Family Wiki
Register
Advertisement
Paintining in SUCCA venzia

קישוט לסוכה בונציה - באדיבות מוזאון יהודי איטליה בירושלים

לפי הערך בויקישיבה

חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים: סוכות, פסח ושבועות. בזמן שבית המקדש קיים חלה מצוה על עם ישראל, לעלות לירושלים בשלושת הרגלים ולהקריב קרבנות בבית המקדש. הוא נחוג בין ט"ו לבין כ"א תשר.

חג הסוכות משופע במצוות רבות. את הפסוק (תהלים טז): "שובע שמחות את פניך", דרשו חז"ל: אל תקרי שובע אלא שבע - אלו שבע המצוות, שהתורה ציוותה עלינו בחג הסוכות: א. סוכה; ב,ג,ד,ה. אתרוג, לולב, הדס וערבה ו. שלמי חגיגה; ז. שלמי שמחה.

חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו". מצוה לשמוח ולענג את החג.

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו שמחים בשמחת בית השואבה. בכל יום מימי החג, היו שואבים מים ממעין השילוח הסמוך לירושלים ומנסכים אותם על גבי המזבח. במסכת סוכה מתאר התלמוד את גודל וריבוי השמחה, עד שאמרו חכמים: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".

בימינו, יש הנוהגים להרבות בשירות ותשבחות בלילי חול המועד סוכות ולומר את חמש עשרה פרקי שיר המעלות שבספר תהלים (פרקים קכ - קלד). פרקים אלו היו נאמרים בבית המקדש בשמחת בית השואבה.

זמירות לחג הסוכות[]

הפיוט הנפוץ לחג הסוכות הוא הפיוט "סכה ולולב לעם סגולה"; הפיוט נתפשט בעיקר בקרב יוצאי ארצות ספרד וארצות המערב. פיוטים נוספים - "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".

לאחר תפילת שחרית אומרים את ה"הלל". במשך כל ימי חג הסוכות אומרים "הלל שלם", ללא דילוג, שלא כבראש חודש שבו מדלגים על שני קטעים בהלל.

בכל ימי חג הסוכות, למעט יום השבת, בשעת אמירת ההלל אוחזים את ארבעת המינים ומנענעים אותם ב"הודו לה' כי טוב...", וב"אנא ה' הושיעה נא". ראה ערך: נטילת לולב.

בשבת של חג הסוכות נוהגים בני העדה האשכנזית לקרוא בבית הכנסת לפני קריאת התורה את מגילת קהלת.


הושענות[]

בכל יום מימי חג הסוכות נאמרות בקשות מיוחדות הנקראות "הושענות". שם זה נובע מהמלים "הושע נא" שעליהן חוזרים בנוסח אמירת ההושענות, ומבקשים בהן מה' שיושיענו.

יש שנוהגים לומר את ה"הושענות" בסוף תפילת שחרית, מיד אחרי ה"הלל", ויש שנוהגים לאומרם רק אחרי תפילת מוסף.

בעת אמירת ההושענות מוציאים ספר תורה לבימת בית הכנסת. כל מי שיש לו ארבעה מינים, אוחזם בידיו ומקיף בהם יחד עם הציבור את הבימה. הקפה זו היא זכר למקדש. בבית המקדש היו מקיפים בימי חג הסוכות את המזבח.

האשכנזים נוהגים לומר הושענות אף בשבת חול המועד. בשבת זו ההושענות מתחילות במילים "אום נצורה כבבת". אמנם מנהג הספרדים שלא לומר הושענות בשבת חוה"מ.


חול המועד[]

מצוה לשמוח בימי חול המועד, ולכבד אותם בבגדים נאים ונקיים, בסעודות ועוד.

יש להיזהר שלא להקל בעשיית מלאכה בחול המועד, יותר ממה שמותר על פי ההלכה. חז"ל הדגישו מאוד את חומרתו של איסור עשיית מלאכה בחול המועד. במסכת אבות קובע רבי אלעזר המודעי, כי "המבזה את המועדות, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא". דברי רבי אלעזר כוונו למי שמבזה את חולו של מועד, ונוהג בימים אלו כבימי חול רגילים.


הושענא רבה[]

כ"א בתשרי, שהוא היום האחרון של חול המועד סוכות, נקרא "הושענא רבה". הוא היום שבו מסתיימות מצות הישיבה בסוכה, מצות ארבעת המינים - ובימים שבית המקדש עמד על תלו, נסתיימה גם מצות ניסוך המים.

משמעות מיוחדת נודעת ליום זה, הנחשב כסיומם של הימים הנוראים. יום זה נודע כיום "משלוח הפתקים" בשמים, בו כלולים גזרי הדין של כל אדם ואדם לשנה הבאה. משום כך, יש מאחלים ביום זה איש לחברו: "פתקה טובה".

רבים נוהגים ללמוד תורה במשך כל ליל הושענא רבה. יש שנוהגים לקרוא את ספר "משנה תורה", הוא ספר דברים, ומסיימים את ספר תהלים.

בסדר תפילת שחרית בהושענא רבה, מאריכים באמירת פסוקי דזמרה. אומרים את מזמור לתודה כביום חול ומוסיפים את כל הפרקים שמתווספים בפסוקי דזמרה בשבת, למעט תפילת "נשמת כל חי".

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקיפים בהושענא רבה את המזבח בענפי ערבה ארוכים.

בעת אמירת ההושענות בהושענא רבה, מוציאים לבימה את ספרי התורה מארון הקודש ומקיפים שבע פעמים את הבימה עם ארבעת המינים.

בני העדה האשכנזית נוהגים לקיים את "מנהג חיבוט ערבה" כאשר מגיעים בנוסח ההושענות ל"קול מבשר...". בני עדות המזרח נוהגים לקיים מנהג זה לאחר סיום תפילת מוסף.

תלמוד ירושלמי על חג הסוכות[]

לקראת חג סוכות המתקרב. זו ההזדמנות שלך לרכוש מסכת סוכה מפורשת של התלמוד הירושלמי עם פירוש אור לישרים של הרב יהושע בוך (בדוא"ל חוזר)., ולהיכנס לחג הרבה יותר מרוממים. המשך קטן למה שהעלינו שבוע שעבר בדבר נושא הקטרוג. הבבלי כאשר הוא מתייחס בשמחת בית השואבה לנושא החוזרים בתשובה מביא שחוזרים בתשובה אלו אמרו: אשרי זקנותינו שמכפרת על ילדותינו. התלמוד הירושלמי (סוכה ה, ד) אינו מקבל אמירה זאת ואומר שבעלי התשובה היו אומרים: אשרי ילדותי שכיפרה על זקנותי. אנו רואים פה את אותו כיוון. מובן שאתה בעל תשובה תאמר שימי הזקנות כיפרו על ימי הילדות, אולם מי אתה שתאמר על בעלי התשובה האחרים שהם בילדותם היו לא בסדר. ולרעיון אדיר ששלח לי הרב ישי ויצמן שהוא גם מחוקרי המכון. ישנו רעיון ידוע בירושלמי (פסחים ד, א) שהשיר מכפר על ישראל. הכוונה לשירת הלווים שהייתה מושרת עם הקורבנות. עצם שירת הלווים מרוממת את הציבור ומביאה אותו למצב של נקיות וטהרה. בשמחת בית השואבה היו אומרים חסידים ואנשי מעשה לפי גרסת הבבלי: סוכה נג, א וכאן חייבים לצטט (למרות שבדרך כלל אני לא מצטט את הבבלי) : אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו. וראו זה פלא בתלמוד הירושלמי (סוכה ה, ד) מושמטת המילה ישוב. הירושלמי אומר כאן דבר נועז ביותר. המציאות של התרוממות הרוח בעקבות שמחת בית השואבה היא בעצמה (ללא מחשבה על תשובה) מביאה את האדם למציאות של כפרה ומחילה. חזקו ואמצו וחג שמח אברהם בלס

תיקון טעות יישר כוחם של הקוראים היקרים שהעירו לי כמובן על הטעות הבלתי מקבלת על הדעת לגבי אמירתו של בעל התשובה. כמובן צ"ל אשרי זקנותי שכיפרה על ילדותי. ואם כבר יורדים לשורש טעות כזאת אינפטילית של חוסר תשומת לב, הרי שאולי יש בכך איזו שהיא אמירה נכונה שלעצמה. תשובה פירושה ילדות ורעננות ואילו זקנה שלא שייך בה חכמה (שכן מדובר על אדם שמעיד על עצמו שלא היה בסדר. כמובן זקן שהולך בדרך הישר הוא תואר כבוד מאין כמותו) פירושה עצלות וניוון. אדם יכול להיות מבחינה הזאת צעיר וזקן. ברגע שעבודת השם נעשית מתוך רעננות, למרות הגיל המבוגר, הרי שהיא מכפרת על הניוון של הילדות.

מקורות::

  1. תלמוד ירושלמי סוכה ה, ד: "החסידים ואנשי המעשה יש מהן שהיו אומרים אשרייך ילדותי שלא ביישת את זקנותי אילו אנשי מעשה ויש מהן אומרי' אשרייך זקנותי שכיפרת על ילדותי אילו בעלי תשובה אילו ואילו היו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא יימחל לו".
  2. תלמוד ירושלמי פסחים ד, א: "רבי תנחומא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא [במדבר ח יט] ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל אלו הלוים. לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד אלו הכהנים. ולכפר על בני ישראל זה השיר. ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש אלו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה חיננה אבוי דרב ינטח בשם ר' בניה ולכפר על בני ישראל זה השיר".

סוכה ברומא[]

ROMA SUCA

סוכה ברומא - צילם:יוסי בר


יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, המבקר באיטליה, הגיע אתמול (ב') כדי לחנוך את סוכת חב"ד ברומא, שהוקמה בפעם הראשונה ב"פיאצה פרנזה", במרכז ההיסטורי של העיר. נציגה ממפלגתו של ראש הממשלה האיטלקי, באטריצ'ה לורנציני, נשאה דברים בשם הממשלה, סיפרה על הערך הסימבולי של הסוכה ואמרה: "הקרבה שלנו למדינת ישראל היא מוחלטת".


המקור

ראה גם[]

Advertisement