FANDOM


Havat cineret

חוות כנרת - נוסדה על-ידי חיים מרגליות קלןווריסקי- פרטים נוספים על החווה בויקיפדיה העברית

חיים מרגליות קַלוַריסקי [1] (1868 - 1947) היה אגרונום במקצועו. הוא היה ממונה על המושבות בגליל מטעם יק"א . במסגרת תפקידו הוא רכש 80,000 דונם בגליל התחתון ובנה עליהן שבע מושבות. כן רכש אדמות באזור, בו מי ים כנרת נשפכים לנהר הירדן, עליהן נבנו כנרת ודגניה. בתפקידו הרחיב את היישוב היהודי בגליל, טיפח את העבודה העברית ואת מערכת החינוך.

הוא השתדל ליצור קשרים ידידותיים עם השכנים הערבים. הוא יצר קשר בין הנהלת התנועה הציונית לבין המלך פייצל בשנת 1914. אחרי מלחמת העולם הראשונה יצר קשר עם ממשלת סוריה. בסוכנות היהודית ובועד הלאומי עסק בקשרים עם האוכלוסיה הערבית. היה חסיד רעיון המדינה הדו-לאומית ליהודים ולערבים בארץ ישראל; ממייסדיה של "ברית שלום". הוא סבר כי ארץ ישראל תוכל להיות חלק מפדרציה במזרח התיכון.

היישוב מרגליות בגליל העלון קרוי על שמו.

תולדות חייםעריכה

בשנת 1895 הגיע ליפו לאחר שהשלים לימודי אגרונומיה במונפלייה. הוא היה מזכיר המסדר הציוני החשאי בני משה, מיסודו של אחד העם בעיר יפו. במשך שנתיים עבד כמורה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. הוא יסד את החווה בסֵגֵ'רָ‏ה, לימים אילניה ובנה את המושבה משמר הירדן. בעקבות נסיון כושל לרכוש אדמות בגליל שנעשה על ידי יהושע אוסוביצקי, מטעם הברון רוטשילד, יק"א החליטה להטיל עליו את התפקיד לרכוש אדמות להתיישבות יהודית בגליל. קלווריסקי, בעל הנסיון, ידע כי עם גמר קנית הקרקע יש להקים על האדמה מושבה חדשה. אחרת, הכסף ששולם על קנית האדמה יונח על קרן הצבי. בחמש שנות פעילותו בגליל התחתון המזרחי רכש קלווריסקי בחבל ארץ זה כ-80,000 דונם [2]

ראשית פעולתועריכה

בשנים 1902 - 1903 הוא יסד את המושבות כנרת, על חוף ים כנרת, "מִלְחָ‏מִיָּ‏‏‏ה", לימים מנחמיה על גדות הירדן מערבה, יבנאל ובית-גן על המישור בדרום מערב טבריה, כפר תבור למרגלות הר תבור בפתח עמק יזרעאל, המושבה סג'רה, ליד החווה שבנה קודם לכן ומצפה ליד דרך טבריה - נצרת. שבע המושבות נבנו תוך זמן קצר. התכנון היה כי יתפרנסו מהפלחה. בהתאם לכך החלקה שהוקצבה לכל מתיישב הייתה גדולה. כל מתיישב קבל: 300 דונם קרקע לזריעה, מגרש גדול לבנייה, בית, אורווה, משק חי וציוד חקלאי.

המתיישבים היו איכרים מחוסרי קרקע, או בניהם של איכרים מהמושבות בגליל ומ"השומרון": מתולה, ראש פינה ומזכרון יעקב. אליהם נוספו גם מתיישבים שהתיישבו בגולן ובחורן ונאלצו לעזוב את מקומם בשל התנאים הקשים שבהם הם חיו וכן קבוצות פועלים. תוך שנים אחדות 200 אכרים, עובדי אדמה, נוספו ליישוב היהודי בגליל. היה זה הישג מובהק של קלווריסקי אשר נחל בהצלחה.

הנסיגהעריכה

התנאים לקיום המושבות היו טובים: האדמה פוריה, רחוק מביצות אשר הביאו למחלת המלריה, התקציב הספיק, האכרים צעירים ובעלי נסיון בחקלאות ובראש המפעל עמד "איש ציוני בלב ובנפש, מעורב עם הבריות, בעל שכל טוב ומזג נוח, ויחסו אל העבודתו ואל הפקידים היה יחס נלבב מאד" מקור: משה סמילנסקי. הסביבה הערבית הייתה שקטה מאד, לא מעט בשל הכסף שקבלו ממכירת הקרקעות.

שנת תרס"ה - 1905 הייתה שנת בצורת. לא היה כמעט יבול. לא היה כסף לקניית זרעים ולמאכל הבהמות. הפועלים הערבים שעבדו אצל האיכרים ה"חרתים" לא גילו חריצות יתרה. ואז נחתה עליהם מכה נוספת: תשלום "מעשר" לשלטון הטורקי. הביצוע ניתן לקבלנים. אלה דרשו כל שנה את את הכמות שקבלו שנה קודם. אם הייתה שנת בצורת, ניתן היה לערער, אבל ההוצאות הכרוכות בכך היו רבות. המושבות הגיעו לידי מצב של קפאון.

ההסדר המוצעעריכה

פקידות יק"א נחלצה לעזרת האכרים והציעה הסדר חדש:

  • האכר ייחשב מעתה כאריס. החובות ישולמו תוך 25 שנה ויישאו ריבית נמוכה.
  • לאכר אין רשות למכור או להנחיל את חלקתו וכן אין רשאי להעסיק פועלים ללא רשות הפקידות.
  • את המיסים יימשיך לשלם האכר.
  • אם לא יעמוד בהתחייבויות תלקח מהאכר חלקת האדמה שקבל.

האכרים לא הסכימו לתנאים. בסופו של דבר: " במרחבי השדות הפוריים ישבו אכרים שהגיעו לעניות מנוולת. והעבודה עברה לידים של ה"חרתים", כמו במושבות הפלחה הישנות" [3].

בעמק הירדןעריכה

קלווריסקי המשיך בפעילות וקנה 18,000 דונם קרקע בעמק הירדן, מ"כפר דליקה" ומכפר "און-גונה" , במקום בו יוצא מ"ים כנרת" נהר הירדן. פקידות יק"א לא אישרה את כל הקנייה, היא הסכימה לרכישת שני- שליש מהקרקע. קלווריסקי שכנע את זלמן דוד ליבונטין וחברת אנגלו-פלשתינה שתהיה שותפה לרכישה. וכך על אדמות אלה נבנו חוות כנרת - ממערב לירדן וקבוצת דגניה א ממזרח לכנרת.

מגעיו עם הערביםעריכה

הוא ייסד בית ספר לילדי הערבים בכפר ג'עוני ליד ראש פינה. התמסר לכינון פיוס עם ראשי התנועה הלאומית הערבית. ערך מפגש בין נחום סוקולוב לבין המלך פייסל בשנת 1914 . מפגש נוסף התקיים עם נציגי ממשלת סוריה. כל זה במטרה לכינון שיתוף פעולה בין יהודים לערבים.


על רקע גיבור ספרו של אלון חילו, "אחוזת דג'אני", על חיים מרגליות קלווריסקי , ציטטה אביגיל יעקבסון בעיתון הארץ ביום 25 בדצמבר 2009 נישלתי הרבה ערבים מעל אדמתם, ועבודה זו איננה מן הדברים הקלים דבריו:

"שאלת הערבים נגולה לפני בכל רצינותה תיכף אחרי הקנייה הראשונה של אדמה שקניתי פה, בשעה שהייתי צריך לגשת לנישול הראשון של התושבים הערביים מעל אדמתם לשם התיישבות אחינו (...) נוכחתי אז עד כמה קשור הבדואי לאדמתו. במשך 25 השנים של עבודתי הקולוניזטורית נישלתי הרבה ערבים מעל אדמתם, ואתם מבינים כי עבודה זו - לנשל מעל האדמה אנשים שהם, ואולי גם אבותיהם, נולדו עליה - איננה כלל וכלל מן הדברים הקלים, ובייחוד כשאין המנשל מביט על המנושלים כעל עדר של צאן אלא כעל אנשים בעלי לב ונפש.

"אני הייתי מוכרח לעשות את הנישולים, מפני שהיישוב דרש זאת ממני, אבל תמיד השתדלתי לעשות את הניתוח הזה באופן קל ונוח, שלא יהיה מורגש כל כך למנושלים (...) הייתי משתדל גם כן כי המנושלים לא יעזבו את האדמה בידיים ריקות וכי האפנדים - אשר היו תמיד הסרסורים בין המוכר והקונה - לא יגזלו אותם (...) מהרגע הראשון שנכנסתי כאן לתוך העבודה באתי במגע עם הערבים ועם השאלה הערבית" (אצ"מ, J1/8777, עמ' 104-105).

הערות שוליים עריכה

  1. אשר לשמו יש גירסאות: חיים מרגליות (קלוריסקי), קלוריסקי-מרגלית, חיים, ובספרו ח.מ קלוריסקי
  2. מקור: יואב רגב
  3. מקור: משה סמילנסקי

לקריאה נוספתעריכה

משה סמילנסקי, פרקים בתולדות הישוב - חלק שני, הוצאת דביר - תל אביב, תרצ"ט.

קישורים חיצוניים עריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית