה V לתמיכה בברית המועצות ולסיוע לה. בכספי תרומות נרכשו שלושה אמבולנסים על ציודם והוסעו בדרך היבשה לאיראן שם נמסרו ב־28 באפריל 1943 לידי אנשי השגרירות הרוסית שהעבירו אותם לידי הצבא האדום בגבול אירן - ברית המועצות.

הלחימה בארץ ישראלעריכה

עם התקרב הסכנה לארץ ישראל מצפון, מצד סוריה ולבנון שהיו תחת שלטון צרפת של וישי ומדרום, מצד כוחות קורפוס אפריקה של הגנרל רומל שנעו בצפון אפריקה מזרחה לכיוון תעלת סואץ וארץ ישראל, הגיעו הבריטים לידי מסקנה כי הגורם היחיד עליו יכולים הם לסמוך בשעת חירום זו הוא היישוב היהודי בארץ ישראל. החלה תקופת השיתוף בין הבריטים לבין הנהגת היישוב וארגון ההגנה והוקם הפלמ"ח באימון ובנשק בריטי, ככוח גרילה שיילחם בעורף האויב הגרמני אם הארץ תיכבש.

הלחימה בסוריהעריכה

הפניה לערך מורחב:כ"ג יורדי הסירה

ב-18 מאי 1941, בתקופת השיתוף של ההגנה עם השלטון הבריטי, יצאו 23 חברי ההגנה, בפיקודו של רב סרן בריטי לשליחות חבלה בטריפולי שבלבנון. עקבותיהם אבדו ללא שוב.

ביוני 1941 יצאו הכוחות הבריטיים למערכה בסוריה ולבנון לשם כיבוש שתי הארצות מידי שלטון וישי. לכוחותיהם נתלוו אנשי פלמ"ח כסיירים ומורי דרך. בקרב זה איבד משה דיין את עינו.

התקיפה האיטלקיתעריכה

איטליה, שהכריזה ב־1940 מלחמה על בריטניה לצדה של גרמניה, תקפה את ארץ ישראל מן האוויר. חיפה הופצצה ב־15 וב־24 ביולי 1940 ובהתקפות נהרגו עשרות אנשים. ב־9 בספטמבר הופצצה תל אביב. בהתקפה נהרגו 112 איש, רבים נפצעו ונגרם הרס רב.

כן היה נסיון של צוללת איטלקית לפגוע בנמל חיפה, אך הצוללת הוטבעה במימי המפרץ. בתקופת מדינת ישראל, חולצו גופות מלחי הצוללת והובאו לקבורה באיטליה.

"מצדה על הכרמל"עריכה

ביוני 1942 הגיע הצבא הגרמני, שהתקדם מכיוון המדבר המערבי, היום לוב, למערב מצרים. גרמניה תכננה לנתק את התחבורה הימית שעברה בתעלת סואץ, בין בריטניה לבין הודו, תחבורה שהייתה חיונית לאימפריה הבריטית. החשש היה כי הצבא הגרמני, לאחר כיבוש תעלת סואץ, יימשיך צפונה, לארץ ישראל, ויתחבר לצבא הצרפתי, שהיה אז בן ברית של גרמניה הנאצית, בסוריה ובלבנון.

לתקופה זו, מאביב 1942 עד נובמבר 1942, ניתן לימים הכינוי מאתיים ימי חרדה. במשך תקופה זו דנו הנהגת היישוב ופיקוד ההגנה, ביניהם: יוחנן רטנר, מבכירי ה'הגנה', ויצחק שדה, מפקד הפלמ"ח בתוכניות שונות לקידום פני הפלישה. בחודש מרץ 1942 הוחל בעיבוד תוכנית הגנה למקרה שהארץ תיכבש בידי צבאות גרמניה ומדינות ה"ציר". לפי התוכנית היו אמורות כל היחידות של הצבא הבריטי לסגת לתחום עיראק ואיראן לשם הערכות מחדש.

במקביל הוכנה תוכנית, שבה היה תפקיד ליישוב היהודי בארץ ישראל. התוכנית נקראה: "תוכנית ארץ ישראל לאחר הכיבוש" (P.P.O.S)", לפעילות פרטיזנית תחת כיבוש גרמני. לפיה, ניתן היה לרכז את כל הכוח היהודי הלוחם ואת מאה אלף היהודים שגרו באזור הכרמל בתוך מיתחם מבוצר הכולל את העיר חיפה, את הר הכרמל עד נחל בית-אורן, ואת מפרץ חיפה וחלק מעמק זבולון. לדעת המתכננים, לריכוז כוח יהודי במתחם המוגן על ידי אזור הררי ובנייה צפופה, ומתוגבר באספקה דרך נמל הקישון ושדה התעופה בעמק זבולון, יהיה תפקיד דומה לזה של המובלעת הבריטית בטוברוק: עליו לעמוד מול התקפות האויב חודשים אחדים, שבמהלכם תינתן לבריטים שהות להתאושש, ולכבוש את הארץ מחדש. התוכנית נקראה גם בשמות: "תוכנית הצפון", "תוכנית הכרמל", או "תוכנית מוסא דאג".

הסכנה חלפה ב־3 בנובמבר 1942 עם ניצחון הבריטים בקרב אל עלמיין השני. שרידים מביצורים אלה מצויים עד היום ברכסי הר הכרמל, מעל לנחל אורן, מעל למושבה עתלית.

תחילת התיעוש הארץ-ישראליעריכה

במהלך שנות המלחמה השתפר מצבו הכלכלי של היישוב כתוצאה מכך שארץ ישראל שימשה בסיס לכוחות של צבאות בריטניה והאימפריה הבריטית, שנזקקו לשירותים ואספקה מן היישוב, וכתוצאה מעבודות ביצורים נרחבות שביצעו הבריטים בארץ ישראל ובמזרח התיכון, באמצעות קבלני בניין מארץ ישראל ובכללם חברת סולל בונה.

אספקת המזון, הביגוד ושאר צורכי הצבא הבריטי שהיה שמזרח התיכון, בא ממפעלי תעשייה ארץ ישראליים כמו אתא, עסיס ועוד. הצבא הבריטי היה ללא קשרי תובלה ימיים מספיקים על מנת לקבל את האספקה השוטפת מבריטניה. מה עוד, שבבריטניה היה גיוס מלא וגם שם לא ניתן היה להגיע לייצור אספקה בהיקף מספיק.

פעילות אצ"ל ולח"יעריכה

בתקופת השיתוף חדל אף האצ"ל ממאבקו בבריטים ומפקדו דוד רזיאל נפל בקרב, בשורות הצבא הבריטי בעת דיכוי המרד הפרו נאצי של רשיד עלי אל-כילאני בעיראק ב־20 במאי 1941. הלח"י מצידו לא חדל במאבקו נגד הבריטים. הללו נקטו נגדו בצעדי דיכוי ורדיפות והרגו ב־12 בפברואר 1942 את מפקדו אברהם שטרן (יאיר). ב־6 בנובמבר 1944 התנקשו שני אנשי לח"י, אליהו חכים ואליהו בית צורי בקהיר בחייו של הלורד מוין, השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, שהיה אנטי ציוני קיצוני ועשה ככל יכולתו לנעול את שערי הארץ בפני פליטי השואה, לרבות בהשפעה על ממשלת טורקיה לגרש את הספינה "סטרומה" למימי הים השחור, בהם הוטבעה על אנשיה. בשנת 1944 סיכל הלורד מוין את שליחותו של יואל ברנד שנשלח על ידי הנאצים להציע לבריטים לקנות את חיי שארית יהודי אירופה בתמורה לציוד צבאי ומשאיות (עסקת ה"סחואה תמורת דם") והורה לעצור את ברנד מבלי לברר את רצינות ההצעה באומרו (על פי הסברה): "מה אעשה במליון יהודים?". המתנקשים נדונו למוות על ידי בית דין צבאי מצרי והועלו לגרדום בקהיר ב־22 במרץ 1945.

השואה והיישוב בארץעריכה

תבנית:הפניה לערך מורחב בשנת 1942 החלו להגיע לארץ ידיעות על דבר השואה המתחוללת ביהודי אירופה. בראשונה הגיעו ידיעות מקוטעות מסוכנויות הידיעות, שפורסמו בעתונות העברית. לאחר שהגיעו בסוף שנת 1942 אנשי היישוב ששהו בפרוץ המלחמה בפולין, אשר ההוחזרו לארץ על ידי הנאצים במסגרת חילופים של נתינים בריטיים בטמפלרים מארץ ישראל, קיבלו הידיעות אישור ממקור ראשון מפי עדי ראייה. בולטת בעניין זה עדותו של יעקב קורץ, שהעלה אותה על הכתב בספרו ספר עדות. בהגיע אישור דבר ההשמדה לידיעת אנשי היישוב, סערו בו הרוחות, נערכו כנסים והפגנות והוקמה "המגבית להתגייסות והצלה". נוסד ועד ההצלה בראשותו של יצחק גרינבוים, מי שהיה ציר בפרלמנט הפולני ולימים יהיה שר הפנים הראשון בממשלת ישראל. הוועד יצא כמשלחת הצלה איסטנבול שבטורקיה הנייטרלית שגבלה במדינות הציר, אך פעולת הוועד, למרות כל מאמציו, הייתה מוגבלת ובתנאי המלחמה לא נשאה פרי.

לקראת סוף המלחמה, בשנת 1944, הסכימו הבריטים לאמן צנחנים מאנשי היישוב, שצנחו בארצות הכיבוש הנאצי ובמדינות בנות בריתו במאמץ להציל יהודים. 32 מצנחני היישוב, כולל שלוש נשים, צנחו בארצות היעד. 12 מהם נפלו בשבי ו-7 הוצאו להורג, ביניהם חנה סנש, אך פעולתם למרות ההקרבה והגבורה, לא היה בה כדי לעזור ליהודי אירופה.

עם תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 בניצחון בעלות הברית, החל הפרק האחרון של מאבק היישוב לעצמאות.

הערות שולייםעריכה

  1. דב קנוהל עמוד 143
  2. "פלוגת רגלים 2" שבסוף ספטמבר 1942 צורפה לגדוד הראשון שפעל אחר כך במסגרת הבריגדה ראו אתר איגוד החיילים המשוחררים.
  3. מאחר שמדי הייצוג של הרגימנט של מזרח קנט נצבעו בצבע חום-צהוב ששמו באנגלית buff (לפי צבע של עור באפלו), נודעו אנשיו מאז, בכל מקומותיהם וכן הרגימנט עצמו בכינוי "The Buffs".זאת לפי הספר של שאול דגן, הבריגדה היהודית הגדוד השלישי, בהוצאת איגוד החיילים המשוחררים בישראל, תל אביב 1996.
  4. נסיונות של ניצולים לחזור למקום מגוריהם הקודמים הסתיימו במפח נפש ולעתים אפילו ברצח
  5. כמו טיסה במטוסים שהדבר היה בזמנו יוצאי דופן

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

תבנית:פורטל (מהויקיפדיה העברית)

מיזמי קרן ויקימדיה

תבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזם

תבנית:יהודי ארץ ישראל בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית