Fandom

Ventura Daniel Wiki

המחתרת באסיזי

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

The Assasi Underground.jpg

עטיפת הספר

Valentin.jpg

מושל העיר - יד לזכרו - ויקישיתוף, צילם:GunnarBach

המחתרת באסיזי הוא רומן היסטורי של אלכסנדר הרמתי, יליד פולין ותושב ישראל, בו הוא מתאר מפיו של האב "פאדרה גוארדיאנו", כינויו של רופינו ניקאצ'י, את קורות העיירה אסיזי במחוז אומבריה שבאיטליה במלחמת העולם השנייה. הרומן מקיף את התקופה מהיום בו רומא נכבשה בידי הגרמנים - 10 בספטמבר 1943 עד 17 ביוני 1944, בו שוחררה העיר על ידי בעלות הברית. בעיר לא גרו יהודים ודבר זה נאמר לגרמנים מיד עם קבלת השליטה על העיר. אך, כבר אז, החלו להגיע פליטים יהודים לעיר. מספרם הלך וגדל והסתכם בשנות שואת יהודי איטליה במאות. כאשר אף אחד מהם, שהסתתר בעיר ובסביבתה, לא הוסגר לשלטונות הגרמנים. פעולות ההצלה אורגנו על ידי ראשי הכנסיה, תושבי אסיזי, והחידה שלא נמצאה לה תשובה: האם המושל הגרמני של העיר היה בסוד העניין. מכל מקום הוא לא גילה זאת עד יום מותו, לאחר המלחמה.

אלכסנדר רמתי הגיע לאסיזי בתור כתב צבאי לאחר כיבושה, עם המחנה השמיני הבריטי. לאחר שנודע לו הסיפור על המחתרת, פגש את גיבוריה והבטיח כי יעלה את סיפורם בכתב. חלפו כ-שלושים שנה עד שהדבר עלה בידו.

מארגני המחתרת: הבישוף - רופינו ניקאצ'י והאבות אלדו ברונצ'י (Aldo Brunacci) וג'יוספה פסידו ניקוליני (Giuseppe Placido Nicolini) וכן בעלי חנות מזכרות, שסיפקו מסמכים מזוייפים לפליטים - לואיג'י וטרנטו בריצי (Luigi e Trento Brizi) קבלו מיד ושם את אות חסיד אומות העולם על פעלם.

הנחת התשתיתעריכה

פאדרה גוארדיאנו מתחיל את סיפורו בוידוי: "הפכתי לשקרן ורמאי - למען מטרה נאצלת - כמובן - אך בכל זאת חוטא. אם כי אני משוכנע שחשבוני עם האל נפרע זה זמן רב ושהוא סלח לי ברוב חסדו על עוונותי".

בטרם הגרמנים הגיעו לעיר, הוא נקרא לחלץ פליטים יהודים שהגיעו לעיר מרומא. עדיין השלטון הגרמני לא הספיק להתארגן והממשלה האיטלקית החדשה, הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית (הפשיסטית), טרם הוקמה. הוא הוביל את הקבוצה ברכבת לגנואה ומשם הם הוברחו באוניה לחו"ל.

בעקבות הקבוצה הראשונה הגיען קבוצות נוספות מטריאסטה]] ומטוסקנה. אך הדרכים מאסיזי לצפון היו כבר חסומות. לא הייתה בירירה אלה לאכסן אותם, לפחות זמנית, במנזרים - 26 במספר. הנזיריות הסכימו לכניסת הפליטים ממן זכר רק לאחר שנאמר להם כי ברומא האפיפיור הסכים לקליטת 4,000 יהודים במנזרים. נותני החסות ליהודים היו בסכנה. מהצבא הגרמני ששלט בעיר קבל הוראות חד- משמעותיות כיצד לטפל ביהודים ובאלה הנותנים להן חסות. המושל הגרמני הורה לאסוף עשרות בני ערובה מבני העיר אסיזי, והודיע כי בכל מקרה שייפגע חיל גרמני - ייצאו להורג עשרה בני ערובה . כך העיר החלה לחיות תחת משטר צבאי נוקשה.

אחד מראשי העיר חשב על פתרון. הוא יזם פנייה של ראשי העיר אל אפיפיור בבקשה כי ייבקש מן הצדדים ללחימה כי ייכריזו על העיר - הקדושה לקתולים - ל"עיר פתוחה", דהיינו מפורזת. הם מנו גורמים אחדים לכך:

  1. העיר היא ערש הפרנציסקנים ובה אתרים מיוחדים במינם מהמאה ה-13.
  2. היא חסרת ערך פוליטי: יש בה 5,000 תושבים, מהם 1,000 אנשי כמורה.
  3. ללא תעשייה וללא בסיסי צבא.
  4. רחוקה מעורקי תחבורה.

הגרמנים דחו את ההצעה אבל הסכימו כי להציב בה רק בתי חולים ובתי אחלמה לחיילים גרמנים פצועיים. כעבור זמן מה התקבלה הסכמה מבעלות הברית כי לא יפציצו את העיר. "חיל הרפואה הגרמני", בראשות מפקדוקתולי ורופא היה למושל החדש של העיר. מושל שהיה מקובל ונהג להסתובב באסיזי ללא שומרי ראש. לאחר המלחמה הסכים האב רופיני לומר כי בוידוי שערך לו התברר כי הוא "לא ביצע שום פשע ולא הרג אף אדם למרות המלחמה".

ארגון המחבואעריכה

לאחר שהושגה קורת גג לפליטים במנזרים, היה צורך להשיג מזון לפליטים וכן לאפשר להם לנוע בעיר. לשם כך היה צורך במסמכי זיהוי. הפתרון היה באמצעות אימוץ זהויות של לא-יהודים מערים מדרום איטליה. היות והמשטרה המקומית לא הכירה את הסמלים של מחוזות הדרום, שהיו מוטבעים תעודות הזהות מהדרום וכל שכן את שמות המורשים לחתום עליהם, נסללה הדרך לתעשיית תעודות זהות. כך הפכו הפליטים היהודים מצפון איטליה לפליטים לא-יהודיים ממחוזות דרום המדינה. בתור כאלה הם יכלו לקבל "פנקסי נקודות" ואת המזון אשר חולק במשורה.

כמובן, אותם פליטים בעלי חזות יהודית מובהקת, התבקשו להמשיך להסתתר במנזרים במשך כל היממה והאחרים השיגו עבורם את מוצרי המזון. ראשי הכמורה ארגנו את קבוצות הפליטים תוך מתן תשומת לב מירבית לשמירת אורח חייהם:

  • נקבעו מקומות תפילה. הסופר מתאר את תפילות הימים הנוראים שנערכו בחדר במנזר, כאשר הנזירות משמשות שומרות למקרה של הפתעה, בייחוד מן המשטרה החשאית הפאשיסטית, אשר המשיכה ברדיפת היהודים.
  • מנות המזון כללו שומן חזיר. שמן זית היה נדיר, אך הוא הושג עבורם.
  • המטבחים הוכשרו. היום ובשר לא היה הספיק הכיור הקיים.
  • אפילו נעשו הכנות מיוחדות לחג הפסח.
  • במקרה של פטירה, נערך טקס יהודי, אך לאחריו הוטמן הנפטר בבית הקברות הקתולי.

פעולה החשובה ביותר בייתה הקמת כיתות לימוד לילדים ולנערים. הנזירים הצליחו להקים מערכת שלמה של כיתות, כה לימדו לפי תוכנית לימודים ממלכתית, שכן היהודים הורחקו כבר משנת 1938 מבתי הספר. ההצלחה הייתה כה רבה, עד שבתום המלחמה, התלמידים היהודים התקבלו לכיתות המתאימות בבתי הספר הרגילים. במקביל הופעל בית ספר נוסף שנועד ללמד את הפליטים להתנהג כנוצרים מבלי לעורר חשד. כך יוכלו להסתובב חופשיים ברחובות. ההשלמות כללה גם סימינר על עיקרי הדת הנוצרית. האב רופיני סיפר כי פגש בכנסייה צעירות והופתע לראות כי "בנותיו של הרב" מתנהגות כמו נוצריות לכל דבר.

שרותו של אלוף הרוכביםעריכה

הספר מתאר את פעולותיו של ג'ינו בטליה, אלוף איטליה לשעבר במרוצי אופניים, אשר בגיל 32 כונה "זקן" היות והפסיד את האליפות לבחור בן 22. הוא היה השליח של המחתרת לכל האזור מפירנצה בצפון לחזית בעלות הברית בדרום. בעזרת האופניים הוא הגיע לכל מקום מבלי לעורר עשב. אחרי המלחמה נעשו מרוצים לזכרו ( ראו קישור מטה).

כאשר נודע על קיום קבוצת פליטים באזור , הוא היה יוצא לקראתם, דואג לצלם אותם עבור התעודות, מביא את פריטים האישיים הגלויים למעבדה באסיזי וכעבור יום היה שב עם התעודות המוכנות למקום המקלט של הפליטים. כל זה באופניים תחת העיניים הפקוחות של משמרות המשטרה הפשיסטית הגלויה והסמויה והצבא הגרמני לשלוחותיו. ידית האופניים, המושב וספר התפילות של רוכב האופניים האדוק, היו המחבואים לתעודות החשובות. חיפושים שנעשו בכליו במחסומי הדרכים לא העלו דבר.

רוכב האופניים המשיך לשמור על הקשר עם החזית בדרום. הוא מסר מידע על ההערכות המשמרות הגרמנים הדרך המילוט היחידה שנותרה לדרום. אך בסופו של דבר, המבריחים דרכה נתפסו והדרך נסגרה. בעקבות הדיווחים שלו המחתרת החליטה להפסיק את נסינות משלוח הפליטים לדרום המדינה.

דרכי המילוטעריכה

לאחר שהכיבוש הגרמני התבסס באיטליה וממשלת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית התארגנה ומונה מפקח נמרץ למימוש הפיקוח על היהודים, דרכי המילוט שהיו קיימות לגנואה ולשוויץ נסגרו. הפתרון היחידי להוצאת יהודים מתחום הסכנה היה דרך החזית הדרומית - מרחק של 200 ק"מ בקרוב - ואכן שיירה אחת יצאה לשם, ברכב של הצבא הגרמני !. המושל הגרמני הסכים לספק כלי רכב ל"קבוצת צליינים" שנתקעה באסיזי בתנאי שהאב רופינו ילווה אותם. ואכן כך היה ובדרך חזרה מהדרום הוא אף הביא אספקה לפליטים מצבאות בעלות הברית.אך היה זה הפעם היחידה שבוצע מבצע נועז כזה.

התארגנותעריכה

אל האזור המשיכו להגיע פליטים יהודים ולא-יהודיים. בתי תושבי העיר התמלאו באורחים. מפעם לפעם הגיעו לעיר גם טייסים של בעלות הברית ממטוסים שהופלו בסביבה. צעירי הסביבה החלו להתארגן כפרטיזנים והלו בפעולות חבלה נגד הצבא הגרמני. פעולותיהם עוררו תגובה, בדרך כלל מחוץ לעיר אסיזי עצמה. אך כאשר נתפסו אחדים מהפליטים התגלו המחבואים. על פי אות מראש, הודיעו לרופיני על תחילתה של סריקה במנזרים אחרי יהודים. הפליטים מולטו בדרכי סתר ליערות ומשם למערות בהרים, מה שנותר בחדריהם הועלה באש ובכל זאת התגלו במנזרים מימצאים מחשידים. הנזירות טענו שאלו שייכים לפליטים לא-יהודיים. המושל הקתולי של העיר ניסה לסייע אך הסביר כי הוא קובע רק בתחום העיר עצמה וכל מה שקורה בערים שכנות הוא בתחום השליטה של מושלים אחרים. ואכן בערי הסביבה נתפסו פליטים אך לא כן באסיזי.

רופינו נעצרעריכה

אחרי מעצרים של אחדים מהפליטים בעיר פרוג'יה, העקבות הובילו לאסיזי. בחקירות הסתברו הזהויות המזוייפות של הפליטים שנתפסו. המשטרה החשאית האיטלקית אשר הכירה את המציאות חשפה אותם. כך הגיע המשטרה למעבדה להכנת התעודות ובעליה הספיקו עוד קודם לכם להשמיד את המיכשור שהיה ברשותם. אחדים מהנלכדים לא עמדו ביסורים, נשפטו והוצאו להורג. על רופינו הופעל לחץ על מנת שיגלה את המחבואות.

בסופו של דבר הידידה האיטלקית, היפהפיה, של השופט הגרמני הראשי, גנרל בובה, הביאה לכך שהוא ישוחרר מבית הכלא. המשטרה האיטלקית לא הייתה מוכנה להמשיך להחזיק אותו במאסר ללא משפט. הגנרל המשיך במשפטים ושיחרר את רוב החשודים. הם החליט כי המסמכים שבידם אינם מזוייפים. ומי שעדין נותר בכלא, שוחרר ב-20 אפריל, יום ההולדת של היטלר.

השחרורעריכה

הקרב על מונטה קסינו הסתיים, החזית בקו גוסטב הובקעה ובעלות הברית המשיכו בכיבוש איטליה. הצבא הגרמני הנסוג ניסה למקש את המבנים הקדושים באסיזי. אך ברגע האחרון, ב-31 במאי 1944, הגיע לידי המושל הקתולי של העיר הודעה מהפלדמרשל אלברט קסלרינג, המפקד העליון של הצבא הגרמני הוורמאכט, כי אסיזי הוכרז כעיר פרזות. לפי-כך יש להוציא ממנה את כל החיילים הגרמניים ולהעניק למבניה חסינות. וכך ברגע האחרון ניצלו מהרס המקומות הקדושים באסיזי.

ב-4 ביוני 1944 החלה הנסיגה הגרמנית. כ-2,000 פצועים גרמנים פונו מהעיר, בתכנוןהגרמני היה לפוצץ את תחנת הרכבת אחרי הנסיגה. המחתרת השתלטה על הכניסות לעיר, ענדה על זרועות חבריה את סמל הצלב האדום הבינלאומי והורתה לחבלנים להפסיק את מלאכתם. הגרמנים נשמעו לה והסכימו כי אסיזי היא עיר פרזות ואין מקום לחבלה.

המושל הצבאי, הרופא הקתולי, השאיר בעיר מחסן תרופות גדול לטובת תושבי העיר ונפרד מהם בטקס פרידה רישמי וידידותי. הבישוף ברך אותו להמשך דרכו וכך מצוייד בבקבוקי יין משובחים עזב את אוסיזי.

בעלות הברית נכנסו לעיר והחליטו לנצל את המתקנים המוכנים של חיל הרפואה הגרמני ועשו אותם למתקני חיל הרפואי של בעלות הברית. אסיזי הפכה למרכז החלמה לחיילים הבריטיים. הפליטים היהודים והלא-יהודיים ייצאו ממקומות המחבוא במנזרים ןמההרים ובך הסתיימה עבורם תלאות המלחמה.

Un ciclopellegrinaggio per Gino Bartaliעריכה

Ciclisti.jpg

מרוץ האופניים - (foto di Laura Guerra)


Settantaquattro chilometri lungo la parte finale del percorso che Gino Bartali affrontava sulla sua bicicletta per consegnare documenti e fotografie alla stamperia di Trento Brizi, dove si fabbricavano nuove identità per gli ebrei in fuga dal nazifascismo nascosti nei conventi e nelle abitazioni di coraggiose famiglie del Centro Italia. Nato con lo scopo di ricordare il mitico Ginettaccio e il suo ruolo di staffetta nella rete clandestina che mise in salvo circa 800 ebrei dalle grinfie dei persecutori, il ciclopellegrinaggio che domenica 19 settembre ha portato 200 ciclisti (tra cui alcuni ex professionisti) dal comune di Terontola ad Assisi è stato un momento di grande partecipazione, riflessione e spiritualità che ha fatto ancora una volta luce sullo straordinario eroismo del grande corridore di Ponte a Ema, che in vita rifiutò ogni tipo di riconoscimento pubblico per le sue pedalate extra agonistiche. Presenta alla corsa Andrea Bartali, figlio di Gino, che da tempo sta portando avanti la battaglia per trovare testimonianze di sopravvissuti e far piantare un albero nel Giardino dei Giusti dello Yad Vashem in ricordo di suo padre. “È stato toccante - racconta Andrea - vedere per il secondo anno consecutivo la partenza dalla stazione di Terontola dove è posta la lapide in onore di papà a ricordo delle sue imprese durante la guerra. Molto bello vedere questo gruppo numeroso e allegro, ciclisti di tutte le età, uomini e donne, radunarsi per un campione sui pedali e nella vita”. L’iniziativa, organizzata dal Gruppo Sportivo Faiv Valdichiana in collaborazione con la Fondazione Gino Bartali, è stata promossa dal Coni e dalla Federazione Italiana Ciclismo, con il patrocinio delle Regioni Umbria e Toscana, le Province di Perugia e Arezzo, i comuni di Cortona e Assisi.


Adam Smulevich

(תרגום אוטומטי)

שבעים וארבעה קילומטרים לאורך השביל הסופי כי ג 'ינו ברטלי פנים רכוב על אופניו, כדי לספק מסמכים ותצלומים הדפסה Brizi של טרנטו, שם הם עשו זהות חדשה עבור היהודים הנמלטים הנאצית מוסתרים במנזרים ובבתי משפחות של אמיצים מרכז איטליה . היה אמור לזכור את Ginettaccio מיתיים תפקידה ברשת ממסר אשר הביא חוקי להציל כ -800 יהודים מציפורני הרודפים, כי ciclopellegrinaggio ראשון, הוביל 19 ספטמבר -200 רוכבי אופניים (כולל כמה אנשי מקצוע לשעבר) מן העיר Terontola מאסיזי היה רגע של השתתפות גדולה, השתקפות ורוחניות, יש שוב אור על גבורה יוצאת דופן של שליח הגדול של פונטה EMA, אשר בחיים סירבו כל סוג של הכרה ציבורית רכיבה תחרותית נוספת שלו. מציג את המירוץ אנדריאה ברטלי, בנו של ג 'ינו, מי רודף את הקרב הארוך כדי למצוא עדויות של ניצולים וכן לטעת עץ בגן חסידי אומות העולם של יד ושם לזכר אביו. "זה היה נוגע ללב - אומרת אנדריאה - רואה עבור השנה השנייה ברציפות מתחנת Terontola שבו יש שלט לכבודו של אבא לזכרו של מעלליו בזמן המלחמה. נחמד מאוד לראות את זה קבוצה גדולה ועליזה, רוכבי אופניים מכל הגילים, גברים ונשים לאסוף דגימת על הדוושות בחיים. " היוזמה, שאורגנה על ידי קבוצת ספורט Faiv Valdichiana בשיתוף עם ג 'ינו ברטלי Fondazione, היה בחסות קונוסים ו האיטלקית אופניים הפדרציה, תחת חסותו של אומבריה וטוסקנה, המחוזות של פרוג' יה ואת ארצו, קורטונה משותפת אסיזי.Listen Read phonetically Dictionary - View detailed dictionary

קישורים חיצוניים עריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית