Fandom

Ventura Daniel Wiki

המלחמה הגדולה (סרט, 1959)

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ערך זה נכתב במקורו בויקיפדיה העברית על-ידי דניאל ונטורה - 18 במאי 2009

La grande guerra.jpg

כרזת הסרט

LocationPiaveRiver.png

מקום התרחשות עלילת הסרט - נהר פייבה במחוז ונטו

Austro-Hungarian mountain corps.jpg

המלחמה בצפון איטליה

המלחמה הגדולה (סרט, 1959) (La grande guerra) הוא סרט קולנוע מסוגת: קומדיה דרמה ומלחמה שהופק באיטליה, באזור בו התרחשו האירועים, במחוז ונטו בצפון המדינה, בימי מלחמת העולם הראשונה - היא המלחמה הגדולה בשמה המקורי.

מפיק הסרט הוא דינו דה לאורטיס והבמאי הוא מריו מוניצ'לי (Mario Monicelli). בסרט השתתפו שחקנים איטלקים ידועים כמו :אלברטו סורדי (Alberto Sordi) ויטוריו גסמן (Vittorio Gassman) בתפקיד החיילים וסילבנה מנגנו (Silvana Mangano) - מארחת החיילים.

הסרט עוסק במערכה על נהר פייבה (Offensiva del Piave) - קו ההגנה מפני הצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, שחדר כ-100 ק"מ לפנים איטליה וכבש את שטחים אשר בהם יושבת אוכלוסייהאוסטרית.

נעימות מקוריות מהמלחמה נכללו בפס הקול של הסרט. חלקן נשמעות תוך כדי הצעדות של החיילים והן נראות כאילו צולמו בעת התרחשותם.

הסרט מזכיר בגישתו את האופי הטרגי-קומדי של החייל האמיץ שוויק ומלכוד 22. הצילומים הם בשחור לבן - אוטנטיים לתקופה. הסרט היה מועמד לפרס לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר וזכה בחמישה פרסים אחרים מהם פרס אריה הזהב (Leone d'oro) בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-XX - וב"מדליית דוד של דונטלו" (Premi David di Donatello ) - בתור המפיק הטוב ביותר (Il Miglior produttore).

באתר IMDb, במאי 2009, הסרט קבל דירוג גבוה של 8.7/10 אך בקרב 717 מצביעים בלבד.

עלילת הסרטעריכה

תחילת הסרטעריכה

שני צעירים גויסו לצבא – היוצא להגן על המולדת מפני הפולשים מהצפון. לימים הם יהיו חברים, הרומאי, איש רומא אורסטו ג'קובצ'י (Oreste Jacovacci) הוא השחקו אלברטו סורדי והלומברדי תושב לומברדיה ג'יובני בוסקה (Giovanni Busacca) - ויטוריו גסמן. אופים של חברים הוא הפוך לחלוטין, שדומה לטיפוס שהם גילמן: הראשון, הרומאי - רגשני וערמומי והשני, לומברדי - משכיל ונבון. מפגשם הראשון הוא בהמתנה לתור הארוך בלשכת הגיוס. בתמונה הראשונה החיילים הממתינים נופלים ארצה כמו במשחק דומינו. האחד שואל :"לאן אתם ממהרים, מטומטים ! המלחמה לא תגמר בקרוב " (רמז עבה לאורכה הלא-סביר שהיה למלחמה) , ההתחלה קומדיה - אך רק לזמן קצר.

הרומאי, אורסטו, זכה לתפקיד שומר הסף בלשכת הגיוס וסרט הצלב האדום על זרועו. הלומברדי, ג'יובני, בקש ממנו כי יסדיר לו פטור מסיבה רפואית. התנהל משא ומתן על תשלום, כמו שהרומאי ניהל עם השאר - התוצאה הייתה שרק הכסף הושלש לכיסו. כעבור ימים, שניהם: איש חיל רפואה לכאורה והמתגייס הטרי, נפגשו ברכבת לדרך לבסיס אימונים. בדרך הם צופים ברכבת עם פצועים הבאה מהחזית וסמלי הצלב האדום על הקרונות - הטרגדיה הצפויה ניראת לעין.

במחנה האימונים הם שהו תקופה קצרה ויצאו מיד לחזית. מפקדם נקרא "גלינה" (באיטלקית:תרנגולת) מעורר חיוך אצל החיילים תמיד כאשר שמו ייזכר - זו אתנחתא קומית - כאשר החיילים במצב רוח רע. הם התקדמו לחזית, מחלון האסם שהיה לקסרטין צבאי נראים חיילים שהגיעו בצורה רשלנית. תחילה הם סבורים שאלו שבויים אוסטריים אך בהמשך התברר שהם חלק מחטיבה איטלקית שנסוגה לאחר תבוסה בקרב - הטרגדיה כבר נראית מוחשית - אם כי עדין רחוקים מהחזית.

כאשר הם קבלו חופשה, החיילים החלו בחיפוש אחרי נשים בעיירה. ומי שמכוון אותם הוא הכומר המקומי : " לכו לכיכר, קומה שלישית משמאל". הם הגיע למקום, שם כבר מאות חיילים עומדים ברחבת הבית והריעו לנשים שיצאו למרפסת בלבוש מינימאלי. הלומברדי, הנבון יותר, עוקב אחרי אישה שבאה למשרד הקבלה הצבאי, עם בקשה כל שהיא. בערב הוא עוקב אחריה. הוא הגיע לביתה של קונסטנטינה - מארחת מקומית, היא השחקנית סילבנה מנגנו. הוא בילה ערב נעים בחברתה ובמהלכו היא בישרה לו, ממקורותיה, כי מחר הוא יוצא לחזית.

מלחמת החפירותעריכה

הסצנה המרכזית בסרט היא בתאור "מלחמת החפירות" במלחמת העולם הראשונה - תופעה אופינית למלחמה זו, בה מאות אלפי חיילים מתו ונפצעו, כאשר קווי החזית נשארו ללא שינוי, ללא הכרעה ומכאן גם להעדר סיכוי לסיום המהלך הקרבי. במהלך הסרט נצפות שיירות חיילים ארוכות, הנעות בהרים, במקביל להם טיפסו פרדות עם משא וציוד ויחד עם זאת רעמו הפגזים מרחוק. פצצות תאורה מעליהם החיילים הסתתרו והתגלו לסרוגין אך המשיכו עד לקרבת הקווים של הגרמנים-האוסטרים. מבוקשים מתנדבים להנחת מטען חומר נפץ לשם פריצת גדר תיל המונחת לפני עמדות צבא האויב. הם נמצאו, המטען הונח והתפוצץ. יחד איתו נהרג אחד מחבריהם שרגלו נתפסה בתיל - הטרגדיה הומחשה. החיילים האיטלקים פרצו את הקווים וכבשו את אחד הגשרים . בלהט המערכה, הניחו טלפון שדה והוא חיבר בין ראשי שתי הצבאות, אשר שוחחו על הרכבה של הסעודה שטעמו - אתנחתא קומית – עד שהבינו שחלה תקלה.

גנרל "תרנגול" בקר את החיילים בעת הגשת הארוחה. הם מתלוננים על איכות התרנגול (המפקד). הוא הבין את הרמז והורה מייד על שיפור הבישול. חג המולד הגיע ומשקה הגְרֵפָּ‏‏ה חולק לכולם, אפילו שוקולד הוצע לחיילים ואפילו מכתבים הגיעו מהבית.

ג'יובני, הלומברדי, זכה בתפקיד החשוב: לבצע שליחות לעיירה בו נמצאת המפקדה. הוא ניצל זאת לביקור שני אצל קונסטנטינה. שם השאיר, איבד או נגנב ממנו ארנקו. היא החזירה לה אותו, אך ללא המזומנים. היא השיבה לו :"וממה אתה חושב אני חיה ?" וזוכה בתמורה מלאה לכספו.

מתקפת פתע אוסטרית פגעה היטב באיטלקית: מגוריהם נהרסו, העמדות קרסו, והמצלמה "שטה" לאורך ולרוחב שטח המערכה. המתים פזורים בשטח ופצועים זועקים לעזרה - תמונת המלחמה במלוא עצמתה. וברקע, "פס קול" עם נעימות עצובות, מהמלחמה שסיומה אינו נראה באופק לחיילים ‏‏[1]. כומר צבאי כיוון את נושאי האלונקות : פצועים - שמאלה, מתים - ימינה. המפקדים עסקו בזיהוי ההרוגים, חלקם אינם מוכרים, העלו פרטים אישיים (מנסים למצוא זיהוי לכל חלל). בסוף חלקם הגדול יקבר בתור חיילים אלמונים כפי שקרה במקרים רבים במלחמת העולם הראשונה. נשק רב נאסף משדה המערכה - הכמות הצביעה על שיעור האבדות.

הפוגה הוכרזה לעשרה ימים. החיילים צועדים בסך למרכז העיירה הקרובה. תושבי העיירה, בייחוד הנשים, דומעות למראה החיילים. בבית מלון מקומי מקבלים נכבדי העיר ורעיותיהם את החיילים ומברכים אותם על אומץ ליבם. פער לא קטן נמצא בין שני סוגי הציבור: אלו מתפארים במשפטי רהב ואלו חשים את מצוקת המלחמה. החיילים ניצלו את הזמן לסעודה ולנמנום והנכבדים המשיכו להרעיץ מחאות על הצבא.

הרומאי פנה למצפון ציבור הנאספים ועורך מגבית בקרב המכובדים. הוא הצליח במשימה, הם מחלקים בינם את ה"שלל" ופונים לתחנת הרכבת - מקום כינוס היחידה. בתחנה באה לקראתם גברת ומבקש לדעת האם בעלה מוכר להם. הוא היה חברם ברודין מפדובה, עלה על מוקש ונהרג, אך הם החליטו שלא יהיו המבשרים על מותו. היא מסרה להם חבילות עבורו והם ציידו אותה בהוצאות הנסיעה (מכספי השלל). באולם התחנה החיילים נמים, שרים ורוקדים עם נערות מקומיות - מעט נחת מהסביבה הסוערת. אבל לא לזמן רב. הכרוז הודיע לכולם לצאת חזרה לבסיס.

השלב האחרוןעריכה

הם יוצאים בדרך המובילה לונציה - שלט ברקע :"40 ק"מ" ל"VENEDIG" (הכינוי האוסטרי לעיר) - היעד נהר פייבה - שם תתנהל המערכה העיקרית בין שתי הצבאות. השיירה טיפוסית לזמנה: קרונות מטען, תותחים נעים, סירות (להכנת "גשר סירות" לקראת המעבר על הנהר) ומעט משאיות להסעת חיילים. החיילים עולים במעלה הגבעה ויורדים וחוזר חלילה, במישור ובתוך הכפר והכול תוך כדי שירה בציבור. הסרט הוא ב"שחור לבן" והנוף היפה של מורדות הרי האלפים אינו ניכר. האזרחים קבלו אותם בברכה. אישה עם תינוק על זרועה מזהה בין החיילים את האבא של התינוק שבזרועה ומבקשת :"לפחות תשאיר את שמך ?". הלומברדי נפרד מקונסטנטינה, ומבקש ממנה כי הכסף שלקחה ממנו ישמש את התינוק האלמוני.

שני החברים נשלחו לבצע פטרול. מובא דו-שיח מה"חפירות" :

מי שם ? קודם אתה יורה ואחר כך שואל ?
טוב ידיד מת מאשר אויב חי ! מי אתה ?
אני "הרוח של אלה שאתה הרגת" ! עבור !

החברים יצאו למשימה האחרונה, פיטרול באזור, הקרוב לקווים האוסטרים אשר צפיים להיות מותקפים על-ידי האיטלקים. הם התבקשו לבדוק האם השטח פנוי מהאוייב. ציודם העיקרי הוא בקבוק יין לדרך. הוא הגיעו למבנה ריק של רפת. הם החליטו לנוח ולהמתין לעלות השחר. הם האזינו להכנות הנעשות מרחוק להנחת גשר-הסירות שהצבא האיטלקי בנה לקראת הקרב למחרת. בינתיים הם שמעו דיבורים בשפה האוסטרית וגילו כי המבנה היה ל[[אורווה] בשירות הצבא האוסטרי. הם נפלו בשבי. המפקד האוסטרי דרש פרטים על ההתקפה: הלומברדי, גיבור הסרט הפגין גבורה ואינו נגלה דבר ומוצא להורג. הרומאי, הטוען שהוא בכלל בחיל הרפואה, אינו זוכה לחסד - גם הוא הוצא להורג.

תמונת הסיום: הצבא האיטלקי הסתער על העמדות של הצבא האוסטרי. האוסטרים הנסיגה. האיטלקים ניצחו. מכאן נפתחה הדרך לשחרור איטליה מהכיבוש האוסטרי וסיום מלחמת העולם הראשונה - היא המלחמה הגדולה. גופות שני החברים נשארו בצד, יחד עם שאר חללי המלחמה – האיטלקים והאוסטרים.

המקורות לסרטעריכה

הרעיון לסרט היה של התסריטאי האיטלקי לוצ'יאנו וינצ'נזוני (Luciano Vincenzoni). היה זה בעקבות ספרו של גי דה מופאסאן - סופר צרפתי "שני חברים" (Deux Amis) ‏‏[2]. תחילה הוא חשב על איוש תפקיד הלומברדי עי-ידי ויטוריו גסמן. אך המפיק דינו דה לאורטיס החליט לכלול בסיפור גם את הרומאי, השחקו אלברטו סורדי. כמו כן נכללו בתסריט חלקים משני ספרים נוספים‏‏[3].

צילומי הסרט נעשו ברובם בנפת נפת אודינה במחוז פריולי-ונציה ג'וליה - מקום התרחשות הקרבות בחזית האיטלקית. כרקע לצילומים שימשו מרחבי העיר ונצונה (Venzone), פלמנובה (Palmanova), הפרבר נספולטו (Nespoledo) ולסטיצה (Lestizza) .

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ‏הסתיימה רק כעבור שנתיים‏
  2. ‏אגב, עיסוקה במלחמה בצרפת בשנת 1870‏
  3. Un anno sull'Altipiano מאת Emilio Lussu וכן Con me e con gli alpini מאת Piero Jahier‏

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית