גליון הומוריסטי לפורים "לא כל יום פורים"
יום יום היה אחד מהעיתונים הכלכליים הראשונים בארץ. עורכו היה פטר מרסטן. תחילה היה זה אוסף דפי סטנסיל שכלל ידיעות מכל העיתונים. סיסמתו של הפירסום היה:"לך שזמנך יקר…". קובץ העמודים הגיע ליד המנהלים של סניפי הבנקים ומנהלי חברות כלכליות השכם בבוקר, על-ידי שליח מיוחד. למעשה היה זה אחד הפירסומים הראשונים שראו המנהלים, לפני תחילת העבודה.
ממרץ 1961 יצא לאור פירסום נוסף "יום-יום בבורסה לניירות ערך בתל אביב", אף הוא הודפס עדיין במכונת כתיבה. בשנת 1964 שינה העיתון את שמו ונקרא "יום-יום, העתון הפיננסי של ישראל". היה בו מידע כלכלי שהתקבל מלשכת העיתונות הממשלתית ומחברות במשק. לא היה לו כל קשר עם סוכנויות הידיעות. עמדו לרשותו כותבים חופשיים, אשר חיברו מאמרים בנושאים כלכליים, בנקאיים ועל חברות - כאשר הדגש היה על אלו שהמניות שלהן נסחרו בבורסה. עם הזמן נכללו בו סקירות על חברות, אשר כללו מידע היסטורי ופיננסי עליהן. כמו-כן, הורחב בשלב מסויים המידע על הנעשה בשווקי הכספים הבינלאומיים - כולל שוק היורו-דולר.
קשריו עם ההנהגה הכלכלית של המשק, ביחוד עם פנחס ספיר[1], שר המסחר והתעשייה דאז, עם ראשי ההסתדרות, ראשי התעשייה וצמרת הבנקים, איפשרו לו להציג את המידע שהתפרסם עם תוספת , כמעט סמויה, של מידע פנימי, אשר ציבור הקוראים ידע להעריך. מבחינת זו שררה אמינות לגבי המידע שכלל בעיתון, דבר שהיה חשוב לחוגי קוראיו.
מנחם ובר נזכר: "ב-1963 הצטרפתי ל'יום-יום' ככתב לענייני בורסה, והייתי מדווח יום-יום ממה שקורה בבורסה. הבעלים של העיתון הזה, פטר מרסטן, היה עיתונאי מאוד מיוחד. היתה לו הבנה עמוקה מאוד בנושא עיתונות ובורסה, אבל הוא החליט לעשות את זה לבדו עם האמצעים האישיים שלו. לאחר תקופה מסוימת שהוציא את זה בסטנסיל הוא עבר גם לדפוס, אבל באיזשהו שלב, נדמה לי בסוף 1969, זה נרכש על ידי דפוס מפא"י של הימלפרב, ואז הפסקתי לעקוב אחר העיתון". [2]
העיתון נמכר תמורת מיליון לירות לאחד ממוסדות מפא"י , מעט לאחר שנת 1969.
כתבה מעיתון "יום יום"משנת 1969[]
הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו
הערות שוליים[]
- ↑ באתר גנזך המדינה מופיע תיק בשם:"לשכת השר פנחס ספיר - פטר מרסטן" [1]
- ↑ אורן פרסיקו, כלכלה ישנה: העיתונות הכלכלית בישראל מאז ועד אתמול