Family Wiki
Register
Advertisement

ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית - 18 בפברואר 2008

זרח ברנט (1843 "ציטוביאן" קובנה רוסיה - 1936 תל אביב) היה מהמתיישבים הראשונים של אם המושבות פתח תקווה, לימים העיר פתח תקוה. לאחר נישואיו עבר להתגורר בלונדון שם עסק בפרוונות ובלימוד תורה ובשנת תרל"ב (1872) עלה בפעם הראשונה לארץ. ההתמצאות שלו בבירת בריטניה יחד עם הכרתו את השפה האנגלית גרמה לכך שתשה פעמיים בימי חייו יצא ללונדון הן לביסוסו הכלכלי והן במטרה לסייע למושבה. כמו כן, הוא נפגש עם הברון רוטשילד פעמיים ובשנת 1884 היה ציר בועידת קטוביץ, אשר התכנסה למטרת מיסוד היישוב היהודי בארץ ישראל. בעסקיו הפרטיים הצליח פחות ובסוף ימיו עבר ליפו, שם הקים את שכונת נוה שלום.

זרח ברנט הונצח ברחובות על שמו במספר ערים בארץ ובהן :פתח תקוה,ירושלים ותל אביב ובבית כנסת הנושא את שמו בשכונת הר-נוף בירושלים.


תולדות חייו[]

הוא למד בחדר ובישיבת סלובודקה. בעקבות שידוך, עבר להתגורר בלונדון שם עסק בפרוונות ובלימוד תורה. שבע שנים התגורר בלונדון. בשנת 1872 עלה לארץ והתיישב בירושלים. הוא עסק במסחר והפסיד את כל כספו. בשנת 1874 חזר לארץ ונמנה על בוני שכונת מאה שערים. בשנת 1877, הצטרף אל יואל משה סלומון והתיישב בפתח תקוה. אשתו של ברנט סירבה ללכת אחריו ודרשה מבעלה גט. הרב שמואל סלנט שהיה רבה של עדת האשכנזים בירושלים פסק שעליה ללכת אחרי בעלה. בשנת 1885 הוא הקים במושבה את את בית האבן הראשון במושבה. היה זה מהבתים היפים שנבנו בה. ואף חגג את חנוכתו עם מוזמנים רבים. ברנט תרם לבניית בית המרחץ במושבה והכניס לבית הכנסת ספר תורה.

בשנת 1890 מכר את ביתו בפתח תקוה ורכש האדמות הסמוכות ליפו, עליהן הוקמה שכונת "נוה- שלום". רבה של יפו, הרב נפתלי הרץ הלוי, בא להתגורר בשכונה, בעקבותיו באו משפחות נוספות, ובשנת 1896, כשגדל מספר תושבי השכונה, תרם ברנט את הקרקע לבנית המוסד החינוכי" שערי תורה" - ולידו אולם בית כנסת.

בשנת 1929 חנה טרגר, בתו של זרח ברנט הוציא את חוברת זיכרונותיו. בו היא כתבה סיפורים על ילדותה באם המושבות ובהם תיארה את בית-הספר, את החיים במושבה ואת קשייה של אמה במושבה. חנה, במכתביה, כעסה על אביה, שסייע לכולם לעיתים על חשבון בני משפחתו .

בית זרח ברנט[]

משפחת ברנט התגוררה באחד הבתים היפים ביותר שנבנו בפתח תקווה, בית אבן בן שתי קומות. הבית עמד בפינת הרחובות שטמפפר ובר-כוכבא. היום הוא בית משרדים.

בשנת תרמ"ה (1885) הוא חגג את חנוכת ביתו. תיאור חנוכת הבית הובא ע"י בוימגרטן, כתב בעיתון "המגיד" שביקר באותם ימים במושבה. "...למחרת יום השבת היה יום ל"ג בעומר, ביום זה ערך זרח ברנט חגיגה גדולה לחנוכת ביתו, לאירוע היו מוזמנים רבים בהם כל בני המושבה, תושבי המושבות הסמוכות ונכבדים מיפו". בוימגרטן נפעם ממראה עיניו , שמחה זו היתה שונה מאותן שמחות שראה במשך שנים בירושלים"...לא אחטא בהחליטי, קורא הוא בהתרגשות, כי מיום גלות ישראל מעל אדמתו, לא נאסף המון אדם רב, כארבע מאות איש לשמוח במקום הזה". בפעם הראשונה הוא נותן לאותו ל"ג בעומר את השם "חג לאומי".

הבית שימש כמבצר בפני התקפות ערביי האזור על המושבה בתרמ"ו.

הבית נמכר ובימי העלייה השנייה הוקם בחלקו "מועדון הפועלים". את נשף הפתיחה של "הקלוב" - כפי שנקרא המועדון - פתח הסופר יוסף חיים ברנר. בקלוב נערכו אספות שהסעירו את ציבור הפועלים בנושאים: כגון:"עבודה עברית", "כיבוש השמירה" ו"מלחמת השפות".

בבית זה התארחו אהרון דוד גורדון, יוסף חיים ברנר, ברל כצנלסון, דוד שמעוני ואחרים. המקום נעזב עם בנייתו של בית הפועלים בעיר.

ספר זכרונותיו[]

"זרח ברנט מתאר בזכרונותיו את סיפור הביכורים: '...הכנסנו את הגמלים לשכונת מאה שערים, שהייתה בנויה אז רק מצד הדרך והכילה כעשרים בתים, הברכנו את הגמלים על הבור הגדול, שזה עתה נגמר בניינו, שלחנו להכריז בירושלים ולקרוא לכל הכהנים והלווים, כי יבואו לקחת חלקם קודש מתבואות אדמתנו אשר ברכנו ה' בה. בשובנו אחרי כאלפיים שנות החורבן לעבוד את האדמה הקדושה ולשמרה, שלושת ימים שמחנו אז בשירים ובקול רינה והלל לד' אשר הפליא חסדו לנו לשימנו לתקוה בארץ הנבחרה." [1]

הערות שוליים[]


לקריאה נוספת[]


קישורים חיצוניים[]

אתר "מרכז פסג'ה פתח תקוה" ואתר "עירית פתח תקווה"

Advertisement