|
|
|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
מפת ההר - המקור: נוצר על ידי מעלה היצירה after http://www.openstreetmap.org/h יוצר Ori~ - Map data © OpenStreetMap contributors, CC-BY-SA
הר תבור הוא ההר הגבוה ביותר בחלקו הדרומי של גליל התחתון, בגבול עמק יזרעאל. פסגתו בגובה 588 מטר מעל פני הים ומתנשא כ-400 מטרים מעל סביבתו. הפיסגה בולטת וניראית גם לצופה בה ממרחקים. במבט מכפר תבור, ממזרח למערב, הפיסגה נראית מחודדת מאד. במבט מדרום לצפון, מכיוון עפולה, הפיסגה נראית מעוגלת ומתונה. במקרא ההר מתואר ההר כביטוי לעוצמה: מלך בבל יבוא "כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא" [1].
שמו הערבי של ההר הינו ג'בל א-טור. שם זה מסמל את חשיבותו באותו שם מכונים גם הר הזיתים, הר גריזים והר סיני. השם דומה למונח הארמי - טורא - הר [2].
למרגלות ההר הייתה צומת דרכים חשובה: דרך הים עברה כאן מעמק יזרעאל צפונה לכיוון דמשק. לצומת זה התחברו דרכים מהמזרח: בקעת הירדן דרך נחל תבור, מבקעת בית שאן, ממערב עכו ומהצפון הגליל.
על ההר[]
להר תבור יש אזכורים רבים במסורת היהודית ומעט גם במסורת הנוצרית.
במסורת היהודית[]
הר תבור, או המונח "תבור" בצרופיו השונים, מוזכר במקרא בתור אתר בגבול נחלת שבטי ישראל. על ההר התכנס צבאו של ברק בן אבינועם למלחמה על סיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען. יפתח הגלעדי נקם במדינים על הטבח שעשו לבני משפחתו בהר תבור. הושע הנביא הוכיח את העם על עבודת האלילים בהר. ירמיהו הנביא ודוד המלך ראו בהר סמל למקום מורם. בימי בית שני הייתה סביבת הר תבור מוקד לקרבות בין רומאיים ליהודים. בעתיד הר תבור, יהיה אחד ההרים עליהם יוקם בית המקדש .
אזכורים במקרא[]
בברכת משה רבנו לשבט יששכר נאמר: "עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל" [3].. יש המייחסים את "ההר" להר תבור המצוי בגבול נחלת שבט יששכר.
כביטוי לעצמה[]
בתיאור בריאת העולם בספר תהלים, נכתב: "צָפוֹן וְיָמִין, אַתָּה בְרָאתָם; תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן, בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ" [4]. הפסוק מבטא את עצמת ה' ומעשה הבריאה, ולא סתם "עוצמה".
נחלת שלושת השבטים[]
ההר נזכר לראשונה בתנ"ך ספר יהושע [5] כגבול נחלתם של שלושה שבטים שונים: במערב - זבולון, במזרח - יששכר ומהצפון - נפתלי.
"וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי, לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם; וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד. וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה, וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת; וּפָגַע אֶל-הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יָקְנְעָם. וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, עַל-גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר; וְיָצָא אֶל-הַדָּבְרַת, וְעָלָה יָפִיעַ. [6]
"לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי, לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם. וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם. וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת. וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ. וְרֶמֶת וְעֵין-גַּנִּים וְעֵין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּץ. וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר ושחצומה (וְשַׁחֲצִימָה) וּבֵית שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן: עָרִים שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן[7].
"לִבְנֵי נַפְתָּלִי, יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי, לִבְנֵי נַפְתָּלִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד-לַקּוּם; וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן. וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה אַזְנוֹת תָּבוֹר, וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה; וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב, וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם, וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ" [8]
נחלות שבטי ישראל. המקור:ויקישיתוף - יוסי
מלחמות בסביבות ההר[]
במלחמות הארץ נודע התבור בערכו האסטרטגי הרב. ההר שולט על מעברים של דרכים חשובות, מהצפון לדרום, מהמזרח למערב. בתקופת השופטים, בימי דבורה הנביאה, בשנת 1100 (בקירוב) לפני הספירה, פלשו הכנענים ממישור החוף אל עמק יזרעאל. דבורה הנביא ציוותה על ברק בן אבינועם בן שבט נפתלי: "וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן." [9]. ממרומי ההר הסתערו לוחמי ישראל והביסו את סיסרא והכנענים שחנו במערב עמק יזרעאל .
גדעון בן יואש מזכיר לזבח ולצלמנע, מלכי מדין, את אשר עשו ל"אַחַי בְּנֵי-אִמִּי" בתבור וחורץ את דינם: "וַיַּעַל גִּדְעוֹן... וַיַּךְ אֶת-הַמַּחֲנֶה, וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח. וַיָּנֻסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם; ... וַיֹּאמֶר אֶל-זֶבַח וְאֶל-צַלְמֻנָּע, אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר; וַיֹּאמְרוּ, כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם, אֶחָד, כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמַר, אַחַי בְּנֵי-אִמִּי הֵם; חַי-ה' לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם." [10]
בימי בית שני[]
בימי בית שני היה הר התבור אחת הפסגות שבהן היו נוהגים להדליק משואות ולהודיע ליישובי הסביבה על קידוש החודש, וכך רשום בתוספתא: "בראשונה היו משיאין משואות בראשי ההרים הגבוהים: בהר המשחה, בסרטבא, ובצרופנה, בתבור, בחורן, בבית דלתיה" [11]
לאחר שפומפיוס הרומאי כבש את ארץ ישראל, בשנת 58 לפנה"ס, מונה אולוס גבּיניוס למושל סוריה בדרגה של פרוקונסול. פעולותיו של גביניוס עוררו מורת רוח בקרב תושביה היהודים של ארץ ישראל ונס המרד הורם על ידי אלכסנדר השני בנו של המלך המודח אריסטובולוס השני. בעת שגביניוס היה עסוק במצרים פרץ מרד נוסף ביהודה. אלכסנדר השני, אשר נמלט מכלאו ברומא, הגיע ליהודה וגייס צבא של שלושים אלף איש. הוא החל להילחם ברומאים במקום מושבם תוך שהוא קוצר מספר ניצחונות. מהלך העניינים ביהודה אילץ את גביניוס לחזור כדי להשקיטה. תחילה ניסה לשלוח את אנטיפטרוס לשכנע את אלכסנדר להיכנע וכאשר צעד זה נכשל נלחם כנגד צבא היהודים, הוכו כוחותיו של אלכסנדר מכה ניצחת בקרב שנערך ליד הר תבור, והוא עצמו נפל בשבי והוצא להורג על ידי גביניוס. כך כתוב בספר מלחמות היהודים: " ואחרי כל זאת נשארו לאלכסנדרוס שלושים אלף איש וגביניוס גמר להתגרות בו מלחמה ויצא לקרב והיהודים יצאו לקראתו. וכשנפגשו שני האויבים על יד הר תבור [12], נפלו עשרת אלפים מן היהודים בחרב ושאריתם נפוצו לכל רוח" [13].
בימי המרד הגדול, בשנת 66, התבצרו יהודי הגליל על ההר בפיקודו של יוסף בן מתתיהו. על כך כתוב במלחמות היהודים: "בעצם ימי המצור עשה אספסינוס, כלאחר יד, מלחמה גם ביושבי הר תבור (איתבוריון). ההר הזה הוא בין העמק הגדול ובין בית שאן בתווך. והוא מתרומם לגובה שלושים ריס בקירוב, ורק מרוח צפונית עולה אליו דרך קשה. וראש ההר הוא מישור ומידתו עשרים וששה ריס מסביב וכולו מוקף חומה. את החומה הקים יוסף בארבעים יום, בהביאו את כל החומר מתחתית ההר וגם מים הביא עמו, כי יושבי המקום שותים מי גשמים. כנגד ההמון הגדול הזה שלח אספסינוס את פלצידוס עם שש מאות רוכבים. ופלצידוס ראה כי אין לאל ידו לעלות על ההר, וקרא אל ההמון לרדת בשלום והבטיח לכרות איתו ברית. והיהודים ירדו אליו במחשבות ערומים לסכל את עצתו הרעה, כי פלצידוס סיבר איתם רכות באמרו לתפוס אותם בעמק, והם ירדו מן ההר למלא למראה עין את דברי הרומאים, ובלבם אמרו להתנפל עליהם פתאום לתומם.
אולם עורמת פלצידוס ניצחה את מזימות היהודים, כי כאשר התגרו איתו היהודים מלחמה, הוליך אותם שולל בנוסו מפניהם ומשך אותם לרדוף אחריו רחוק בעמק, ופתאום הפך את פניו והמית רבים מהם, ועל הנשארים סגר את הדרך העולה אל ההר. ורבים מן היהודים עזבו את הר התבור וברחו אל ירושלים. וכאשר לא היו עוד מים לשתות ליושבי המצודה, כרתו ברית עם פלצידוס והסגירו את ההר ואת נפשותיהם בידו." [14]
היישוב היהודי בהר חודש אחרי החורבן. משערים כי היה בהר יישוב יהודי ובו כהנים ממשמר הפִּיצֵץ. המשמר היה אחד מעשרים וארבע המשמרות של הכהנים אשר ששרתו בבית המקדש, כאשר היה קיים, פעמיים בשנה: כל ששה חודשים - שבוע אחד. לאחר חורבן הבית, משמרות הכהנים עם בני משפחותיהם עברו לעשרים וארבע ערים בגליל. הכתובת שנמצאה ובה רשומות המשמרות ושם העיר אליה המשמרת עברה אינה מלאה. ליד שמה של משמר הפיצץ חסר שם העיר. לפי סדר הערים המופיע בכתובת משערים כי הייתה זו נצרת או הר תבור. [15].
המסורת הנוצרית[]
כנסיית ההשתנות בראש הר תבור - המקור:ויקישיתוף, צילם:MathKnight
על פיסגת ההר שתי כנסיות נוצריות. על פי המסורת הנוצרית. לפי "הברית החדשה" בהר תבור התרחשה "ההשתנות של ישו". בשנת 1924 נחנכה כנסייה קתולית של מסדר הפרנציסקנים על פיסגתו, על שרידי כנסייה ביזנטית המאה החמישית-שישית וכנסייה צלבנית מהמאה ה-12. הכנסייה שייכת למסדר פרנסיסקני. בסמוך לכנסייה הקתולית ובגובה מעט נמוך יותר, נבנתה כנסייה יוונית צנועה יותר, הנקראת על שמו של אליהו הנביא.
השבט ערב א-צביה[]
הר תבור 1851
החל מסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 שלט בהר השבט הבדואי עַרַבּ אֶ-צֻבֵּיח. בני השבט הועסקו על ידי בני הישובים היהודיות השכנים :כפר תבור, בית קשת ואילניה. אך גם גנבו מהם רכוש.
ישראל גלעדי מראשי השומר מספר בזכרונות ארץ ישראל של אברהם יערי על מעשיהם של בני השבט בשנים 1907 - 1914[16]. ארגון השומר קבל על עצמו את השמירה בסג'רה בשנת תרס"ז - (1907). במושבה אבד חמור. הוא נמצא אצל בני השבט. הם החזירו אותו רק לאחת תשלום מג'ידות (מטבע מאותם הימים) אחדות כדמי פידיון. כעבור ימים אחדים, מצאו השומרים שור מעדר השבט והכסף הוחזר. ישראל גלעדי כותב: " האכרים עצמם לא היו מעיזים אף פעם לנהוג מידה כנגד מידה"
השומר עבר לשמור על מסחה. התברר כי בני השבט אינם מפנים אדמה שנרכשה על ידי יהושע חנקין. הוחלט על גיוס כללי של שומרים ושל מחרשות. וכך השטח עבר לבעלות איכרי כפר תבור. עדין נותר לשכנע את האיכרים כי השומר היהודי ישמור על המושבה. השומרים במושבה היו מוגרבים, ערבים יוצאי צפון אפריקה. השבט עַרַבּ אֶ-צֻבֵּיח רצה להכשיל אותם וביצע גנבות רבות מהמושבה. "השומר" שהיה אמון על המלאכה קבל את השמירה. כאשר גילו גניבה ראשונה, חזר הסיפור המוכר של תשלום הפדיון. שוב נטלו רכוש מהשבט, הפדיון הוחזר והסדר שב על כנו.
עמנואל הראובני כותב כי במלחמת העצמאות הם עמדו בראש הכנופיות הערביות באזור. כך הם ארבו לחברי בית קשת והרגו שבעה מהם. בראשית מאי 1948 חטיבת גולני כבשה את הר תבור. בני השבט ערב א-צביה ברחו לסוריה ולממלכת ירדן ורק פלג אחד מהשבט ערב א-שבלי נשאר במקומו. פלג זה קשר את גורלו עם מדינת ישראל, משרת בכוחות הבטחון ובכפרם קיים מוסיאון לתולדות הבדואים ומורשתם.
גאוגרפיה[]
המורפולוגיה של ההר הגנה עליו מפני התיישבות האדם ולכן הצמחיה נשארה ללא-שינוי עד לתחילת המאה ה-20.
גאולוגיה[]
ממערב ובצפון מערב להר תבור מצוי אזור הכולל סלעי גיר, דולומיט וקירטון מתקופת התקופת הקנומן-תקופת טורון. מבנה השכבות איפשר יצירת מערות טבעיות בהר. הסלע המקומי שימש לבניית מבנים על ההר. מעטים הם מקורות המים באזור. אזור הגליל התחתון סבל מחוסר מי תהום. על הר תבור יש בורות אגירה למים, אשר נאספים בהם מי גשמים, באמצעות מערכת ניקוז על הגגות של המבנים על ההר.
מצפון, וביחוד בשיפולים המזרחיים של הגליל התחתון [17] נחשפים סלעי בזלת. וכך הצד הצפוני והמזרחי של ההר הוא רמה בזלתית. [18]
הר תבור הוא גוש מורם, מה שמכונה הורסט. עקב פעילות טקטונית של השבר הסורי-אפריקני. התזוזות של ה"שבר" הם הגורמים ל"שברים" הרבים בהרי הגליל,. בינהם אלה ליד הרי נצרת - הרי תרען וליד נחל תבור. התוצאה היא הופעתם של אזורים מורמים , המכונים הורסט. ההנחה היא שהר תבור נוצר כתוצאה מפעילו גאולוגית זאת.
לאור המבנה הגאולוגי המשוער, בוצעו לרגלי ההר , קידוחי ניסיון בתקוה למצא נפט .[19]
מבט לעבר הכפר דבוריה. המקור ויקישיתוף, צילם:yxejamir
הצומח[]
הר תבור כוסה כולו בצמחייה עד ימי השלטון העות'מאני. עצים נכרתו בימי מלחמת העולם הראשונה לצרכי הסקת קטרי הרכבת העמק. במסגרת מאמצי הקרן הקיימת לישראל , נשתלו על ההר יערות הדומות לצמחייה המקורית. כיום, ההר מכוסה היום בעצי אורן ובעצי חרוב.
צמחייה הר תבור היא מהעשירות בארץ. בהר ניתן להבחין בשש חברות יסוד, אשר משולבות אחת בתוך השנייה:
- חורש ים תיכוני הכולל אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית ואלון התבור - Quercus Ithaburensis ולבנה רפואית.
- בתה טיפוסית, הכוללת סירה קוצנית, אזוב מצוי ועוד.
- בתת הספר ובה צלף קוצני, צחנן מבאיש ושעורת התבור, שעורה הפראית הנקראת במדע על שמו של ההר - Ithaburensis Hordeum [20] .
- מחורש-הספר, הכולל אלה אטלנטית ושקד קטן-עלים.
- צמחי מעזבות.
במדרון הדרומי מופיע גם שיח השיזף שבא במקום היער הטבעי שנפגע ממרעה ומגדיעת עצים לצרכי יתירת הפחמים
בחורף ניתן לצפות בפרחים הבאים: סתוונית היורה, כרכום, דודאים, רקפות, נורית אסיה, צבעוני ההרים, דבורנית הקטיפה, עיריות,כלניות.
גודל הצמחיה מושפע מכך שכמות הגשמים היא 600-700 מ"מ שנתי, על ההר אין מעיינות אך התבור עשיר בלילות טל שטובים לצמחייה בקיץ.
החי[]
ההר עשיר גם בבעלי חיים כמו חזירי בר, צבועים , תנים ושועלים . עולי רגל דיווחו על דובים ופנתרים, אך אלה נכחדו במאה ה-19.[21]
ניתן למצוא בהר את העופות הבאים: תנשמת, עורבני ושחרור [22]
תיירות[]
דרכי גישה[]
שער הכניסה המוביל אל המתחם הנוצרי שפסגת ההר - המקור: ויקיפדיה העברית, צילם:מיכאל יעקובסון, השימוש הוא חופשי ומותנה במתן קרדיט
הר תבור שוכן בסמוך לכביש 65 , הכביש המחבר בין חדרה לקרית שמונה, העובר דרך עפולה וצומת גולני. על מנת להעפיל לפסגת ההר ברכב, נוסעים בכביש 65 עד לצומת גזית. בסמוך לצומת פונים צפונה ליישוב שבלי. בקצה הכפר נפנה דרומה לפי השילוט. המשך הדרך מוביל הכפר דבורייה. הדרך להר, היא צרה תלולה ומפותלת מאוד ואינה מתאימה לכלי רכב כבדים. עוברים את שער המנזר בפסגת ההר, המכונה "שער הרוחות" (באב אל-הווא)[23], המצוי בסמוך לחומה שנבנתה ע"י בימי הביניים. מגיעים לחניון, ממנו ניתן לצאת רגלית, או ברכב רך, סביב ההר, בשביל המסומן בצבע שחור. השביל מקיף את ההר עובר בחורש ים תיכוני מפותח . צבע הסימון מתחלף לירוק בחלק המזרחי. אחרי שנקיף את המנזר, אפשר לראות את שרידי הביצורים מימי ההמרד הגדול.
קיימים שני מסלולים: במסלול ארוך, מהכפר שבלי, שאורכו כ- 5 ק"מ ומסלול קצר בפיסגת ההר של 2,5 ק"מ. כיום העלייה אל ההר עצמו אינה כרוכה במאמץ גדול, אבל לפני כ- 1,600 שנה נדרשו לא פחות מאשר 4,340 מדרגות כדי להגיע אל פסגת ההר. מקור:e-ירוק - הקרן הקיימת לישראל.
בשביל הטבעתי ניתן לצפות על פני עמק יזרעאל, הרי הגלבוע עד הרי השומרון, לעבר הר הכרמל וצפונה על פני הגליל התחתון ומרחוק את הרי הגליל העליון ובראות טובה גם את הר החרמון.
כמו כן עובר בהר שביל ישראל. בגובה 400 מטר מעל פני הים, בקירוב.
תמונה היסטורית[]
הערות שוליים[]
- ↑ ירמיהו מ"ו, י"ח
- ↑ זאב וילנאי
- ↑ ספר דברים, פרק ל"ג, י"ט
- ↑ תהילים פ"ט י"ג
- ↑ י"ט
- ↑ פרק י"ט, י'-י"ב
- ↑ שם,פסוקים י"ז - כ"ב
- ↑ שם, פסוקים ל"ב - ל"ד
- ↑ ספר שופטים, ד',ז'
- ↑ שם,ח', י"א-י"ט
- ↑ תוספתא, ראש השנה, א, ט"ו
- ↑ ביוונית : אִיתַבּוּרִיּוֹן - כינוי זה גם ניתן לצמחים שהוגדרו בהר תבור
- ↑ מקור: מלחמות היהודים, ספר א', פרק ח' פיסקה ח'
- ↑ מקור: תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ד, א,ח. מהדורת שמחוני, עמ' 238
- ↑ המקום הוא הר תבור לפי אפרים תלמי ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל, עמ' 96 וכן עמנואל הראובני. אך יש גם סברה כי המשמרת הייתה בנצרת.
- ↑ חלק שני, עמ' 825 והילך
- ↑ אפשר לראות זאת בשולי הכביש לטבריה
- ↑ ייתכן שמקור הלבה הוא מהר הגעש הכבוי שהיה בקרני חיטים
- ↑ מקור: אריה יצחקי, מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, - מהדורה הראשונה - 1980העמקים, ערכו יוסי בוכמן ויצחקי גל.
- ↑ מקור: 'זאב וילנאי, עמ' 135
- ↑ מקור:[1]
- ↑ מקור: עמנואל הראובני
- ↑ לפי רוח הפרצים הנושבת בו מקור: זאב וילנאי
לקריאה נוספת[]
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - חיפה, העמקים, הגליל , החרמון, הוצאת תור - ירושלים, 1941 הדפסה שלישית - 1948
- אהרלה מייטלייס, שבת בשבתו- עלון פרשת שבוע, פרשת בשלח תשס"ח - מדור משוט בארץ. [1]
קישורים חיצוניים[]
- ממרומי הר תבור - NRG תיירות
- ארץ הרים ובקעות מרכז הגליל התחתון ומערבו - מינהל חברה ונוער
- האתר הרשמי של מירוץ הקפת התבור
- ↑ ראו גם כאן צומת - שבת בשבתו