Fandom

Ventura Daniel Wiki

הר ציון

7,414דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share
המפה נטענת...

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
הר ציון שוכן בדרום-מערב העיר העתיקה בירושלים מחוץ לחומות. על ההר שוכנים אתרים חשובים ליהדות, לנצרות ולאסלאם, וכן קיימים בו אתרי מורשת קרב, מוזיאונים ובתי קברות.

MtZion.jpg

הר ציון, מבט מכיוון מערב - ויקיפדיה

Ziontopog.jpg

מיקום הר ציון, בדרום-מערב העיר העתיקה בירושלים - ויקיפדיה

זאת מפת PEF לא למדתי ממנה דבר.png

מפת PES של האזור

Miniis.jpg

גג קבר דוד המלך במיני ישראל - ויקיפדיה

Kever.jpg

קבר דוד המלך במאה ה-18 - ויקיפדיה

Davidstomb3.jpg

קבר דוד המלך - וקיפדיה


אקטואליה: הקמת מרכז מבקרים, הפוקלורה בהר ציוןעריכה

שמעון כהן מערוץ שבע מדווח קמפוס נוצרי סמוך לקבר דוד המלך?

בעיריית ירושלים ידונו בקרוב באישור תכנית להסבת שטח פרטי סמוך למתחם קבר דוד לטובת הקמת קמפוס נוצרי ענק.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו על המהלך עם חבר הנהלת העיר, אריה קינג, הרואה בכך המשך המהלכים לחלוקתה בפועל של ירושלים.

לטעמו של קינג הקמתו המתוכננת של המרכז מהווה גם תרומה לחלוקתה בפועל של ירושלים וגם פגיעה בקדושתה. המדובר הוא בתכנית ראשונה שהוגשה לשינוי ייעודו של שטח בגודל של 1000 מטרים, שטח המוגדר כעת כשטח ציבורי. התכנית היא להקים במקום מבנה בגובה 14 מטרים על פני 1000 המטרים ובו יהיו חדרי תפילה, חדרי לימוד, מרכז מבקרים, חנות מזכרות ועו



גאוגרפיהעריכה

הר ציון הוא שלוחה דרומית של הר המשתרע מנחל צולב בצפון ועד גיא בן הינום במערב ובדרום (על הר זה שוכנים הרובע היהודי והארמני. הנקודה הגבוהה ביותר בהר ציון - בקבר דוד המלך - מגיעה לגובה 765 מטר מעל פני הים. מורדות הר ציון הפונים לגיא בן הינום תלולים למדי, בעוד שמורדותיו הפונים מזרחה לנחל הטירופיאון מתונים בהרבה. אין כל הפרדה טופוגרפית בין העיר העתיקה ובין הר ציון, ורק מיקומה השרירותי של החומה העות'מאנית מפריד ביניהם.

היסטוריהעריכה

הר ציון הפך לחלק בלתי נפרד מירושלים בשלהי ימי בית ראשון, עם התפשטות העיר מערבה מעבר לנחל הטירופיאון. פסגת ההר והאזור עליו שוכנים היום הרובע היהודי והארמני נקראו אז בשם "הגבעה המערבית" או "המשנֶ‏‏ה". לאחר חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפנה"ס נִטשה ירושלים למשך 70 שנה. שבי ציון הקימוה מהריסותיה ובנו את הבית השני אך העיר שבה בתחילה רק לממדיה הזעירים על "הגבעה המזרחית" בלבד, והר ציון נותר הרחק מחוץ לחומה. רק לאחר שנים שבה ירושלים וגדלה, ו"הגבעה המערבית" הפכה שוב לחלק מהעיר. הר ציון הוקף בחומה, היא "החומה הראשונה" המוזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו. נראה כי בשלהי ימי הבית השני שכנו בהר ציון האיסיים, שהשתמשו תדיר בשער מיוחד בשם "שער הצוֹ‏א". שער זה, על פי יוסף, שימש את האיסיים ליציאה אל מחוץ לחומה לעשיית צרכים, שכן אמונתם אסרה עליהם "לטמא" את ירושלים. שרידים של שער זה נתגלו בפינה הדרום-מערבית של ההר (מטרים ספורים מעל הכביש ההיקפי).

עם חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה נהרסה החומה שהקיפה את העיר ואת הר ציון, וירושלים נותרה פרוזה למשך מאות שנות התקופה הרומית. העיר נִטשה שוב מיושביה היהודים. לאחר מרד בר כוכבא סולקה אף קהילה זו מהעיר, והר ציון שמָ‏ם. לאחר הפיכת הנצרות לדת המועדפת באימפריה הרומית והפיכת הממלכה לביזנטית, זכה הר ציון לעדנה. עדויות מן התקופה מלמדות על כנסיות ומנזרים שנבנו בהר ציון. בתקופה זו החלו להיקשר בהר ציון המסורות הנוצריות המוכרות לנו היום. במפת מידבא מראשית המאה השביעית מוצגת ירושלים הביזנטית בנויה להפליא, כשהר ציון מוקף בחומת העיר ועל פסגתו מבני ציבור. באותה תקופה החל לראשונה ההר להיקרא בשם "ציון" (להלן).

לאחר הכיבוש הערבי ותחילת התקופה המוסלמית הקדומה עלתה שוב קרנו של הר ציון, במיוחד בעקבות התפתחות מסורת קבורת דוד המלך בהר ציון במאה העשירית. היהודים, שהורשו לשוב לירושלים לאחר מאות שנות גירוש, בחרו בהר ציון למקום יישובם, ושכונה יהודית החלה להתפתח סביב קבר דוד. בשנת 1033 זעזעה רעידת אדמה חזקה את ירושלים והפילה את חומות העיר. שליטי ירושלים הפאטימים שיקמו את החומות, אך לא במלואן: קו החומה הדרומי צומצם באופן ניכר, והר ציון (וגם עיר דוד) נותרו עתה מחוץ לחומה. נראה כי בעקבות כך עזבה הקהילה היהודית את הר ציון ונדדה צפונה, לתחומי הרובע המוסלמי של ימינו.

עם שיבת הנוצרים לירושלים בתקופה הצלבנית חוסלה שוב הקהילה היהודית בעיר, וגם המוסלמים נטבחו או גורשו ממנה. הנוצרים השתלטו על מבנה קבר דוד בהר ציון, והקימו במקום מתחם קדוש. עם כיבוש ירושלים ב-1187 על ידי צלאח א-דין ועליית שלטון האיוּ‏בּ‏ים חזרו היהודים והתיישבו בירושלים, בהר ציון. בעקבות חלוקת האזורים הכבושים בין בכירי הצבא (כמקובל אצל האיובים) העניק צלאח א-דין את הר ציון לאחד מגיבוריו, דג'אני, אשר משפחתו החזיקה ברוב שטחי ההר (כולל קבר דוד) עד שנת 1948. בראשית התקופה האיובית הוקף ההר בחומה שחיברה אותו לעיר, אך לא לאורך זמן: בשנת 1219 החריב המושל האיוּ‏בּ‏י אלמַלִכּ‏ אלמֻעַטַ'ם עיסָ‏א (אחיינו של צלאח א-דין) את החומות במו ידיו מחשש שמא הצלבנים ישתלטו שוב על העיר ויזכו בביצוריה. ירושלים הפכה שוב לעיר פרזות למשך מאות שנים.

נוכחות יהודית התקיימה בהר ציון יותר מ-250 שנה. תחילתה בשנת 1236, לפי מכתבו של סוחר יהודי מצרי, אשר נמצאה ב גניזה הקהירית, לפיה ניהל משא ומתן עם מושל העיר לחידוש היישוב היהודי בה. הוא השיג היתר ליהודים לעלות לרגל לירושלים ולצבע יהודי בשם ברוך הטוב והמטיב, לגור בה. על קיומה של השכונה יש עדויות מראשית המאה ה-14 מפי נוסע נוצרי, יעקוב מוורונה ורבי אשתורי הפרחי. הרמב"ן, לפי אחת ההשערות, היה בשנת 1267 בבית הכנסת בהר ועליו הוא כתב את הדברים הבאים:" ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה, ולקחנו אותו לבית הכנסת". אמנם התאור מיוחס לבית הכנסת הרמב"ן, אך זהו זיהוי מאוחר, מהמאה ה-19, ומבנים עם תאור דומה היו בעיר. קיצה של השכונה בא כאשר הסולטן הממלוכי אל-מלכ אל-אשרף סייף א-דין קאיתביי (1468) - (1496) הגביל את תנועת היהודים באזורים נוצרים רגישים כמו הר ציון.

ראו גם:גזירת הים - גזירת הים הייתה איסור האפיפיורים על הפלגת יהודים מערי המסחר של איטליה ונציה וגנואה) לארץ ישראלבמאות ה-15 וה-16 בעקבות סכסוך על המקומות הקדושים בירושלים. איסור זה נשאר בתוקפו, לסרוגין, למעלה מיובל שנים 9 במרץ 1427 עד 1467-1485 . ביחוד הגזירה חלה על היהודים מאיטליה, אשר. לא הורשו יותר לנוע על ספינות בים התיכון לכיוון ארץ ישראל. עבור היהודים הייתה לכך משמעות מיוחדת, לפי המקורות, הם הוטלו לים, כאשר התגלו על האונייות. אך פגעה בעיקר בהזרמת כספי התרומות. העובדה שגזירה זו חוזרת מספר פעמים מגלה שהיא לא התממשה.

השלטון העו'תמאני בנו אמנם את חומות ירושלים, אך הותירו את הר ציון מחוץ לתחומי העיר. בעקבות כך הפך הר ציון לאתר קבורה נוח ליושבי העיר הנוצרים, המוסלמים והיהודים. השער שהוביל את יושבי העיר אל הר ציון שער הנביא דוד, על-שם דוד המלך שנחשב באסלאם לנביא). במאה ה-19, עם שיפור היחס כלפי בני הדתות שאינן מוסלמיות, והחלת חוקי הקפיטולציות, שבו הנוצרים להר ציון ובנו בו מבני דת רבים.

ממלחמת העצמאות ואילךעריכה

ימים ספורים לאחר הכרזת העצמאות, בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי 1948, נשלחו כוחות חטיבת עציוני (היא חטיבת ירושלים) לפרוץ את המצור על הרובע היהודי. ההתקפה העיקרית תוכננה על שער יפו, ולשם כך נשלחה מחלקה מגדוד "הפורצים" של חטיבת הראל הפלמ"חית בפיקודו של מוטקה בן פורת לבצע פעולת הסחה בימין משה ולירות על הר ציון. ב-23:00 בלילה החלה פעולת הרעשה בעזרת דוידקה, תותח ומרגמות; הכוח חצה את גיא בן הנום על גבי הגשר הסמוך לבריכת הסולטן וטיפס במעלה הר ציון. המבנה הראשון שנכבש היה בית הספר של "גובאט", ולאחריו נכבשה כנסיית "דורמיציון". בתוך שעות ספורות היה הר ציון כולו בידי הכח, ובשל כך הוחלט לנסות ולפרוץ אל הרובע היהודי דרך שער ציון.

בלילה שלמחרת פרצה מחלקה מחטיבת הראל בפיקודו של דוד אלעזר ("דדו") את שער ציון, נכנסה לעיר העתיקה וחברה לכוחות ההגנה שפעלו ברובע היהודי. בחלוף השעות התמהמהה התגבורת, והכוח שנותר לשמור על שער ציון נאלץ להתפנות. בעקבות כך נכבש שער ציון בידי הלגיון הירדני והר ציון, ללא השער, הפך לחזית מדינת ישראל למשך 19 שנים שבהם חצה את ירושלים הקו העירוני, עד איחוד ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים.

באותן שנים, יכלו ישראלים שחפצו בכך, לצפות מגג קבר דוד שבפסגת ההר אל עבר העיר העתיקה. קרנו של הר ציון עלתה מאוד בתקופה זו, מפני שהיה האתר המקודש העיקרי שנותר בידי ישראל, לאחר שנחסמה הגישה לשאר המקומות המקודשים בעיר שנותרו תחת שליטה ירדנית. לכן התקיימו בהר טקסים דתיים רבים.

העלייה להר ציון הייתה אז דרך שביל עפר תלול, שטיפס מתחתית גיא בן הינום, וההולכים בו היו נתונים לסכנת ירי מידי חיילי הלגיון הירדני שעמדו על החומות. בשנת 1964 נסלל כביש גישה אל ההר, "כביש האפיפיור". הכביש, שעבר בשטחי ההפקר, נסלל בהסכמת הירדנים, לקראת ביקור האפיפיור פאולוס השישי בהר ציון. הכביש שימש לאחר הביקור לתנועת ישראלים.

מקור השםעריכה

השם "הר ציון" מופיע 19 פעמים בתנ"ך, אך מכל המקורות עולה כי מדובר דווקא בהר המוריה (הוא הר הבית), למשל:

"מֵעִם ה' צְבָאוֹת הַשֹכֵן בּהַר צִיּוֹן"
ישעיהו ח, יח
"הַר צִיּוֹן זֶה שָכַנְתָ בּוֹ"
תהלים עד, ב
"כּן יִהְיֶה הֲמוֹן כּל הַגּוֹיִם הַצֹבְאִים עַל הַר צִיּוֹן"
– ישעיהו כט, ח
"עַל הַר צִיּוֹן שֶשָמֵם שׁוּעָלִים הִלְכוּ בוֹ"
איכה ה, יח

בספר תהילים אף מופיע תיאור גאוגרפי מדויק של הר ציון כהר המוריה:

"הַר צִיּוֹן יַרְכּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב"
– תהלים מח, ג

כלומר - הר ציון, השוכן בירכתיים הצפוניים של קריית המלך (היא עיר דוד).

השימוש בשם "הר ציון" לגבעה המזוהה בשם זה היום התחיל אי שם בתקופה הביזנטית, דבר הבא לידי ביטוי בכנסייה הביזנטית "ציון הקדושה" שעמדה על פסגתה. נראה כי הבלבול נוצר עקב זיהוי שגוי של הנוצרים את מגדל דוד עם מצודת ציון הנזכרת בכתובים: "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד" (שמואל ב, ה, ז).

מסורות יהודיותעריכה

המסורת היהודית העיקרית הקשורה בהר ציון היא זיהוי קבר דוד המלך על פסגתו. המקורות הכתובים הראשונים הקושרים את ההר לדוד המלך הם מן התקופה המוסלמית הקדומה. בתנ"ך נכתב במפורש:

"וַיִשְכּב דָוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִקּבֵר בּעִיר דָוִד"
– מלכים א', פרק ב', י'

אך קשה לקבוע אם הר ציון באותה עת נחשב לחלק מ"עיר דוד". בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר בשנת ה-80 על ידי גבריאל ברקאי נתגלתה במרחק מה מערת קבורה המתוארכת לימי מלכי יהודה, אך לא ניתן לזהותה בוודאות כקברו של דוד המלך.

המוסלמים מכנים את המקום "קבר הנביא דוד" ( "קבּר א-נבּי דאוד"), ואת המתחם שסביבו, שבו נמצא כיום בית כנסת, "מקאם נבי דאוד" (), כיוון שדוד המלך נחשב באסלאם כנביא.

אתרים בהרעריכה

Martef.jpg

הכניסה למרתף השואה

Rchel-mevaka-al-banea.jpg

השיר "רחל מבכה על בניה" של זרח הלוי
במרתף השואה

  • קבר דוד המלך - האתר היחיד בהר ציון הקדוש ליהדות, לנצרות ולאסלאם. המקום פועל כבית כנסת, אשר בקצהו הצפון-מערבי חדר לא גדול ובו סרקופג ענק עטוף בפרוכת רקומה. הסרקופג נסמך אל קיר המתוארך לתקופה הרומית, אשר במרכזו גומחה הפונה צפונה. ייתכן כי מדובר בחלק ממבנה תפילה יהודי (הגומחה פונה בקו כללי להר הבית), ואולי זהו אחד השרידים עליו מעיד הנוסע מבורדו (לעיל). בגג המבנה ישנה תצפית דרומה, מזרחה וצפונה וניתן לראות ממנה את רכס ארמון הנציב, מדבר יהודה, הר הזיתים ומעט מן העיר העתיקה. גג זה שימש מבקרים יהודים בירושלים בין השנים 1948-1967 כנקודת התצפית הקרובה ביותר לכותל המערבי, כאשר העיר העתיקה הייתה בידי ירדן. חלק מהגג הנו מוזיאון צנוע בשם חדר הנשיא המנציח את חייו ופעלו של הנשיא השני יצחק בן צבי. הלה נהג לבקר בימי כהונתו בתצפית, אך מחשש מפני הצלפים הירדנים, צפה מתוך חלון החדר בו נמצא היום המוזיאון.

הפניה לערך מורחב: קבר דוד המלך

  • מרתף השואה השוכן מול קבר דוד מצד מזרח הוא המוזיאון להנצחת השואה הראשון בעולם. המוזיאון הצנוע נחנך בשנת 1948 על ידי הרב שלמה זלמן כהנא, ששימש כ"מושל הר ציון" באותה עת. הדגש במוזיאון הוא על הנצחת קהילות, והאוריינטציה שלו חרדית, בהתאם למשפחה המנהלת אותו כיום.

קישורים חיצונייםעריכה


ראו גםעריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית