FANDOM


ראו כאן:המן בן המדתא


Tamarix aphylla heavenly manna.jpg

הצמח צולם ליד רביבים בנגב, נפוץ בדרום סינה ומכונה בפי הבדואיים "heavenly manna" - המן משמים - ממנו ניתן לקבל חומר לבן למאכל - המקור:ויקישיתוף, תרם:Felagund

Frostw.jpg

רש"י כתב:"וכן פירוש דק ככפור, שטוח קלוש ומחובר כגליד" -המקור:ויקישיתוף, צילם:Maksim

Tissot The Gathering of the Manna (color).jpg

לקיטת המן - ציור:Joseph Tissot 1896-1902 ויקישיתוף

פרשת המן התרחשה חודש לאחר יציאת מצרים, "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" [1]. בני ישראל מתלוננים כי "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ (היה לנו האפשרות לאכול) לֶחֶם לָשׂבַע" ועכשיו הם חוששים ןמביעים דעה "כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". ואז הקב"ה מחליט לנסות את בני-ישראל: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא".

ובאותו הקשר, העם גם ילמד על מצוות השבת. ביום שישי יקחו מן ליומיים ובשבת לא ייצאו ללקוט כפי שנאמר בפרשה:"וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם" .

בעקבות פרשת המן נקבע מצוות לא תעשה, שמספרה כ"ד בספר מצוות השם: "מצוות לא תעשה, שלא לצאת חוץ לתחום שבת. היא [יג] מצוות לא תעשה י"ג, שלא לצאת בשבת חוץ לתחום. שנאמר: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" [2].

המן כתחליף לבשרעריכה

רבי יצחק אברבנאל מצביע על היתרון של המן לעומת הבשר שבני-ישראל ביקשו. הוא כתב:"ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת הזוללות ומילוי מעים ותאוה גוברת". אבל החסרון העיקרי בבשר הוא שהוא "מוליד באדם דם זדוני ואכזרי". וזאת הסיבה לדעתו שהחיות והעופות הטורפים, אשר אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות - לא כן הצאן, הבקר, תרנגולים - הניזונים מעשב השדה, הן בהן אכזריות. הוא מוסיף כי בעת הגאולה ישתנה אופיין של החיות וגם האריה כבקר יוכל תבן כאמור בספר ישעיהו "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן" [3].

לכן נאמר במקרא "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" - לחם אבל לא חיטה או שעורה שצריך להכין מהם את הלחם. לכן גם לא יוכלו לצבור אותו במלאי או לסחור בו כמו שמקובל בחיטים ובשעורים. מזון הלחםאינו מתקבל כתמורה למאמצו של האדם, כפי שמקובל בימינו, אלה בחסד עליון. עך כן יש להודות על קבלתו מיידי יום ביומו ובהמשך הפסוק: "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא" - האם יוכלו לעמוד בנסיון בכל עת.

יש סוברים שבני ישראל ברכו על המן "המוציא לחם מן השמים". ולדעת רבינו יוסף חיים זצ"ל, בני ישראל ברכו על המן "הממטיר לחם מן השמים", כלשון הפסוק [4] : "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו'" [5] .

מהו המןעריכה

Koriandersamen.jpg

"גד השדה" - ויקישיתוף, צילם:les

עך כך יש סברות אחדות. יש הרואים את מקורו בצמח המדברי (ראו תמונה לעיל), אשר מכונה על-ידי הבדואים "מן שממי". הרמב"ן מבאר לפי ד"ה והוא כזרע גד לבן - "עשב ששמו אליינדר"א (כוסבר) וזרע שלו עגול ואינו לבן, והמן היה לבן, ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה, והוא לבן".

הצמח גד השדה הוא בעל פרחים קטנים ולבנים בהם משתמשים כתבלין. בזרעיו המכילים שמן מסויים מתבלים משקאות ומאכלים כאחד. כנויו בא מהאמור במקרא:"וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (ל"א)

השמירה לדורותעריכה

משה רבינו מצווה את בני ישראל לזכור את המן. ולכן יש להציב צנצנת ממנו "לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ואכן כך עשו.

ירמיהו הנביא מזכיר זאת והרמב"ן מצטט זאת בבאורו לד"ה לדרותיכם - "בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם ref>>ירמיהו ב לא</ </ref הדור אתם ראו דבר ה', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו"

מדרש תנחומא מפרט יותר על ד"ה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם וכתב: "רבי אלעזר אומר: לדורות - לימות המשיח. שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקין בתורה ? אמרו לו: אם אנו עוסקין בתורה, במה נתפרנס?! באותה שעה הוציא להן צנצנת המן ואומר להם:...אבותיכם שעסקו בתורה, ראו מהיכן נתפרנסו, ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם מזה.

זו אחד משלשה דברים שעתיד אליהו הנביא להעמיד להן לישראל: צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, וצלוחית המים.

סיפורו של הרמב"ןעריכה

כאשר רבי משה בן נחמן עלה לארץ ישראל, בשנת 1267, הוא הגיע תחילה לעיר עכו בה היה הנמל החשוב בארץ. הוא מספר כי זקני הארץ הביאו לו דברי עתיקות שנמצאו בחפירות. הוא התרגש כאשר הביאו לפניו מטבע של זהב, וכתב עברי עליו, התברר מפיהם כי מן הצד האחד של המטבע כתוב שקל השקלים או "שקל ישראל" - כמו שכתוב במטבע (ראו מטה) , ומן הצד השני ירושלים הקדושה מן הצד האחד מקלו של אהרון, שקדיה ופרחיה ,ומן הצד השני: צנצנת המן .

...משקלה חצי אוקיה...הכריז בכך נסתייעו דברי רבינו שלמה שהשקל משקלו 4 זהובים שהוא חצי אוקיה אין לפקפק בדברי רש"י [6]

זאב ח' ארליך (ז'אבו) במאמרו :"צנצנת המן" ב"שקלי גרליץ" מוסיף פרטים לסיפור של הרמב"ן. במקור שעמד לרשותו הראו את הכתוב בו ל"כותים", אשר הצליחו לקרוא את האתיות העבריות הכתובות בו, שכן הם המשיכו להשתמש בכתב העברי הקדום. והם אלה שאמרו לו מה שכתוב משני צידי המטבע, כפי שמובא לעיל.

המטבעות שראה הרמב"ן מוכרות לנו. אלו המטבעות מימי ה"מרד הגדול" (ראו מטה)

אולי לפי-הן ניתן לזהות את מראה צנצנת המן כפי שהייתה במשכן אוהל מועד ובבית המקדש.

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" - על המןעריכה

הרב אביגדֹר הלוי נבנצל בשיעורו לשבת פרשת ויקהל פקודי עסק בקשר בין פרשת המן לבין השבת כאשר דן בנושא: שבת - עדות על עולם מושלם - וכך כתב:

מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" בא להודות לה' על מעשיו השלמים והמושלמים, שאין בהם שום פגם. "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת - טוֹב לְהֹדוֹת לַה'". להודות על הבריאה הנפלאה שה' ברא. יהודי הרי אומר בכל בֹּ קר, שהוא מרוצה מכך שה' ברא את העולם. "ברוך שאמר והיה העולם", אני מודה לה' שאמר והיה העולם. אמנם פה ושם יש צרות בעולם, אבל בסך הכל הקב"ה מעיד שהעולם הוא טוב מאד, "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא). יש צרות? - בני אדם הם שגורמים לעצמם את הצרות במעשיהם הפגומים. אבל הקב"ה מצדו ברא עולם טוב מאד.

והנה, "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת", הוא מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים (תמיד פ"ז מ"ד), שאז הכל יהיה שלם ומושלם, בלי פגמים. ובכל זאת, הרי מזמור זה הוא גם שיר ליום השבת. וקשה לכאורה: הרי במזמור זה לא נזכר שום דבר שקשור לשבת. אין בו זכר לשלוש סעודות, לא לקידוש, לא לקרבן מוסף, ולא לאיסור מלאכה. אמנם המזמור מתחיל ב"טוב להודות" - ראשי תיבות ל"ט, רמז לל"ט מלאכות - אבל בכל זאת, באופן מפורש לא נזכר בו שום דבר שקשור לשבת. במה א"כ קשור מזמור זה ליום השבת? למה הוא נקרא "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת"?

אולי מותר לומר, שמזמור זה קשור לשבת, מפני שהוא רומז על ענין המן. המן הוא העדות שה' נתן לנו על השבת - "רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם" (שמות טז, כט). "מזמור שיר ליום השבת" רומז אפוא למן: "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּ ך" - בבוקר רואים את חסד ה', יורד מן בשפע, ומכסה את כל המדבר. "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" - בלילה צריך להאמין שגם מחר ירד מן, ולא להשאיר מן למחר. "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים" - כשהרשעים מנסים להתחכם ולהותיר מהמן, הרי זה "כְּמוֹ עֵשֶׂב", המן אינו מחזיק מעמד, "וַיָּרֻם תּוֹלָעִ ים וַיִּבְאַשׁ" (שמות טז, כ). "וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" - דתן ואבירם מציצים בשבת לראות, אולי אפשר ללקוט מן. ומה יוצא להם מזה? - "לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד". הם נבלעים באדמה יחד עם עדת קרח (במדבר טז). איזה מָן נשאר בכל זאת ולא הבאיש? - "שְׁתוּלִים בְּ בֵית ה'". צנצנת המן שהניח אהרן באוהל מועד (שמות טז, לב-לד), היא נשארת לדורות ולא מתקלקלת. להעיד ולהודיע, שאם אדם רוצה להחזיק מעמד, עליו להיות שתול בבית ה' (כמו צנצנת המן), להתייחס אל "בית ה'" - אל הרוחניות - כעיקר, ואל הגשמיות כטפל. לעומת זאת, אם אדם מתייחס אל העולם הזה כעיקר, מראים לו שלעולם הזה אין קיום - "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ".

נמצא אפוא, שמזמור זה הוא מזמור לשבת בעקיפין, כי הוא מזמור למן, והמן מעיד על השבת.

מטבעות עם ציור "צנצנת המן" ?עריכה


המטבעות שהיו נפוצות היו בעלי תבליטים שונים. אחד הטיפוסים :

  • מצד אחד - כתובת שקל ישראל - עם צנצנת ה"מן" (משוער).
  • מצד שני - אותיות ברורות - המובן פחות -"מטה אהרון הפורח"

סגולה לפרנסהעריכה

סגולה לפרנסה לומר בכל יום את פרשת המן. עניין זה מוזכר כבר ב'ארבעה טורים' (אורח חיים סי' שא - 'טוב לומר פרשת המן'), ומרן הבית יוסף ביאר "כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה", וב'פרישה': "בירושלמי דברכות איתא, כל האומר פרשת המן בכל יום, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו". לגבי אמירת פרשת המן בשבת, פסק רבינו בעל ה'באר היטב': (סימן א' סעיף קטן ט') "וגם בשבת יוכל לומר פרשת המן".

היו שנהגו להוסיף תפילות ובקשות על פרנסה לאחר אמירת פרשת המן, אולם בשבת אין לומר את התפילות.

וכן ידוע ומפורסם בין החסידים בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב זצוק"ל זיע"א כי סגולה מיוחדת לומר את פרשת המן (שניים מקרא ואחד תרגום) ביום שלישי בשבוע שקוראים בו את פרשת בשלח

- See more at: http://www.parshat-haman.com/#sthash.PM8NUwAt.dpuf

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ט"ז,א'
  2. ט"ז, כ"ט
  3. י"א, ז'
  4. ט"ז, ד'
  5. שו"ת תורה לשמה, וראה בשו"ת יחוה דעת, חלק ו, סימן יב
  6. לפי ספרו של אבן חן מובא באתר עכו תור]

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית