FANDOM


המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

גבעת הכלניות מצויה בתחילת נחל סלק - מזרחית לשרידי הכפר הערבי הוג

Magnun a

כרם של ערביי הוג - מספרו של ברסלבסקי- שם הוואדי (היום נחל שקמה) מקורו בתופעה שהוא עולה על גדותיו וסוחף כל מה שבו, באופן פתאומי, בעקבות גשמים בהרים

הכפר הערבי הוּג' היה בנגב הצפוני, ליד קיבוץ דורות של היום. זאב וילנאי כתב במדריך ארץ ישראל כי בכפר 600 מוסלמים. בגבול הכפר על-יד בית הספר, על תל עתיק, קבר קדוש, א-נבי הוג', בחדר קטן בעל כיפה לבנה. לדברי הערבים הוא יסד את הכפר ולפי כך נקרא על שמו. התל נמצא 105 מטר מעל פני הים. השם הוג' בצורה אוגה רשום במפת מידבא.‏‏[1]

יוסף ברסלבסקי כתב בספרו הידעת את הארץ כי בשנים 1909-1910 יצאה משלחת של המשרד הארץ-ישראלי וחברת הכשרת הישוב לנגב. לאחר רכישת קרקעות ג'מאמה עבור קיבוץ רוחמה תכננו לרכוש גם את אדמות הוג' אך לא היה בידם האמצעים הכספיים. [2]

על הבאר הציבוריתעריכה

ברסלבסקי מתאר את תהליך השאיבה כך

Cquote2 במגרשו (כנראה במרכזו) של הכפר, כדאי להתבונן רגע בשאיבת המים מן הבאר, שהיא טיפוסית לכמה וכמה בארות בשפלה. בארה של הוג עמוקה כ-60 מטר, כדי לעלות מעומק רב זה כמות מים גדולה במשיכה אחת רותמים לחבל גמל. בקצה החבל, שאורכו כעומק הבאר, קשור נאד גדול, קצהו השני של החבל מחובר אל "רתמתו" של הגמל. הגמל מתרחק לאיטו מן הבאר מזרחה, עד שהוא מעלה את הנאד...וחוזר חלילה...הממונה על השאיבה מקבל לירה אחת לשנה מכל משפחה [2] Cquote1

תולדות הכפרעריכה

חוקר ארץ ישראל, יוסף ברסלבסקי, כתב כי בשיחה עם אנשי הכפר הם הודו כי כפרם אינו נמנה על "כפרי הכיבוש" (בלאד אל-פותוח) - היינו הכפרים הערביים מימי כיבוד הארץ על-ידי האיסלם, אלא "כפר רכיבה בלי רשות" (בלאד אל-השל) או כפר זכיה מן ההפקר, שהוקמו על אדמת השפלה - כמו רוב הכפרים דרומית מרמלה - באזור שומם ועזוב מתושבים.

בהמשך הוא ציין כי אחת מחמולות הכפר "חמולת אבו-אל-עיש" מייחסת עצמה על יהודי ח'ייבר[2] המפורסמים מחצי האי ערב מימי מוחמד.

אתר הכפר זוהה עם הכפר הקדום אוֹגָה, שמופיע במפת מידבא מהמאה הששית לספירה, ויתכן ששם הכפר הוג' הוא גרסה ערבית של השם הקדום. הוג' נוסד בתחילת המאה ה-19 בתקופתו של מוסטפא ביי, שמשל בעזה ויפו בין 1818 ל-1820, הציע אדמה בחינם ובנה תחנת משטרה לצורך קידום הביטחון באזור ועידוד אנשים מעזה לעבור למקום. חוקר התנ"ך האמריקאי אדוארד רובינסון ביקר בהוג' ב-1838, והבחין שבתי הכפר בנויים מבוץ וכי חיים בו בין 200 ל-300 נפש. ב-1931 חיו בכפר 618 תושבים ב-118 בתים וב-1945 עלה מספר התושבים ל-810, מוסלמים כולם. 230 יהודים התגוררו באותה עת באזור האדמיניסרטיבי שנקרא הוג', אולם ביישוב נפרד. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 21,988 דונם, מהם נמכרו 4,236 ליהודים. הכפר נהנה משפע של מי תהום. מים לשימוש ביתי סופקו מבאר בעומק 70 מטרים בתוך הכפר. בארות נוספות נמצאו בואדיות הסמוכים. תושבי הכפר גידלו דגנים, ענבים תאנים, אפרסקים ושקדים.

לפי אנציקלופדיה מפה אתר הכפר נקרא כיום חורבת הוֹגָה, בעקבות צלילו של שם הכפר. לפי הממצאים במקום הוא היה מיושב מתקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית, וכאן היה מקומה של הוגה הנזכרת במפת מידבא. הכפר הוג' הוקם על האתר הקדום, ותושביו קיימו יחסי ידידות עם אנשי קיבוץ דורות הסמוך. בתל נותרו שרידים מעטים, ויש בו בית קברות מוסלמי מהתקופה הערבית הקדומה (אנציקלופדיה מפה, 2000, 2: 140).

האזור בשנת 1880עריכה

מתוך מפה 20 PEF

מזרחה - רוחמה (הוממה) צפונה : ברור חייל (בריר)

לפי מפת PEF 1880


נסיבות כיבושועריכה

בשנת 1948 היו בו 940 נפש. הכפר נכבש במלחמת העצמאות על-ידי חטיבת הפלמ"ח. לפי מוריס, ב-1946 הסתירו תושבי הוג' אנשי הגנה שהתחמקו מסריקה בריטית. מוח'תאר הכפר ואחיו נרצחו בדצמבר 1947 בעזה בידי המון שהאשימם בשיתוף פעולה עם היהודים. תושבי הכפר גורשו לדימרה. תושבי קיבוצים באזור נחלצו להגנה על הכפר, ומחו נגד הפגיעה בבתיו (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 178; 209; 228).


עוד מידע על הכפר קיים אתר נכבה:


על הרכבת להוג'עריכה

ככה סללנו רכבת מאשקלון לשדרות

ככה סללנו רכבת מאשקלון לשדרות

ככה סללנו רכבת מאשקלון לשדרות

הסרטון המתאר את סלילת המסילה לשדרות, יש תמונות העוסקות במסילת הברזל להוג', מקום בו הייתה המפקדה של קרס פון קרנשטיין

המסילה העות'מאנית מנחל שורק למבואות עזה 1916-1917 נבנתה במלחמת העולם הראשונה במטרה לסייע לכוחות העות'מאנית והגרמנים בקרבות על עזה. למסילה יש שרידים בודדים והבולט שבהן הוא גשר צפונית מקרית מלאכי.

התמונות מהסרטוןעריכה

השימוש בתמונות רק לצרכי לימוד ואין לעשות בהן שימוש מסחרי

הערות שולייםעריכה

  1. ‏ המקור:זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - תל אביב, השרון, השפלה והנגב, הוצאת תור ירושלים, 1950, עמוד 341
  2. 2.0 2.1 2.2 הידעת את הארץ, ארץ הנגב: עמ': 37, 253, 353, 357-368]