מאוסף Valmadonna Trust Library
ספר ויקרא הוא השלישי מחמשה חומשי תורה. בהקדמה לפירושו כתב הרמב"ן את הדברים הבאים: "אחרי אשר בספר הראשון מתורת האלקים סיפר הכתוב בריאת העולם וחידושו והסתעפות הדורות הראשונים ועניני אבותינו הקדושים עד רדת יעקב וזרעו למצרים, ובספר השני סיפרה התורה מה שהרעו שם עמהם המצריים בגלות ושעבוד ויגאלם ה' על ידי משה ואהרן והנסים שנעשו להם במצרים ועל הים ובדרך המדבר עד בואם אל הר סיני וששם הגיעו כלם למעלת הנבואה וקבלו מפי הגבורה התורה והמצות ומה שחטאו שם בעגל ואיך נתכפר להם העוון ההוא ושעשו את המשכן כדי שתשרה ביניהם השכינה האלקית וההשגחה העליונה כמו שראו בעיניהם ביום שהוקם המשכן שענן ה' כסה את האהל וכבוד ה' מלא את המשכן, הוצרכה התורה לכתוב אחריו הספר הזה השלישי לבאר בו עבודת המקדש ואיכה יעבדו הכהנים את אלקיהם ויכפרו על בני ישראל מעונותיהם ושהם ישתדלו תמיד לעיין ולדעת תורת השם חוקותיו מצוותיו ומשפטיו להישיר את העם וללמדם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון כמו שאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו."
תחילת לימוד לטף - ספר ויקרא
יעקב מאיר במאמרו לפרשת השבוע בעיתון הארץ כתב יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים וזאת על בסיס המובא במדרש תנחומא:
על פי מסורת עתיקה שנשמרה במשך מאות שנים בישראל, מתחיל כל ילד את לימודו ב"חדר" דווקא בפרשת ויקרא. הבחירה להיכנס לעולמה של תורה דווקא בפרשת הקורבנות נראית תמוהה ביותר. מדוע להתחיל מדיני הקורבנות הקשים ולא בסיפורי הבריאה שבבראשית או בסיפור יציאת מצרים שבשמות? "אמר רבי אסיא, למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא? אלא מפני שכל הקרבנות כתובים בו, ומפני שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא ועוון לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא שיהו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות - יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים" (מדרש תנחומא צו יד).
ובאמת, אם נחשוב על נושאי העומק של ראשי הספרים, נמצא שם נושאים היכולים להיות קשים לנפש הילד. לא בתוהו ובוהו של ספר בראשית מבקש המורה להכניס את הילד לתורה וגם לא בגלות מצרים ובעבודת הפרך של ספר שמות. אלה נושאים שהמבוגר, החי בעולם שיש בו ריחוק, חטא, חוסר צדק וכאוס, ייטיב להזדהות אתם. הילד נכנס אל התורה כאשר אוהל מועד כבר בנוי וכבוד ה' מילא אותו. רק אז יפתח הילד את הספר וישנן את מלותיו הראשונות: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר".
בלשון הכלל "יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים" אפשר למצוא מעין הטלת אחריות על הילדים. יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים שכן אנו, המבוגרים, כבר איננו מסוגלים להבין עניינים כאלה. משהו בגישה הילדית לחיים - בתום, בישירות, בחוסר האמצעיות - יכול לאפשר לילדים להבין טוב יותר את שורש עבודת הקורבנות. התנועה הפנימית שהדריכה את קין והבל קהתה אצל המבוגרים אך בלב הילד היא עודנה חשופה.
יש בבחירה הזאת איזה היגיון דידקטי עתיק, פרה-מודרני, היגיון שאינו מתייחס ליכולותיו של הילד כאל בעיה שיש להתמודד עמה אלא כאל יתרון. רק ילד, בתמימותו, יכול להבין את הרגש הדק שצריך להתבטא בהלכות הקורבנות, את סוד הקירבה וההתקרבות.
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי
ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי
ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי
ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח לך, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי
ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה