Fandom

Ventura Daniel Wiki

חידוש היישוב היהודי בחברון

7,306דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

המפה נטענת...

הסימון הוא על שכונת אברהם אבינו - למעלה משמאל מערת המכפלה

LOGO3CH.jpg

סמל היישוב היהודי בחברון - צילם:בית השלום

Map of hevron jews.jpg

מפת היישוב היהודי בחברון - צילם:בית השלום

חידוש היישוב היהודי בחברון החל מעט לאחר מלחמת ששת הימים בשלהי ספטמבר 1967, פנה הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון בירושלים (שגר בעצמו בחברון קודם לטבח תרפ"ט) אל הממשלה וביקש להקים מחדש "יישוב שוחר שלום" בחברון, אך בממשלה הניאו אותו מהרעיון, כדי שלא לתת לגיטימציה ל"זכות השיבה" הפלסטינית. [1]

בחורף 1968 החלה להתגבש קבוצה של יהודים, דתיים וחילוניים, במטרה לחדש את היישוב היהודי בחברון. הקבוצה מנתה בין היתר את הרב לוינגר, אליקים העצני והסופר אהרן אמיר, והיא פרסמה מודעות בעיתונות המזמינות את המעוניינים להצטרף אליה. מאמציהם לקנות בתים נכשלו ולקראת ליל הסדר הם החליטו לשכור את מלון פארק המקומי[2]. באותו ליל סדר (12 בנובמבר 1968) השתתפו כמאה איש. מלבד האמורים, נטלו בו חלק גם ישראל הראל, בני קצובר, הרב חיים דרוקמן והרב אליעזר ולדמן (לימים דמויות מרכזיות ב"גוש אמונים"), כמו גם חילוניים נוספים, כגון הסופר משה שמיר[3]. פורמלית לא היו אנשי הקבוצה מחויבים לקבל אישור לכך [4], אולם הם היו מתואמים בפועל עם כוחות הביטחון אשר ציידו אותם בנשק לפני החג [5] ואף נטלו חלק פעיל בסדר החגיגי [6].

במהלך חג הפסח זכו אנשי הקבוצה לביקורו של שר החינוך, יגאל אלון, אשר תמך בהם במופגן, נתן להם רכב לצרכיהם ואף הבטיח כי ידאג למי מהם אשר זקוק לתעסוקה. גם שר הביטחון משה דיין השיב לברכת החג שלהם. העיתונאי ראובן פדהצור טוען בספרו "ניצחון המבוכה" שאת הדלק והאנרגיות ליישוב חברון סיפק יגאל אלון בעצמו. "הוא זה שהפיל את 'האסימון' של חברון, הוא היה בסוד העניין מההתחלה והוא תמך בהם".[7]

בימים הבאים החלו כמה אישי ציבור ערבים בעיר למחות על כניסת המתנחלים ואף נערכה כנגדם הפגנה של אנשי שמאל. בי"ד באייר דנה הממשלה בנושא וקיבלה החלטה ליישב יהודים בסביבות העיר עצמה, בנפרד מתושביה הערביים באמצעות הקמת קריה עירונית יהודית ממזרח לעיר (לימים: קריית ארבע). עד להקמת שכונה זו, החליטה הממשלה כי אנשי 'מלון פארק' יתגוררו בינתיים בממשל הצבאי של חברון[8]. אנשי הקבוצה גרו שם עד לאכלוס קריית ארבע, באלול תשל"א.

באוגוסט 1968 הקימו המתנחלים בלא אישור דוכן לממכר משקאות, והמושל הצבאי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים הורו לפרקו. אשכול כעס ואמר על כך: "המתנחלים נכנסו למקום כמבקרים והעמידו את כולנו לפני עובדה. לא טוב, אבל כך קרה. הפיכת ההתנהגות הזאת לשיטה, בכל עניין – קטן כגדול – תערער את עצם סמכות של הממשל אם לא למעלה מזה", יש טוענים שכעסו של אשכול היה מדומה כדי למנוע ביקורת עליו.

בסופו של דבר הפך הקיוסק במבואות המערה למסעדה ולצידה חנות למזכרות ולתשמישי קדושה. מעת שהוקמה קריית ארבע ומעבר המתנחלים אליה ועד כניסת הנשים לבית הדסה ב-1979, לא התקיים ישוב יהודי בעיר חברון עצמה.

ציוני דרך נוספים עריכה

בשנת 1975 נחשף ושוקם בית הכנסת אברהם אבינו של הקהילה הוותיקה.

בשנת 1979 נכנסה קבוצה של נשים וילדים לתוך בית הדסה. הצבא לא פינה את הנשים אך גם צר על הבית כדי למנוע כניסת מתיישבים נוספים. בעקבות רצח שישה יהודים סמוך לבית הדסה בשנת 1980], החליטה ממשלת מנחם בגין על חידוש היישוב היהודי בעיר. מאז החלטת הממשלה נבנו בעיר בין השאר שכונת אברהם אבינו ושכונת תל רומידה (אדמות ישי) והורחבה ישיבת שבי חברון.


היישוב היהודי היוםעריכה

היישוב היהודי בחברון חודש אחרי מלחמת ששת הימים. קודם החלה ההתיישבות בבית הדסה. אחר-כך נבנה מחדש בית הכנסת אברהם אבינו והשכונה סביבו. ההתיישבות היהודית עלתה לאדמות ישי ועתה היא מפוזרת ב"גרעין העתיק" של העיר כפי שניתן לראות במפה.

מעמדו של הישוב היהודי בחברון הוגדר באופן בינלאומי בהסכם חברון, שסוכם ב-1997 על-ידי בנימין נתניהו ויאסר ערפאת כחלק מתהליך אוסלו. ההסכם קובע כי האוכלוסיה היהודית והאוכלוסיה הערבית יחיו זו ליד זו, והעיר חולקה לשני אזורים: אזור H1 שהועבר לשליטה פלסטינית, ואזור H2 הכולל את הישוב היהודי במרכז העיר וכן 40 אלף פלסטינים שנשאר בשליטה ישראלית.

לפי "פרוטוקול בדבר ההערכות מחדש בחברון" - המכונה הסכם חברון - אשר "חברון אשר נחתם בראשי תיבות בין ישראל לרשות הפלשתינאית באמצעות דן שומרון וסאיב עריקאת בתאריך 15/1/97‏‏[9] נקבע כי :

בפרק על "סידורי ביטחון בנוגע להערכות מחדש בחברון" נקבע:

  • סמכויות ביטחוניות ואחריות ביטחונית - "ישראל תשמור בידיה את כל הסמכויות והאחריות לבטחון פנים ולסדר ציבורי באזור 2 - H . בנוסף, ישראל תמשיך לשאת באחריות לבטחון הכולל של ישראלים." (2,א,2)

בפרק על "הסדרים אזרחיים בנוגע להערכות מחדש בחברון" נקבע :

  • העברת כוחות ואחריות אזרחיים - "באזור H - 2, הכוחות והאחריות האזרחיים יועברו לצד הפלסטיני, פרט לאלה הנוגעים לישראלים ולרכושם, אשר ימשיכו להיות מופעלים על ידי הממשל הצבאי הישראלי." (10,ב)
  • תשתית - "הצד הישראלי רשאי לבקש, באמצעות המתא"מ, כי העיריה תבצע עבודות בנוגע לכבישים

או לתשתיות אחרות הנדרשות למען שלומם של הישראלים באזור H - 2. אם הצד הישראלי מציע לכסות את עלויות אותן עבודות, הצד הפלסטיני יוודא כי העבודות תבוצענה כעדיפות עליונה."(12,ב)

  • שירותים עירוניים - "בהתאם לפסקה 5 של סעיף VII לנספח I להסכם הביניים, שירותים עירוניים יסופקו

באופן סדיר ומתמשך לכל חלקי העיר חברון, באותה איכות ובאותה עלות. העלות תיקבע על ידי הצד הפלסטיני בהתייחס לעבודה המבוצעת ולחומרים הנצרכים, ללא הפליה." (סעיף 16)

בשנת 2007 הוגש לכנסת דין וחשבון על-ידי מחלקת המחקר של היישוב היהודי בחברון ובו נאמרנאמר: "הישוב היהודי בחברון מונה כיום כ-1,000 נפש, והוא יושב בעיקר בתוך בתים והנחלות השייכים לקהילה היהודית העתיקה שחיה בעיר עד לפרעות תרפ"ט".

מאז 1980 מכירה ממשלת ישראל בלגיטימיות של היישוב היהודי בחברון והחליטה כי "אין מניעה שיהודים יהיו בחברון, כבכל מקום בארץ ישראל" [10]. בשנת 1998 אף הוחלט כי: "מדיניותה של ממשלת ישראל היא לחזק ולפתח את הישוב היהודי בחברון" [11].

על פי הסכם חברון, התנועה בעיר כולה צריכה להיות פתוחה וחופשית לכל אדם. בפועל רק 3% מהעיר מותרים בתנועה ליהודים. על היהודים נאסרה התנועה, אפילו באזורים שבשליטת צה"ל (H2), הכולל מקומות מקודשים שהובטח אליהן חופש גישה: ‏‏[12]

  1. מערת עתניאל בן-קנז/אל-חליל.
  2. אלוני ממרא/חראם אר-ראמה.
  3. אשל אברהם/בלוטת איברהים.
  4. מעיין שרה/עין שרה.

למרות שבהסכם נקבע כי :" המשטרה הפלסטינית תהיה אחראית להגנה על האתרים היהודיים הקדושים המוזכרים לעיל. ... ביקורים לאתרים הקדושים הנ"ל על-ידי מאמינים או מבקרים אחרים ילוו על ידי ינ"מ שתבטיח גישה חופשית, בלתי מופרעת ובטוחה אל האתרים הקדושים, וכן את השימוש השלו בהם."

הדו"ח מצויין אפילו בשטח הישראלי יש הגבלות על הביקור במקומות מקודשים כמו קבר אבנר בן נר וישיבת המקובלים.

מחקר שנערך בשנת 2003 מעלה כי 100 תיקי חקירה נפתחו נגד יהודים לעומת 50 נגד הערבים. הסתבר כי קיימים "נהלי אכיפה יתר" בהנחיית פרקליטות המדינה כלפי האוכלוסייה היהודית.


מערת המכפלהעריכה

Cave of the Patriarchs.jpg

מערת המכפלה - ויקישיתוף צילם:יוני טהבסט

הפניה לערך מורחב: מערת המכפלה

מערת המכפלה הנה מקום קבורתם של אבות האומה אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו ואמהות האומה שרה אימנו, רבקה אימנו ולאה אימנו (רחל אימנו נקברה בקבר רחל בבית לחם),

מערת המכפלה הוא אתר עממי ורבים באים אליו לרגל קדושת המקום וחשיבותו. במבנה מעל המערה מתקיימות בו שמחות רבות -חגיגות ברית מילה, בר מצווה ובת מצווה, חתונות ועוד.

כיום קיימים מחולק המתחם בין המתפללים היהודים לאלו המוסלמים. החצר וכן החדר שבו ציון קבר יעקב משמשים את המתפללים היהודים ואילו המסגד שבו נמצא ציון קבר יצחק ("אולם יצחק") משמש לתפילת מוסלמים . 10 ימים בשנה נפתחת כל המערה בפני יהודים בלבד. הימים בהם כל המערה פתוחה לתפילת יהודים (כולל "אולם יצחק") הם ראש השנה, יום הכיפורים, ימים ספורים בחוה"מ סוכות ופסח, בשבת "חיי שרה", וב"יום כיפור קטן", ובימים אלו יהודים רבים גודשים את המקום.

ביום ששי, י"ד אדר תשנ"ד, דר' ברוך גולדשטיין, רופא מקרית ארבע, נכנס למערה בשעות הבוקר, והרג כ-30 מתפללים ערבים. היה זה לאחר שבמשך השבוע היו ידיעות כי מהמערה, באותו יום, ייצאו הערבים לפרוע ביהודי חברון. בעקבות המעשה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית אשר קבעה סידרי בטחון חדשים לביקורים במערה, תוך הפרדה בין המתפללים היהודיים לבין המתפללים הערבים.

כיום המערה משמשת כמקום תפילה. היא פתוחה רק בחלקה ליהודים, בתחום מצבות הציון על קברי אברהם ושרה וקברי יעקב ולאה. האולם המרכזי של המערה, בו ציוני קברי יצחק ורבקה, פתוח ליהודים רק בימים ספורים במהלך השנה.



מרכיבי ההתיישבות היהודיתעריכה

מגורי היהודים מצויים במרכז העיר, באותן מקומות שניתן היה לבנות בתים או לאכלס מבנים קיימים.

שכונת אברהם אבינועריכה

AGJ377.JPG

גינת ילדים ב"אברהם אבינו" - צילם:בית השלום

בשנת תשנ"ט הוקמה השכונה הראשונה במרכז העיר, במקום בו הייתה השכונה היהודית עד "|פרעות תרפ"ט". . בשכונת מבנים אחדים ובהם כ-40 משפחות. האחרון שבהם הוא בית נחום ויהודה על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים[2]. בשכונה בית הארחה "אשל אברהם", "בית ביתר" ומשרדי היישוב היהודי בחברון.

בית הכנסת אברהם אבינועריכה

ערך מורחב:בית הכנסת על שם אברהם אבינו

Avraam avinu.jpg

פנים בית הכנסת - המקור:ויקיפדיה, צילם:בית השלום

בית הכנסת על שם אברהם אבינו הוא בית הכנסת העתיק בחברון. הוא נמצא בלב היישוב היהודי בחברון. הוא נבנה על ידי הקהילה היהודית של יוצאי ספרד בחברון בהנהגת הרב מלכיאל אשכנזי. בשנת 1540.

שמו של בית הכנסת לקוח מאגדה המספרת כי באחד מערבי יום כיפור] הגיעו לבית הכנסת רק תשעה יהודים בחברון והיה חסר העשירי להשלמת המניין. בהיכנס החג הגיע יהודי אלמוני ובזכותו נתקיימה בחברון תפילה במניין. במוצאי החג נעלם האיש והופיע שוב בחלומו של רב הקהילה וסיפר לו כי הוא אברהם אבינו. בעקבות אגדה זו נקרא בית הכנסת בחברון בית הכנסת על שם אברהם.

לאחר חידוש היישוב היהודי בחברון, שרידי בית הכנסת נחשפו על ידי פרופסור בן-ציון טבגר, תושב קרית ארבע שעלה מברית המועצות. הוא התיישב באתר והחל בחשיפת השרידים. אלה שוקמו ובית הכנסת חידש את פעילותו. השיקום נעשה במימון ג'ו נקש ('ג'ורדש')אשר תרם למטה זו 50 אלף דולר. האדריכל טנאי והקבלן זליגר ניצחו על המלאכה. " [13]


הרב משה לוינגר, רבה של חברון העברית, הגר בקרבת מקום לבית הכנסת - בשכונת אברהם אבינו - קבע כי בבית הכנסת ייתפללו לפי המנהג המקורי, אף שאין הוא רווח בין תושבי השכונה היום.

בחנוכת הבית הוחזרו לבית הכנסת המשוקם ספרי התורה העתיקים, שנדדו למעלה מיובל שנים קודם לכן לירושלים לאחר הטבח בתרפ"ט.

השוק הסיטונאיעריכה

ClosedStoresHebron2009.jpg

השוק הסיטונאי - חנויות סגורות בצו בחברון, ספטמבר 2009 צילם:Tiviet

מספר משפחות יהודיות עברו להתגורר בשטח השוק הסיטונאי ב2001 לאחר רצח התינוקת שלהבת פס.

תביעתם לבעלות על המקום התבססה על קניית הקרקע בידי הקהילה היהודית בחברון ב1807 (ה'תקס"ז). לדבריהם שובם של יהודים לאדמות אלו שנשדדו על ידי הערבים בפרעות תרפ"ט היא עשיית צדק היסטורי[3].

המשפחות יצאו מהמתחם לאחר סיכום עם צה"ל שיותר להם לחזור בצורה חוקית, אך צה"ל לא עמד בהסכם. לאחר מכן חזרו 2 משפחות למקום ופונו בכח בידי צה"ל. כיום המקום שומם והרוס.

השוק המשולשעריכה

השוק המשולש שוכן על יד שכונת אברהם אבינו - ועדת הערר של המנהל האזרחי החליטה כי המשפחות המתגוררות שם יוכלו להישאר במקום עד לבירור עניינן. תנועת שלום עכשיו עתרה כנגד החלטה זו לבג"ץ. יו"ר ועד פליטי חברון, מר יוסף עזרא, אשר התגורר במקום כילד, מחזיק בקושאן על הקרקע, שלדבריו שייכת לו ואף לא הועברה מעולם לאפוטרופוס הירדני. מר עזרא דרש בבג"ץ (ב-17 באוקטובר 2007) את המשך מגורי היהודים על האדמות שבבעלותו.

בית הדסהעריכה

הפניה לערך מורחב: בית הדסה

Bet hadasa.JPG

חזית בית הדסה צילם:בית השלום

בשנת תשל"ט נכנסה למבנה קבוצת נשים עם ילדיהן, וכך חודש היישוב היהודי בעיר חברון, לאחר הקמת שכונת קריית ארבע מחוץ לעיר. המבנה שוקם הבניין ותוכנן מחדש על ידי האדריכל דוד קאסוטו. הוא נחנך ב-20 בינואר 1986. במבנה ובמבנים לידו גרות כ-30 משפחות .

בסביבת בית הדסה קיימים מבנים אחדים, מלבד בית הדסה: בית קסטל, בית חסון, בית שניאורסון, בית פינק ובית השישה - לזכר ששת היהודים שנרצחו בתש"מ.

בבית הדסה בית כנסת. בקומת המרתף קיים מוזיאון הישוב היהודי בחברון המנציח את היישוב היהודי בחברון לדורותיו וחדר הנצחה ל-67 חללי תרפ"ט ובו מופעל חזיון אור-קולי למבקרים.

ישיבת שבי חברוןעריכה

הפניה לערך מורחב: ישיבת שבי חברון

Yeshivat-shavey-hebron.jpg

מבנה הישיבה על רקע העיר חברון - המקור:ויקישיתוף, צילם:tewfik

ישיבת שבי חברון ישיבה ציונית דתית גבוהה.

הישיבה הוקמה בשנת תשמ"ב בנין הישיבה החדש נבנה על גבי הבניין ששימש בין היתר את הרב חיים חזקיהו מדיני מחבר הספר 'שדי חמד'.

הישיבה מונה היום (תחילת 2008) כ-250 תלמידים מתוכם כ-75 אברכים המתגוררים בעיקר בקריית ארבע, מעון, כרמי צור ומעלה חבר.

אדמות ישיעריכה

הפניה לערך מורחב: אדמות ישי

בשנת תשמ"ג הוקמה שכונה יהודית בתל רומידה, התל של חברון העתיקה בשם "אדמות ישי" - עש-שם קבר ישי ורות במרומי התל. השכונה כוללת שבעה קרוואנים ובית מגורים. בשנת תשנ"ח חדר מחבל לתוך אחד הבתים בתל רומיידה ורצח בו את הרב שלמה אליהו רענן (בנו של הרב שלום נתן רענן].

הבעלות על אדמות התל היא בידי היהודים ומתבססת על רכישת הקרקע בידי משפחת בג'איו בשנת 1811. תעודות הקנייה נשמרו עד היום, והגיעו להרב חיים בג'איו,ממנו לנציגי העדה החברונית - פרנקו וחסון - שמסרון לידי דוד אבישר.

קברי ישי ורותעריכה

YSHAI747.jpg

הכניסה למערת הקברים - המקור:ויקישיתוף, צילם:בית השלום

קברי ישי ורות מצויים בפסגת התל של חברון המקראית , המכונה היום "תל רומידה" ולידו שכונת אדמות ישי. הקבר מצוי בתוך מבנה מהתקופה הצלבנית. על פי המסורת מצויים בתוכו קברו של ישי אבי דוד, וכן קברה של רות המואביה. אתר חברון כותב כי "בעקבות מסורת זו נקבע סמוך למקום בית הקברות היהודי".

האגדה מיחסת למקום מחילה שהיציאה ממנה במערת המכפלה.

במערב החצר מצוי מבנה מקומר, הבנוי בדיוק מפליא לכיוון ירושלים, מה שמעיד על בית כנסת שפעל במקום.

מעל מבנה הקבר ישנה תצפית על כל העיר חברון, מערת המכפלה, קרית ארבע ובימים טובים ניתן לראות גם את הרי מואב.

בית העלמין היהודי העתיקעריכה

בבית העלמין קבורים גדולי עולם בהם:

ועוד...

לאחר חידוש הישוב היהודי בקרית ארבע, לא ניתן אישור לחדש את הקבורה במקום. כשנפטר הילד אברהם וקסמן (נחשון), יצאה הלוויה לכיוון בית העלמין העתיק, באמצע הדרך חסמו את דרכם קבוצת חיילים, אם הילד שרה וקסמן החזיקה את הילד בידיה ואמרה לחילים: "בחברון קבר אברהם אבינו את שרה וכאן אני שרה אקבור את בני אברהם". החיילים לא ההינו לעוצרה, ומאז חודשה הקבורה היהודית במקום.

מתחת לתל רומידה נמצא מעיין אברהם הוא מעיין גדול בתוך מערה, הגישה למערה באמצעות ירידה של כ-8 מ'. המעיין שוכן בין בתים ערביים ליד בית הקברות הערבי, מעל המעיין יש עמדה צהלי"ת המאויישת לפרקים. לתמונות של מעיין אברהם לחצו כאן[4]

מצבות קבורהעריכה

מצויינים רק אתרים השוכנים בתוך שטח היישוב היהודי, לכן לא מצויינים קבר עתניאל בן קנז וקבר אבנר בן נר.

ארגונים פעילים ביישוב היהודי עריכה

מאחזים בחברוןעריכה

בית הכנסת חזון דודעריכה

הפניה לערך מורחב:בית הכנסת חזון דוד

Hazon david.jpg

בית הכנסת עומד על תילו. ערב ראש השנה ה'תשס"ט צילם:בית השלום

בית הכנסת חזון דוד הוא מאחז בלתי חוקי שעצמו נהרס על ידי הרשויות והוקם מחדש יותר מ-32 פעמים.

בית הכנסת ממוקם מחוץ לקרית ארבע, במקום בו נרצחו בתמוז ה'תשס"ה (2005) דוד כהן ויחזקאל מועלם. בית הכנסת בנוי בצורה פשוטה מספסלי עץ, ומוקף בגדר אבנים ביריעות ברזנט בימי החורף נבנתה מעליו סככה.

בכל יום מתקימים במקום תפילת ותיקין - שחרית, ומנינים רבים של מנחה ומעריב. בכל שבת נערך "קידוש" וסעודה קלה לאחר תפילת שחרית.

מאחז הגיבוריםעריכה

ערך מורחב: מאחז הגיבורים

מאחז הגיבורים הוא מאחז השוכן על "ציר המתפללים" בין קריית ארבע לחברון. המאחז הוקם לראשונה באוקטובר 2002 לאחר פיגוע ירי שהתבצע בסמוך למקום[5]

המאחז פונה פעמים רבות בידי כוחות הביטחון ומאוייש שוב מייד לאחר מכן. כיום יש במאחז מספר אהלים והוא מאוייש בעיקר בבני נוער.

בית השלוםעריכה

CHEBRON 828C.jpg

בית השלום, צילם:בית השלום

ערך מורחב: בית השלום

בית השלום שולט על הדרך הראשיתי בין קריית ארבע לחברון ומכאן חשיבותו. הבניין נרכש עבור היישוב היהודי בחברון ב-700.00 דולר.[6] בבניין היו גרות 15 משפחות, עד שגורשו ממנו על-ידי צה"ל. כיום, על הגג שוכנת עמדה צהלי"ת גדולה.

הסיבה לגרוש המשפחות הייתה שהוגשו כנגד הרוכשים עתירות שטענו שהרכישה אינה חוקית. טענות אלא לא הוכחו עד היום

בית שפיראעריכה

ערך מורחב: בית שפירא


Hebron017.jpg

המצבה לזכר שפירא - ויקישיתוף

Hebron015.jpg

בית שפירא - ויקישיתוף

Hebron019.jpg

שער שפירא - ויקישיתוף

הבית מכונה בית שפירא הוא על שמו של ר' שלמה יצחק שפירא שנרצח בסמוך לו, בחוה"מ סוכות תשס"ג.

תולדות היישוב היהודי בחברוןעריכה

ערך מורחב: תולדות היישוב היהודי בחברון

היישוב יהודי בחברון חודש בתקופה העות'מאנית לאחר שבימי חורבן הבית השני וביתר שאת בימי מרד בר כוכבא היהודים נאלצו לנטוש את העיר. לאחר מכן הייתה בעיר רק יהודים בודדים. רק במאה ה-16 הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד. בשנת 1540 הרב מלכיאל אשכנזי הקים בה הוקם בה בית הכנסת אברהם אבינו וחסידי חב"ד ייסדו קהילה של יוצאי אשכנז. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בחברון. בשנת תרפ"ד (1924) הוקם סניף של כישיבת סלובודקה - היום "ישיבת חברון". במאורעות תרפ"ט נרצחו 67 מיהודי העיר ותלמידי הישיבה והשאר נטשו אותה. במלחמת ששת הימים, לאחר כיבוש חברון חודש היישוב היהודי בעיר. משיקולי מדיניות מגוריהן של היהודים בעיר מוגבל.

הרב חיים ישועה בג'איו, שהיה ראש היהודית בחברון, קנה בראשית המאה ה-19 את אדמות התל העתיק של חברון - תל רומידה. תעודות הקנייה נמצא היום בידי מתיישבי היישוב היהודי בחברון ובעליהם העניקו להם את זכויות החזרה בנכסים. [14].



ראו גםעריכה

מוזיאון הישוב היהודי בחברון

קישורים חיצונייםעריכה

האתר הרשמי של היישוב היהודי בחברון


הערות שוליים עריכה

  1. אלדר, עקיבא ועדית זרטל (2004). אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 1967-2004. עמ' 28-31.
  2. חגי סגל, אחרים יקרים, עמ' 20.
  3. חגי הוברמן, בתוך העלייה אל ההר, עמ' 39.
  4. אלדר וזרטל, אדוני הארץ, עמ' 32.
  5. סגל, שם.
  6. הוברמן, שם.
  7. המקור : [ http://www.tam.co.il/22_4_2005/magazin2.htm הגדת חברון] -עיתון תל אביב, 22 אפריל 2005
  8. הוברמן, עמ' 41.
  9. ‏."מקור
  10. החלטת ממשלה 438
  11. החלטת ממשלת ישראל 4245
  12. ‏מתוך סעיף 6 להסכם חברון‏
  13. [1]
  14. שתי תעודות הקנייה הן מטעם "הוואקף המוסלמי" וחתומים עליהן בני משפחת א-תמימי הערבית

תמונות מחברוןעריכה

המקור:ויקישיתוף, צילם:Eman - בסיור של "בני אברהם"




חברון מאז ולתמידעריכה

ההתחלה פרשת חיי שרה מערת המכפלה חברון החפירות הארכאולוגיות בתל חברון תולדות היישוב היהודי בחברון אלוני ממרא אשל אברהם
היישוב היהודי - היום חידוש היישוב היהודי בחברוןקרית ארבע בית הדסה אדמות ישי בית הכנסת על שם אברהם אבינוצוואת נרצחי חברון - אלקים העצנייחס הממשל ליישוב היהודי
חינוך תורניישיבת שבי חברון ישיבת ניר קרית ארבעבית המדרש נתיבות דרורישיבה לצעירים מעלה חבר מדרשת שירת חברון תלמוד תורה "קנין תורה" מוזיאון הישוב היהודי בחברון
קברי צדיקים קברי ישי ורות קבר אבנר בן נר קבר עתניאל בן קנז בית הקברות העתיק של חברון רבי חיים חזקיה מדיני בעל שדה חמד
רבני חברון: בעבר:הרב מלכיאל אשכנזיהרב שלמה עדניהחיד"אהרבנים לבית משפחת בג'איוהרב אליהו מנירבי חיים חזקיהו מדיניהרב יהודה ביבאס
בהווה: הרב דב ליאורהרב משה לוינגר הרב אליעזר ולדמןהרב משה בלייכר הרב שלמה רענן הי"ד פרופ' בן-ציון טבגר
מאחזים בית השלוםבית הכנסת חזון דודמצפה שלהבת בית שפירא חוות פדרמןמאחז הגיבורים
שלושת המקומות המקודשים בארץ ישראל

מפת חברוןעריכה

Hevron map full.gif

מפת חברון

אתר היישוב היהודי בחברון - כולל מידע מלא על חברון העברית


מחוז יהודה ושומרוןעריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית