FANDOM


(הועתק מהויקיפדיה העברית)

חמארה (חַמַרָה) הייתה נקודת התיישבות יהודית בגליל העליון המזרחי.

קרקעות חמארה נרכשו מידי ערבים על ידי הברון רוטשילד והועברו לבעלות יק"א. בקרקעות חמארה נוסד כפר גלעדי ב-1916 (תרע"ז). היישוב חמארה נוסד באוקטובר 1919 (תר"פ) באתר ממזרח לכפר גלעדי (על הדרך לקיבוץ כפר ברוך שנוסד לאחר מכן). באתר התיישבה קבוצה שמנתה 14 נפש והקימה צריף, מתוך כוונה להקים יישוב חקלאי. בעקבות הסתה התנפלו ערבים על המקום, והצריף נשרף. הקבוצה עזבה את האתר ב-1 בינואר 1920, מעט לפני מאורעות תל חי.[1]

חברי הקבוצה בחמארה יסדו בשנת 1922 (תרפ"ב) את כפר טבעון.

העלייה לחמארה עריכה

מתוך יומנו של נתן חרובי
"בשנת 1919 התארגנו קבוצת חברים, חלקם מפועלי החווה במגדל - לגרעין של מושב עובדים.
קיימנו דיונים עם אנשי המרכז החקלאי על מבנה המושב ויסודותיו - כנסיון ראשון בארץ. כחבר המרכז החקלאי והגרעין ניהלתי משא ומתן עם קלווריסקי בא כוח יק"א בצפון על קבלת השטח להתיישבות.
לפני עלייתנו ביצענו רכישות של כלים, עגלות ופרדות. נתן חרובי נשלח לבירות וקניתי עצים ורעפים לבניית צריפים חדשים. מחירם היה יקר מאוד מעל 600 לירות מצריות. קנינו מאגודת השומר 10 רובים וכמות כדורים עבורם.
חלמנו על מושב עובדים למאה משפחות שיקום לשפת נחל חצבני ומרגלות הר החרמון.
ערביי הסביבה נאבקו נגד הצרפתים שמלבד בסוריה ולבנון שלטו גם כאן - בהתאם להסכמים בין הצרפתים לאנגלים. הם ראו בעין רעה את התיישבות היהודים.
ארבע נקודות עבריות בגליל הצפוני היו בסכנה מתמדת של התנכלות או התנפלות: מטולה, כפר גלעדי, תל-חי וחמארה.
חמארה שהייתה במרחק של כ-3 ק"מ מכפר גלעדי הייתה הנקודה הפגיעה והחלשה ביותר. ליד צריפינו עברה דרך מרכזית שבה הלכו ערביי הסביבה בדרכם מן הגולן לעמק החולה ולכפרי הנוצרים שמצפון למטולה.
כאשר החלה המתיחות בצפון חפרנו תעלות מגן סביב הצריפים אבל גדר לא הייתה סביבם. החבאנו את נשקנו שיהיה בהישג יד ושמרנו היטב בלילות.
כוח הערבים היה רב והם שיחקו עימנו משחקי ידידות והתגרות. מידי פעם הפשיטו בגדי חברים בנימוק שהם מחפשים נשק אך מטרתם הייתה לבזותם. השיקול אם להפעיל נגדם נשק היה זהיר ומחושב והשתדלנו לשמור על איפוק. מוסדות ומנהיגי הפועלים והישוב התלבטו קשה: מה לעשות? ואיך לפעול או לעזור? הדעות אם יש טעם לעזור במצב זה היו חלוקות. חלק חשב, שזה מצב זמני שיחלוף ודרושה סבלנות ואורך רוח וחלק טען - שחייבים לשלוח לישובים אנשים עם נשק".{{הערה|עלייתנו לחמרה מתוך יומנו של נתן חרובי

תקנון היישוב בחמארה עריכה

מתוך יומנו של נתן חרובי
"קבוצת פועלים ביניהם ירקנים, פלחים ונוטעים, אשר שאפו לייסד מושב עובדים, בשנת תרע"ט שלושה-עשר חברים וחברות החליטו להתיישב בחמארה. פקידות יק"א הקצתה להם מאדמת כפר גלעדי שטח אדמה של כאלף דונם. המתיישבים ניגשו לעבודתם בתקווה שהקרן הקיימת לישראל תוסיף להם שטח של ארבעת אלפים דונם נוספים, אשר יספיק להם בשביל מושב בן מאה חברים.
בכ"א אב תרע"ט התאספו חברי חמארה לאספה במרחביה ובררו את יסודות המושב ומגמתו. נתקבלו ההחלטות האלה.
  • האדמה נשארת ברשות הקרן הקיימת לישראל.
  • הקרדיט הדרוש להתיישבות מתקבל בערבות הדדית למספר קבוע של שנות פרעון.
  • המשק מעורב.
  • כל אחד מהמתיישבים מקבל ארבעים-חמישים דונם.
  • המושב יכונן על יסוד עבודת היחיד בחלקתו, אבל הכשרת הקרקע, בניית המושב ומוסדות הציבור, קניית צרכי המושב מבחוץ ומכירת תוצרתו תעשינה באופן משותף. וכן תינתן הרשות לקבוצות קטנות של חברי המושב להוציא לפועל עבודות שונות או לפתח ענפי משק באופן משותף.
המתיישבים בחמארה בנו להם עתה שני צריפים לאנשים ולבהמות העבודה".[2]תבנית:דרושה הבהרה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, הערך: ח'מארה, עמ' 2396
  2. עלייתנו לחמרה מתוך יומנו של נתן חרובי

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית