Fandom

Ventura Daniel Wiki

התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה

7,414דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
במהלך מלחמת העולם השנייה התנדבו רבים מבני היישוב העברי בארץ ישראל לצבא הבריטי, לשם השתתפות במלחמתו בנאצים. היישוב ראה עצמו כבן ברית אקטיבי של בריטניה, ובמהלך המלחמה התנדבו 38,000 מבני היישוב לשרת בצבא הבריטי, מספר עצום ביחס ליישוב שמנה באותה עת כ־431,000 איש.

יחסה של הנהגת היישוב לשירות בצבא הבריטי בא לידי ביטוי בדברים שנאמרו, עם פרוץ מלחמת העולם, על ידי הנהלת הסוכנות היהודית, שהייתה הנציגות הרשמית של יהודי ארץ ישראל:" הספר הלבן ממאי 1939 פגע בנו קשות. וכמקודם נעמוד במלוא יכולתנו על זכות העם היהודי במולדתו אולם... המלחמה שהוטלה עכשיו על בריטניה הגדולה היא מלחמתנו, וכל עזרה שיהי ביכולתנו וברשותנו להושיט לצבא הבריטי ולאומה הבריטית - ניתן בנפש חפצה." (קיצור תולדות ההגנה, ההוצאה לאור של משרד הביטחון הקריה תל אביב עמודים 358 359, לפי אתר "עמלנט")

ההתנדבות וההסתייגותעריכה

וכך, מיד עם פרוץ המלחמה, בסוף שנת 1939, המוסדות הלאומיים של היישוב היהודי הכריזו על מפקד שיביע את נכונות היישוב להתגייס למלחמה באויב הגרמני. 40,000 צעירים התייצבו במפקד והיו מוכנים להצטרף מיד לצבא הבריטי ולהילחם בשורותיו - תחת דגל עברי. היה זהמשה שרת (אז - משה שרתוק), ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, שיזם את התוכנית לגיוס המוני לצבא הבריטי.

הממשל הבריטי הסתייג מהגיוס מהסיבות הבאות:

  • התעמולה הנאצית טענה כי המלחמה היא של היהודים. הוכחה לכך הייתה יכולה להיות קיומן של יחידות עבריות בצבא הבריטי.
  • מפקד הכוחות של הצבא הבריטי טען כי 40,000 חיילים יהודים מארץ ישראל יפגעו באיזון העדתי העדין שקיים בארץ. והרי רק עתה הסתיים דיכוי המרד הערבי הגדול.
  • היה חשש כי היהודים שיוכשרו להיות חיילים יוכלו בעתיד להיות הגרעין לצבא יהודי עצמאי שעלול להילחם נגד הצבא הבריטי.

בקיץ 1941 הסתיימו הספקות, הצבא הגרמני תקף את ברית המועצות והיה במדבר המערבי בדרכו לכיבוש תעלת סואץ - עורק החיים של האימפריה הבריטית. בארץ ישראל התעוררה מחדש התביעה להתגייס, בצורה המונית, לצבא הבריטי. וכך הכריזו המוסדות הלאומיים על צו גיוס של רווקים מגיל 20 עד 30 ונקטו אמצעים נגד המשתמטים ממילוי הצו. היו היסוסים בקרב חייבי הגיוס, בין השאר, בקרב הציבור הדתי, שבדרך כלל נרתע מצבאיות והכיר את הבעיות הכרוכות בשירות בצבא זר.

המרות הלאומית על המתגייסים נשמרה באמצעות עסקני היישוב שהתגייסו לצבא. הם גויסו אמנם על מנת לתת דוגמה לציבור, אך בהמשך נעשה בהם שימוש לשמירת המרות היישובית על החיילים במסגרת הצבא. במיוחד השיטה פעלה אצל הבריגדה היהודית: היו שתי היררכיות" ה"צבאית" מהמטה ליחידות וה"אזרחית" שהעבירה הנחיות מהמוסדות הלאומיים דרך "ועד הבריגדה". ההנחיות היו בעיקר בתחום ההכשרה, החינוך והעלייה לשארית הפליטה.[1]

תחילת הגיוסעריכה

הראשונים שהתגייסו לצבא הבריטי היו 12 חיילים, אשר כבר ב-7 בספטמבר 1939 - שבוע ימים לאחר פרוץ המלחמה - התגייסו להפעלת סוללת תותחים אנטי-אווירית במפרץ חיפה, להגנה על בתי הזיקוק ונמל חיפה - הנמל עמוק המים היחיד בארץ ישראל. הבריטים ניסו לגייס יהודים וערבים לפלוגות מיוחדות ולנטרל בכך את החסרונות שראו בגיוס יחידות עבריות הומוגניות, אך ללא הצלחה רבה.

הבריטים היו מעוניניים בבעלי מקצוע. וכך גויסו רבים ליחידות הנדסה, הובלה, תחזוקה ורפואה. אשר למניעים לגיוס, היו שטענו כי ברוב המקרים המניעים היו כלכליים גרידא. בארץ ישראל שררה אבטלה נרחבת, והגיוס לצבא נראה פתרון הולם לרבים, בייחוד כאשר התנהל בעורף החזית: במזרח התיכון ככלל ובארץ ישראל בפרט - למקצועות אזרחיים נבחרים. עם זאת היה גם אלמנט של רצון לקחת חלק בלחימה נגד האויב הנאצי. בייחוד אצל העולים שהגיעו בעשור האחרון ממרכז אירופה ועמדו על משמעות המשטר הנאצי. רשמית הוצגו שתי סיבות: נקמה בגרמנים והכנה של גרעין לצבא העברי, לעת הצורך.

בשנת 1942 הוחל בגיוס נשים, ואלה גויסו למקצועות פקידות, חיל רפואה, נהגות - אפילו לרכב כבד - ולחיל האוויר. הנשים שירתו החל מינואר 1942 במסגרת חיל העזר לנשים (ATS), או חיל העזר האווירי לנשים (WAAF). כ-4,000 מבנות היישוב (למעלה מ-3,000 ב-ATS וכ-700 ב-WAAF) שירתו במסגרת זו.

חיל החפריםעריכה

היחידה הראשונה שגויסה במלואה מיהודי ארץ ישראל הייתה של "חפרים עוזרים" ( Auxiliary Pioneers). היה זה כוח עזר לצבא הלוחם במסגרת חיל החפרים, שעסק בחפירת עמדות וביצורים. היחידות שבהם היו חיילים יהודים השתתפו בלחימה בצרפת, ביון ובאיי כרתים. בשנת 1941 1,500 מהם שהיו ביוון נפלו בשבי הגרמני. ושהו בגרמניה עד תום המלחמה. החיילים השתתפו גם בפעילויות של הצבא הבריטי באריתראה, סוריה, עיראק ובהגנה על מצרים. רק לאחר פרק זמן נאותו לשתף את בני היישוב ביחידות הלוחמות במסגרת של פלוגות הבאפס (כינויו של "הגדוד המלכותי של קנט המזרחית"). השילוב בגדוד קיים נועד על מנת להימנע מהקמת יחידה מיוחדת לאנשי היישוב. עד מהרה נתברר כי גם במסגרת זו מעסיקים הבריטים את מתנדבי היישוב בתפקידי שמירה על מתקנים, שדות תעופה ומחנות שבויים. כן נתקבלו מתנדבי היישוב לפלוגות תובלה והנשים המתנדבות שירתו בחיל העזר לנשים. אחדים ממתנדבי היישוב נתקבלו לשרת בחיל האוויר המלכותי ובצי המלכותי (הידועים מביניהם עזר ויצמן ואהרון רמז ששירתו כטייסים בחיל האוויר הבריטי והיו לימים ממפקדי חיל האוויר).

התותחניםעריכה

GROUP OF ARTILLERY DIVISION OF THE JEWISH BRIGADE.jpg

צעדת התותחנים מהבריגדה בתל אביב - 1955

היו שלוש יחידות של תותחנים אשר הגנו על ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה: הגונדה הראשונה, הארצישראלית של ארטילריה נגד מטוסים, גונדת תותחני החוף מס' 17, גדוד תותחני שדה 202 (202 Jewish Field Regiment RA). עיקר תפקידם היה להגן על מתקנים איסטרטגיים של הצבא הבריטי. למרות שהיו הפצצות על האוכלוסייה האזרחית, כמו שקרה בתל אביב, הרי ההגנה האוירית לא התיחסה להגנה על האזרחים.

היחידה הראשונה הוקמה ב-7 ספטמבר 1939, מנתה 42 חיילים, ושמה היה גונדת תותחני החוף מס' 17. היא נועדה להגנת חופי ארץ ישראל. היא כללה: 4 תותחי נ"מ 6 אינץ' שהוצבו 2 בבת גלים ו 2 בשפך הקישון. בסתיו 1941 מנתה הגונדה 7 תותחי נ"מ 6 אינץ' שהוצבו: 3 - על הכרמל בסטלה מאריס, 2 - בבת גלים ו- 2 בקרית ים של היום, להגנה על בתי הזיקוק. בנוסף לכך: 2 תותחים דו קניים 6 ליטראות שהוצבו על שוברי הגלים בכניסה לנמל חיפה להגנה מפני התקפות ימיות ועשרה זרקורים בקוטר 90 ס"מ.

בסתיו 1941 הוקמה היחידה השנייה של ארטילריה נגד מטוסים. היחידה מנתה בתחילה 81 חיילים ובהמשך הגיעה ל-300 חיילים. המתנדבים אומנו בתותחי 20 מ"מ איטלקיים ובמקלע כבד נ"מ "לואיס". סוללה תותחנים אחת צורפה לגדוד תותחנים בריטי בלבנון וסוריה, להגנת הנמל בטריפולי שבלבנון. נשקם היה: תותחי 75 מ"מ וזרקורים. הגונדה הא"י הגנה על אזור חיפה, תחנת הכוח בנהריים, מפעלי ים המלח ושדות התעופה בתל נוף ורמת דוד. בשנת 1942 הוחלף הנשק לתותחי נ"מ חדישים 40 מ"מ תוצרת "בופורס". לקראת סוף 1943 עברה הגונדה – כולה ממוכנת – להגנה על האי קפריסין.

היחידה החשובה ביותר הייתה השלישית: בסתיו 1944 הוקם גדוד תותחני שדה 202. הוא מנה 600 חיילים, ביניהם היה אחד מבני משפחתו של הברון רוטשילד, אדמונד דה רוטשילד, יליד 1916 דור חמישי לשושלת רוטשילד הבריטית, אשר הקים ופיקד על סוללת תותחים בבריגדה היהודית, ועוד 300 חיילים בריטיים להשלמת התקנים. מבנה הגדוד וחימושו היה: 3 גונדות בנות 2 סוללות כ"א (לכל גונדה מנ"א) סה"כ 24 תותחי שדה 25 ליטראות. מ 27 במרץ עד 15 באפריל 1944 סייע הגדוד לחי"ל בקרבות ההגנה על נהר סניו, בצליחתו ובמרדף אחרי נמלטים. ב-6 באוגוסט 1946 פורק החי"ל.

חיל הרגלים - הבאפס, Buffs עריכה

הפניה לערך מורחב:מתנדבי היישוב בבאפס

בספטמבר 1940 הוקמה הפלוגה העברית הראשונה[2] של חיל הרגלים בתוך הרגימנט האנגלי -Buffs - הכינוי הרשמי[3] של ה-Royal East Kent Regiment. שירותם של פלוגות עבריות של חיל רגלים סדיר בצבא הבריטי הייתה פריצת דרך חשובה לבניית כוח צבאי יהודי בארץ אף על פי שפלוגות אלו עסקו בעיקר בתפקידי אבטחה, שמירה וליווי שיירות . בסופו של דבר קמו 15 פלוגות רגלים יהודיות, ב-1942 הורכבו מפלוגות אלה שלושה גדודי הרגימנט הארץ ישראלי, ואלה היוו את המסד להקמת החי"ל ב-1944.

הבריגדה היהודיתעריכה

תבנית:הפניה לערך מורחב

הנהגת היישוב דרשה ולחצה במשך כל שנות המלחמה להקים יחידה עברית לוחמת, כדוגמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. רק בהתהפך גלגל המלחמה ולקראת סופה הסכימו הבריטים בשנת 1944 להקים את "הבריגדה היהודית", או בשמה המלא "החטיבה היהודית הלוחמת", שמפקדה היה בריגדיר לוי בנימין, קצין יהודי בצבא הבריטי, וכל לוחמיה ומפקדיה היו מבני היישוב. החטיבה נלחמה בחזית האיטלקית וספגה אבידות והרוגים.

בסיום הלחימה עסקה הבריגדה בהצלת ניצולי השואה, שנקראו "העקורים", אשר נשארו ללא משפחות וללא קורת גג. [4] חיילי הבריגדה סייעו לעקורים להתארגן במחנות מעבר לקראת עלייתם לארץ ישראל. בינתיים הם דאגו לארגון פעולות חינוך לילדים הניצולים ולפעולות תרבות למבוגרים, אשר ייקלו בעתיד את קליטתם בארץ ישראל.

רבים ממפקדי צה"ל במלחמת העצמאות רכשו את נסיונם הקרבי והפיקודי במסגרת החטיבה.

צנחני היישובעריכה

ביישוב היו ילידי ארצות מרכז אירופה. טבעי היה שהצבא הבריטי ירצה להשתמש בהם למטרות חבלה ואיסוף מודיעין. המוסדות הלאומיים ראו במשלוחם לאירופה אפשרות לייצור מגע עם היהודים בארצות האלה: הן לשם סיוע - אם כי מצומצם והן לשם ארגון התנועה הציונית. היתרון של הנבחרים לשליחות היה שהם הכירו את השפות, את קודי ההתנהגות וחלקם נראו כמו בני ארצות הכבושות. 32 מתושבי היישוב הוכשרו והוצנחו באירופה . חנה סנש ועוד שישה מחבריה הוצאו להורג על ידי הגרמנים.

הרבנים הצבאיים עריכה

תבנית:הפניה לערך מורחב

Rabanut1.jpg

ספר למתנדב היהודי לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה - 1939 - 1945

הרבנים הצבאיים בצבא הבריטי (Jewish Chaplain) היו חלק מהיחידה של קציני דת בצבא הבריטי. תפקידם היה לספק לחיילים היהודים שירותים דתיים, חברתיים ותרבותיים לא רק בארץ ישראל, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, אלה גם בארצות המזרח הרחוק וכמובן בעת הלחימה באירופה. הרבנים היו מארץ ישראל ומקהילות חבר העמים הבריטי. הצבא הבריטי העניק כבוד לרבנים הצבאיים והעניק להם דרגות צבאיות בכירות, תנאי שירות נאותים [5] ובדרך כלל השתדל להענות לבקשותיהם. בתום המלחמה הרבנים הצבאיים פעלו בארגון הקשרים עם יהדות הפליטה, הגישו עזרה לקהילות המשתקמות ולריכוזי הפליטים במוצרי מזון כשר ובאביזרים דתיים. בסופו של דבר סייעו להם בעלייה לארץ ישראל.

ההווי הציבוריעריכה

חלק ניכר מהמתנדבים היהודים שהו בזמן המלחמה במצרים. לרוב, חיילים אלה שירתו בבסיסים עורפיים ויכלו לצאת בסוף יום העבודה ובסופי שבוע לערי מצרים. המקומות הפופולריים היו היכן שהיו קהילות יהודיות בקהיר, באלכסנדריה ובאיסמעיליה. יותר מאוחר, עם כיבוש צפון אפריקה, היו גם בטריפולי ובבנגזי שבלוב, ובתחילת המלחמה היו גם בביירות שבלבנון. במקומות אלה הוקמו על ידי הקהילות היהודיות המקומיות בשיתוף עם הוועד למען החייל מועדונים, אליהם הגיעו צעירים וצעירות יהודים מקומיים. היכרויות אלה הביאו לעידוד העלייה לארץ מיוצאי הארצות האלה.

אחת הערים המרכזיות שבהן נפגשו החיילים והחיילות היהודים הייתה איסמעיליה, במרכז אזור תעלת סואץ, בו היו מרוכזים בסיסים צבאיים גדולים. בניהול הקהילה המקומית ובעזרת הוועד למען החייל הוקם במקום מועדון. הקהילה המקומית באה לעזרת החיילים שחיפשו סביבה יהודית אוהדת. במיוחד הצטיינו המשפחות היהודיות בארגון סדר פסח, תוך הקפדה על כשרות המאכלים. הצבא הבריטי היה מוכן לספק את כל הדרוש לסדר של מאות חיילים. וכך, הבריטים קנו בהמות חיות רבות וארגנו בית מטבחיים מיוחד לחיילים. יין ומצות, הביא הוועד למען החייל מארץ ישראל. ההעברה הוסדרה באמצעות גיוס קרונות רכבת משא שהגיעו עם המטען מארץ ישראל למצרים. במקום נערך אחד ה"סדרים" הגדולים של החיילים היהודים שהיו על אדמת מצרים.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. דב קנוהל עמוד 143
  2. "פלוגת רגלים 2" שבסוף ספטמבר 1942 צורפה לגדוד הראשון שפעל אחר כך במסגרת הבריגדה ראו אתר איגוד החיילים המשוחררים.
  3. מאחר שמדי הייצוג של הרגימנט של מזרח קנט נצבעו בצבע חום-צהוב ששמו באנגלית buff (לפי צבע של עור באפלו), נודעו אנשיו מאז, בכל מקומותיהם וכן הרגימנט עצמו בכינוי "The Buffs".זאת לפי הספר של שאול דגן, הבריגדה היהודית הגדוד השלישי, בהוצאת איגוד החיילים המשוחררים בישראל, תל אביב 1996.
  4. נסיונות של ניצולים לחזור למקום מגוריהם הקודמים הסתיימו במפח נפש ולעתים אפילו ברצח
  5. כמו טיסה במטוסים שהדבר היה בזמנו יוצאי דופן

לקריאה נוספת עריכה

  • ספר ההתנדבות של יהודי א"י במלחמת העולם השניה, הוצאת מוסד ביאליק, תש"ט.
  • יואב גלבר, תולדות ההתנדבות היהודית, יד בן צבי, איגוד החיילים המשוחררים בישראל, תשל"ט-תשמ"ד - ארבע כרכים
  • דב קנוהל (עורך ראשי), בהתנדב עם - מתנדבים דתיים במלחמת העולם השנייה, איגוד החיילים המשוחררים בישראל ומורשת, הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב. הספר כולל למעלה מ-200 מכתבים וכתבות של החיילים כפי שנכתבו במועד התרחשותם ומהווה מקור מידע מקיף על הפעולות של הבריגדה היהודית.
  • יעקב ליפשיץ, ספר הבריגדה היהודית, הוצאת יבנה, תל אביב, 1947.
  • שאול דגן, הבריגדה היהודית הגדוד השלישי, בהוצאת איגוד החיילים המשוחררים בישראל, תל אביב, 1996.

קישורים חיצונייםעריכה

התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייהעריכה

Jews Brigade in palestine A 1943.jpg

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית