FANDOM


מעטבד מהערך בויקיפדיה העברית

Haravzalman.jpg

המקור:ויקיפדיה

הרב זלמן ברוך מלמד הוא מחנך ומנהיג ציבור. נולד ב-י"ב באב ה'תרצ"ז, (20 ביולי 1937); מאז הקמת היישוב והישיבה משמש כרב היישוב בית אל ב' שבחבל ארץ בנימין וראש הישיבה הגבוהה בבית אל, ישיבת בית אל.

קורות חייםעריכה

נולד בתל אביב לדוד מלמד, שהיה חסיד עובד כפים , ולרעיה, בת הרב אליהו אפשטיין. בצעירותו למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ונמנה עם "שבט איתנים" הידוע בהקמת מפעלים חינוכים תורניים-לאומיים שהשפיעו על דרכו של הדור הבא של "הכיפות הסרוגות", ועל מיסודה של ישיבת מרכז-הרב והרחבת ספסליה.

למד שנתיים בישיבת בני עקיבא כפר הרואה בשנת תשי"ב (1952), משם עבר ללמוד תקופה קצרה בישיבה של הרב אליהו מישקובסקי בזכרון יעקב. ובחשון תשי"ד (1953) נמנה עם מייסדיה של ישיבת כרם ביבנה, שם למד בשנה הראשונה להקמתה. אך, לדבריו, במקומות אלו הייתה חסרה לו הרוח הלאומית שאותה ספג בבית אבא וסבא ואשר טופחה מאוד בכפר הרוא"ה, אותה סיפר שמצא בשנת תשי"ד (1954) בישיבת מרכז הרב ואצל העומד בראשה - הרב צבי יהודה הכהן קוק.

למד בישיבת מרכז הרב כעשור, עד שבשנת תשכ"ה (1965) הצטרף לצוות הרמי"ם בישיבה ושימש כר"מ של שיעור א'. היה אחד הרמי"ם הראשונים בישיבה שהיו מבוגרי הישיבה. בשנת ה'תשל"ח (1978) עמד בראש קבוצת אברכים מישיבת מרכז הרב בניסיון, שלא צלח, לייסד ישיבה ביישוב עפרה. משלא הצליח, ייסד עם גרעין ראשוני את הישיבה בבסיס הצבאי שליד בית אל. לאחר שהתברר כי הרב ותלמידיו ביקשו ליצור יישוב בעל ציביון תורני מובהק - (חרד"לי), שבו הרב יהיה הפוסק בכל המתרחש בישוב, התפלג היישוב לשני יישובים, לבית אל ובית אל ב' [1]. ביישוב בית אל ב' התיישבו בוגרי ישיבת מרכז הרב עם הרב מלמד, כאשר בלב היישוב נמצאת הישיבה, ומזכירות היישוב הייתה המזכירות של הישיבה, ואילו בבית אל התגוררו אקדמיים ובעלי מקצועות חופשיים שרצו לקיים קהילה תורנית פתוחה ושיויונית. ברבות הימים היישובים התאחדו תחת מועצה מקומית אחת וכל פעילויות היישוב משותפות, אולם כל קבוצה ממשיכה לשמור על ייחודה.

הרב זלמן ברוך מלמד נשוי לשולמית, מחנכת ומנהלת ערוץ 7. לזוג מלמד 7 ילדים, רובם פעילים בחינוך התורני במדינת ישראל. בנו, הרב אליעזר מלמד הוא רב היישוב הר ברכה וראש ישיבת הר ברכה בשומרון. בן נוסף, הרב יהודה מלמד, הינו ר"מ בישיבת רמת גן. חתנו הרב הלל הורוביץ הינו פעיל ציבור בחברון ועוזרו של ח"כ צבי הנדל. חותנו, פרופ' יוסף ולק, היה מחנך דתי ידוע ופעיל שמאל ותיק, דבר שלא הפריע להם לנהל מערכת יחסים מצוינת.

דרכו עריכה

Ya'akov Katz (Katzele).jpg

הרב מלמד (מימין) בעת ביקור הפני מנחם בישיבת בית אל ב-1990.

הרב מלמד אוחז שנים רבות בדעה שיש לדחות את השירות הצבאי לטובת לימוד תורה, ושעל המוכשרים לכך ללמוד שנים רבות גם על חשבון אורך השירות הצבאי [2].

הרב מלמד הוא ממובילי הקו השמרני בציבור הדתי-לאומי ופעילותו מאופיינת בקו מיליטנטי, יחסית, מבין רבני ישיבת מרכז הרב. דרכו התבטאה למשל בעידודו, בתחילת שנות שנות ה-80, את בנו הרב אליעזר מלמד להתפלג מתנועת בני עקיבא, ולהקים את תנועת הנוער "אריאל" כדי ליישם הפרדה מלאה בין בנים לבנות. זאת לאחר שהנהגת תנועת בני עקיבא, וד"ר אמנון שפירא ששימש כמזכ"ל התנועה באותן שנים, סירבו לפעילות נפרדת. דרכו התבטאה בכך שהיה בין המובילים להקמת מפלגת תקומה שהתפלגה מהמפד"ל ותנועת קוממיות שהתפלגה ממועצת יש"ע.

הרב מלמד מזוהה כבעל קרבה רעיונית לרב אברהם שפירא ולא לגישה הממלכתית בנוסח של הרב צבי ישראל טאו, קרבה המתבטאת למשל בקריאה מפורשת לסירוב פקודה אל מול תוכנית ההתנתקות.

פעלתנותו של הרב מלמד, באה לידי ביטוי מיוחד בתחום החינוכי, בשל החשיבות הרבה שהוא מייחס לתחום זה. תחת הנהגתו הוקמו בבית אל רשת מוסדות חינוך ענפה: ישיבה גבוהה, ישיבה קטנה-תיכונית "בני צבי" בה בהתאם לשיטתו משולבים אמנם לימודי חול אך במינון נמוך יחסית לרוב הישיבות התיכוניות, שתי אולפנות לבנות - "רעיה" ו"טל רעיה", ומכינה קדם-צבאית - "מגן דוד". הוא סבר כי חינוך אקדמי לבנות הינו ערך חשוב, בהיותו מכשיר את האשה הדתית לאפשרות לפרנס בכבוד את משפחתה מרובת הילדים ואת הבעל שבדרך-כלל עוסק בחינוך, אם היא תרצה בכך, ולכן יזם את הקמתו של מכון ט"ל ("טכנולוגי לבנות"), המקביל ל"מכון לב" לבנים.

כמו רבו, הרב צבי יהודה קוק, הרב מלמד נמנע מלהשתמש בלוח הגרגוריאני, ומחנך את תלמידיו לשימוש בתאריך העברי גם על גבי המחאות. לדעתו שימוש רב בתאריך העברי יכריח את הממסד ללמוד להשתמש בו.

הרב מלמד שולל יציאה לחוץ-לארץ. הוא עצמו מעולם לא יצא את גבולות הארץ, ובנושא זה הוא מחמיר ביותר עם השואלים אותו: למעט במקרים קיצוניים כמו צער גדול של הורים המתגוררים בחו"ל או מקרים מיוחדים כדוגמת התרמה למען מטרה נעלה, אוסר הרב באופן נחרץ את היציאה מהארץ, וגם לאותם אלה שהתיר להם-הוא אוסר סתם טיול בחו"ל.

הפצה באמצעי התקשורת עריכה

את ההסברה הדתית לציבור הרחב הוא מחשיב כענף חשוב מהפעילות החינוכית, ולכן במשך כעשרים שנים פעל ללא הרף לקידום תקשורת אלטרנטיבית שתהווה כלי ביטוי לעמדות הצבור הדתי, וזאת על אף שחלק מפעילותו נקלעה לא פעם לקשיים משפטיים.

בשנת ה'תשמ"ח (1988) הקים הרב מלמד את ערוץ הרדיו הפיראטי "ערוץ 7" והיה הסמכות הרוחנית והרוח החיה מאחורי הערוץ, כאשר אשתו שולמית ניהלה אותו בפועל. ערוץ 7 היווה כלי להפצת עמדותיו התורניות והפוליטיות ומילא חסר תקשורתי שהיה קיים בקרב המתנחלים הדתיים-לאומיים. לאחר 15 שנות שידורים, כאשר התברר כי אוניית "ארץ הצבי" לא נשאה את המשדר העיקרי ששכן באזור השומרון, נסגר הערוץ בעקבות פסיקת בג"ץ שביטל חוק מיוחד להסדרת שידורי הערוץ. האחראים לשידורי הערוץ הועמדו לדין, ועל הרב מלמד נגזרו ארבעה חודשי מאסר על-תנאי וקנס של 25,000 ש"ח‏‏[3]. בחודש מאי 2006 קיצר הנשיא משה קצב את תקופת ההתיישנות על העבירה, ובכך אפשר לרב מלמד להתמודד במכרז להקמת תחנת רדיו אזורית ביהודה ושומרון [6].

לרבנים המטיפים ליציאה ל"הסברה", ל"ירידה אל העם" בנושאים חינוכיים, משיב הרב מלמד כי שידור בן רבע שעה של שיעור תורני ברדיו מושך אחריו יותר מאזינים משאפשר למלא באולם גדול, ועל כן שוקד הרב מלמד על מציאת פתרון חוקי להסדרת שידורי ערוץ 7 גם ברדיו, כבעבר, ולא רק דרך האינטרנט.

הנהגותיו עריכה

הרב מלמד מדריך את תלמידיו לעבודת ה' על פי התורה באופן בריא, כלומר, לפי הנהגות נורמליות ורציונליות, שנותנות מקום לאנושיות של האדם ומשרות עליו שמחה, ולא לבחור בהנהגות קיצוניות או מיסטיות שעלולות לערער את יציבותו של האדם[7].

גישתו לחיים היא אופטימית ומאמינה, דהיינו גישה הנובעת מתוך אמונה שה' עושה הכול לטובה, ושיש רווח מכל צרה, גם אם לא רואים אותו מיד. הוא משתדל להדגים דרך זו גם במעשיו, ומוסיף עוד ביישוב הארץ או בלימוד תורה אחרי קשיים שפוקדים אותו.

הרב מסביר שהוא מנסה לדבוק בדרכי רבו הרצי"ה קוק, שהיה לדבריו, "קיצוני לכל הכיוונים" - באהבת התורה ולומדיה, בתיקון המידות, באהבת עם ישראל ובאהבת הארץ - ובכך שהקצין לכל הכיוונים היה ענק של תורה.

בענייני חברה אוחז הרב מלמד בהשקפה המביעה, למשל, תמיכה בגישת ההפרטה הכלכלית, מתוך הנחה שתיצור תחרות שתועיל לשגשוג ופיתוח‏‏[4]. גם במערכות הכשרות הרב קורא לרבנות הראשית לתת דירוג לכל המערכות כדי לעורר תחרות ובכך להעלות את רמת הכשרות בכל הארץ, במקום שתעסוק במתן הכשרים בעצמה שממילא אינם מקובלים על רוב הציבור שומר המצוות.

הרב מלמד רואה ערך גם בהפצת תורה לכלל הציבור בארץ, ומתוך כך מעודד הקמת גרעינים תורניים בערים שונות בארץ. בין הערים שתלמידיו הקימו בהן גרעינים או סייעו לביסוסם: דימונה, רמלה, לוד, רמת השרון ומודיעין ולאחרונה בתל אביב. הרב גם שולח את תלמידיו לחיזוק יישוב הארץ במקומות שונים, בפרט בהתנחלויות. בולט ביותר היישוב רחלים שבמשך שנה תמימה (ה'תשנ"ד 1994) החזיקו באופן בלעדי 6 מתלמידיו את המקום בשליחותו הישירה וקיימו בו סמינריונים בנושאי יהדות בשבתות השנה. היישוב עטרת חוזק על ידי קבוצת תלמידים שנשלחו להתגורר במקום עם משפחותיהם על ידי הרב. תלמידי הרב גם פועלים בהצלחה במסגרת קהילות יהודיות בחוץ לארץ. תלמידיו חיזקו במשך כמה שנים את הקהילה היהודית בחרקוב, אוקראינה; תלמידו הרב אלחנן לואיס כיהן מספר שנים כרב קהילה גדולה באוסטרליה; תלמידו הרב דורון פרץ משמש כרב חשוב בקהילות היהודיות בדרום אפריקה; תלמידו הרב דוד רוז משמש כרבה של סטוקהולם בירת שבדיה.

בעיר תל אביב פועל תלמידו, הרב אריאל דורפמן, לקירוב לבבות אל האמונה.

היחס למדינה ולהנהגתה עריכה

יחסו לגופים המדיניים בישראל מורכב. אף שהוא מקדש את מדינת ישראל עצמה כמתנת הקב"ה לעמו וכראשית צמיחת הגאולה, תפיסתו את הממשלה הינה מכשירית, "הממשלה היא בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה", כדברי רבו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, וכאשר היא אינה מיישמת את הנדרש ממנה לפי דעתו, הוא לא נמנע מלבקר אותה ולפעול נגד מדיניותה גם בדרך מחאה אקטיבית. [5]. בשונה ממנו ומגישת ישיבת מרכז הרב, עומדת תפיסת רבני ישיבת הר המור הדוגלים בשמירה על קדושת מוסדות המדינה בכל מחיר כפי שהתבטא לאחרונה הרב מרדכי שטרנברג "הרי זה אנחנו ואנחנו".

בימי הסכמי אוסלו החליף בתפילה לשלום המדינה הנאמרת בשבת בבתי הכנסת את המשפט "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה" במשפט: "והעמד בראשה אנשי חיל, יראי אלקים, אנשי אמת, שונאי בצע ושלח אורך ואמיתך אליהם". הוא גם החליף בתפילה לשלום חיילי צה"ל את המינוח "צבא ההגנה לישראל" ל"צבא ישראל" על מנת להדגיש שצבא ישראל צריך להיות לפעמים גם צבא התקפה ולא רק צבא הגנה [8]. לאחר ההתנתקות תיקן בשנית את נוסח הברכה ב"תפילה לשלום חיילי צה"ל" והוסיף למשפט "ושלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם" את המילה "הטובים" כיוון שמעשי ידיהם ה"רעים" אינם ראויים לברכה. כמו כן קיצץ מנוסח התפילה את הגבולות "מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים ומן הים הגדול עד לבוא הערבה" מתוך האמונה בהבטחה האלוקית הכתובה בתנ"ך כי גבולות הארץ צריכים להתרחב מעבר לכך, עד לנהר פרת. בתקופה שבה כיהן כראש ועד רבני יש"ע, גוף שאותו ייסד בב' בטבת ה'תשס"א (28 בדצמבר 2000), תקף בחריפות חסרת תקדים את ראש הממשלה דאז אהוד ברק בשל נכונותו לוותר על הר הבית בהסכם מדיני עם הערבים. [9]

בי"ד בחשוון ה'תשס"ג (20 באוקטובר 2002) פסק הרב מלמד שיש לסרב לפנות מאחזים, ובתגובה לכך התבטא בממשלה שמעון פרס, שר החוץ דאז, כנגד "חלק מרבני יש"ע שמקבלים שכר מהמדינה והם מסיתים מחורבנים" [10]. בתגובה להתבטאות זו שיגרו תלמידי הרב מכתב חריף בקיצוניותו לשמעון פרס, ובו בין היתר כינו את דבריו "טומאת רפש וקיא" וכתבו לו ש"הוא יירשם בהיסטוריה היהודית לדראון עולם עם האפיקורסים ומבזי תלמידי החכמים שנפלטו מהאומה". (כפי שאומרת המשנה) [11]

בתקופת ההתנתקות מגוש קטיף הצטרף לאמירתו הנחרצת של ראש ישיבת מרכז הרב הרב שפירא וקרא מפורשות לסירוב פקודה. הוא אף הוסיף שיש לעמוד כנגד התוכנית במסירות נפש (אימרה ששמע מהרב צבי יהודה הכהן קוק) [6]. התנגדותו של הרב שלמה אבינר שצידד בפינוי ללא כל התנגדות אקטיבית והתנגד לסרבנות, יצרה איתו עימות, ובתגובה לדעותיו של הרב אבינר שחלקו על פסיקתו הציבורית של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא ראש ישיבת מרכז הרב, הורה הרב מלמד להפסיק את שיעוריו של הרב אבינר בישיבתו. בפינוי גוש קטיף נקט עמדה פעילה ושהה עם הרב אליקים לבנון, הרב ירחמיאל וייס הרב אברהם שרייבר ורבנים נוספים, בבית הכנסת בכפר דרום. כאשר כוחות הביטחון ביקשו את עזרתו ועזרת עמיתיו בפינוי שקט של תלמידיהם שהתבצרו על גג בית הכנסת, סירב לסייע בידם להרגיע את המצב, דבר שהביא בסופו של דבר להתנגדות הקשה ביותר שנחזתה בפינוי ולמעצרם של אלו שנכחו שם.[7]

בעקבות הפינוי כתב תחת הכותרת "לא נשכח ולא נסלח" כי "צה"ל כבר איננו רק קודש, אלא יש בו תערובות של מצווה ועבירה". עוד קרא להשפיע מבחוץ היכן שאי אפשר להשפיע מבפנים, ואפיין למעשה את דרכו בדרך של בניית מערכות אלטרנטיביות: בחינוך, בתנועת הנוער, בתקשורת ואף בכלכלה, אך הוסיף שביחד עם עשייה זו אסור להתנתק מהמדינה, שבה הוא רואה את ראשית צמיחת גאולתנו.

כיום הרב משמש כאחד מרבני מפלגת תקומה, יחד עם הרבנים חיים שטיינר ודב ליאור. כמו כן הרב משמש כרבה של תנועת קוממיות, ביחד עם הרבנים דב ליאור, אליקים לבנון, דוד חי הכהן, חיים סמוטריץ' ואחרים.

כמעט בכל מערכות הבחירות מטיף הרב מלמד לאיחוד של החזית דתית כולה[8] כדוגמת זו שהייתה בכנסת הראשונה, וטוען שלהבדיל מאז, המפלגה הדתית המאוחדת תוכל להיות מפלגת השלטון ותביא לשינוי בכל מה שקשור לתרבותה של המדינה, ויחסה לתורה. למרות עמדותיו אלה, עודד את בנו להתפלג מתנועת בני עקיבא ולהקים את תנועת הנוער אריאל, פילג את בית אל לשני יישובים שונים על מנת ליצור יישוב בעל אופי חרד"לי, והיה בין המובילים להקמתן של מפלגת תקומה שהתפלגה מהמפד"ל, ותנועת קוממיות שהתפלגה ממועצת יש"ע.

פרסומים עריכה

אחד מענפי מוסדות החינוך שהקים, הינו הוצאת ספרים של קריית הישיבה בית אל המוציאה לאור בצורה מחודשת את ספריהם של גדולי הציונות הדתית, כמו הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרב צבי יהודה הכהן קוק. ההוצאה מנוהלת על ידי תלמיד מובהק של הרב מלמד, הרב הראל כהן. בנוסף, חיבר הרב מלמד כמה ספרים:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. [1]
  2. מאמר שפרסם בביטאון "תחומין" בשנת תשמ"ו 1986
  3. ‏ת"פ (י-ם) 4830/98 מדינת ישראל נגד יעקב כץ ואחרים, ניתן ב-29.12.03‏
  4. "מחוויות שיחרור ירושלים ומבט קדימה" שיעור של הרב מתוך אתר Yeshiva, בפסקה "התוכנית המדינית".
  5. [2]
  6. [3]
  7. [4]
  8. [5]

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית