Fandom

Ventura Daniel Wiki

הרהורים ליום הזכרון

7,414דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

(המאמר הועתק ברשות מחברו אליקים העצני) לאחר שהתייחדנו עם הכאב האין-סופי של שואת עם ישראל בגולה, ובטרם ניתן לנו לשמוח את שמחת עצמאותנו בארץ ישראל, אנחנו מתייחדים עם האבל והשכול של העם היושב בציון ומחיר הדמים ששילם תמורת חיי חירות במדינת יהודים חזקה, מנצחת ופורחת.

ייחודו של היוםעריכה

היום הזה מייחד את יהודי ארץ ישראל באבלם. יהודי החי מחוצה לה לעולם לא יחוש את הכאב באורח כ'כ ישיר, מיידי ואישי. אמנם, גם כאן נמצא מי שחשב שתמורת ויתור על לב המולדת ניתן להגיע אל "שלום" שיאפשר חיים ככל העמים, אלא שלמרות כל הנסיגות נוספים מדי יום-זיכרון עוד ועוד שמות ללוח הנופלים, עד שניתן לומר שמאז התחלת שיבת ציון במחצית השנייה של המאה ה-19 לא היה כאן יום אחד של רוגע ושלווה כמו, נניח , בין ארה"ב וקנדה או הולנד ובלגיה.

היום יודעים הכל, שאין סיכוי, ויהי המחיר אשר יהיה, לחיות כאן בטווח הנראה לעין חיים שלא תחת צל של איום וענן של דאגה. ודווקא משום כך יש לומר ביום הזיכרון מילה טובה, של אחווה ושותפות - גם למתנגדינו, אנשי ארץ ישראל הקרועה והנחלקת, על החלטתם "להישאר עימנו כאן", בצל המלחמות ועם כאב הזיכרון, במקום להצטרף לעם היהודי היושב "בעולם החופשי" ללא איום מיידי, לעת עתה.

כאן ובחו"לעריכה

עם אחד אנחנו, הרהורים ליום הזכרון, ובכל זאת יש הבדל בחוויית המציאות, כאן ושם, ותמציתו ביום הזיכרון. חוט של חן עצוב משוך על יהודי א'י – חן של גאווה על חירותם ועצב של שכול, שהוא מחירה של החירות הזאת. יהודי בלונדון או בניו יורק אינו עובר את הקטארזיס הזאת.

וגם על כך מגיע שבח לעם היושב כאן, שמיום שהקים מחדש בארץ ישראל את הבית הלאומי שלו, הוא מחזיק את שעריו פתוחים לכל יהודי המתדפק עליהם, גם לאלה שכל עוד יכלו – התנכרו לו . כמו אם רחומה, מדינת ישראל קולטת כל בן ובת, אינה מפלה ואינה נוטרת, מוחקת את העבר ופותחת לשבים דף חדש.

למה הקונגרס התכנס בשוויץעריכה

שתי דוגמאות. עוד לא היתה ארץ שיהודים התאוו להתערות ולהתבולל בתוכה כמו גרמניה. הרצל ביקש בתחילה לכנס את הקונגרס הציוני במינכן, אבל רבניה ממש גירשו אותו, עד שלא נותרה ברירה אלא לקיים את האירוע המכונן של תחייתנו הלאומית בבאזל שבווייץ - באולם שכור של קזינו! עד לרגע האחרון רוב יהודי גרמניה התעלמו מן הסכנה והתנכרו לציונות, ובכל זאת כל מי שהגיע הנה מצא כאן בית, והמולדת שלא רצה להכירה, אימצה אותו אל ליבה.

נושאי ה"בשורה" בפוליןעריכה

בפולין שלאחר השואה נמצאו יהודים שלא הצטרפו לזרם היוצאים, כי ראו את עצמם כנושאי שליחות - להביא לעם הפולני את בירכת "עולם המחר" האדום. רובם גם נהנו ממשרות טובות במשטר הקומוניסטי החדש, אף שהיה עוין למדינת ישראל וליהדות בכלל. עד שהגיע לשלטון אחד גומולקה, שבצו אחד גירש כמעט את כל היהודים שנשארו בפולין, לרבות חברי המפלגה הכי נאמנים. והנה, כשפליטי גומולקה הגיעו ארצה, לא התנצחו עימם, לא זרקו להם: נו? מי צדק ? – להיפך, בהתנהגותנו הוכחנו הלכה למעשה את נכונות המשנה הציונית הגורסת שהארץ הזאת שייכת לכל יהודי, גם אנטי-ציוני.

הציונות שרדהעריכה

ואל תהי עמידתנו זאת במבחן קלה בעיניכם, שהרי ראינו בכישלון כל התורות והדוקטרינות המהפכניות שאכלסו את שתי המאות הקודמות ומילאו את העולם ברוב המולה ובאוקיינוסים של דם – אנרכיזם, קומוניזם, טרוצקיזם, נאציזם, תורות שוויון ותורות גזע – ולא נותר מהן דבר. התנועה הציונית באה לעולם בלב המערבולת הזאת, והיא לבדה שרדה במבחן הקשה וחסר הרחמים של המציאות. קחו כדוגמה את העלאתם של יהודי אתיופיה, לאחר שנות אלף של ניתוק, והיום הם שותפים מלאים לחוויית העם החופשי בארצו וגם מאכלסים כבר, לדאבון הלב, את לוחות הזיכרון.

השתלבות הרוסיםעריכה

כשהחל להגיע גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר חששו כאן, פן לא ירצו צעירים שאינם יודעים את השפה ולא שמץ של יהדות לשרת בצבא, ומכל מקום הוריהם יאמרו: לא בשביל לסכן את חיי ילדינו הבאנו אותם לכאן! והנה, קרה ההיפך : מספר המתגייסים מתוכם עולה, יחסית, על מספרם של הוותיקים. והם השתלבו באותו המעגל, שאין מושלו בשום ארץ בעולם, של הורים המלווים את בניהם ובנותיהם לבק'ום להתגייס – בשמחה ובגאווה, במעין חגיגה. די במחזה הזה בלבד כדי להוכיח את התיזה היסודית של הציונות – ומהי, אם לא התגשמות הנבואה עתיקת היומין של שבות ישראל לארצו, חזון העצמות היבשות, אף זו תופעה שאין לה תקדים היסטורי. כל מי שיושב עמנו פה הוא שותף לפלא ההיסטורי, לחוויה היחידאית הזאת.

'יותר מדי יהודית'עריכה

ראיתי בווידאו הופעת הסטנדפיסט היהודי האמריקני המפורסם ג'קי מייסון, בשנת 2008, לרגל חגיגת 60 שנה למדינת ישראל באצטדיון וומבלי שבלונדון. רשמתי כמה פנינים:

"לפעמים מעירים לי אחרי הופעה שהיא היתה 'יותר מדי יהודית', ובכלל – יהודים בעולם מרגישים מבוכה מהיותם יהודים – חוץ מהיהודים הישראלים. יהודים חותכים את השמות שלהם ואת האפים שלהם. כל שנה האף שלהם נהייה יותר קטן, עד שבסוף לא יישאר אף בכלל. יהודי אינו רוצה להישמע או להיראות כיהודי. לילדים איטלקים יש שמות איטלקים. לספרדים – שמות ספרדים. אבל ילדים עם שמות יהודים אין יותר. ילד יהודי שמו עכשיו - טיפאני ...שוורץ, מקדניה... גינצבורג, אשלי...ליפשיץ, ויש אפילו אחד קרוסיפיקס...פינקלשטיין ("קרוסיפיקס" הוא הצלב הנוצרי .א.ה.).

אין מעצבי אופנה יהודים? כל המעצבים הם יהודים, אבל כשנעשים מעצבים מקבלים שם צרפתי. למה? מפני שאישה יהודיה לא רוצה שהבגד שלה יהיה של מעצב יהודי. לכן , תודה לאל, יש ישראל, שבה רוצים להיות יהודים וגאים להיות יהודים. פה אצלנו אף פעם לא ראיתי tough Jew יהודי חזק, בריון. אף פעם לא ראיתי ארבעה מוסלמים הולכים ברחוב ואומרים 'זהירות יש שם יהודי'. רק הודות לישראל יש לנו זהות, ביטחון ויחס של כבוד. אילולא ישראל יהודים היו בסכנה. היהודים עדיין לא התקבלו בעולם. אבל הם יודעים שיש להם בית".

ז'קי מייסון הוא בדרן, ולחלק מהלצותיו יש טעם תפל. אבל אומרים, שכל הבדרנים הם בעצם אנשים עצובים ומאחורי בדיחה מתחבאת לפעמים מציאות מרה. כשערך ג'קי מייסון את ההשוואה בין יהודי התפוצות ויהודי ארץ ישראל הוא לא צחק ולא לעג. הוא דיבר ברצינות גמורה, ודבריו הם מחמאה גדולה למדינת היהודים, הזוקפת את קומתו של היהודי וממלאת בכך בדיוק את התפקיד שהועידו לה מתכנניה.

"מבחן אובמה"עריכה

יהודי ארה"ב עומדים כעת במבחן. מיסודם הם דמוקרטים. 78% מהם הצביעו בעד אובמה, בהשוואה לכ-50% בציבור האמריקני הכללי. מהרגע הראשון היה ניתן לראות שבחיר ליבם אובמה מייצג את האינטרס הערבי נגד ישראל, אבל הם העדיפו לעצום עין. עכשיו, שכבר נשלפו הסכינים בבית הלבן ובמחלקת המדינה, הם אינם יכולים יותר להתעלם, ועליהם לבחור בין אחיהם בישראל לבין נשיאם העוין. האם יהיו אווילים כאבותיהם, שהעריצו את הנשיא רוזוולט שגילה אדישות לגורל היהודים בשואה – כשהפעם סכנה אטומית מרחפת מעל לראשי אחיהם, וירושלים אמורה להילקח מן העם היהודי – גם מהם! – ע'י נשיאם?

ועל זאת גאוותנועריכה

ושוב : דבר אחד אנחנו מבטיחים – גם לרם-עמנואלים, לנועם-חומסקים, לפינקלשטיינים ולבן-עמים ולכל יהודי ה-J- street, כולם אויבים מרים של המפעל הציוני – שבבוא היום, חלילה, ויגיעו הנה כפי שהגיעו היהודים הפטריוטים הגרמנים והקומוניסטים מן הייבסקציה ומגירוש גומולקה, מדינת היהודים תקבל אותם ותיתן להם מחסה ובית. גם בשביל זה מקריבים את עצמם בנינו ויקיריהם, ועל זאת גאוותנו.

אני שייך למחנה המצוי בוויכוח תמידי עם ממשלות בענייני ארץ ישראל, אך יום העצמאות מחייב לשבח מעשי המופת של הממשלות לדורותיהן - כלפי עם ישראל. מהפכה פרצה בקירגיזיה. עוד הרחובות שם גועשים, וכבר יצא שליח לבדוק, אולי כמה יהודים משם - מבין 1,500 בסך הכל – כבר מוכנים לעלות. בתימן המסוכנת, שנותר בה קומץ של יהודים סרבני גאולה, המדינה שלנו נאבקת באנשי סאטמר על כל משפחה. אם לא למענם, הרי למען ילדיהם.

"מדינת ישראל מפריעה לי"עריכה

נתן שרנסקי, בראיון ב"מעריב" (סופשבוע, 13.11.09, עם שרי מקובר-בלינקוב) מספר:

"פעם אחת , בשלב השאלות, ניגש אלי בחור יהודי מטורונטו ואמר לי, כיהודי, נוח לי הרבה יותר לחיות בעולם בלי ישראל. מדינת ישראל מפריעה לי, אני צריך להצדיק את עצמי כל יום שאני לא כמוכם, לא מבצע פשעי מלחמה ולא כובש. אח"כ שמעתי דברים דומים בעוד ועוד אוניברסיטאות בעולם, ואפילו בצורה בוטה. סטודנטית אחת אמרה לי, אם אתחיל לדבר בפומבי לטובת ישראל זה ישפיע לרעה על הציונים שלי. למה לי לקלקל את הקריירה? ועוד אחד בצרפת אמר לי, עסקתי בלובי לטובת ישראל ואיבדתי את כל החברים שלי. עכשיו אני עוסק באקולוגיה וכולם אוהבים אותי".

הדברים האלה אומרים דרשני. הלא מתחילה התגבש במוחו של הרצל הרעיון הציוני, כדי לחלץ את היהודים ממצוקת האנטישמיות בארצות מגוריהם. ומה קורה עכשיו? האם האנטישמיות בארצות האלה מתה ואת מקומה תפסה האנטי-ישראליות? התהפכו היוצרות? לאו דווקא. כל ההבדל הוא שהיום אין זה תקין-פוליטית (Politically Correct ) להיות אנטישמי מוצהר, ועל כן במקום אנטישמי אומרים אנטי-ישראלי, וכל אחד מבין. כל אחד, חוץ מהבחור היהודי השוטה מטורונטו, הסטודנטית הטיפשה והיהודי חסר השכל מצרפת, בסיפורו של שירנסקי. הם אינם מבינים, שמי שהאנטישמים בטורונטו ובצרפת מחפשים אותו באמת, זה דווקא הם, הגרים שם. הם – הקוץ בעיניהם, מהם רוצים להיפטר. אבל הואיל וזה איננו באופנה, הרי שלמרות שמדינת ישראל רחוקה וצרת הפלסטינים מעניינת אותם כמו צרת האפגאנים, העיראקים או הסודנים, כלומר- אפס , הם משתלחים בה, אבל מתכוונים באמת ליהודי מטורונטו, לסטודנטית ולאותו היהודי מצרפת. לאמיתו של דבר, פוגעים בישראל בגללם, ולא בהם – בגללנו. ומי מהם המצטרפים אל הרודפים ויחד איתם מפגינים, מסיתים, משמיצים ומלכלכים על מדינת ישראל, עלובי הנפש החושבים שכך יזכו בפרסומת ובכבוד וגם יצילו את עצמם, שוכחים שגם תורם יגיע.

אנחנו כאן, חסרי האשליות, מקבלים ברצון גם את התפקיד של כולא-ברק הסופג פגיעות המכוונות בעצם אל בני בגולה– גם אם הם בנים פרועים, מפגרים, סוררים . ובלבד שלא נסיח את דעתנו מן העיקר: להמשיך בנחישות ולהתחזק. לשאוב גם מתוך כאב זיכרון יקירינו את הכוח לחזק עוד ועוד את המבצר הזה, היהודי, שלמענו נפלו. אליקים העצני

יום העצמאות ה-62 תש"ע

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית