Fandom

Ventura Daniel Wiki

חאלסה - כפר ערבי

7,414דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share


אַל-חַ'אלִצַה Al-Khalisa الخالصة

(אמור: חַ'אלְסַה)


נתונים כלליים


נ"צ : 2039.2901

גובה מעל פני הים: 120 מ'

נפה (1945) : צפת

מחוז (1945) : הגליל

שם המקום כיום: קרית שמונה

ישובים סמוכים כיום: קרית שמונה

הצג את מפת האיזור


שטח* שטח כולל (1945): 11,280 דונם

בעלות על הקרקע (1945): ערבית – 10,773 דונם

                                   ממשלתית – 507 דונם 


אוכלוסיה** הרכב אתני/דתי: ערבים - מוסלמים 99%, נוצרים 1%

מס' תושבים (1922): אין נתונים

      "       (1931):           1,369
      "       (1945):           1,840
      "       (1948):           1,960


כיבוש וגירוש תאריך נפילה: מחצית מאי 1948

מגיני הישוב: המשמר הלאומי

יחידה כובשת: אין נתונים

תאריך נטישה/גירוש: 11.5.1948

סיבת נטישה: ב


ישובים יהודיים על אדמות הישוב הוקמו לפני 1948: (אין)

הוקמו אחרי 1948: קרית שמונה

על חורבות הישוב: קרית שמונה



תיאור כללי אל-ח'אלצה (כיום קרית שמונה) היתה הישוב הפלסטיני הגדול ביותר באיזור עמק החולה, עם קרוב ל-2,000 תושבים ושטח של 11,280 דונם. הכפר שכן ממזרח לכביש הראשי מטולה-טבריה, וכביש משני חיבר אותו עם כביש זה. דרך עפר שהובילה מהכפר מזרחה הגיעה אל הכפר א-דוארה (כיום כביש 9779). אדמות הכפר גבלו בכפר גלעדי בצפון, א-זוק א-תחתאני וא-נאעמה במזרח, שטח ביצות החולה ואל-בויזיה בדרום, והונין במערב. כמעט כל תושבי הכפר היו מוסלמים, והשתייכו לשבט הבדואי ערב אל-ע'וארנה, שהתיישב במקום. הם עסקו בחקלאות ובמסחר, ובכפר התקיים שוק שבועי. את מימיהם קיבלו ממספר מעיינות. בתי הכפר היו בנויים מלבנים ואבני בזלת. בכפר היה מסגד, ובית ספר יסודי, ששירת גם את ילדי הכפרים הסמוכים. מצפון-מערב לכפר עמדה תחנת המשטרה, שבנו הבריטים.[1]


ההסטוריה של הכפר אל-ח'אלצה היתה ישוב עתיק. בשנת 1596 נמנו בה 160 תושבים, אולם בהמשך התקופה העת'מאנית היא היתה עזובה ומיושבת לסרוגין. במאה ה-19 אל-ח'אלצה שימשה כמקום מושבו של שיח' ערב אל-ע'וארנה. בשלהי המאה ה-19 מספר התושבים הוערך בכ-50 נפש. נוסעים שעברו דרך הכפר תארו אותו כבנוי מאבן. עם תום מלחמת העולם הראשונה וחלוקת שטחי הכיבוש בין בריטניה וצרפת, נכלל הכפר בשטח הצרפתי (כלומר בסוריה). תושבי האיזור שהיו נאמנים למלך פייצל בדמשק, התנגדו להחלת השלטון הצרפתי עליהם, ונלחמו בצרפתים שניסו בכוח להשתלט על האיזור. כתוצאה מכך התחוללו באיזור קרבות, ואל-ח'אלצה הותקפה בידי צבא צרפתי. מנהיג הכפר, כמאל חוסיין אפנדי, ואנשיו, היו מעורבים בתקרית הדמים בתל-חי ב-1 במרץ 1920 שבה נהרג הגיבור המיתולוגי הציוני יוסף טרומפלדור.

בשנת 1924 סופח איזור עמק החולה למנדט הבריטי של פלסטין. בתקופה זו גדלה אל-ח'אלצה במהירות. ב-1931 נפקדו בה 1,369 תושבים ו-259 בתים. בשנת 1945 התגוררו בה 1,840 תושבים (מהם 1,820 מוסלמים ו-20 נוצרים).[2]

מנהיג הכפר כמאל חוסיין שיתף פעולה עם הבריטים בזמן מרד 1936-1939 ועמד בקשר עם גורמים ציוניים. לאחר המרד נהפך לידיד הציונים וסוכן של הש"י (שירות הידיעות של ה"הגנה"), וסייע לקרן הקיימת ברכישת קרקעות בעמק החולה.[3]


1948 - נפילת הכפר ע"פ תכנית החלוקה של האו"ם מ-1947 נכלל הכפר בתחומי המדינה היהודית. לא ידוע לנו על תקריות שבהם היה מעורב הכפר בחודשי הלחימה הראשונים. ב-15 באפריל 1948 פינו הבריטים את האיזור ומסרו את מצודת המשטרה המקומית לידי הערבים, למורת רוחם של הציונים. לפי בני מוריס היתה בכפר מיליציה מקומית של המשמר הלאומי, שמנתה באפריל כ-35-40 לוחמים חמושים.[4] לעומת זאת שירות הידיעות של ה"הגנה" (ש"י) דיווח בסוף אפריל כי בכפר נמצאים 80 לוחמים.[5]

במאי 1948 כבשו הכוחות הציוניים, במסגרת מבצע "יפתח" בפיקודו של יגאל אלון, את העיר צפת ואת איזור עמק החולה. בני מוריס כתב שתושבי הכפר עזבו בעקבות נפילת צפת, לאחר שבקשתם להגיע להסדר עם ה"הגנה" נדחתה.[6] פליטי הכפר סיפרו להסטוריון הפלסטיני נאפז נזאל, שהם עזבו את אל-ח'אלצה ב-11 במאי, לאחר ששמעו על נפילת צפת. הם ברחו לכפר הונין, שעל גבול לבנון, אבל אנשי המיליציה של הכפר נשארו להגן על המקום עוד כמה ימים, עד שהותקפו על ידי הציונים ונאלצו לסגת גם הם לכיוון הונין. הציונים כבשו את הכפר והרסו אותו. פליטים שביקרו במקום בעת ההפוגה סיפרו שהכפר הרוס.[7] הלל כהן כתב שכמאל חוסיין, לפני שעזב את הארץ, סיפר לידיד יהודי היכן נמצא המפתח של תחנת המשטרה של אל-ח'אלצה. אותו ידיד לקח את המפתח וכוח של ה"הגנה" תפס את המבנה.[8] באמצע יוני 1948 דווח שפליטים מאל-ח'אלצה שמצאו מקלט בכפר הונין, ירדו לעמק כדי לקצור את השדות.[9]


ישובים יהודיים על אדמות הכפר מעברה למהגרים יהודים מתימן ועיראק שנקראה "חלסה" הוקמה על חורבות הכפר בדצמבר 1949. לאחר מכן הפך המקום לישוב, תחת השם "קרית יוסף" (ע"ש טרומפלדור). לאחר מכן שונה שם המקום ל"קרית שמונה" (לזכר שמונת היהודים שנהרגו בתל-חי). קרית שמונה כיום מונה מעל 20,000 תושבים.[10]


מה נשאר מהכפר המסגד עדיין קיים בין בתי קרית שמונה, ומשמש כמוזיאון לתולדות העיר (מיקומו: רח' הירדן). אל-ח'אלידי מוסיף שגם בית הספר ובנייני הממשל הבריטי (?) קיימים.[11] תחנת המשטרה הבריטית עדיין משמשת כתחנת משטרה. ביתו של כמאל חוסיין הפך למתנ"ס. על חורבות בית הקברות נבנתה בריכת שחיה.


תמונות



הערות

  • הנתונים נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם.
    • הנתונים המתייחסים לשנים 1931, 1945 נלקחו מתוך אל-ח'אלידי, שם. נתוני 1948 חושבו על פי הגידול הטבעי שהיה בין השנים 1931-1945.


1. אל-ח'אלידי, שם. מפת גבולות כפרים (1946).

2. אל-ח'אלידי, שם. גרוסמן, עמ' 121.

3. כהן, עמ' 155-156, 184-185.

4. מוריס, לידתה (1987), עמ' 21. מוריס, לידתה (1991), עמ' 39.

5. א"צ, 1082/922/1975 עמ' 211. יתכן שהנתונים של הש"י מוגזמים, או שמדובר במספר כולל של אנשי מיליציה ללא נשק.

6. מוריס, לידתה (1987), עמ' 123. מוריס, לידתה (1991), עמ' 171-172.

7. אל-ח'אלידי, שם.

8. כהן, עמ' 257-258.

9. גלבר, עמ' 287-288.

10. כל מקום ואתר, שם.

11. אל-ח'אלידי, שם.



מקורות



Al-Khalidi, Walid (ed.), All that remains: the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948 , (Washington DC: 1992),"Al-Khalisa", pp. 462-463.


Morris, Benny. The birth of the Palestinian refugee problem, 1947-1949. (Cambridge University Press, 1987).


ארכיון צה"ל, תיק 1082/922/1975.

גלבר יואב, קוממיות ונכבה (כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004).

גרוסמן דוד, הכפר הערבי ובנותיו, (יד יצחק בן צבי, 1994).

כהן הלל , צבא הצללים (עברית, 2004).

מוריס בני, לידתה של בעית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, (עם עובד, 1991).

כל מקום ואתר (משרד הבטחון, 1995), הערך "קרית שמונה", עמ' 281.

מפות בריטיות (1942) קנ"מ 1:100,000, הדפסה מחודשת 1959.

מפות המרכז למיפוי ישראל, קנ"מ 1:50,000.

מפת גבולות כפרים (1946).

סיור באתר.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית