FANDOM


{

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי. אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד
קונגרס 17

מבחר הרצאותעריכה

חטיבה א: המקרא ועולמועריכה

הפולחן במקראעריכה

מירי ברונר:"קח לך סמים.." (שמות ל, לד) "קח לך בשמים.." (שמות ל, כב'). המסתורין של בשמים וסמים בשמן המשחה והקטורת הקדושהעריכה

בתנ"ך כמסמך דתי, יש אך מעט עדויות לעומק הידע בתרופות ואזכור מרומז בלבד לחומרים אופיאטיים, נרקוטיים, וגורמי הזיות. המרשמים הישראליים היחידים הזמינים לנו היום, אלה המצווים על הרכבת שמן המשחה והקטורת הקדושה בשמות ל`, הם עדויות ברורות לכך שהישראלים ידעו את אומנות הכימיה של הרוקחות על כל חוקיה בהרכבת הסמים, הבשמים ודרך השימוש בהם. צורת מרשמים אלה מראה דמיון רב לטקסטים רפואיים שנמצאו במסופוטמיה ובמצרים ומאוחר יותר בספרות הקלאסית. בכולם מודגש: הצורך ב"מעשה רוקח". ניתנים שמות המרכיבים, פרטי משקל או נפח, שיטת ההכנה ואף רצף ההרכבה. ברבים מהם מופיע שימוש במרכיבים דומים.

שיקופיות מההרצאה

שיקופית מירי ברונר 1
שיקופית מירי ברונר 2

במחקר זה תעלינה לדיון השאלות הבאות:

  1. . מדוע מודגש ההבדל בין (הבשמים spices, perfume) להכנת שמן המשחה לבין הסמים (drugs) להכנת הקטורת? מה ההבדל בין סמים לבשמים?
  2. .מדוע השתמשו בתערובת של מרכיבים, שחלקם הובאו ממרחקים, במיוחד כשמדובר בתערובת שמרכיבה את הקטורת? . חלק מהצמחים האלה, אף אינם בעלי ריח נעים כל כך בהשוואה ללבונה ששמשה כקטורת בעצמה אך גם מופיעה ברשימת ההכנה לתערובת הקטורת מופרדת מיתר החומרים?(שמ` ל34).
  3. מדוע השימוש בשמן משחת הקודש והקטורת הקדושה תופסים מקום כה נכבד בתורה? השמן נמשח על המשכן וכליו ועל המשרתים בקודש והקטורת מועלית באופן קבוע פעמים ביום במקדש, בטקסים, בחגים, ובכל העלאת קורבן. הנימוק, שנמצא גם בכתבים עתיקים כמו עלילות גלגמש הוא, שריח הניחוח מרגיע את חרון אף ה` . האומנם רק את האל הוא מרגיע? או שעיקר מטרתו להשפיע בבחינת "אופיום להמונים"? המדע, מאפשר לנו לחקור את תכונות הצמחים. תגליותיו ופתרונותיו לסודות העתיקים, מאפשרים לנו לנסות ולפענח את סוד הסמים והבשמים ואולי לענות על השאלות העומדות בפנינו.

החינוך בישראל ובמזרח התיכון הקדום לאור המחקר החדש אעריכה

החינוך רוםא

חגי משגבעריכה

ממצאים אפיגרפיים מארץ ישראל של תקופת המקרא מעידים על רמת ההשכלה ותפוצתה במגזרים שונים בעם לאורך התקופות. בהרצאה ייסקרו ממצאים חדשים וגם ישנים ותרומתם לתיאור תהליך התפשטות ההשכלה בחברה הישראלית הקדומה

אהרון דמסקיעריכה

מספרם המתמשך של הממצאים האפיגראפיים על שברים וחרות על חותמות אישיות מאבן המאה ה -8 לפנה"ס, שנכתב על ידי נשים, חייב להיחשב בכל מחקר על השינויים החברתיים בממלכה הישראלית / יהודית. במיוחד הם חיוניים להבנת התפשטות האוריינות באותה עת. אנו מניחים שלנשים אלה היו בני המעמד העליון זכויות קניין ומעמד חוקי להחזיק ולהחלק סחורות. הם לא היו סופרים מקצועיים, אלא כאשה של חומר, הם רכשו את מדיום הכתיבה כהיבט של עצמאותם החברתית המשתנה. מסמכים תנ"כיים נוספים אלה ייראו לאור הנרטיב המקראי וספרות החוכמה המשפיעים על חינוך הנשים ועל לימודי המגדר.

The growing number of epigraphic finds inscribed on shards and engraved on stone personal seals from the 8th century BCE that were written by or for women has to be considered in any study of the social changes in the Israelite/Judean monarchy. In particular they are essential for understanding the spread of literacy at that time. We assume that these women were members of the upper class having property rights and legal status to hold and dispense of goods. They were not professional scribes but as women of substance they acquired the medium of writing as an aspect of their changing social independence. These extra biblical documents will be viewed in light of the biblical narrative and wisdom literature that impact on the education of women and on gender studies.

כתוביםעריכה

כתובים 1

יצחק עמר: עיצוב דמותם של רחבעם וירבעם בספר דברי הימים כעמצאי להבנת גישתו של הכרוניסו לפילוגעריכה

יצחק עמר עיצוב דמותם של רחבעם וירבעם בספר דברי הימים כעמצאי להבנת גישתו של הכרוניסו לפילוג-322:10

יצחק עמר עיצוב דמותם של רחבעם וירבעם בספר דברי הימים כעמצאי להבנת גישתו של הכרוניסו לפילוג-3

הנוסח של הכרוניסט לסיפור פילוג הממלכה ולאירועים שאירעו לאחר מכן (דה"ב י 1 – יב 16) הוא כנראה אחד השינויים המשמעותיים ביותר שנעשו בספר דה"י בהשוואה לסיפור המקביל בספר מלכים. קריאה בנוסח הזה מלמדת כי חלקים רבים מהסיפור המקביל הושמטו ואל הנוסח המקוצר נוספו פרטים חדשים שאין להם כל הד במצע. נוסח מקוצר ושונה זה מזמין שאלות כדוגמת מדוע בחר הכרוניסט לעצב דווקא כך את הסיפור? והאם יש בעיבוד הסופי הזה כדי ללמד על דרכי עריכתו ועיבודו של הכרוניסט בכלל ועל יחסו לפילוג בפרט? בהרצאתי אבקש להתייחס לשאלות אלו תוך כדי ניתוח ספרותי של הדמויות בסיפור, במיוחד אלו של רחבעם וירבעם. עיצוב דמותו של ירבעם בסיפור והיחס בינו לבין רחבעם כמעט ולא זכו לדיון אצל החוקרים וזאת למרות שהתפקיד שהוא ממלא בגלוי או בנסתר בסיפור הוא משמעותי מאוד.

על פעילות אביהו בספר דברי הימים - לא נכלל בספר מלכים (דברי הימים ב, י"ג)
א בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם; וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה, עַל-יְהוּדָה. ב שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם, וְשֵׁם אִמּוֹ, מִיכָיָהוּ בַת-אוּרִיאֵל מִן-גִּבְעָה; וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּה, וּבֵין יָרָבְעָם. ג וַיֶּאְסֹר אֲבִיָּה אֶת-הַמִּלְחָמָה, בְּחַיִל גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה, אַרְבַּע-מֵאוֹת אֶלֶף, אִישׁ בָּחוּר; {ס} וְיָרָבְעָם, עָרַךְ עִמּוֹ מִלְחָמָה, בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר, גִּבּוֹר חָיִל. {ס} ד וַיָּקָם אֲבִיָּה, מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם, אֲשֶׁר, בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיֹּאמֶר, שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל. ה הֲלֹא לָכֶם, לָדַעַת, כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם: לוֹ וּלְבָנָיו, בְּרִית מֶלַח.

ווַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִיד; וַיִּמְרֹד, עַל-אֲדֹנָיו. ז וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו, אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל, וַיִּתְאַמְּצוּ, עַל-רְחַבְעָם בֶּן-שְׁלֹמֹה; וּרְחַבְעָם, הָיָה נַעַר וְרַךְ-לֵבָב, וְלֹא הִתְחַזַּק, לִפְנֵיהֶם. ח וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים, לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת יְהוָה, בְּיַד, בְּנֵי דָוִיד; וְאַתֶּם, הָמוֹן רָב, וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב, אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים. ט הֲלֹא הִדַּחְתֶּם אֶת-כֹּהֲנֵי יְהוָה, אֶת-בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם; וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים, כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת--כָּל-הַבָּא לְמַלֵּא יָדוֹ בְּפַר בֶּן-בָּקָר וְאֵילִם שִׁבְעָה, וְהָיָה כֹהֵן לְלֹא אֱלֹהִים. {ס} י וַאֲנַחְנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ; וְכֹהֲנִים מְשָׁרְתִים לַיהוָה, בְּנֵי אַהֲרֹן, וְהַלְוִיִּם, בַּמְלָאכֶת. יא וּמַקְטִרִים לַיהוָה עֹלוֹת בַּבֹּקֶר-בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב-בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת-סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל-הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר, וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב--כִּי-שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאַתֶּם, עֲזַבְתֶּם אֹתוֹ. יב וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו, וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה--לְהָרִיעַ עֲלֵיכֶם; בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַל-תִּלָּחֲמוּ עִם-יְהוָה אֱלֹהֵי-אֲבֹתֵיכֶם--כִּי-לֹא תַצְלִיחוּ. יג וְיָרָבְעָם, הֵסֵב אֶת-הַמַּאְרָב, לָבוֹא, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּהְיוּ לִפְנֵי יְהוּדָה, וְהַמַּאְרָב מֵאַחֲרֵיהֶם. יד וַיִּפְנוּ יְהוּדָה, וְהִנֵּה לָהֶם הַמִּלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר, וַיִּצְעֲקוּ, לַיהוָה; וְהַכֹּהֲנִים, מחצצרים (מַחְצְרִים) בַּחֲצֹצְרוֹת. טו וַיָּרִיעוּ, אִישׁ יְהוּדָה; וַיְהִי, בְּהָרִיעַ אִישׁ יְהוּדָה, וְהָאֱלֹהִים נָגַף אֶת-יָרָבְעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי אֲבִיָּה וִיהוּדָה. טז וַיָּנוּסוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי יְהוּדָה; וַיִּתְּנֵם אֱלֹהִים, בְּיָדָם. יז וַיַּכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ, מַכָּה רַבָּה; וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים מִיִּשְׂרָאֵל, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר. יח וַיִּכָּנְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא; וַיֶּאֶמְצוּ, בְּנֵי יְהוּדָה, כִּי נִשְׁעֲנוּ, עַל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. יט וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה, אַחֲרֵי יָרָבְעָם, וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים, אֶת-בֵּית-אֵל וְאֶת-בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת-יְשָׁנָה וְאֶת-בְּנוֹתֶיהָ; וְאֶת-עפרון (עֶפְרַיִן), וּבְנֹתֶיהָ. כ וְלֹא-עָצַר כֹּחַ-יָרָבְעָם עוֹד, בִּימֵי אֲבִיָּהוּ; וַיִּגְּפֵהוּ יְהוָה, וַיָּמֹת. {פ}

כא וַיִּתְחַזֵּק אֲבִיָּהוּ--וַיִּשָּׂא-לוֹ, נָשִׁים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה; וַיּוֹלֶד, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בָּנִים, וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, בָּנוֹת. כב וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּה, וּדְרָכָיו וּדְבָרָיו--כְּתוּבִים, בְּמִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ. כג וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּה עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד, וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ, תַּחְתָּיו; בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ, עֶשֶׂר שָׁנִים. {פ}

נריה קליין:נישאי חצרון לבית מכיר ותוצאותיהם (דברי הימים ב' כ"א-כ"ג). בקורת על נשואי התערובתעריכה

נריה קליין נישאי חצרון לבית מכיר ותוצאותיהם (דברי הימים ב' כ"א-כ"ג)22:47

נריה קליין נישאי חצרון לבית מכיר ותוצאותיהם (דברי הימים ב' כ"א-כ"ג). בקורת על נשואי התערובת

ברשימות היחס בספר דברי הימים שוקעו מספר יחידות נרטיביות המוסיפות פרטים מעבר לאילן היוחסין הגנאלוגי. אחת מהיחידות הללו היא סיפור נישואי חצרון לבת מכיר (דה"א ב 23-21), שנידונה במחקר בעיקר מן ההיבטים ההיסטוריים והגיאוגרפיים. בהרצאתי אעסוק ביחידה מנקודת מבט ספרותית, ואראה כיצד ניתוח עיצובה הספרותי של היחידה יכול לתרום לקביעת מגמתה בהקשרה הנוכחי. אציע שמגמתה של היחידה קשורה בפולמוס המפורסם ביחס לנישואי תערובת בתקופה הפרסית, וכי בעל דה"י נוקט עמדה מורכבת בסוגיה זו – עמדה שאותה הוא מביע במקומות נוספים בספרו. בעל דה"י אינו מתמקד בשאלת ההיתר ההלכתי לנישואי תערובת, כי אם מציג את תוצאותיהם השליליות, וזאת באמצעות שלילת ייחוסו של הענף שיצא מנישואים אלה אל שבט יהודה, עיצוב מחוכם של `מידה כנגד מידה` בין נישואי חצרון לבת מכיר ובין מה שאירע בעקבותיהם, ועוד.

מקורות:

  1. וְאַחַר, בָּא חֶצְרוֹן אֶל־בַּת־מָכִיר אֲבִי גִלְעָד, וְהוּא לְקָחָהּ, וְהוּא בֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה; וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־שְׂגוּב׃ וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת־יָאִיר; וַיְהִי־לוֹ, עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים, בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד׃ וַיִּקַּח גְּשׁוּר־וַאֲרָם אֶת־חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת־קְנָת וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר; כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי־גִלְעָד׃(דברי הימים א' ב' כ"א, כג)
  2. ניעזר בדברי הימים א ז יד: "בני מנשה: אשריאל אשר ילדה; פילגשו הארמייה ילדה את מכיר אבי גלעד. ומכיר לקח אישה, לחופים ולשופים, ושם אחותו מעכה, ושם השני צלפחד ; ותהיינה לצלפחד בנות. ותלד מעכה, אשת מכיר, בן, ותקרא שמו פרש, ושם אחיו שרש; ובניו - אולם ורקם. ובני אולם - בדן; אלה בני גלעד בן מכיר בן מנשה. ואחותו המולכת ילדה את אישהוד ואת אביעזר ואת מחלה. ויהיו בני שמידע  אחיין ו שכם ולקחי ואניעם" . נראה מכאן, שאשריאל היה בנו של מנשה מאשתו החוקית, ומכיר היה בנו של מנשה מפילגשו הארמיה. את שאר הפסוקים לא הצלחתי להבין.ויקיטקסט
Nenashe 6

נחלת שבט מנשה בעבר הירדן המזרחי

יואב ברזילי: עיצוב דמותו של שלמה המלך כאנטי גיבור במגילת שיר השיריםעריכה

יואב ברזילי עיצוב דמותו של שלמה המלך כאנטי גיבור במגילת שיר השירים ===21:07

יואב ברזילי עיצוב דמותו של שלמה המלך כאנטי גיבור במגילת שיר השירים ===

שלמה המלך הוא דמות מורכבת הן בפרקי שלמה שבספר מלכים א` א`-י"א והן באזכורים והרמזים נוספים במקרא. מצד אחד הוא מלך מפואר, מבסס הממלכה ובונה המקדש, שופע חכמה, הדר והצלחה, ומצד שני עובר על מצוות המלך, מרבה כסף וזהב, סוסים ונשים וממלכתו קורסת באחרית ימיו. מהי דמותו של שלמה מנקודת מבטו של בעל מגילת שיר השירים? עיון בהופעותיו של `שלמה` ו`המלך` לאורך המגילה מלמד שבעל המגילה משתמש בדמותו כמייצגת בפנים שונות את האנטיתזה לאהבתם וליחסיהם של הדוד והרעיה. בהרצאה נעיין בשירים שמזכירים את שלמה המלך במגילת שיר השירים וננסה ללמוד מהם על תפקידו הספרותי לצד הדוד והרעיה – גיבורי המגילה. השירים הנידונים בהרצאה הם:

  1. שיר הכרם (ח' י"א-י"ב) + פרק ו,ח
  2. שיר השחרחורת א' , ה-וו
  3. שיר החתונה ג,-ז'-י"א : בקשת האהוב ג' א-ה : חתונת שלמה ג', ז-י"א
  4. הנך יפה רעיתי א' ט-י"ז שיטר המלך לרעיה , תגובת הרעיה ושיר הרעיה ודודה
  5. שיר הפתיחנ א, א-ד, על הצךך בארמון: אל האהוב בשדה

ניצה נוה: הדמות החידתית של החכמה המאונשת בספר משלי: פתרון חדשעריכה

ניצה נוה הדמות החידתית של החכמה המאונשת בספר משלי פתרון חדש-123:50

ניצה נוה הדמות החידתית של החכמה המאונשת בספר משלי פתרון חדש-1

בהרצאה זו בכוונתי להציג גישה חדשה לשאלת הדמות החידתית של החוכמה המאונשת בספר משלי.

אנסה להוכיח שהנשים החכמות אשר התפרסמו בתקופת המלוכה המאוחדת (אביגיל, האישה החכמה מתקוע והאישה החכמה מאבל בית מעכה), הוו מודל והשראה למחבר החכם ביצירת דמות החוכמה המאונשת ובעיצובה.

טיעון זה מתבסס בעיקר, על הזיקה בכישורים ותכונות משותפות ,בתכנים וברעיונות ועל קשר מילולי בין דמויות הנשים החכמות בסיפור המקראי לבין דימוי החוכמה כאישה .

אפתח בדיון בדמות החוכמה המאונשת בספר משלי. תובאנה הבעיות הקשורות בזיהויה ויסקרו פתרונות שהוצעו עד כה במחקר תוך כדי הבלטת נקודות החולשה של אחדים מהם.

בהמשך תתוארנה הנשים החכמות בסיפור המקראי- תפקידן ותכונותיהן ויוצג הקשר בינן לבין דמות החוכמה המאונשת.

לבסוף אנסה להסביר את דמותה החידתית של "חכמות" בזיקה לנשים החכמות בישראל הקדומה.

מאפייני פירוש הרמב"ן למקרא - השפה, ספרות ולשוןעריכה

רמבןגגגג

ברוריה ארן: "והוא ימשול בך" - עיון מחודש בפירוש רמב"ןעריכה

ברוריה ארן "והוא ימשול בך" - עיון מחודש בפירוש רמב"ן16:26

ברוריה ארן "והוא ימשול בך" - עיון מחודש בפירוש רמב"ן

דברי רמב"ן בפירושו לשלוש המילים האחרונות שבדברי ה` לאשה לאחר האכילה מפרי עץ הדעת "והוא ימשל בך" (בראשית ג ט"ו) מהווים בסיס לטענה מרכזית בספרי מחקר חשובים ומשפיעים הדנים במעמד האשה היהודית בימי הביניים. קריאה מדוקדקת בפירוש רמב"ן למילים אלו, תוך הבנת דבריו בהקשר שבו נאמרו, מעלה שהטענה מבוססת על הבנה לא נכונה שלהם ורמב"ן אינו סבור שהאשה נענשה בכך שהאיש ישלוט בה בכל תחומי החיים, אלא רק בתחום המיני המצומצם. את הפרשנות המרחיבה, העולה מפירוש ראב"ע, דוחה רמב"ן בביקורת מפורשת וחד משמעית תוך דחיית פירוש המילה "תשוקה" כ"משמעת". גם את הפרשנות המצמצמת, העולה מפירוש רש"י ומקורה בדברי הגמרא בעירובין ק ע"ב, מבקר רמב"ן, אך הוא אינו דוחה אותה באופן מוחלט, ומקבל את פירוש המילה "תשוקה" כ"תאוה". בכתבי רמב"ן ישנם פירושים נוספים שמחזקים את הקריאה המוצעת ואלה אף מעלים קריאות שגויות נוספות של פירושיו שהוצעו בספרות המחקר.

יוסף אראל: יחסו של רמב"ן לנשים פגועות מינית בפירושו לתורהעריכה

יוסף אראל יחסו של רמב"ן לנשים פגועות מינית בפירושו לתורה24:21

יוסף אראל יחסו של רמב"ן לנשים פגועות מינית בפירושו לתורה

בסריקת פירושיו של רמב"ן לפרשיות הלכתיות במקרא ולכאלו הנושאות אופי סיפורי, ניתן להצביע על מגמה ברורה של הגנה על נשים פגועות מינית. רמב"ן מדבר בגנותו של לוט בהציעו את בנותיו לאנשי סדום: `אין זה כי אם רוע לב`. בכמה נקודות בפירושו של רמב"ן לסיפור אונס דינה מוצא רמב"ן לנכון להסיר כל כתם של אשמה מדינה, קורבן האונס. אף בפירושו להיתר אשת יפת תואר, מוסיף רמב"ן כמה פרטי הלכה להרחיק את איש המלחמה מהאונס המותר של השבויה: `שאין ראוי לשכב עם אשה אנוסה`. בדיניהם של אונס ומפתה משלב רמב"ן כמה וכמה הערות המטילות על הגבר אחריות יתר ומפחיתות מחטאה של האישה למעשה האסור. אף דבריו המפתיעים של רמב"ן בהם הוא מכתים את אברם בחטא גדול בשגגה, בבקשו משרי: `אמרי נא אחותי את`, מוליכים לאותו כיוון. לאורך כל פירושו למקרא משקף רמב"ן את סבלה של הנאנסת באמירות חדות דוגמת: `כי כל ביאה באונסה תקרא עינוי` ונמנע בעקביות מפרשנות הרומזת על הנאתה של הנאנסת.

מגמה זו של רמב"ן יש לבחון על רקע חטאי המתירנות המינית שנפוצו בקהילה היהודית בספרד הנוצרית במאה הי"ג, בעיקר בסביבתם של החצרנים היהודים.

מלכה שנוולד: סירוס המקראות בפירוש רמב"ן לתורה ולאיובעריכה

מלכה שנוולד סירוס המקראות בפירוש רמב"ן לתורה ולאיוב22:58

מלכה שנוולד סירוס המקראות בפירוש רמב"ן לתורה ולאיוב

רמב"ן פירש את התורה בארבע דרכים: הפשט, הדרש, הרמז והסוד – באמצעותם פנה לקהלי יעד שונים. המחקר מלמד שרמב"ן ניהל שיח בין דרכי הפירוש, בינן לבין עצמן.

דוגמה נאותה מצויה בשאלת שלמות נוסח התורה וסדריה; בדיקת היחס בין `דרך האמת` ל`דרך הפשט` מלמדת שהנחת המוצא הקבלית גברה, אם כן `דרך הפשט` התגדרה בצידוק סדר המלים, המשפטים ורצף העניינים במקרא.

רמב"ן העמיד שיטה לפיה סדר המלים בפסוק ישתנה במקרים בודדים ובתנאי שאינו גורר שינוי משמעות, וכן: כפילות לשון מצויה בשירה ובנבואות, אך נדירה בפרוזה (ובפסוקית קצרה בלבד), או: כפל עניין אינו אלא סיפור מציאות אחרת. את דרכו ניסח בעקרונות הלקוחים מתחום הלשון, הלקסיקון, הספרות או הנראטיב ההיסטורי, ואלה הסתעפו לסעיפי משנה עד כדי תכנית של ממש. תכליתה של השיטה לשמר את סדר הכתובים ולקשור את סדר העניינים לציר הזמן במציאות.

התשתית הפואטית של רמב"ן מונחת על מושגים פרשניים מוכרים דוגמת `מקרא מסורס`, `כפל לשון`, ו`הפסיק הענין`, אך תוכנם שונה מההגדרות הלשוניות המקובלות בימיו ומפירושי `בעלי הפשט` כמו ראב"ע או רד"ק. באמצעות פירושיו הרבים רמב"ן ניהל פולמוס גלוי וסמוי על עמדות פרשניות שונות (ובהן זהות המספר המקראי).

העושר הרב של השיטה הלשונית ולכידותה מעידים שרמב"ן הגה בה בשלבי תכנון ראשוני, עוד בתחילת מפעלו הפרשני.

כתבי יד של המקרא מימי הביניים ד: עיטורי מיקרוגרפיה במאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה- בין אמנות להשקפה אישיתעריכה

כתבי יד עתיקים קונגרס

Sara Offenberg:“Better is the Sight of the Eyes than the Wandering of the Desire”: On Micrographic Decoration in the Erfurt Bible 1212עריכה

Fittosize 712 0 7594ee9ce76c552050ecfc78270fce48 jle hs erfurt1 bibel-mit-targum

Erfurt Collection -Originally a bundle of 17 manuscripts belonging to the medieval community of Erfurt ended up in the hands of the Erfurt Council during the plague pogrom in 1349 and is called “Erfurt Collection”. The valuable manuscripts were shut away until the second half of the 17th century in the Erfurt Council Library, and then appeared in the inventory of the library of the Evangelical Ministry in the Augustinian Monastery, from where they were sold to the Royal Library in Berlin for conservation reasons. The manuscripts consist of:

  • המקור - כולל 9 צילומים מן האוסף

שיקופיות מההרצאה

Rainer Josef Barzen : Personal Grief in a Public Space: A Micrographic Inscription as a Historical Source (Ms Vienna Cod. 16)עריכה

תרגום - יגון אישי במרחב ציבורי: כתובת מיקרוגרפית כמקור היסטורי Ms Vienna Cod.16 . כנראה מדובר ברשימות נספים על קידוש השם

In an Ashkenazi Biblical manuscript (created around 1300) the Masora Magna on the Book of Psalms was added to every page in micrography in the shape of large Hebrew letters. This micrography forms a text that was written by the Naqdan himself to commemorate members of his family who had been murdered during a persecution.

Along with dating this inscription and reconstructing the events of the persecution, I will consider the follow questions: In what way was this Biblical codex perceived as the public realm of a certain Jewish community or in general as the public domain of all readers? Which function did this kind of commemoration of the dead take in the public space? Is this form of commemorating the dead, as presented here by Naqdan, a generally accepted form or was the writer experimenting with new forms?


Eva Frojmovic Joseph ben Qalonymus "II": Scribe, Scholar, and Artist/Artistic Agent of the 1230sעריכה

קלונימוס 1

This paper will elaborate on Joseph Gutmann`s short essay "Joseph ben Kalonymus: the enigma of a thirteenth-century Hebrew scribe" (2000). I will briefly touch on his learned and poetic output, and then consider his work both as vocaliser-masorete, including Masorah figurata, as draftsman, and as artistic agent mediating between patrons and illuminators in the 1230s.

ספר התורה העתיק מהעיר Biellaעריכה

Bualla1

​מאת: Rav Amedeo Spagnoletto  הרב ידידיה ספאניוליטו, המכון למורשת התרבות העברית, בית המדרש לרבנים ברומא Fondazione per i beni culturali ebraici in Italia, Collegio rabbinico Italiano , Italy

באוסף הספרים העתיקים של קהילת ביאלה (צפון איטליה) התגלה ספר תורה עתיק שנשתמר במצב טוב. הודות לקרן למורשת התרבותית היהודית באיטליה, הוחל בשחזור ספר התורה שביצע סופר הסת"ם הרב אמדאו ספגנולטו - שאנו חייבים לו את גילוי כתב היד. לאחר שנתיים של עבודה המגילה נחנכה וחזרה לבית הכנסת. ניתוח פחמן -14 אישר את ההנחות הראשונות שמייחסות אותו למחצית המאה ה- XIII. ההרצאה שניתנה בהקונגרס העולמי ה-17 למדעי היהדות שהתקיים באוגוסט 2017 בירושלים הוצגה סקירה על המאפיינים הפליאוגרפיים והקודיקולוגיים שלה ועל השלבים העיקריים של השיקום.

חטיבה ג: ספרות חז"ל, תלמוד ומשפט עבריעריכה

הירושלמי ועריכתועריכה

הירושלמי ועריעתו

מנחם כץ: מהי סוגיה מקבילה ? בחינה מתודולוגית של מחקר סוגיות מקבילות בבלי ובירושלמיעריכה

כנס ירושלמי - המכללה האקדמית נתניה - ד"ר מנחם כץ14:43

כנס ירושלמי - המכללה האקדמית נתניה - ד"ר מנחם כץ

"ציון היא דורש יש לה" לחידוש לימוד התלמוד ירושלמי כנס ראשון בנושא: האתגר הייחודי והכלים לפרשנות הירושלמי, התקיים ביום חמישי כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013 באודיטוריום תשובה, המכללה האקדמית נתניה

השקת אתר הכי גרסינן - ד"ר מנחם כ"ץ18:43

השקת אתר הכי גרסינן - ד"ר מנחם כ"ץ

דברי ד"ר מנחם כ"ץ באירוע השקת אתר "הכי גרסינן" לחילופי נוסחאות בתלמוד הבבלי, http://Jewishmanuscripts.org, בספרייה הלאומית, כ"ב באייר תשע"ו, 30 במאי 2016

מראשיתו של מחקר התלמוד השוואה של התלמודים הבבלי והירושלמי היוותה כלי פרשני מרכזי. עם התפתחות המחקר השוואת התלמודים אף הפכה ליעד מחקרי בפני עצמו, עד שכמעט שאין מחקר שלא נגע בעיסוק הנזכר בצורה כלשהי. עם זאת, נדמה כי הגדרה שיטתית של סוגי ההקבלות בין התלמודים עדיין איננה בנמצא, וגם לא של התופעות הרגילות בהן. ענייננו במחקר זה הוא ביצירת מתודולוגיה שיטתית שתאפשר למצות את המסקנות האפשריות מהשוואת התלמודים.

המוצעת משווה בין סוגיות מקבילות. ההקבלה בין הסוגיות שמענייננו איננה מתמצה בהשוואת מסורות המופיעות בשני התלמודים, אלא ביחס שבין שתי אסופות טקסטים בעלי קישוריות פנימית. המתודולוגיה המוצעת מבוססת על הגדרתן של ארבע קבוצות רכיבים שקיימים בסוגיות שמאפשרים הקבלה ביניהן: רכיבים טקסטואליים (מקורות), לוגיים, קומפוזיציוניים וסגנוניים.

רכיבים טקסטואליים משותפים, כלומר ברייתות או מימרות שמופיעות בשתי סוגיות, מאפשרות להצביע על סוגיות אלה כסוגיות מקבילות. הוא הדין ברכיבים לוגיים משותפים, כגון טיעונים הלכתיים, קישורים בין מקורות ומהלכים בדיאלקטיקה של הסוגיה. לאלו מצטרפים יסודות קומפוזיציוניים משותפים, ובהם מיקום הסוגיה בתוך הרצף התלמודי והסדר הפנימי של הרכיבים בתוכה, ויסודות סגנוניים משותפים, הכוללים ז`אנרים תלמודיים, מטבעות לשון, ואישים המופיעים בשתי הסוגיות הטיפולוגיה המוצעת של קבוצות הרכיבים שעשויים להצביע על סוגיות מקבילות חשובה בראש ובראשונה ליצירת מאגר נתונים מבוקר של סוגיות מקבילות, הכולל חלוקה פנימית לסוגי הקבלות שונים. יתירה מזאת, הגיוון בתחומי ובסוגי ההקבלות מלמד על טיבו של חומר הגלם ששימש ביצירתם של הסוגיות העומדות בפנינו, ומצביע על קדמותם של יסודות הלמדניים והספרותיים שבו.

על בסיס החלוקה הטיפולוגית המוצעת נבקש להצביע על מספר תבניות החוזרות בסוגיות המקבילות. באמצעותם, נציע אמות מידה מחקריות להערכה נכונה של הקבלות טקסטואליות ספציפיות.

יצחק צ. מאיר: התלמוד הירושלמי : מכתב יד לדפוסעריכה

החל מן השלב בו הועלה התלמוד על הכתב ועד שנדפס בראשית המאה הט״ז, הועברה הספרות התלמודית באמצעות מכניקת העתקת כתבי היד. סופר העתיק את תוכנו של כת״י קודם אל מצע חדש וכתב היד שיצר שימש בתורו כ״אב״ ליצירתו של כתב יד נוסף. מצאי כתבי היד שהצליח לצלוח את ״עידן״ כתבי היד הוא מצאי מקרי, שאיננו תלוי דווקא באיכותם של כתבי היד. מקרה מבחן אחד של ההיסטוריה של גילגולי כתבי היד התלמודיים עומד במרכז ההרצאה שלפנינו.

כתב יד ותיקן 133 של התלמוד הירושלמי מכיל כרבע מן התלמוד הירושלמי. כתב יד זה התגלגל ב1523 לבית הדפוס של דניאל בומברג בונציה, וכתב יד ליידן המפורסם הוגה ותוקן על פיו. אחר כך הגיע כתב היד אל ספריית הותיקן בה הוא נמצא עד היום הזה. הקומפוזיציה של כתב היד יוצאת דופן, הוא מתחיל במסכת סוטה, ואחר כך עובר למסכת ברכות וממשיך בסדר זרעים על פי הסדר המצוי גם בכתב יד ליידן, אך נעצר לפני המסכת האחרונה בסדר זה. כתב היד מועתק בכתיבה אשכנזית, על ידי כותבים אשכנזים שונים בעלי מנהגי כתיבה שונים. כתב היד מכיל נוסחאות תלמוד משובחות לצד ליקויים ושיבושים חמורים ביותר. בעבר שימש חוקרי תלמוד שונים לשם תיקון נוסח הירושלמי שבידינו, אך סקירה מקיפה על גילגולי כתב היד ותולדות יצירתו ומסירתו טרם נערכה.

בהרצאתי אבקש לבחון את כתב היד הזה ממספר נקודות מבט שונות - פליאוגרפית, קודיקולוגית, תולדות הנוסח ועוד - שתאפשרנה לי להסיק מסקנות שונות לגבי אופן יצירתו, זמן יצירתו, לתאר קווי אופי מסויימים של ״אביו״ של כתב היד ולנסות ולהסביר את האנומליות שהוא מציג.

ירון זילברשטיין: עיון בדרך התוותו של התלמוד הירושלמי (א): סוגיות של פרקיםעריכה

ירון זילברשטיין עיון בדרך התוותו של התלמוד הירושלמי (א) סוגיות של פרקים-150302542821:28

ירון זילברשטיין עיון בדרך התוותו של התלמוד הירושלמי (א) סוגיות של פרקים-1503025428

אחת הסוגיות המרכזיות שבהן עוסק מחקר ספרות חז"ל הנו היבטי העריכה של היצירות השונות, מתוך ההנחה שלדרך העריכה של החיבור ישנה חשיבות רבה בהבנת מבנה הסוגיה והמגמות המסתמנות מדרך עיצובה הסופי. עם זאת, מלאכת הניתוח של היבטי עריכה סובלת מכמה קשיים בולטים, ונציין לשני קשיים מרכזיים. ראשית, העוסקים בהיבטי עריכה לא השאירו לנו תיעוד לחומרים השונים שהיו לפניהם, ולשיקולים שהיו להם בהכנסת חלקם ובדחיית של האחרים. מהצד השני, הפעילות הרבה במשך הדורות בלימוד ספרות חז"ל ובמסירתה טשטשה את סממני העריכה, והקשתה עוד יותר את המאמץ להבחין בין העריכה, או שלבי העריכה של כל חיבור. באשר לתלמוד ירושלמי, ספרות המחקר הנה מצומצמת למדי, ומסתכמת בעיקר בהערות אקראיות של חוקרים על היבטים שונים של עריכה שבהם נתקלו במהלך מחקריהם. גם ספרו של שאול ליברמן `תלמודה של קיסרין` עוסק בעיקר באבחנה הקיימת בין עריכת מסכת נזיקין ובין עריכת שאר מסכתות הירושלמי, אך אינו עוסק בפירוט במאפייניהן של שתי עריכות אלה. יתירה מזו, שיטות העריכה של התלמוד הבבלי בקרב לומדים ואף בקרב חוקרים כאידאליות, ומכאן ששיטות העריכה שננקטו בירושלמי נתפסו כלקויות. לכך יש להוסיף את מיעוט עדי הנוסח של התלמוד הירושלמי, אשר מצמצם את האפשרות להסתייע בשינויי נוסח בכדי לעמוד על היבטים של עריכה בתלמוד זה. בהרצאה זו נבקש להציג היבט אחד של סוגיות בירושלמי במסכת ברכות שבהן בא לידי ביטוי של עריכה, ונכנה סוגיות אלה כ`סוגיות של פרקים`. בסוגיות אלה מצרף העורך מספר מקורות העומדים כל אחד בפני עצמו, מעבד את לשונן, ומבקש בכך להציג ללומד הסוגיה מסר מסוים העולה לשיטתו מכלל חלקיה של הסוגיה.

משה פינצ'וק: מאגרי מידע לתלמוד ירושלמי: תרומתן וערכן של מובאות מן הירושלמי בספרות הראשוניםעריכה

משה פינצ'וק מאגרי מידע לתלמוד ירושלמי תרומתן וערכן של מובאות מן הירושלמי בספרות הראשונים18:38

משה פינצ'וק מאגרי מידע לתלמוד ירושלמי תרומתן וערכן של מובאות מן הירושלמי בספרות הראשונים

בהעדר כתבי יד ופרשנות ראשונים רציפה לתלמוד הירושלמי. כל מובאה, רמיזה, ופירוש לירושלמי שנוכל לדלות מספרות הראשונים חשובה ומועילה לחקר נוסח ופירוש התלמוד הירושלמי. מאגר כזה הולך ונשלם בימים אלו, אליו נלווה גם מאגר הפניות לספרות המחקר עם הערות. בהרצאתי אשרטט בקווים כלליים את השיקולים בבניית המאגר. כמו כן אדגים כמה תועלות מחקריות שניתן להפיק מהמאגר, מעבר לפירוש ונוסח של הסוגיה המקומית בירושלמי.

להתענג ל לימוד ירושלמי

בין מקרא לאגדהעריכה

בין מקרא לאגדה 1

ברכי אליצור: משיחיות ואנטי-משיחיות במסורות על חזקיהו משלהי תקופת הבית השניעריכה

ברכי אליצור משיחיות ואנטי-משיחיות במסורות על חזקיהו משלהי תקופת הבית השני29:02

ברכי אליצור משיחיות ואנטי-משיחיות במסורות על חזקיהו משלהי תקופת הבית השני

ההרצאה תציג את דמותו של חזקיהו כמי שמשמשת מצע להבעת עמדתם של משכתבי הסיפור המקראי ודרשניו, לאורך הדורות, בשאלות הקשורות למשיח ולגאולה. לעיתים, נאמר הדבר במפורש, כמו הברייתא הידועה בבבלי סנהדרין: `בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג`, אולם במרבית שכתובי קורותיו של חזקיהו והדרשות העוסקות בו, המילים משיח וגאולה אינן נזכרות במפורש. היותן של הדרשות הגלויות, המייחסות לחזקיהו תארים של משיח ופוטנציאל של מחולל גאולה, אמצעי להבעת עמדת בעליהן בשאלות משיחיות בנות תקופתן היא הנחה מקובלת, החידוש של הרצאה זו הוא הניסיון לנתח את הנרטיב של המסורות העוסקות בחזקיהו, ללא אזכור מפורש של משיחיות וגאולה, ולהוכיח שאף בהן מובעת עמדתם של בעליה בסוגיות אלו. ההנחה היא כי דמותו של חזקיהו היוותה מצע נח להנהגה המדינית והרוחנית, לתיאור חסרונותיה של שאיפה משיחית פורצת גבולות, כשזו חששה מהשפעתה על מעשים אקטיביים בלתי מרוסנים של בעליה.

השאיפות המשיחיות וביטויי הופעתן עברו תנודות לאורך ההיסטוריה של עם ישראל בימי בית שני, המשנה והתלמוד. במסורות העוסקות בחזקיהו נתן להוכיח זיקה מסוימת לתנודות אלו. דמותו הארצית של חזקיהו מועצמת על ידי מי שמבקשים לדכא שאיפות מיליטנטיות קיצוניות ובהולות, ולעומת זאת, בתקופות של התגברות השאיפה המשיחית ותפיסתה כבעלת מרכיבים נסיים אפוקליפטיים, דמותו ומעשיו של חזקיהו לא מהווים מודל מספק לעיצוב הציפייה האסכטולוגית, ובהן העדיפו להשתמש בדמויות בעלות גוון שמימי ועלום יותר כחנוך ומלכיצדק, והתעלמו כליל מדגם המשיחיות של חזקיהו. רעיונות משיחיים זרים שחדרו ליהדות על ידי תועמלני הנצרות, הופרכו אף הם על ידי מסורות ארצישראליות שתארו את מנהגי חזקיהו וקורותיו באופן המנוגד לתפיסת המשיחיות הנוצרית, והכח העל טבעי שיוחס בחיבורים הנוצריים לדמותו של ישו.

רבקה רביב: ספר דניאל בספרות חז"ל – עיצוב יהודי ואקטואליעריכה

רבקה רביב ספר דניאל בספרות חז"ל – עיצוב יהודי ואקטואלי-318:11

רבקה רביב ספר דניאל בספרות חז"ל – עיצוב יהודי ואקטואלי-3

יש לספר דניאל מספר מאפיינים ייחודים מבין ספרי המקרא, ולעתים חש הקורא כאילו מדובר בנטע זר בתוך הספרות המקראית. בהרצאתנו נעמוד על שניים מהם: האקטואליה של ימי הנביא, מצבו של הציבור היהודי השוכן בבבל ובפרט טראומת החורבן כמעט שלא באים בו לידי ביטוי; בספר על שני חלקיו (א-ו; ז-יב) אין כמעט התייחסות לעם ישראל ולגורלו. הספר מתמקד בחלקו הראשון בגורלם הפרטי של דניאל וחבריו, בחיכוך שבין דניאל למלכים ובגורלם של מלכי האומות. בחלקו השני ישנו דיון נרחב בגורלן של המלכויות. רק בתפילת דניאל בפרק ט ישנה התייחסות למצבו של עם ישראל, ואוצר המילים והביטויים חוזר להישמע מוכר לקורא, וכידוע רבים מן החוקרים רואים בתפילה זו תוספת מאוחרת. המחקר המקראי פתר בדרך כלל את הניתוק בין דניאל לתקופתו בריחוק של מחברי הספר ועורכיו מן התקופה הבבלית. במחקרי על פרשנות החכמים לספר דניאל מצאתי שדרשות רבות מקרבות את דניאל המדרשי לתקופה הבבלית, ובפרט לטראומת החורבן. בד בבד הן מוצאות את גורלו של עם ישראל רמוז ושזור לאורך פרקי הספר. בדרך זו החכמים לא רק שהרחיבו את הסיפור המקראי והשלימו פערי מידע, אלא הם אפשרו לספר לשכון דרך כבוד כאחד מספרי המקרא ולא כנטע זר בתוכם.

דוד חיים קליר: ברית בית הבתרים. מי ביתר את הבתרים ? עיון במדרשי חז"ל ובפרשנות הקדומהעריכה

דוד חיים קליר ברית בית הבתרים24:57

דוד חיים קליר ברית בית הבתרים. מי ביתר את הבתרים ? עיון במדרשי חז"ל ובפרשנות הקדומה

ברית בין הבתרים כפי שמופיעה בספר בראשית נדרשה על ידי חז"ל באופן אליגורי באופן שמבטא סקירת העתיד: תולדותיהם של בני ישראל בין האומות, או הניסיונות לבטל מהם את עבודת הקרבנות. אולם עיון מדוקדק בפסוקים מלמד שאם נפרש שאברהם הוא המבתר את הבהמות יקשה עלינו לראות בכך מעשה סמלי שמבטא דברים בייחס לעתיד. זאת ועוד, בדרך כלל בברית מעין זו שני כורתי הברית הם העוברים בין בתרי העגל (ראה ירמיהו לד) ואילו כאן "והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה". אלוקים הוא שעבר בברית והוא שעבר בין הגזרים. לטענתי, מתוך עיון בפסוקים ובמדרשים נוכל להסיק שאלוקים הוא שמבתר את הבהמות והוא אשר "את הציפור לא בתר". רד"ק פירש שאלוקים ציווה על אברהם לקחת את הבהמות וגם לבתר אותן על אף שהמקרא איננו מציין זאת. וזו לשונו: "ויבתר אתם בתוך - מה שבתר ומה שלא בתר הכל היה במצות הא`ל, ואף על פי שלא זכר זה". אולם הדברים תמוהים. אם אכן ישנה משמעות לבתור באופן זה או אחר מכיוון שיש בכך רמז לבאות, היה זה מן הראוי שהמקרא יציין כיצד עליו לבתר ולהניח את הבהמות. גם מדרשי חז"ל ראו במעשים הקשורים לברית זו, מעשים סמליים או בייחס לקרבנות או בייחס לקורות את עם ישראל בעתיד. אני אבקש להציג הצעה אחרת לפיה אלוקים הוא הכורת את הברית, הוא זה שמבתר את הבהמות והוא זה שעושה מעשים אלו על משמעותם הסמלית. אעשה זאת תוך שימוש במדרשים ובפרשנות הקלאסית.

מדרש תנחומא ומדרשים מאוחריםעריכה

תנחומא ומדרש מאוחר1

עדיאל קדרי: היכן נקבר האדם הראשון? מסורות שלובות מדומיין בפרקי רבי אליעזר עריכה

עדיאל קדרי היכן נקבר האדם הראשון? מסורות שלובות מדמיין בפרקי רבי אליעזר-150281181929:41

עדיאל קדרי היכן נקבר האדם הראשון? מסורות שלובות מדמיין בפרקי רבי אליעזר-1502811819

הרצאתי תעסוק בסיפור הכנת קברו של אדם בחיבור המדרשי המאוחר פרקי דרבי אליעזר. חיבור זה מתאפיין בכך שלצד שאיבתו מן הספרות התלמודית – מדרשית הקלאסית, הוא מגלה זיקות שונות ומגוונות למסורות לא רבניות, לספרות חיצונית מתקופת בית שני, וגם למסורות נוצריות ומוסלמיות. בהרצאה אעסוק בזיקות שבין המסורות הפרשניות והסיפוריות היהודיות והנוצריות ביחס למקום קבורת אדם הראשון, אראה כיצד משלב מדרש זה בין מסורות שונות, ואורג אותן יחד כחלק ממכלול נרטיבי רחב. אתייחס, בין היתר, לשאלות: איזו משמעות רעיונית מוענקת לסיפור קבורתו של אדם הראשון? כיצד הוא משתלב בסיפור חייו השלם של אדם כפי שהוא מוצג בפרקי דרבי אליעזר? ומה היחס בין המרחב הספרותי המדומיין המוצג בחיבור זה לעלילת "סיפור אדם" שלו.

מקורות:

  1. ארבע שנקברו בה ד' צדיקים אבות העולם אדם הראשון (הדגשת המחבר) אברהם יצחק ויעקב.(בראשית רבא, פרשת נח, "ותמת שרה".
    הרצאת מדוע תשע"ד "קדם-היסטוריות" של ירושלים בספרות ההלניסטית, היהודית והנוצרית - פרופ' ישעיהו גפני01:29:49

    הרצאת מדוע תשע"ד "קדם-היסטוריות" של ירושלים בספרות ההלניסטית, היהודית והנוצרית - פרופ' ישעיהו גפני

    החל מהדקה 01:01:03

  2. על פי ספר חנוך השני, המתוארך למאה הראשונה לפני הספירה, קבורים אדם וחוה תחת מקום המזבח בהר הבית, במקום בו נוצר האדם. פרופ' ישעיהו גפני הרצאת "מדוע" תשע"ד - "קדם-היסטוריות" של ירושלים בספרות ההלניסטית, היהודית והנוצרית] (הועברה ב-25 במאי 2014), בערוץ של האוניברסיטה העברית בירושלים באתר YouTube - ראו דקה 01:01:03 - קישור לעיל
  3. "יָשַׁב אָדָם וְדָרַשׁ בְּלִבּוֹ וְאָמַר (איוב ל, כג): כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי. אָמַר אָדָם: עַד שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם אֶבְנֶה לִי בֵּית מָלוֹן לְרִבְצִי חוּץ לְהַר הַמּוֹרִיָּה, וְחָצַב וּבָנָה לוֹ בֵּית מָלוֹן לְרִבְצוֹ. אָמַר אָדָם מָה הַלּוּחוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִכָּתֵב בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַעֲתִידִין מֵימֵי הַיַּרְדֵּן לִבְרֹחַ מִפְּנֵיהֶם. וְגוּפִי שֶׁגִּבֵּל בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו נָפַח בְּאַפִּי, וּלְאַחַר מוֹתִי יִקְחוּ אוֹתִי וְאֶת עַצְמוֹתַי וְיַעֲשׂוּ לָהֶם דְמוּת עֲבוֹדָה זָרָה. אֶלָּא אַעֲמִיק אֲנִי אֲרוֹנִי לְמַטָּה מִן הַמְּעָרָה וְלִפְנִים מִן הַמְּעָרָה, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא כְּפוּלָה, וְשָׁם הוּא נָתוּן."" מפרקי דרבי אליעזר וילקוט שמעוני)
  4. ילקוט שמעוני מצטט את האמור בספר יהושע:": וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים (הדגשה המחבר) הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה.(י"ד, ט"ו)

גילה וכמן: ההלכה בשירות ההגדה לתפקידן הספרותי של הפתיחות ההלכתיות בדרשת תנחומאעריכה

אה תבחן את המאפיינים הספרותיים של מדרשי תנחומא באמצעות עיון משווה בין הסיפורים בתנחומא לבין מקורותיהם במדרש הקלאסי

מרק ברגמן: ספרות תנחומא - ילמדנו במסגרת חקר המדרש: סקירת המחבא - עבר, הוה ועתידעריכה

מרק ברגמן ספרות תנחומא - ילמדנו במסגרת חקר המדרש סקירת המחבא - עבר, הוה ועתיד20:26

מרק ברגמן ספרות תנחומא - ילמדנו במסגרת חקר המדרש סקירת המחבא - עבר, הוה ועתיד

הרצאתי תעסוק בסקירת המחקרים שהיוו ציוני דרך בחקר מדרשי תנחומא-ילמדנו מראשיתו ועד ימינו אנו. זאת בדגש על התהוות ספרות התנחומא ומיקומה בתוך ספרות המדרש בכללותה ובמיוחד ספרות המדרש הפוסט-קלאסי. ההרצאה תכלול בסיומה הצעות להמשך המחקר בעתיד.

משה לביא: דוגמאות מדרשיות ורשימות פסוקים: חומר מדרשים עלום מגניזת קהירעריכה

משה לביא משה לביא דוגמאות מדרשיות ורשימות פסוקים חומר מדרשים עלום מגניזת קהיר-023:01

משה לביא משה לביא דוגמאות מדרשיות ורשימות פסוקים חומר מדרשים עלום מגניזת קהיר-0

בהרצאה זו אבקש להציג סוגת דרשות ערבית יהודית קדומה ובלתי מוכרת. הסוגה, המכונה כאן `אלאפתתאחאת`, כוללת דרשות וחיבורי דרשות על פרשות שבוע, למועדים ולאירועים במעגל החיים. הסוגה מתועדת בשני חיבורים שטרם ראו אור, כתאב אלתאפחה ומטה עוז המתוארכים למאות הי"א-י"ב, כמו גם בקטעי גניזה נוספים ובהם דרשות שלא קובצו בחיבורים, או כאלו השייכות לחיבורים לא מוכרים, אך תואמים את מאפייני הסוגה.

על אף אי אלו התפתחויות ושינויים פנימיים, ניתן להצביע על המבנה הקבוע של הדרשות הנתונות בסוגה זו, הכולל הצגת פסוק פתיחה, הלכת פתיחה, אשר אחריהן מובאת פתיחה חגיגית בערבית יהודית העוסקת בשבח האל ובהיגדים תיאולוגיים נוספים, המובילה אל פרשת השבוע או עניין הדרשה, תוך שהיא חורזת ומקשרת אותם אל נושא פסוק הפתיחה או אל פסוק הפתיחה עצמו וממנו מתגלגלת אל גוף הדרשה, תוך שזירה של פסוק הפתיחה, הלכת הפתיחה, והפרשה הנידונה או פסוק הפתיחה שלה.

אף שכמה מחוקרי הספרות הערבית-יהודית וספרות הגאונים מודעים לסוגה זו, ואף עשו שימוש בציטוטים ובמובאות לשם שחזורם של חיבורי גאונים, הרי שהיא טרם נבחנה מנקודת הראות של חקר מדרש האגדה ותולדות התקבלותו. בהרצאה זו אבקש להדגיש את חשיבותה של הסוגה הזו לחקר מדרשי האגדה. אציע כי הסוגה משקפת המשכיות דרשנית, העושה פיתוח נוסף ומורכב בצורות הפתיחתא בכתובים והפתיחתא בהלכה הרגילות ומוכרות מן המדרש הקלאסי ומדרשי התנחומא-ילמדנו, ומעידה בכך על תפיסת הזיקה בין צורות קדומות אלו לבין הדרשה בעל-פה. כמו כן אצביע על התרומה האפשרית של הספרייה המדרשית והאגדית המשתקפת בדרשות אלו לחקר הנוסח והתפוצה של חיבורים שונים.

מדרשי אגדה התהוות ועריכהעריכה

מדרשי אגדה 11

פנחס מנדל: הפתיחה והתפתחותה במדרשי אגדה - וחקר התהוות הספרות המדרשיתעריכה

פנחס מנדל הפתיחה והתפתחותה במדרשי אגדה - וחקר התהוות הספרות המדרשית20:57

פנחס מנדל הפתיחה והתפתחותה במדרשי אגדה - וחקר התהוות הספרות המדרשית

התפישה המחקרית המקובלת רואה בצורת ה`פתיחה`, המופיעה לראשונה במדרש בראשית רבה כצורה מגובשת אך נעדרת כליל בתלמוד הירושלמי, שריד וחיקוי של דרשות בעל-פה בבית הכנסת או בבית המדרש; עם זאת ברור כי הופעתן של הפתיחות במדרשים השונים מגלה צורות הנובעות מעיבודים ספרותיים וצורניים שאינם קשורים לדרשה הציבורית האורלית. ההשוואה בין צורות הפתיחה במדרש בראשית רבה ובמדרשי אגדה אחרים כגון מדרש ויקרא רבה ופסיקתא דרב כהנא, מדרש איכה רבתי ושאר המדרשים למגילות, מלמדת על התפתחות `ספרותית` של הצורה, שהגיעה לסיומה בעיבוד המאוחר של הצורה במדרשי תנחומא. בהרצאה זו אני מבקש להדגיש את ריבוי הצורות של הפתיחה במדרש בראשית רבה וללמוד מן הממצאים הטקסטואליים על התהוותה הספרותית של הצורה הניכרת כבר במדרש זה. בפרט, אני מצביע על שינויים והתאמות בהתפתחות הצורה המופיעות כבר במדרש הקדום המוסברים על רקע התהוותן של תפישות חדשות במדרש הכתובים ובעריכתן של מסירות אורליות שחלה בתקופת האמוראים. השינויים הנוספים שעברו על צורת הפתיחה במדרשים המאוחרים תואמים את המשך התפתחותן וגלגולן של התפישות הללו בתקופה הבתר-אמוראית, הניכר גם בגוף המדרשים עצמם. מכאן ניתן להבין את ההתפתחות הספרותית והעריכתית של הספרות המדרשית על רקע שינויים בתפישות הרמנויטיות ועריכתיות.

בתןר דוגמא המרצה הציג את ההתפתחות הדיון בפסוק הראשוני וממשיך בפרשנות בהמשך. וכך הוא מתחיל:"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה.(בראשית ד' ה'). והמבואה הראשונה :מדרש רבה בראשית פרשה כב ב והאדם ידע וגו' רבי הונא ור' יעקב ברבי אבין בשם ר' אבא בר כהנא אמר לא שמשה בריה קודם לאדם הראשון וידע אין כתיב כאן אלא והאדם ידע את חוה אשתו הודיע דרך ארץ לכל ד"א והאדם ידע ידע מאיזו שלוה נשלה ידע מה עבדת ליה חוה א"ר אחא חיויא חיויך ואת חיויא דאדם ותהר ותלד את קין אר"א בן עזריה ג' פלאים נעשו באותו היום בו ביום נבראו בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות א"ל רבי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים וירדו שבעה קין ותאומתו והבל ושתי תאומותיו ותאמר קניתי איש את ה' חמת לה הא איתתא בנין אמרה הא קנין בעלי בידי רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששימשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה אכין ורקין מיעוטים אתין וגמין רבויים האי את דכתיב הכא מהו אמר אלו נאמר קניתי איש ה' היה הדבר קשה אלא את ה' א"ל (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם שאין אתם יודעים לדרוש אלא את ה' לשעבר אדם נברא מאדמה וחוה נבראת מאדם מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה:

ארנון עצמון:לחידת סדרה המקורי של הפסיקתא (דרב כהנא)עריכה

ארנון עצמון לחידת סדרה המקורי של הפסיקתא (דרב כהנא)25:42

ארנון עצמון לחידת סדרה המקורי של הפסיקתא (דרב כהנא)

אחת השאלות היסודיות המלווה את חקר הפסיקתא מאז שחזורה וגילויה מחדש היא שאלת סדרה המקורי. שאלה זו אינה טכנית גרידא אלא נוגעת לעצם מהותה והתהוותה של הפסיקתא. השאלה טופלה כבר על ידי צונץ עוד בטרם עמד לפניו טופס של הספר עצמו, אך גם עתה לאחר שהתגלו מספר עדי נוסח לחיבור השאלה עדיין בעינה עומדת. בהרצאה זו ברצוני להציג שלשה כיוונים אפשריים למענה על שאלה זו מתוך ניתוח מרחב הממצאים הרלוונטיים וההשלכות הקונספטואליות של כיוונים אלו על טיבה ומהותה של הפסיקתא. לבסוף אציע הכרעה בין שלש האפשרויות.

ראשונים כחוקריםעריכה

ראשונים כחוקרים

אברהם רמי ריינר: על נוסח וביקורת הנוסח במפעלו של רבנו תם: בין תיאוריה למעשהעריכה

אברהם רמי ריינר על נוסח וביקורת הנוסח במפעלו של רבנו תם בין תיאוריה למעשה-027:47

אברהם רמי ריינר על נוסח וביקורת הנוסח במפעלו של רבנו תם בין תיאוריה למעשה-0

'ספר הישר לרבנו תם', ספר? ישר? - רמי ריינר30:19

'ספר הישר לרבנו תם', ספר? ישר? - רמי ריינר

רבנו תם (1100-1171) היה ראש וראשון לבעלי התוספות שפעלו בצרפת ובאשכנז במאה השתים עשרה. שמו הלך והולך לפניו בקרב לומדי התלמוד כפרשן וכאיש הלכה שחידושיו ופסקיו הפכו להיות אבני פינה במסורת ההלכה ולימוד התלמוד.

יחד עם זאת רבנו תם גילה גם מודעות לדרכי העברתו של נוסח התלמוד. אמירות שונות שלו מלמדות על מודעות זו ולצידן של האמירות הללו יש פעמים שבסיס פרשנותו לסוגיות חמורות שבתלמוד נובע ממודעות זו ונעזר בה. ההרצאה תעסוק באמירותיו המתודולוגיות כמו גם בסוגיה אחת בה הפעיל רבנו תם כלים פילולוגיים כדי להגיע לפרשנות ממצה ולפסיקה חדשנית העולה ממנה.

המקור - עיקר מגמת חלקו הראשון של הספר היא לתקן את הגרסאות בתלמוד הבבלי ולהוכיח שאין להגיה את הנוסח הקיים, למחוק או להוסיף עליו, לא על פי היגיון ולא על פי ספרים אחרים או מקורות מקבילים. וכך כותב רבנו תם:

"ספר הישר" קראתי בשם את הספר, יען כל פקודי כל ישרתי בו שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז הרי זה משובח. ואף על גב דלט רבנו גרשום מאור הגולה, "כל מאן דמשבש תלמוד הכי והכי תהוי" "כל מי שישבש את התלמוד ייעשה לו כך וכך" - לא נמנעו מלשבש. ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבש (ולא שינו רק בגרסות של פרשנות דברי חז"ל), כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן, ולא ייתכן כן לכל יראי השם... ויהיו דברי אלה קרובים לכל יראי השם לבלתי ישבשו הספרים למחקם ולא לעשות לאו הין והין לאו. וכל שכן שמתוך סברת האדם לא יסתור שמועתו וסברת התלמוד, כי מתוך שלא נודע טעמם של ראשונים לא עמדו האחרונים בשמועתם כאשר אפרש לך בזה הספר באונא ואומא.

שמחה עמנואל: האצבע בסכר: מאמציהם של חכמים לחסום את דרכם של מקורות מפוקפקים אל ספרות ההלכהעריכה

הרצאות אחרות של המרצה

"והנה זה פלא" תשובות הרשב"א לחכמי עכו - פרופ' שמחה עמנואל, החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית-150344565226:58

"והנה זה פלא" תשובות הרשב"א לחכמי עכו - פרופ' שמחה עמנואל, החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית-1503445652

פרופ' שמחה עמנואל - מיהושע בן נון ועד לרבנא משה מלוקא30:04

פרופ' שמחה עמנואל - מיהושע בן נון ועד לרבנא משה מלוקא

ההרצאה בקונגרס

שמחה עמנואל האצבע בסכר מאמציהם של חכמים לחסום את דרכם של מקורות מפוקפקים אל ספרות ההלכה29:29

שמחה עמנואל האצבע בסכר מאמציהם של חכמים לחסום את דרכם של מקורות מפוקפקים אל ספרות ההלכה

בימי הביניים נפוצו בבית המדרש קטעים רבים שלא נודע מקורם, והם הובאו כ`מדרש`, `ירושלמי` ושאר כינויים. חכמי ההלכה נדרשו להבחין בין המקורות האוטנטיים ובין מקורות פסוידו-חז"ליים שכאלו, ולתת לכל אחד את המשקל הראוי לו. בהרצאתי אדון בהתמודדותם של חכמים בימי הביניים ובראשית העת החדשה עם אתגר מורכב זה.

עוד הרצאהעריכה

פרויקט "הכי גרסינן": מהדורה של התלמוד הבבליעריכה

פרויקט "הכי גרסינן" מהדורה של התלמוד הבבלי? - שולחן עגול02:00:03

פרויקט "הכי גרסינן" מהדורה של התלמוד הבבלי? - שולחן עגול

פרויקט "הכי גרסינן": מהדורה של התלמוד הבבלי? - שולחן עגול

י:ו"ר: חיים מיליקובסקי

דוד ביגמן
יצחק (צ'יקו) גילה
הלל גרשוני
מנחם כ"ץ
אהרן שויקה
יעקב שויקה

וףרד נעם

עשהאל שמלצר

חטיבה ה': לשונות, ספרויות ואומניות ספרותיותעריכה

סיפורי מדומיינים מבטן הדגה מדרשים מומצאים ושאר סיפורי בדיםעריכה

סיפורים מדומיינים

רחל עופר: בבטן הדגה, או לא היה ? יונה הנביא בראי הספרות המודרניתעריכה

רחל עופר בבטן הדגה, או לא היה ? יונה הנביא בראי הספרות המודרנית-027:29

רחל עופר בבטן הדגה, או לא היה ? יונה הנביא בראי הספרות המודרנית-0

המלבוש והבריחה מאחריות (יונה א- ב) ד"ר רחלי עופר-003:50

המלבוש והבריחה מאחריות (יונה א- ב) ד"ר רחלי עופר-0

בסיפורו של עגנון, המלבוש מסמל את נשמת האדם. התיקון של המלבוש מסמל את ההזדמנות לתקן, "כל עוד הנר דולק". הכתם מסמל את החטא, והכיבוס מסמל את התיקון. אך תוך כדי נסיון הכיבוס, החיט מוצא את מותו. הסיפור מציב מראה מול כל אחד מישראל, ומתכתב עם סיפור יונה הנביא. הסיפור מתאר את האדם המתקשה לקחת אחריות על מעשיו. לכל אחד יש מלבוש שקשה לו לסיים

`יונה שירד לספינה זו הנשמה של אדם שירדה בעולם הזה להיות בגוף של אדם הנמשל לספינה...` (מדרש יונה). גם הספרות העברית המודרנית עושה שימוש מטאפורי וסמלי בסיטואציות העלילתיות המתוארות בספר יונה ובמצבי הנפש המגולמים בו ומתייחסת לתמונות היסוד שבסיפור יונה כאל תמונות המסמלות מצבים אנושיים רחבים.

יונה הפאסיבי והבורח הוא דמות יוצאת דופן ביחס לגיבורי המקרא האחרים. ביצירות ספרותיות רבות הוא מתואר כאב טיפוס של ה`אנטי-גיבור`, במשמעות המודרנית ביותר והמורכבת ביותר של מושג זה. סופרים ומשוררים רבים הזדהו עם יונה הבורח מא-לוהיו והציגו אותו כמי שבורח מעצמו. באמצעות סיפורו של יונה הם נתנו ביטוי לקונפליקט שבין תחושת החובה המוסרית או החברתית של האדם למלא את ייעודו, ובין נטייתו לברוח מהשליחות המוטלת עליו ולשקוע בתרדמה. יש שראו ביונה דמות מופת של אדם שלמד את הלקח שלימדו האלוהים וחזר בתשובה, ויש שראו בו דמות של אדם שאבדה לו אמונתו הדתית.

נעקוב אחר מגוון היצירות הספרותיות, המנהלות דיאלוג עם דמותו של יונה, ונבחן לאלו מבין שלל הרפתקאותיו של יונה מתחברים היוצרים השונים. במהלך ההרצאה נעיין בסיפורים, שירים ופזמונים מאת: יעקב פיכמן, פנחס שדה, מאיר מוהר, אסתר ראב, משה דור, ש"י עגנון, זלדה, נתן יונתן, מאיה בז`רנו, מירה מאיר, ט` כרמי, גבריאל פרייל, דן אלמגור, יורם טהרלב, בלפור חקק, יורם ניסנוביץ ואחרים.

עדן הכהן: ממקורותיו האגדיים שך ר' שלמה סולימן אלנג'ארי : ממדרשים מומצאים וספרות היכלותעריכה

עדן הכהן ממקורותיו האגדיים של ר' שלמה סולימן אלנג'ארי ממדרשים מומצאים וספרות היכלות-326:58

עדן הכהן ממקורותיו האגדיים של ר' שלמה סולימן אלנג'ארי ממדרשים מומצאים וספרות היכלות-3

ד"ר עדן הכהן – על רב סעדיה גאון ור' שלמה סולימן אלסנג'ארי בין גאון ומשורר לפייטן פורה32:51

ד"ר עדן הכהן – על רב סעדיה גאון ור' שלמה סולימן אלסנג'ארי בין גאון ומשורר לפייטן פורה

השלמתה של מהדורת יוצרותיו של ר` שלמה סולימן אלסנג`ארי הכוללת ביאור למערכות היוצר ואיתור מקורותיו של הפייטן, גילתה תמונת מפתיעה של מפת מקורותיו של הפייטן: הוא נוטה להשתמש בקובצי מדרש הנחשבים מאוחרים יחסית (בעיקר מספרות התנחומא ופרקי דרבי אליעזר), נעזר במקורות שלשונם מצביעה על זיקתם לחיבורים הנחשבים חלק מספרות ההיכלות וממציא מדרשים מחודשים שנועדו בעיקר, כפי שאנסה להוכיח, להשרות הרמוניה ספרותית בין מרכיביה השונים של מערכת היוצר. שני פיוטים שצולמו מההרצאה לעיל

פיוט סולימן
פיוט 3



אסתר הורביץ: סיפורי בדים בין אומנות הכתיבה לבין מלאכת הרקמהעריכה

אסתר הורביץ סיפורי בדים בין אומנות הכתיבה לבין מלאכת הרקמה35:14

אסתר הורביץ סיפורי בדים בין אומנות הכתיבה לבין מלאכת הרקמה

תפירה, אריגה ורקמה משמשות כמטאפורות לכתיבה ביצירות ספרותיות רבות. הרצאה זאת מבקשת לברר את המשמעות המקופלת במטאפוריקה זאת תוך בחינת הופעותיה ביצירות ספרות אחדות – מהן המעמידות אותה כמרכז העלילה ומהן המזכירות אותה ברמז בלבד. ביצירות אלו ניתן לראות את מעשה הכתיבה כניסיון לתאר את העולם על פי סדר מסויים, לאחות את הקרעים שבמציאות ולמצוא חוט מקשר בין התרחשויות מקריות ושרירותיות. בתוך כך ייעשה ניסיון להבין את הקשר בין בד לבדיון, בין טקסט לטקסטיל , ובין כל אלו לכתיבה נשית.

צחי כהן: הכל טקסט או אין-טקסט ! דיון בגבולות הראוי להדרש בשלושה סיפורים מן התלמוד הבבליעריכה

צחי כהן הכל טקסט או אין-טקסט ! דיון בגבולות הראוי להדרש בשלושה סיפורים מן התלמוד הבבלי25:25

צחי כהן הכל טקסט או אין-טקסט ! דיון בגבולות הראוי להדרש בשלושה סיפורים מן התלמוד הבבלי

  • "יש שובע בעולם - יש רעב בעולם" (מסכת תעמית כ"ד,ב')

בתלמוד מסופר על בצורת שהייתה בימיו. כשיצא רב יהודה לשוק וראה אנשים מזלזלים בלחם וזורקים אותו זה לזה, הקפיד ואמר: כנראה יש שובע בעולם (יותר מדי)! בא רעב. חכמי העיר דיברו עם שמשו, רב כהנא בר רב נחוניא, שיוציא אותו לשוק, כדי שיראה את הרעב שבא לעולם. כשראה רב יהודה את הצער, ביקש משמשו שיחלוץ לו נעליו לאות צער. כשחלץ נעל אחת בא גשם. כשבא לחלוץ את השנייה בא אליהו ואמר: "אמר הקדוש ברוך הוא, אם תחלוץ את הנעל השנייה – אחריב את העולם!" סיפר רב מרי נכד שמואל, שעמד ליד הנהר וראה מלאכים שנדמו כמלחים ממלאים ספינות בחול ונעשה קמח סולת. רב יהודה הורה שלא להשתמש בקמח הזה, מפני שהוא "של מעשה נסים". למחרת הגיע משלוח תבואה גדול ממקום בשם פרזינא, וממנו קנו אנשי פומבדיתא. הויקיפדיה העברית - הערך רבי יהודה

  • "אמור לעליון שיפריח יונה" (עבודה זרה י',א')

ואמר ליה אנטונינוס לרבי: אני רוצה שאסוירוס בני ימלוך תחתי ושתיעשה טבריה קולוניה, ו/דבר/ אחד יעשו, שניים לא יעשו. הביא [= רבי] אדם, הרכיבו על חברו, ונתן יונה לעליון, ואמר לו לתחתון: אמור לעליון שיפריח את היונה מידו. אמר [= אנטונינוס]: למד ממנה, שכך אמר לי: תבקש מהם שאסוירוס בני ימלוך תחתי, ואמור לו לאסוירוס שיעשה את טבריה קולוניה.אתר דעת

  • "מדייק בשמות" מסכת יומא פ"ג,ב')

רבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי היו הולכים בדרך, ו'רבי מאיר הווה דייק שמא' – רבי מאיר היה מדייק בשמות. הגיעו לבית מלון לפני שבת ונכנסו להתארח בו. בכניסתו שאלו את בעל המלון מה שמו, ואמר להם 'כידור'. לא רצה רבי מאיר להפקיד אצלו את כספו, משום ששֵם זה מלמד כי נושאו הוא אדם רשע (השם נלקח מלשון הפסוק, “כי דור תהפוכות המה”). רבי יהודה ורבי יוסי, מנגד, לא השגיחו בדבר, והפקידו את כספם אצל אותו אדם. סוף המעשה היה, שהנפקד הכחיש את הפיקדון, ולבסוף גם רבי יהודה ורבי יוסי הודו לשיטתו של רבי מאיר, ו”בדקו בשמות”.

ההרצאה תעסוק בכמה מעשי חכמים מן התלמוד. המשותף למעשים אלה הן סיטואציות בהן מורחב תחום "הראוי להידרש". בביטוי זה כוונתנו שהדרשן, חכם מחכמי ישראל, לומד במהלך הסיפור כי מעבר לפסוקי המקרא ניתן להכיל את טכניקת המדרש על תחומי חיים נוספים.

סיפורים אלה יזוהו בביטוי החוזר "אמר שמע מיניה". הביטוי מופיע פעמים אחדות בתלמוד בדרך כלל במשמעות של "אמר, הביע (גיבור הסיפור) את העובדה שהבין דבר מתוך דבר, ולאור רמז שנרמז לו הבין דבר מה אודות המציאות". בדברינו נטען שמשמעות הביטוי היא פעולת פענוח של דבר מה סמלי, תמוה או חריג- דבר מה הראוי למאמץ הפענוח לדעת המפענח. משמעות זו גלומה בביטוי עצמו: "הדובר טוען בדבריו כי לפניו דבר מה הנושא משמעות נוספת מעבר לו עצמו". המציאות הופכת לטקסט המשקף דבר מה נסתר, סמוי או רמוז.

בסיפורים שידונו מפרש גיבור הסיפור את פרט המציאות בו נתקל, כרמז המלמד על המציאות כולה. הסיפורים ניתנים להקרא כשיח על יכולות האדם, חובתו, הצורך שלו, לפענח את המציאות. אופני התבוננות של האדם במציאות- וזיהוי החריג הראוי לפענוח בכך נעשה מעשה של קישור והרחבה, ולמעשה מדרש ויצירה.

בדברינו נדון בסיפורי התלמוד בהם מופיע הביטוי וננסה לדייק את משמעותו מתוך הקשריו. המדובר בשלושה סיפורים בהם מופיע הביטוי "אמר שמע מינה", ומבטא בכל אחד מהם תהליך של חשיבה פרשנית, פענוח סימנים מוסווים, הסקת מסקנות. בכל אחד מן הסיפורים מזהה גיבור הסיפור אירועים או מעשים (אובייקטים במציאות) הראויים לתשומת לב פרשנית.

חטיבה ה': החברה היהודית בת-זמננועריכה

הישוב היהודיעריכה

הישוב היהודי

הבילוייםעריכה

הנושא של ההרצאה הוא הפולקלור של הבילו"ים. החומר התגלה באחד מארכיונים ישראלים ועד עכשיו לא פורסם. ההרצאה תכלול סיפורים, בדיחות, ביטויים חריפים ושירים שנאמרו על ידי הבילוי"ם ונרשמו על ידי בני משפחתם.

הסיפורים האלה מגלים את המוטיבים העיקריים שהביאו להולדת הרעיון הקמת אגודת "ביל"ו" ולעלייה ארצה כקבוצה, על בדרכה של הקבוצה לארץ ישראל ועל חייהם בארץ.

ההרצאה תציג עדויות על חיי החלוצים, על האומץ ושמחת חיים שניצחה את הקשיים שהיו בדרך ואמורה להסביר את השורשים של החלום הציוני והתגשמותו. כל סיפור מהווה חלק מן המורשת של אנשי ביל"ו. בסיפורים אפשר למצוא גם הסבר על הקשיים : חוסר ניסיון החקלאי של אנשי ביל"ו, יחסים מתוחים עם אנשי כי"ח, הניסיונות רבים שהם עברו ולא איבדו אופטימיות.

איך נוצר הרעיון להקים אגודה לצורך עליה לארץ ישראל? כדוגמה אפשר להביא אחד הסיפורים: מדובר סטודנט בה לאחד מאוניברסיטאות של רוסיה הצארית להירשם ללימודים. המזכיר הביט על הצעיר, ביקש תעודה מזהה כדי לברר את שם משפחתו. כשראה המזכיר את האות "י" בתחילת שמו של צעיר,(קיצור של השם), לא חשב הרבה וכתב במסמכים "איוון" והוסיף את שם משפחה. בחור ששמו היה ישראל היה בהלם. הוא בקושי הגיע לביתו איבד הכרה לעיני בני משפחתו המפוחדים. כשהתעורר, ישראל הצהיר בנחרצות: ישראל יהפוך לאיוון? המזכיר הארור הזה רצה להראות שגורלו של כל "ישראל" להפוך לאיוון? לעולם לא יהיה הדבר הזה!" המעשה קרה ב1882 בחרקוב ושמו של הסטודנט היה ישראל בלקינד, שבאותה שנה הקים את הארגון "ביל"ו". אנו רואים התעוררותו של בלקינד לקראת הרעיון הלאומי.

כחלק של ההרצאה היו גם תמונות של אנשי הביל"ו, שירים של התקופה ומסמכים אחרים.

זלטנרייך : מורים כפרייםעריכה

ב- 1882 הונהג חינוך חובה בצרפת והוקמה המושבה ראש פינה בגליל. בשנים הבאות קיבל החינוך היסודי תנופה משמעותית במרחבים הכפריים בצרפת ובגליל העברי. על פניו נמתחו קווי דמיון רבים בין שתי הסביבות וההרצאה מבקשת לבחון לעומק את מהותם ומשמעותם של קווי דמיון אלה.

תחילה תברר ההרצאה עד כמה תקפה השוואה כזו, היינו מהו משקלו של תהליך תרבותי דומה – מפגש של המודרנה עם סביבות שמרניות באמצעות מערכת החינוך – לעומת השוני בתהליכים ההיסטוריים שהתקיימו בצרפת ובגליל. בהקשר לכך תעלה השאלה האם חברת יק"א, שניהלה את המושבות והייתה רווית תרבות צרפתית, יצרה איזושהי זיקה תרבותית בין שתי הסביבות הללו.

בבסיסה תעסוק ההרצאה בביטויים, בהשלכות ובמשמעויות הנגזרות של כמה תופעות ותהליכים דומים. בשתי הסביבות היה המורה צעיר מאד, לא פעם מורה יחיד בבית הספר, ונשא את נס המודרנה לתוככי חברה שמרנית, מסוגרת וחשדנית כלפי שינויים. המורה נתפס לא אחת כנושא דברן של רשויות חיצוניות שרוח החברה האיכרית נדמה כזר להן. מתח זה תורגם בשני המקרים למישור המורכב שבין דתיות לחילוניות. תכני הלימוד, דרכי ההוראה והסמלים התרבותיים שניסה בית הספר לקדם לא עלו בקנה אחד עם תפיסת עולמם של האיכרים המקומיים. כך הפך המורה שלא בטובתו לסמל חי ומהלך לתרבות לא רצויה ונאלץ להתמודד גם עם הדרה חברתית בולטת.

כפועל יוצא תנסה ההרצאה להבין באיזו מידה היה המורה הכפרי הגלילי חלק מתהליך תרבותי גלובלי יותר שהתקיים באותם ימים.

משחקים בקרב הילדיםעריכה

ארץ ישראל של שלהי המאה ה-19 וראשיתה של המאה ה-20, היתה מרחב מגוון בו חיו אלו לצד אלו מוסלמים, נוצרים ויהודים תחת שלטון עות`מאני. הרב גוניות הלאומית, הדתית והעדתית, והמסורות התרבותיות רבות הפנים שתהקיימו במרחב המצומצם, היו הווי היום יום ברחובות הערים, בשווקים ובעבודה החקלאית במושבות. אנשיה של ארץ ישראל ומרחביה הגיאוגרפיים היו לסביבת הגידול של הילדים והנוער וילדותם הושפעה מהמרחב והחברה סביבם.

הרצאה זו תעסוק במפגש המשחקי בין קבוצות ילדים שהתגוררו בשכנות אלו לאלו, וביחסים שנרקמו ביניהם באמצעות משחקי מחנות ומשחקי עפיפונים. היחסים שהתפתחו בין ערבים ליהודים בתקופה הנידונה נשאו אופי כפול: מחד, חיו שתי הקבוצות חיים משותפים והיו תלויות זו בזו בנושאי כלכלה, מסחר ועבודה. מן הצד השני, החלו מתגלים באותו הזמן מוקדי עוינות בין ערבים ליהודים שנשאו אופי של התעוררות לאומית בשלהי התקופה הנ"ל והביאו לתחושות של חשדנות וזרות אלו כלפי אלו. בהרצאה אבדוק אלו מבין מבין ההשקפות חילחלה אל היום יום של הילדים, תוך שאתמקד בסוגי המשחקים ששיחקו הקבוצות.

המפגשים המשחקיים של ילדי ארץ ישראל: נוצרים, מוסלמים ויהודים היו משחקי מחנות בין קבוצות יריבות. אלו התקיימו לרוב בנקודות מפגש גיגאוגרפיות של קבוצות לאומיות שונות. כך למשל ביפו באיזור מנשיה ונוה שלום בין ילדי הערבים ליהודים, או באיזור שכונת ולהאלה ונוה צדק בין ילדי הטמפלרים לילדי היהודים. חיי יום יום ואידיאולוגיה השתקפו באופן ברור במשחקי המחנות של הילדים, ועולם המבוגרים גלש לעולם המשחקים.

אילן שחוריעריכה

הפרשים האוסטרליים מיחידתו של גנרל היל, נכנסו הראשונים לשכונת תל אביב ב-19 בנובמבר 1917. הם פגשו בשכונה נטושה, לאחר שרוב רובה של האוכלוסייה גורשה במהלך המלחמה בפקודת הפחה התורכי. ההרצאה תציג את הימים והתקופה הראשונה של שלטון בריטי בתל אביב כ-4 שנים לפני תחילת המנדט. המפגש הראשון של תושבי ת"א עם הצבא הבריטי, את חזרתם של הגולים, שיתוף הפעולה עם הלוחמים והקצינים הבריטיים, וחידושם ושיקומם של המוסדות השלטוניים של השכונה העברית. הקשר המיוחד שך זאב ז`בוטינסקי לתקופת התאוששותה של תל-אביב ועד משמר הכבוד שנערך לגנרל אלנבי מול בית העירייה והחגיגה הגדולה לחזרתם של ספרי התורה לת"א, מהלך שסימן את קץ תקופת הגלות וראשיתה של התקופה החדשה

חטיבה ו':מפעלי מחקר ומידעעריכה

גטו ונציהעריכה

גטו ונציה

Katharine G. Trostel :The Venice Ghetto Collaboration: A Memory Space that TravelsThis talk traces the origins ofעריכה

שיתוף הפעולה של גטו ונציה, המספק את ההקשר הדרוש כדי להכניס את שני העיתונים האחרים לשיחה פרודוקטיבית. כפי שמציגה הצהרת המשימה שלנו, שיתוף הפעולה הוא קבוצת עבודה בין-תחומית ותומכת הדדית של חוקר מדעי הרוח המעוניינים בשאלות משותפות. באופן אישי וכקבוצה, אנו מפתחים פרויקטים אשר בוחנים הן את הספציפיות של גטו ונציה והן את כוחם הגמלי של הגטאות באופן כללי יותר. המלגה שלנו חוקרת את ההיסטוריה, התנאים, המרחב הפיזי והניסיון החי של גטו ונציה, וכן שאלות רחבות יותר על מורשת הגטו, כיצד ומדוע הפך הגטו לפרדיגמה, וכיצד נמדדו השוואות בין חובה, , ומרחבים סגורים בשיח, בספרות ובמחקר אקדמי. ביסוד עבודה זו יש רצון לכוון מחדש את המלגה שלנו כלפי מקורותיה המרחביים וההיסטוריים. הקול-מעבדה הוקם לאחר שהקהילה ביקרה בגטו ונציה בקיץ 2016, וגילתה שהחוויה של הליכה במרחב הפיזי הוסיפה לאמפתיה ולכוח ההסבר של המחקר והכתיבה שלנו. לשם כך, אנו מעודדים ותומכים ביצירת פרויקטים דיגיטליים המסייעים ליצור מחדש את המרחב, ההשקפות והתנועה של מרחבי הגטו ההיסטוריים, הספרותיים והעכשוויים שאנו לומדים. בעקביות לרעיון כי שטח הגטו הוא "ריק", אנו משתמשים בו כנקודת משיכה לאירוסין, אנו חושבים על גטו ונציה כעל "מרחב זיכרון שנוסע".

Venice Ghetto Collaboration, providing the necessary context to put the other two papers into productive conversation. As our mission statement outlines, the collaboration is an interdisciplinary and mutually supportive working group of humanities scholars interested in a set of shared questions. Individually and as a group, we develop projects that examine both the specificity of the Venice Ghetto and the symbolic power of ghettos more generally. Our scholarship investigates the history, conditions, physical space, and lived experience of the Venice Ghetto, as well as broader questions about the legacy of the ghetto, how and why the ghetto became a paradigm, and how comparisons have been drawn between compulsory, segregated, and enclosed spaces in discourse, literature, and academic research.

Underlying this work is a desire to re-orient our scholarship towards its spatial and historical origins. The Col-lab-oration was formed after the group visited the Venice Ghetto in the summer of 2016, and found that the experience of walking the physical space added to the empathy and explanatory power of our research and writing. To this end, we encourage and support the creation of digital projects that help recreate the space, views, and movement of the historical, literary, and contemporary “ghetto” spaces that we study. Resistant to the idea that the space of the ghetto is “empty", we instead use it as a launching point for creative engagement. We conceive of the Venice Ghetto as a “memory-space that travels.”

Erica Smeltzer: Ghettoes and Quarters: European Jewish Life under the Regimes of Tourism and Memory עריכה

Venezia congres

מורשת הגטו היהודי בוונציה היא עמוקה בזמן ומרוחקת. העושר של המרחב הייחודי הזה של הזיכרון היהודי משופר על ידי הטבע המיוחד של ונציה עצמה. בעוד הגטו היהודי וקהילתו הקטנה של היהודים המתאמנים נאבקים בין הדחף לטפח חיים יהודיים דינמיים לבין הרצון להנציח ולשמר חלל יקר, עיר ונציה עצמה עומדת על יסודות מסוכנים ומתערערת או מתחדשת מחדש בתיירות, שימור, סחורה, וכמובן את הטביעה האיטית המוסיפה אינטנסיביות לשלושת התהליכים האחרים. פרויקט זה משתמש בחסרונות ונציאניים אלה בין המשך לשימור, וכן במסחור ובמוזליזציה, במטרה לנתח את התהליך והפוליטיקה של פיתוח ותיירות בערים המכילות היסטוריה של גטאות יהודיים וחללים שבאו לייצג את החיים היהודיים (המגורים היהודיים) . באמצעות גישה זו אבחן את קרקוב (מפעל שינדלר ותהליך הג'נטריפיקציה ברובע היהודי בקז'ימייז '), ורשה (הניגוד בין הנצחת גטו ורשה לבין פרויקטים כמו מוזיאון פולין, המנסים לחדש את תחושת התרבות היהודית ), ופראג (שם אתר הגטו היהודי לשעבר, שנקרע מסיבות של תברואה, הוא כיום הרובע העשיר ביותר של העיר ומבסס את שרידיו היהודים המעטים שנותרו).

The legacy of the Jewish ghetto in Venice is deep in time and vast in reach. The richness of this unique space of Jewish memory is enhanced by the peculiar nature of Venice itself. As the Jewish ghetto and its small community of practicing Jews struggle between the impulse to foster dynamic Jewish life and the desire to memorialize and preserve a precious space, the city of Venice itself is standing on a precarious foundation and constantly undermined or reimagined by tourism, preservation, commodification, and of course the slow sinking that adds intensity to the other three processes. This project uses these Venetian slippages between continuation and preservation, as well as commodification and musealisation, to analyze the process and politics of development and tourism in cities that contain a history of Jewish ghettos and spaces that have come to represent Jewish life (Jewish quarters). Using this approach I will examine Krakow (the Schindler factory and the process of gentrification in the Jewish quarter of Kazimierz), Warsaw (the contrast between the memorialization of the Warsaw ghetto and projects like the POLIN museum that attempt to reinvigorate a sense of Jewish culture), and Prague (where the site of the former Jewish ghetto, torn down for reasons of sanitation, is now the wealthiest quarter of the city and capitalizes on its few remaining Jewish relics).

Sara Airoldi: The Ghetto in Zionist Imagery: Dialectics of a Jewish Space עריכה

ההרצאה נועדה לדון במשמעות האידיאולוגית של "הגטו" במחשבה הציונית. אבחן ונשווה בין מקרי המקרה השונים שנלקחו מכתבי ההוגים הציוניים העיקריים ובין העיתונים הציוניים לשפוך אור על הנרטיבים הדיאלקטיים שהקיפו את המרחב הסמלי בתמונות הלאומיות היהודיות. מחד גיסא, אכן היה הגטו מטפורה על עבר של הפרדה ודיכוי שהציונות, כתנועה של התחדשות תרבותית ועצמאות לאומית, התכוונה להתגבר. מאידך גיסא, חכמי הציונות, כמו סאלו ברון וססיל רוט, שקלו מחדש את הגטו כסמל להיסטוריה היהודית בטרם התבוללות, כשהמודעות התרבותית והקשר הדתי היו חזקות בקרב היהודים. הניתוח של שני הסיפורים הסותרים הללו על הגטו במחשבה הציונית ישמש מנסרה לשקף את הדו-קיום, ההדדיות וההתנגשויות בין נרטיבים שונים בתוך לאומיות.


The lecture aims to discuss the ideological meaning of the “Ghetto” in Zionist thought. I will examine and compare different case-studies taken from the writings of the main Zionist thinkers and from Zionist newspapers to shed light on the dialectic narratives which surrounded that symbolic space in the Jewish nationalist imagery. On the one hand, indeed, the Ghetto was the metaphor of a past made of segregation and repression which Zionism, as a movement of cultural rejuvenation and national independence, aimed to overcome. On the other hand, however, Zionist scholars as Salo Baron and Cecil Roth reconsidered the Ghetto as the emblem of pre-assimilation Jewish history, when cultural awareness and religious attachment were strong among the Jews. The analysis of these two conflicting tales of the Ghetto in Zionist thought will serve as a prism to reflect on the coexistence, the reciprocity and the clashes between divergent narratives within a form of nationalism.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.