FANDOM


Ghetto roma.jpg

גאטו רומא - ציור מהמאה ה-19 - הצפה של הטיבר - ציורו של Ettore Roesler Franz

הרב משה ישראל חזן או " 'משי"ח' היה הרב של יהדות רומא המחצית המאה ה-19

מבוא הרב משה ישראל חזן , הינו דמות מיוחדת במינה בנוף הרבני . הרב חזן עלה עם אביו לארץ ישראל בשנת תקע"א , ( 1811 ) וכיהן כחבר בית הדין הגדול בירושלים משנת תר"ב . ( 1842 ) בשנת תר"ג או תר"ד יצא לחו"ל ושב אל ישראל חודשים ספורים לפני מותו . במשך שנות נדודיו בחו"ל כיהן כרבה הראשי של רומא , משרה בה החזיק חמש שנים . בתקופה זו חיבר אף כמה מספריו החשובים כמו שו"ת כרך של / vn שאת עיקרו כתב ברומא ומקצתו במצרים , ונחלה לישראל . בשנת תרי"ב ( 1852 ) בעקבות סכסוכים עם מנהיגות הקהילה , עזב הרב חזן את רומא ועבר לכהן כרבה של קורפו שבה אף חיבר את חיבורו המונומנטלי על ספרות הגאונים איי הים . עולמו הרוחני של חזן , כפי שניווכח בהמשך , הוא מיוחד במינו . יש בו שילוב מרתק של איש הלכה מובהק ותלמיד חכם יהודי מסורתי המחויב ללא סייג לדת אבותיו . עם זאת הגותו מגלה תפיסה מיוחדת במינה של הדת היהודית , כדת המכירה ברובד רציונלי אוטונומי , היינו רובד שהדת ' האלוהית' אינה קובעת אותו ואינה מכתיבה אותו . להכרה זאת , טוען הרב חזן , יש השלכות הלכתיות ברורות , שעל חלקן אנסה לעמוד בהמשך . במקביל לכך הוא מגלה פתיחות יוצאת ...

המקור ראו הקישור למטה

יעקב לאטס במאמרו במןסף לשבת של מקור ראשון - ויקרא תש"ע - הלכה והכלה בעידן מתחדש על הנושא:כמה מרבני איטליה הציבו מודל משלהם לנוכח אתגרי המודרנה, מודל שיצא כנגד ההתבצרות בתרבות המסורתית. עיון בדברים של הרב משה ישראל חזן והרב ישמעאל הכהן, על סובלנות הניזונה מהדאגה לאחדות הקהילות ולכלל ישראל

כתב עליו:"רבנים ערניים ובעלי רגישות חברתית ידעו איך להתמודד עם המציאות המשתנה. דוגמה יפה לכך משמשת הגותו של הרב משה ישראל חזן, שרשם את שמו בראשי התיבות 'משי"ח'. הרב חזן נולד באיזמיר שבתורכיה בשנת 1808, אך גדל בירושלים. הוא נדד באירופה, עד שבשנת 1847 הגיע לרומא שבאיטליה. ברומא הוכתר לרב העיר, ובכהונה זו החזיק במשך חמש שנים סוערות במיוחד. הוא כתב חיבורים רבים, ובכלל זה ספר שאלות ותשובות הנקרא "כרך של רומי".

הרב חזן אכן היה ער לפולמוסים שהתעוררו בזמנו ולסכנות הטמונות במאבקים האידיאולוגיים שהתעוררו בקהילות, כמו גם לצביעות של רבים מנושאי התפקידים הציבוריים. על המצב בקהילות ישראל במחצית המאה ה-19 הוא כותב (כרך של רומי, סימן ח):

נתתי אל לבי לתור ולחקור על הרעה החולה אשר נהייתה בדורות אלה האחרונים. כי בהם אנו רואים רבני הדור מקצה אחד עושים כל טצדקי [תחבולה] ליישר ולקיים כל הנמצא כתוב בספר בגמרא ופוסקים כקטון כגדול, וכל מגמתם הוא שלא יתבטל מכל דבריהם אפילו קוצה של יוד; והפך מזה העם מקצה אחר משליכים מעל שכמתם כל משא עבודת ה' ועוד מעט כי נכרתה כל חלקה טובה בישראל.ומי האיש אשר לו רעה ולא ישיב אל ליבו לאמר אין זה מקרה, כי אם סיבה עצמה ואם יוסר הסבה תתבטל כמו כן המסובב בהכרח. ואחרי אשר נתיעצתי עם לבי פעם אחר פעם, ולמדתי וחקרתי על קורות בני ישראל ומאורעותיהם, האיר ה' את עיני וראיתי כי הסיבה היא ביד הרבנים עצמם, אף כי כוונתם לשם שמים, ובידם לבטל המסובב [התוצאה], ולהחזיר תפארת תורתנו הקדושה לאיתנה.כי הנה ידוע ומפורסם מעמד ומצב איזה מנהיגי הדור בזמנים אלה, מזה אחד ישליכו אחרי גוום כל דבר הנוגע לדת ולאמונה ויניחו ביד כל איש ואיש לעשות הישר בעיניו, ולעומת זה מזה אחר יקראו בקול גדול אסור אסור בכל מה אשר המה נדרשים ויוצא מזה כי כל הרואה והשומע אותם התברך בלבבו לאמר שהדת והדעת המה כשתי צרות המתנגדות זו את זו, וכשני אויבים המתגברים זה על זה.

כאמור, הסכנה הייתה בפילוג הקהילה, כפי שאכן קרה בכמה ארצות, ועוד יותר מכך בנטישת המסורת על ידי ציבור רחב. הרב חזן ראה בצורה חדה את המצב והזהיר את מנהיגי הציבור מפני נקיטת עמדה קיצונית, היות שאם לא יצליחו לתמרן בין הדעות השונות, הסיכון יהיה אובדן אמונו של הציבור בהם.

לדעתו הקנאות היא המחלה של אירופה, וזו תוביל לקהות רוחנית, לצביעות, ולאחר מכן לכפירה. כך הוא כותב בחיבור אחר, קונטרס קדושת יום טוב (דף כ"ט א'):

…לא אכחד כי שלושה אלה נפלאו ממני וארבעה מאסתים אף געלתים. ד' דעות הנמצאים באירופה הזאת אשר הם המה היו לבני ישראל למעול מעל בה' ובתורתו עד שהגענו לידי מידה מגונה ונמאסת אשר אנו בה בדורנו זה והם: הפַנַטִיזם (חסידות שטות), היפוקריזיה (צביעות), האִינדִיפֶרֵנצָא רְלִיגִיוזָה (מיעוט החשיבות לענייני האלקים) ומרה באחרונה חרבנא לחרבנא, הַאֵרֶזִיה (כפירות, אפיקורסות) אשר שרפה כליותינו ולבנו ועל ידה אנו בסכנות איבוד הדתות בהרף עין מקרב כל מאמין מכל אומה ולשון ולא בדרך הפלגה.

קול המוסיקהעריכה

באותו מאמר הוא התיחס גם לנושא:"מעבר לשאלות אלה, הנושא שהיה לאבן נגף בדרכן של קהילות יהודיות רבות באירופה וגרם לפולמוסים ולפילוגים רבים היה האפשרות של הכנסת המוסיקה, ובעיקר העוגב, לתוך התפילה. באיטליה, בשונה מארצות אחרות, היו מנגנים בבתי הכנסת כבר מימי הרנסנס. היה זה המלחין הידוע שלמה מן האדומים, בן המאה ה-17, איש מנטובה, שחיבר ספר שלם של יצירות מוסיקליות שנקרא 'שיר השירים אשר לשלמה', אשר כלל מדריגלים ותפילות; והיה זה רבה המפורסם של ונציה, יהודה אריה ממודינה, שכתב בספר השאלות והתשובות שלו 'זקני יהודה' פסק הלכה ארוך כדי להצדיק את הכנסת המוסיקה לתוך התפילה (סימן ו').


קישורים חיצונייםעריכה

  • לקריאת הספר "יהדות : בין דת למוסר" בספרייה המכוונת של כתב - פרק טו / הרב משה ישראל חזן , בין פרטיקולריזם לאוניברסליזם לבין הפתיחות היסודית של חזן כלפי העולם החוץ יהודי . התיזה העיקרית שברצוני להציג היא , שבחינה מדוקדקת של כתביו מלמדת , כי חזן מציג משנה הגותית סדורה המתגבשת לכלל השקפת עולם רציונליסטית שלמה . פרק זה הוא אפוא ניסיון לשחזר בצורה אנליטית את יסודות הגותו של חזן

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית