FANDOM


המפה נטענת...

מרכז התל (לא הפיסגה - הפיסגה היא יותר מערכה - המיקום המשוער של חברון המקראית

My Hebron חברון שלי04:45

My Hebron חברון שלי

חברון עיר הקודש ניתנה לעם קדוש - אברהם פריד04:59

חברון עיר הקודש ניתנה לעם קדוש - אברהם פריד

כי לכלב נתתי את חברון

חברון - אברהם פריד

ראו גם:


Old pictures of hevron

מבט על חברון מקברי ישי ורות - מקור:אוסף בקונגרס של ארה"ב - 1900

View od hevron

מבט על חברון מקברי ישי ורות - 2008 צילם:בית השלום

Lmlk-seal impression-h2d-gg22 2003-02-21

חותמת "למלך", גלגל חמה דו-כנפי. שורה ראשונה: "למלך", שורה שנייה: "?ברן", כלומר חברון - מקור:ויקישיתוף, צילם:Basilicofresco

חברון היא העיר המרכזית של חבל ארץ יהודה והייתה מרכז נחלת שבט יהודה בימי קדם. דוד המלך העתיק את מקום מושבו לירושלים ובכך פחתה חשיבותה של העיר. חברון היא יושבת על מרכז דרכים חשוב בארץ ישראל. מהצפון הגיע אליה דרך האבות אשר סעיפיה הגיעו עד דמשק. מחברון יורדים דרכים דרומה למצרים דרך באר שבע מערבה לשפלת החוף לאשקלון ומזרחה דרך מעון לעין גדי ומשם לעבר הירדן. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית הייתה לחברון חשיבות רבה בתור צומת דרכים במערת הדרכים הרומיות בארץ ישראל לכל חלקי ארץ ישראל ומהם לארצות השכנות.

למרות הירידה בחשיבות חברון בימי ממלכת יהודה נמצאו בעיר שרידים המעידים כי היא הייתה בימי המלך חזקיהו אחת הערים שבהם נאגר מזון לקראת מרד אפשרי נגד סנחרייב. קנקנים לא מעטים עם החותמת "למלך, נמצאו בחברון. (להלן:חותמת חברון)

התל העתיק של חברון מתנשא מעל "עמק חברון", מופרד במדרונות מצד צפון, מזרח ודרום ונוח לגישה מצד מערב. המורד המזרחי מקור מים "מעיין אברהם" (בערבית - "עין ג'דידה" - מעיין החדש. סביבו עמקים פוריים ומעיינות (בינהם - "עין אשכלה" - המזוהה כ"נחל אשכול" המקראי). בעמק לרגלי העיר היו שדות העיר שבקצהו של אחד מהם נמצאת מערת המכפלה - מתאים לתיאור המקראי "ויתן לי את המערה, אשר בקצה שדהו" (בראשית, כ"ג).

לפי ידיעות היסטוריות סביב העיר הייתה נטועה בחורשות אלונים ואלות, על כך מרמז השם "אלוני ממרא" [1]

תולדות העירעריכה

Stairs

תל חברון הקדומה - גרם מדרגות לשער מסוף תקופת הברונזה הקדומה. בצד השמאלי נמצאו יסודות מגדל שמירה מתקופת הברונזה הקדומה, ואילו בצד ימין נמצאת החומה מתקופת האבות - המקור:אתר היישוב היהודי בחברון

חברון נוסדה לפני כ-4,500 שנה [2]. המקרא כתב בפרשת המרגלים :"וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם"(ספר במדבר,י"ג,כ"ב). שם גם כתוב כי ישבו בה:"וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק". אברהם אבינו ישב בחברון וקנה בה את מערת המכפלה והסביבה שלה, כפי שמובא בספר בראשית:"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב"(כ"ג,י"ז). למערה הובאו למנוחת עולמים אבות ואימהות האומה.

עם כיבוש ארץ כנען, ניתנה חברון לנחלת שבט יהודה. דוד המלך בחר בה לעיר מושבו ומלך בה שבע שנים לפני כיבוש ירושלים. קיימת ידיעה על כך שלאחר חורבן הבית השני התקיים שוק עבדים באלוני ממרא מצפון לחברון בו נמכרו יהודים לעבדות במחיר מנת כלכלה של סוס, תופעה המעידה על חורבן האזור והגליית תושביו. מרד בר כוכבא שהיה באזור זה גרם לכך שעם דיכויו כמעט ונעלם היישוב היהודי בעיר. קיים מידע על כך שבתקופה הביזנטית בארץ ישראל שחלה מן המאה ה-4 ועד המאה ה-7, היה קיים יישוב יהודי בדרומא - דרום הרי חברון. קיימת השערה כי מערת המכפלה הפכה לאתר מקודש בחסות אדום.

קיימות מעט עדויות על כך שבתקופה המוסלמית הקדומה הגיעו יהודים לחברון. בתקופה הצלבנית בארץ ישראל נבנתה כנסיה מעל מערת המכפלה והעיר היתה לנוצרית. רק בתקופה העותמאנית חודש היישוב היהודי בחברון ברציפות עד היום הזה.


צילומים מחברון: 1917-1918עריכה

  • מבט על העיר - למטה תל רמידה
  • הגבעה, אשר לימים תבנה בה קריית ארבע
  • הר חברון
  • הר נימרה - מערבית לעיר
  • הכפר דורא - דרומית לעיר
  • מבט מחברון לצפון

לא ברור מה היה המניע לצילומים הצבאיים - הצבא העות'מאני כבר היה בנסיגה רחוק מחברון - כנראה הטייסים הגרמנים רצו צילומים למזכרת מעיר הקודש '

המקור: הארכיון הבווארי - אוסף פלסטין

אוסף תמונות של פלסטין בעריכת Dr. Lothar Saupe מ: Bayerisches Hauptstaatsarchiv (הארכיון הבווארי). התמונות שצולמו בפלסטין בעיקר בשנים 1917/1918 (אך לא רק בשנים אלה) על ידי הטייסת 304 של בוואריה.

תל חברוןעריכה

בתל חברון [3] הקדומה, כולל באזור השכונה היהודית אדמות ישי, נתגלו שרידים מרשימים של חומות העיר הקדומה ליד המעין הקדום "עין ג'דידה" הנובע במורד התל. חפירות ארכיאולוגיות שנערכו בתל חשפו את חומות העיר הקדומה ושרידים מתקופת הבית הראשון והשני. שרידי העיר החרבה מהתקופה של ימי מרד בר כוכבא, כאשר הר חברון היה במרכז המרד, נתגלו אף הם בחפירות. [4]


החפירות הארכאולוגיות בתל חברוןעריכה

ערך מורחב:החפירות הארכאולוגיות בתל חברון

בשנת 1865, כאשר הגיעו לארץ ישראל הקרן לחקר ארץ ישראל, הוצע לזהות את המקום עם תל חברון המקראי. בהמשך התגלה כי מומחי הקרן צדקו, אך החפירות החלו מאוחר יותר.

הארכיאולוג הנודע, פרופ' בנימין מזר קבע בזמו שיש שתי ערים בעלות חשיבות לחקר המקרא:ירושלים וחברון. בחברון נעשו חפירות ארכיאולוגיות בארבע תקופות. על שני עונות חפירה לא יצא דו"ח מסודר. למעשה רק העונה האחרונה הייתה פוריה ביותר.

בשנת תשנ"ט (1999), החלה רשות העתיקות בחפירות ארכיאולוגיות כהכנה לבניית בתי קבע באזור. בחפירות התגלה ממצא מפתיע - חומת ענק מתקופת הברונזה הקדומה (מלפני כ-4500 שנה). תגלית זו הקדימה את תיארוך הקמת העיר בכ-700 שנה. בנוסף, התגלה בית יהודי מתקופת חזקיהו מלך יהודה, וגתות יין מתקופת התלמוד.

עם זאת עדיין הסמוי מרובה על הגלוי ונמתין להזדמנות לחידוש החפירות.

תולדות תל חברוןעריכה

סיכום ממצה לפי אתר עידן התנ"ך

תקופת הברונזה הקדומה שלב 1 ראשית הישוב בתל חברון החל בתקופה זו. בתל חברון נתגלו עד כה ממצאים דלים שכוללים מספר קירות וחרסים מעטים.
תקופת הברונזה הקדומה שלבים 2 ו-3 הישוב ממשיך להתקיים כפי שמעידים חרסים רבים הפזורים על פני תל חברון, אם כי החפירות הארכיאולוגיות לא הגיעו לשרידים מהתקופה, ולא ניתן לעמוד על אופיו או תוכניתו של הישוב.
תקופת הברונזה התיכונה בתל חברון התקיימה עיר מבוצרת על פני שטח של כ-30 דונם. בעיר נחשפה חומת ענק (חומה קיקלופית), ובמערב התל יש רמזים לקיומו של חפיר חצוב בסלע. ככל הידוע חברון הייתה המרכז היישובי של הר יהודה בתקופה זו.

המבנה העיקרי שנחשף משלב זה זכה לכינוי "מבנה 230". המבנה הכיל מספר חדרים ובו נמצאו מילוי של אפר, עצמות וחרסים. מבין שרידי העצמות עולה כי המכלול רובו ככולו מורכב משרידי עצמות צאן, ואילו עצמות הבקר מהווים לא יותר מ-5%. יחמורים המהווים בד"כ כ-3% מן הממצא באתרי התקופה בהר המרכזי, לא נמצאו כלל בתל חברון. בתל נמצאה תעודה מהתקופה כתובה בכתב היתדות, המתוארכת למאות ה-16-17 לפנה"ס. התעודה מכילה רשימה של צאן שככל הנראה היוותה מס לצרכי פולחן ויתכן שהייתה קשורה למלך חברון. בסמוך לתעודה התגלתה בולה ועליה טביעות של שתי חרפושיות מצריות אף הן מיוחסות לתקופה.

תקופת הברונזה המאוחרת נראה שתל חברון לא נושב כלל בתקופה זו. שרידי קבורה שנמצאו באזור ואף בשולי התל מצביעים כי ייתכן והיה באתר ישוב קטן שטרם נחשף. כך או אחרת, עיר של ממש מתקופה זו לא התקיימה במקום, וזאת בסתירה מובהקת לכתוב במקרא. המקרא מציין שערב ההתנחלות שכנה בחברון עיר מבוצרת שנכבשה. (התמיהה גדולה עוד יותר שכן שלוש מסורות שונות קשורות בכיבוש העיר חברון, שתיים בספר יהושע ואחת בספר שופטים).
תקופת הברזל 1 על ישוב חשוב זה שהתקיים בתל חברון לא נכתב דבר!!!
קופת הברזל 2 שיא פריחתה של העיר חברון. ישוב זה התקיים בין שלהי המאה ה-11 לשלהי המאה ה-10 לפנה"ס. על תקופה זו מוסר החופר א.עופר שהעיר ככל הנראה התפשטה אל מחוץ לחומות תקופת הברונזה התיכונה, ומוסיף כי ככל הנראה, ביצורים אלו שימשו בשלב זה את חלקה העליון של העיר. לצערנו אין הוא מפרט על הממצאים שהביאו אותו להגיע למסקנה זו, ולכן לא ניתן להבין את אופי העיר. על השכבה הבאה מוסר החופר א.עופר את הדברים הבאים:

"במרוצת תקופת הברזל פחתה חשיבותה של חברון ושרידי התקופה שבידינו מקוטעים. דומה, כי בחפירות האמונד נחשפו שרידים רבים יותר מתקופת המלוכה אלא שעדיין לא פורסמו...". כאמור לא ברור על סמך מה מבסס החופר את אמירתו, שכן על השרידים מהתקופה הקודמת בה העיר "בשיא פריחתה" הוא לא פירסם דבר בדומה לשרידים מהתקופה הזו. בהמשך הוא מוסיף : "יש לציין שמבין ארבע הערים הנזכרות בטביעות למלך, חברון היא עד כה היחידה שגם זוהתה בוודאות וגם נחפרה, ומכאן העניין הרב שבממצא זה". ממצא זה אכן מעניין, אם כי לעיתים גם עיר שזוהתה ונחפרה לא בהכרח תורמת לידיעותינו אודותיה וחבל...

קניית מערת המכפלהעריכה

Cave of the Patriarchs

המבנה העתיק מעל המערה - המקור:ויקישיתוף, צילם:Yonidebest

The tomb of Isaac

המצבה על קבר יצחק באולם המרכזי במערה במועד פתיחתה ליהודים -חוה"מ סוכות תשס"ו - המקור:ויקישיתוף- צילם:radato

Hebron Tomb of the Patriarchs1

תמונה מראשית המאה ה-20. הצריח מימין מהתקופה העומאנית. מאחורי החומה המקיפה ניתן לראות בבירור את הגג, שהיה כנסיה צלבנית -המקור:ויקישיתוף - Golf Bravo

ערך מורחב:מערת המכפלה

מערת המכפלה היא מקום קבורתם של אבות ואמהות האומה הישראלית: אברהם אבינו, שרה אימנו, יצחק אבינו, רבקה אימנו, יעקב אבינו ולאה אימנו. רק רחל אימנו נקברה בדרך, בבית לחם באתר הנקרא קבר רחל. יעקב אבינו מבקש כי יעלו את עצמותיו ממצרים למערת המכפלה ואכן בניו עושים כן: "ויעשו בניו לו כן כאשר צום. וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את-השדה לאחזת-קבר מאת עפרן החתי על-פני ממרא".(נ').

כיום משמשת המערה כמקום תפילה. המערה פתוחה ליהודים בחלקה: מצבות הציון על קברי אברהם ושרה ועל קברי יעקב ולאה. האולם המרכזי של המערה בין קברי יצחק ורבקה פתוח ליהודים רק בימים ספורים במהלך השנה.

מבדיקות שנעשו התברר כי מתחת למבנה הנוכחי של המערה, שהוא מימי בית שני, יש מערה. למערה זו שתי קומות, ומכאן שמה של המערה. במערה מחילות ארוכות למדי החצובות בסלע ונפגשות אחת עם השנייה. בקומה התחתונה נמצאו מצבות עתיקות, מעליהן היה משוער כי מצויים הציונים במבנה העליון. לפי המתואר בעלון של חברון המערות נמצאות מתחת ל"פתח גן עדן" - הנמצא באולם יצחק, אליו נוהגים המוסלמים לשלשל נר כל יום. ה"ציונים" הוצבו בידי המוסלמים והם סמליים בלבד ואינם מעל הקבר ההיסטורי.

האיזכור המקראי הראשון במקרא הוא כאשר אברהם אבינו קונה את חלקת האדמה לקבור בה את שרה אימנו. וכך כתוב בספר בראשית : וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר. וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת; וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר. לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי--הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ. יב וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם-אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי: נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה. יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא; וְאֶת-מֵתְךָ, קְבֹר. טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר. יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא--הִוא חֶבְרוֹן: בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, לְאַבְרָהָם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר: מֵאֵת, בְּנֵי-חֵת. (כ"ג, ט'-כ')

כיבוש והתנחלות בכנעןעריכה

בימים של כיבוש הארץ בידי יהושוע, תיכנן מלך חברון, יחד עם ארבעת מלכי כנען, לצאת למערכה נגד יהושע בן נון, וכך נאמר בספר יהושע: " וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הוֹהָם מֶלֶךְ-חֶבְרוֹן וְאֶל-פִּרְאָם מֶלֶךְ-יַרְמוּת וְאֶל-יָפִיעַ מֶלֶךְ-לָכִישׁ וְאֶל-דְּבִיר מֶלֶךְ-עֶגְלוֹן--לֵאמֹר.(י', ג').

כלב בן יפונה זוכה לרשת את חברון בעת חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל וכך נאמר בספר יהושע: "וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוֹשֻׁעַ; וַיִּתֵּן אֶת-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, לְנַחֲלָה. עַל-כֵּן הָיְתָה-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, לְנַחֲלָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא, אַחֲרֵי, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה, מִמִּלְחָמָה.(י"ד,י"ג-ט"ו)}}.

בספר שופטים, שבט יהודה משלים את כיבוש חברון: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם-חֶבְרוֹן לְפָנִים, קִרְיַת אַרְבַּע; וַיַּכּוּ אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן, וְאֶת-תַּלְמָי."(א',י')).

בימי דוד המלךעריכה

דוד המלך ייסד את מלכותו בחברון לפני כשלושת אלפים שנים, ובה מלך שבע שנים לפני עלייתו לירושלים. בה הוא מקים את ביתו, כפי שנאמר בספר שמואל ב':"וילדו (וַיִּוָּלְדוּ) לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לאביגל (לַאֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי, שְׁפַטְיָה בֶן-אֲבִיטָל. וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד, בְּחֶבְרוֹן.(ג',ב'-ה'). מתקופה זו שרדו קברי ישי אבי דוד ורות המואביה בראש התל הקדום, ומעליהם נבנה מבצר בתקופה הצלבנית.

שישק הראשון מלך מצרים, כבש את ירושלים בשנת 926 לפנה"ס. על כך נכתב בספר מלכים:"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה (שִׁושַׁק) [שִׁישַׁק] מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עַל-יְרוּשָׁלָם. וַיִּקַּח אֶת-אֹצְרוֹת בֵּית ה'וְאֶת-אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת-הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת-כָּל-מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה" י"ד,כ"ב-כ"ד). בכתובת שנמצאה בכרנק שבמצרים, , בכתב חרטומים, מופיעה בין הערים גם :"חקל אברהם" - שדה אברהם [5].

חותמת מחברוןעריכה

על חשיבותה על העיר ניתן ללמוד מידיות של כלי חרס ועליהן הוטבעה חותמת "למלך" "חברן", אשר נמצאו רק עם כתובות של ארבע ערים. החותמות מתוארכים לתקופת מלכותו של חזקיהו מלך יהודה - המאה ה-8 לפנה"ס - המאה ה-9 לפנה"ס. אחד המקומות שנמצאה ידית זאת הוא "תל שקף" - דרומית למושב אחוזם [6] סבורים כי הכדים הללו הכילו שמן או יין אשר הובאו כמיסים לאוצר המלך והם נשלחו למקומות שונים לצרכי הצבא או לשימוש המינהל שהיה באותם הערים.

ההטבעה נמצאה על מספר גדול של קנקני אגירה שנמצאו חבל ארץ יהודה. דוגמאות נוספות לחותמות: "שוכה" - בעמק האלה, "זיף" בחבל ארץ הר חברון ו"ממשת" - אולי מרכז שלטוני "רמת רחל" שם נמצא אוסף של כ-100 חותמות [7]

בטביעה הגדולה, אשר גודלה, 2X2.5 ס"מ ניתן לראות דגם חיפושית דו כנפית המאפיינת את טביעות "למלך" שנתגלו על עשרות קנקנים בארץ, ויתכן כי היא מסמלת מגילה עפה.

עד כה נתגלו למעלה מ-1,200 ידיות של קנקנים ועליהן טביעת חותם עם הכתובת "למלך". לדעת רוב החוקרים, פירוש המילה "למלך" הוא: "שייך למלך." יש לציין שעד היום לא נמצא ולוּ גם חותם אחד, אלא רק הטביעות של החותמות.

בימי בית שניעריכה

כאשר חזרו לארץ העולים מבבל, עם עזרא ונחמיה חודשה ההתיישבות בעיר. וכך כתוב בספר נחמיה:"וְאֶל-הַחֲצֵרִים בִּשְׂדֹתָם מִבְּנֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ בְּקִרְיַת הָאַרְבַּע וּבְנֹתֶיהָ וּבְדִיבֹן וּבְנֹתֶיהָ וּבִיקַבְצְאֵל וַחֲצֵרֶיהָ" (י"א,כ"ה).

עם זאת, ההנחה היא היגרו האדומים לדרום הר חברון שהיה ריק מיהודים בשל לחצם של שבטי הנבטים על ארצם העתיקה, בעבר הירדן מזרחה. וכך האדומים השתלטו על רוב האזור עד לבית צור. על מובא בספר החשמונאים א' : " ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור". ברוך קנאל, אך הוא קובע במאמרו"מלחמות הגבורה של יהודה המכבי" : "בסוף המאה הששית לפני סה"נ. בדרום שימשה כעיר גבול בית צור, כיום ח'רבת א-טביקה שמדרום לגוש עציון ברמת הרי יהודה. מדרום לה השתרעה ארץ אדום, שכללה את חברון המרוחקת 7 ק"מ מבית-צור ואת באר-שבע."

בשנת 164 לפנה"ס יהודה המכבי כבש את חברון והחריב את העיר וביצוריה וכך מתואר בספר החשמונאים:" ויהי אחרי כן ויצא יהודה ואחיו להלחם בבני עשו היושבים בארץ מנגב וילכדו את חברון ואת בנותיה, ויהרסו את המבצר ואת המגדלים מסביב שרפו באש. [(ו',ס"ב)].

בשנת 112 לפנה"ס יצא הנשיא החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון למלחמה באדומים, כבשם וגיירם בכוח, על ידי העמדת ברירה בפניהם בין גירוש מארצם וגיור. וכך חברון הייתה ליהודית, עם תושבים, אשר בחלקם היו אדומים לשעבר.

בתקופת המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה) שמעון בר גיורא אחד ממנהיגי המרד, רקם קשרים עם אחד מראשי ה"אדומים" לשעבר אשר הביא למסירת האזור לידיו. אולם עד מהרה היא נכבשה ונשרפה על ידי הרומאים. עקבות השריפה נמצאו גם בחפירות התל. לאחר המרד הגדול הייתה חברון לישוב קטן בשם "אברמיום".

עד התקופה העות'מאניתעריכה

מחורבן הבית השני עד לכיבוש ארץ ישראל על ידי האימפריה העות'מאנית, היישוב היהודי בחברון היה דל וכלל משפחות בודדות. על תקופה זו יש לנו מידע מועט:

  • בגניזת קהיר אוסף גדול של כתבי יד יהודיים, שנכתבו מאז המאה ה-9 נמצא מסמך ובו כתוב: "המומחה החברוני זצ"ל בן סעדיה החבר בס(נהדריה) גדולה - כינוי לגוף החכמים המנהל את עניני הקהילה בעיר - המשרת אבות עולם - אברהם יצחק ויעקב" [8].
  • היהודים ניסו לבסס את מעמדם בחברון, בצורה מצומצמת כבר בתקופה הצלבנית. אהרן טבגר באתר היישוב היהודי בחברון הביא ציטוט ממכתב של נזיר צלבני משנת 1119:

אבל כאשר התפלאו אלה (מהערבים) שבאו לחברון על בנייתן החזקה והיפה של החומה (מסביב למערה) ועל זה שלא נפתח שום פתח שדרכו אפשר להיכנס, נגשו אליהים איזה יהודים אשר נשארו תחת שלטון היוונים בסביבה ההיא ואמרו להם: " תנו לנו חסות כדי שנחיה בתנאים דומים גם ביניכם, ויורשה לנו להקים בית-כנסת לפני הכניסה (למערה), אזי נראה לכם באיזה מקום עליכם להקים את השערים". וכן נעשה. [9]

ש' אסף מביא מאותו " ספר קיצור תקנות הכמרים" השלמה לסיפורו "אמנם תכף ומיד באו היהודים אשר השיגו מהסרצינים ביטחון ומנוחה להישאר בין תושבי חברון, לבנות להם בית-הכנסת לפני הפתח (של מערת המכפלה). הם הקימו להם שם מקום כניסה, והעם הכופר הזה היה עובר שם ברגליים יחפות. ובפנים בנו להם היהודים בית תפילה וקישטו אותו באופן נפלא...". יותר מאוחר מסתבר שבית-כנסת זה הפך להיות כנסיה עם הכיבוש הצלבני. [10]

  • בשנת 1211 חי בעיר צבע בשם שמואל בן שמשון ועוד 20 משפחות. היה זה בימי משולם בן מנחם. ‏‏[11]
  • רבי משולם מוולטרה כתב בשנת 1481 בספרו מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל כי הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה". הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר במערת המכפלה ועורך תרשים של המערה.

בכתביו הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות והיא "עיר טובה".בחברון הוא מצא 20 משפחות יהודיות.

  • אל חברון הגיען המאה ה-15 פליטים יהודים מונציה שעסקו בתעשיית הזכוכית.


על ביקורי נוסעים, בתקופה זו, במערת המכפלה ראו בערך מערת המכפלה.

ביקור בחברון בשנת 1921עריכה

חצרות בעיר האבותעריכה

תבליט המערה

תבליט המערה

לקראת צאת המהדורה השניה והמורחבת של הספר "חצרות בעיר האבות"

מחבר הספר - אריה קליין, ייקח אותנו לביקור בפינות נסתרות של חברון היהודית לדורותיה

עיתון בשבע גיליון 318, 20/11/08, 16:10 מאת:עפרה לקס
'חצרות בעיר האבות - ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון' / אריה קליין, מכון 'חיים ביהודה', כריכה קשה 155ע'. כולם יודעים לדקלם שחברון היא 'עיר האבות', ואף שמעו על פרעות תרפ"ט שהמיטו שואה על יהודי העיר. אבל העובדה שיהודים הגיעו לעיר לפני כמעט 500(!) שנה וההיסטוריה של ההתיישבות בחברון מאז, אינן מן המפורסמות. במציאות של היום אמרת למישהו 'חברון' - אמרת בתי שלום או מריבה, מאבקים פוליטיים וויכוחים אידיאולוגיים. סיפורי פעם, בניחוח המזכיר את ירושלים או טבריה נראים כלא שייכים. והנה, ספרו של אריה קליין, מדריך טיולים המתגורר בעיר כבר 22 שנה, יורד לעומק אופיו של היישוב במאה ושישים השנה האחרונות, אשר במהלכן החלו היהודים לצאת מעט מעט אל מחוץ לגבולות השכונה היהודית, עד שבנו לעצמם שכונה אחרת מחוץ לגטו. ספרו של קליין מגלה פסיפס של עדות שהרכיבו את היישוב המתחדש, תוך שהוא חושף את הקורא לדמויות ססגוניות על אופיין הייחודי, פותח שער למאבקים פנים-יהודיים, בעיקר על רקע קבוצתי ועדתי (אמרנו יהודים, לא?), וגם על נושאים אדיאולוגיים. קליין משקף גם את התמודדות המתיישבים עם איום מתמיד על חייהם ורכושם מצד ערביי הסביבה וכן את הלחץ המתמיד להשארת רכוש יהודי בידי בני ברית ומניעת מכירתו לערבים. נשמע מעט מוכר?

היישוב היהודי עליו כותב קליין בעיניים מחקריות ולא ספרותיות, יש לומר, מתפתח חרף הקשיים אבל בסופו של דבר הוא דועך והולך עד מלחמת העולם הראשונה וכבה סופית בפרעות תרפ"ט.

קליין בעצם הולך מבית לבית באזור הקסבה של חברון, שהיתה פעם משופעת ביהודים, ומספר את סיפורו של כל מבנה. הוא מלקט מתוך כתבים שונים, מצטט מקורות ואף מפגיש צאצאים עם בית סבם.

רובו המכריע של הספר מנותק מכל הקשר פוליטי, מה שיכול להביא את הספר למיקום טוב בספריות ציבוריות רבות ולסייע בהנחלת התודעה כי 'זכות השיבה' היא לא המצאה ערבית.

עברם המפואר של הבתים מתנפץ אל מול התמונות המובאות בספר, המציגות מבנים מוזנחים אותם לא השכילה המדינה להשיב לבעליהם המקוריים (מישהו אמר בית השלום?)

לספרו מצורפת מפה והוא אף מנסה לתאר היכן נמצאים הבתים, הניסיון הזה איננו בהיר מספיק למי שאינו תושב המקום. מהבחינה הזאת מוטב היה לספר את הסיפור כמארג אחיד ונפרד. התאווה לסיור במקום מתעוררת מאליה.

היישוב היהודי בחברוןעריכה

Knesses Yisrael Yeshiva Hebron
The Life Of The Jews In Palestine 1913 Hebrew 5 709:21

The Life Of The Jews In Palestine 1913 Hebrew 5 7

חלק חמישי - הישוב היהודי בחברון בשנת 1913 - מעט אחרי תחילת הסרט

ערך מורחב:היישוב היהודי בחברון

היישוב יהודי בחברון חודש בתקופה העות'מאנית לאחר שבימי חורבן הבית השני וביתר שאת בימי מרד בר כוכבא היהודים נאלצו לנטוש את העיר. לאחר מכן הייתה בעיר רק יהודים בודדים. רק במאה ה-16 הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד. בשנת 1540 הרב מלכיאל אשכנזי, ממגורשי ספרד, עלה ארצה ורכש מהקראים שטח שעליו הוקמה 'חצר היהודים' (לימים, שכונת "אברהם אבינו"). הוא הקים בה הוקם בה בית הכנסת אברהם אבינו. כמאתיים וחמישים שנים לאחר מכן הרחיב יהודי, חיים המצרי שמו, את שטח "חצר היהודים". אחר-כך הגיעו חסידי חב"ד, עם הרבנית מנוחה-רחל סלונים (בת אדמו"ר האמצעי) בראשם, ותרמו עוד נדבך לחיזוק המתחם והיישוב היהודי בחברון בכך נוסדה בעיר קהילה של יוצאי אשכנז. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בחברון - מספרם הגיע בשנת 1895 ל-1429 (810 -ספרדים ו-619 - אשכנזים) מתוך אוכלוסייה כוללת של 14,295 נפש. אחרי מלחמת העולם הראשונה פחת מספרם ל-430 נפש. בשנת תרפ"ד (1924) הוקם סניף של כישיבת סלובודקה - היום ישיבת חברון. במאורעות תרפ"ט נרצחו 67 מיהודי העיר ותלמידי הישיבה והשאר נטשו אותה. עם זאת במפקד 1931 נמנו 131 נפש, אף הם עזבו את העיר במאורעות 1936.


במלחמת ששת הימים, לאחר כיבוש חברון חודש היישוב היהודי בעיר. משיקולי מדיניות מגוריהן של היהודים בעיר מוגבל.

רכישת אדמות תל רומידהעריכה

בשנת 1812 הרב חיים ישועה בג'איו, שהיה ראש היהודית בחברון, החל לקנות את אדמות תל חברון הוא תל רומידה. הקנייה נעשתה בשם הקהילה היהודית בחברון. השטח שנרכש היה לפחות 400 דונם [12]. השטח היה נטוע עצי זית עתיקים והוא שימש העורף החקלאי של הקהילה היהודית. הניהול של הנכסים היה כושל וחלק של תעודות הקנייה הלכו לאיבוד, אולי אפילו בכוונה על-ידי אחד מצאצאי המשפחה [12], אשר ראה בקרקעות רכושו הפרטי ולא בתור נאמנות לקהילה. עם זאת, עדין יש תעודות הקנייה נמצאות היום בידי מתיישבי היישוב היהודי בחברון ובעליהם העניקו להם את זכויות החזרה בנכסים. [13].

בשנת 1865, כאשר הגיעו לארץ ישראל הקרן לחקר ארץ ישראל, הוצע לזהות את המקום עם תל חברון המקראי.

למרות שאדמות התל נקנו ע"י הקהילה היהודית במאה התשע-עשרה, רוב האדמות נתפסו ע"י ערבים. בשנת תשמ"ד (1984) עלו מספר משפחות יהודיות להתיישבות על חלקה פנויה בה הוצבו מספר קרוואנים. השכונה נקראה אדמות ישי. בערב ראש חודש אלול שנת תשנ"ח (1998) נרצח בביתו תושב המקום, הרב שלמה רענן הי"ד. לזכרו הוקם כולל "אור שלמה" - מכון גבוה לתורה. בשנת תשנ"ט (1999) החלה רשות העתיקות בחפירות ארכיאולוגיות כהכנה לבניית בתי קבע. בחפירות התגלה ממצא מפתיע - חומת ענק מתקופת הברונזה הקדומה (מלפני כארבעת אלפים וחמש מאות שנים). תגלית זו הקדימה את תיארוך הקמת העיר בכשבע מאות שנים. בנוסף התגלה בית יהודי מתקופת חזקיהו מלך יהודה, וגיתות יין מתקופת התלמוד. בשנת תשס"ה נחנך "בית מנחם" ובו שבע דירות וכולל "אור שלמה".

בית הקברות היהודיעריכה

בית העלמין היהודי העתיק בחלקו המערבי של התל הקדום מעיד על רציפות היישוב היהודי בעיר. בבית עלמין זה נקברו יהודים במשך מאות שנים וביניהם - צדיקים, רבנים ומנהיגי הקהילה. בין הצדיקים הקבורים במקום ניתן למנות את: רבי אליהו בן משה די ווידאש מחבר הספר "ראשית חכמה", רבי שלמה בן נסים יוסף דוד קמחי מחבר הספר "מלאכת שלמה", מחבר הספר "חסד לאברהם",הרב חיים חזקיהו מדיני מחבר הספר "שדי חמד" ועוד.

בחלקה נוספת קבורים קדושי תרפ"ט שנטבחו בידי שכניהם הערבים, ובחלקה אחרת - חללי הטרור הערבי מהשנים האחרונות. בית העלמין נחרב לאחר הכיבוש הירדני בשנת תש"ח (1948) על ידי הפורעים הערבים ושוקם לאחר שחרור העיר חברון, על ידי הקהילה היהודית.


על החפירות בתלעריכה

בתל חברון נערכו חפירות ע"י האמריקאי המונד בשנים 1964-1966, חפירות שלא חודשו עקב מלחמת ששת הימים. במהלך השנים, כיסה בעל הקרקעות הפלסטיני בעפר את שטחי החפירה של המונד.

עם ההתנחלות היהודית בשטח בשנת תשמ"ד (1984), החל אבי עופר מאוניברסיטת תל-אביב חפירות בתל, חפירות שנמשכו בשנים תשד"מ-תשמ"ו (1986-1984). חפירות אלו כללו מספר מקטעים קטנים בתל. חלקים ניכרים מהתל הם מטעי זיתים או שטחים בנויים הכוללים מבני מגורים יהודיים ופלסטינים וכן מוצב צבאי).בשנת תשנ"ט (1999), בוצעו חפירות נוספות במקום על ידי עמוס אייזנברג, כחפירות הצלה, לאחר החלטה להקים בניין קבע למתנחלים במקום. החלטה שהתקבלה לאחר רצח הרב שלמה רענן בביתו שבמקום.

עד לחפירות, מקובל היה להניח שחברון הוקמה בשנת 1727 לפני הספירה, על בסיס האיזכור בספר במדבר י"ג (פרשת המרגלים) - "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים". ברם, ממצאי החפירות גילו שהעיר היתה מיושבת עוד בתקופת הברונזה הקדומה, בסביבות 2400 שנה לפני הספירה הנוצרית. ממצא זה מחזק את דברי רש"י במקום. רש"י שם מסביר כי לא ייתכן שחם בנה את חברון לבנו הצעיר כנען לפני שבנה את מצרים לבנו הגדול. מכאן מסיק רש"י שכוונת פסוק זה אינה תיארוך היסטורי, אלא כוונתו להדגיש את מעלתה של ארץ ישראל.

הערות שוליים עריכה

  1. המקור:נעם ארנון, היישוב היהודי בחברון, יש"ע שלנו, גליון 171 חשוון תש"ע
  2. דיון בנושא ראו בערך החפירות הארכאולוגיות בתל חברון
  3. המכונה גם תל-רומידה על שם ההר הסמוך שפירוש שמו אפור, בגלל הסלעים האפורים שבו
  4. היישוב היהודי בחברון
  5. [מקור:אנציקלופדיה אריאל ערך חברון עמוד 2169 - הכולל צילום של הכתובת (לפי המקורות בערך שישק בויקיפדיה העברית הוא לא היה בארץ יהודה) ]
  6. המקור:תל שקף
  7. רמת רחל ואתריה
  8. [מקור:אנציקלופדיה אריאל ערך חברון עמוד 2169]
  9. המקור: Canonici Hebronensis Tractatus de Inventione Sanctrum Patriarchum Abraham, Ysaac et Jacob, p. 309 מובא ומתורגם ע"י ש' אסף ול.א. מאיר (עורכים), ספר הישוב, ירושלים ( 1944 ), עמ' 6
  10. פרק זה כלול גם בערך היישוב היהודי בחברון
  11. ‏מקור:האנציקלופדיה העברית‏
  12. 12.0 12.1 יואל יעקובי, עולם קטן גיליון פרשת חיי שרה תש"ע
  13. שתי תעודות הקנייה הן מטעם "הוואקף המוסלמי" וחתומים עליהן בני משפחת א-תמימי הערבית

קישורים חיצונייםעריכה




חברון מאז ולתמידעריכה

ההתחלה פרשת חיי שרה מערת המכפלה חברון החפירות הארכאולוגיות בתל חברון תולדות היישוב היהודי בחברון אלוני ממרא אשל אברהם
היישוב היהודי - היום חידוש היישוב היהודי בחברוןקרית ארבע בית הדסה אדמות ישי בית הכנסת על שם אברהם אבינוצוואת נרצחי חברון - אלקים העצנייחס הממשל ליישוב היהודי
חינוך תורניישיבת שבי חברון ישיבת ניר קרית ארבעבית המדרש נתיבות דרורישיבה לצעירים מעלה חבר מדרשת שירת חברון תלמוד תורה "קנין תורה" מוזיאון הישוב היהודי בחברון
קברי צדיקים קברי ישי ורות קבר אבנר בן נר קבר עתניאל בן קנז בית הקברות העתיק של חברון רבי חיים חזקיה מדיני בעל שדה חמד
רבני חברון: בעבר:הרב מלכיאל אשכנזיהרב שלמה עדניהחיד"אהרבנים לבית משפחת בג'איוהרב אליהו מנירבי חיים חזקיהו מדיניהרב יהודה ביבאס
בהווה: הרב דב ליאורהרב משה לוינגר הרב אליעזר ולדמןהרב משה בלייכר הרב שלמה רענן הי"ד פרופ' בן-ציון טבגר
מאחזים בית השלוםבית הכנסת חזון דודמצפה שלהבת בית שפירא חוות פדרמןמאחז הגיבורים
שלושת המקומות המקודשים בארץ ישראל

מפת חברוןעריכה

Hevron map full

מפת חברון

אתר היישוב היהודי בחברון - כולל מידע מלא על חברון העברית

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית