Fandom

Ventura Daniel Wiki

חמולת "מח'אמרה"

7,312דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Star of David Yatta.jpg

This is an image of a thinly disguised star of David on a doortop in Yatta, Southern Mount Hebron צילם:A fellow Palestinian Engagement Movement Activist. ויקישיתוף

חמולת "מח'אמרה היא אחת החמולות בכפר הערבי יטא בדרום הרי חברון בעלת מסורת, לפיה מוצאה משבט יהודי מח'ייבר שגורש על ידי מוחמד מחצי האי ערב לאחר שהוא גירש ממנה את הלא-מוסלמים. נשיא המדינה לשעבר, יצחק בן צבי, ביקר במקום וניסה לעמוד בין השאר על שורשי מסורת זו. בין השאר נמצא כי החמולה נוהגת בשבוע מסויים בימי החורף, קרוב למועד בו חל חג החנוכה, לצאת אל בית בפאתי הכפר ולהדליק שם נרות.

פירוש השם מח'אמרה הוא "עושי היין" פעולה האסורה באסלאם.(המקור:הויקיפדיה העברית)


עדותעריכה

אתר "שופר נט" מספר לפני חמש עשרה שנה, חוקרי מדרשת חברון ניסו לתהות על השרשים היהודיים של החמולה. באתר מובא סיפורו של אריה קליין: "כשנכנסנו לכפר במכונית, זיהו אותנו בני הכפר כישראלים וישר שאלו אותנו האם אנו מחפשים את חמולת 'אל יאהוד' וגם כיוונו אותנו לשכונה שלהם. זיהינו את מקום מגורי אנשי השבט, עלינו לביתו של ראש החמולה הזקן שסגר את הדלת ובמסתרי מסתרים הוא הוציא ממקום מחבואו את אותה חנוכית זהב טהורה מרהיבה העוברת מדור לדור והראה לנו אותה". מכאן פנו המבקרים למקום הידוע כאחד הבנינים הכי מרכזיים של בני החמולה. "המקום הזה היה למעשה בית כנסת עתיק" - אומר אריה קליין. "זקני החמולה שמרו על עוד כמה מנהגים יהודים. הם גם לא אכלו בשר גמלים, כמנהג היהודים. אבל לבסוף הם נעשו עוינים כל כך, עד אשר כפר יטה היה הכפר הראשון שאליו לא נכנסו אפילו כחות צה"ל אחרי פרוץ האינתיפאדה, מפחד המחבלים שהיו בו", מספר קליין.

פגישה עם בן צביעריכה

היהודי הראשון שפגש בבני החמולה הזו היה חוקר ארץ ישראל ומי שלימים ישמש כנשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי. בן צבי הגיע לבקר בארץ במסגרת מחקריו עוד הרבה קודם קום מדינת ישראל.

דבר קיומה של החמולה היה ידוע אז. יצחק בן צבי ביקר בחברון בשנת תרפ"ח, הוא פגש שם כמה מזקני חברון ממשפחות פג'יו ומשפחת קסטל והתענין אצלם על חמולות יהודיות בהר חברון. לבקור הזה הוא מביא אוסף שלם של מסורות יהודיות על יישובים בדרום הר חברון שבהן חיות קבוצות של יהודים. בעיקר קבוצה החיה בכפר יטה.

בכפר יטה הוא פוגש את האנשים מחמולת "מחבראה" והם מספרים לו את סיפורם. ראש החמולה מספר שהגיע מחייבר שבחצי האי ערב שבו חיו יהודים עד לפני כ 200 שנה.

יטה וחברון יושבים על הדרך המזרחית, שקטעים ממנה נותרו עד היום הזה. היא מוליכה לחצי האי ערב. בדרך הזאת ברחו תושבי ארץ יהודה בדרכם לגלות. ספורים רבים סופרו על מוחמד שפגש רבים מהיהודים האלה וערך בהם טבח גדול. בדרך הזאת ניסו היהודים לחזור ארצה. בדרכם הם אף עברו, על פי התאור, במקום הנקרא 'נבי אהרן'. אחד מהחוזרים אף הצטרף למושבה ראשון לציון והפך שם לשומר.

אחרי מלחמת ששת הימיםעריכה

"המקרה המפורסם ביותר שמצביע על הקשר של בני החמולה עם היהדות התרחש מיד לאחר מלחמת ששת הימים. מוכתר הכפר קרא להם והורה להם ללכת לישראלים וכבני מוצא יהודי לבקש שיחברו את כפר יטה לחשמל ולמים". חמולת היהודים בראשותו של חייבר היתה חמולה חזקה ומגובשת. באותה תקופה נערכו בכפר קרבות-שליטה בין כמה חמולות. אחת מהחמולות פנתה לקבוצת היהודים שהגיעה זה עתה מחייבר והציעה להם אחיזה בכפר בתמורה לעזרה שיושיטו להם במאבקים הפנימיים. על פי מה שמספרים ראשי החמולה, היהודים קבלו את ההצעה. הם מסייעים לכבוש את הכפר ובתמורה הם אכן מקבלים חלק מהכפר כדי לישבו. "אנחנו הצאצאים שלהם", ספרו התושבים לבן צבי.

מראה שונהעריכה

"הדבר המענין הוא המראה שלהם", אומר קליין, "הם שונים לגמרי מהכפריים באזור". הם גם שונים מאד במנהגיהם. למרות שחלק מהם כאמור שומרים על מספר מנהגים, רבים מהם ניסו להסתיר את מוצאם היהודי. זקניהם, בעיקר זקנות החמולה היו מדליקות נרות במוצאי יום המנוחה המוסלמי, הלוא הוא ליל שבת, הרחק מעיני השכנות המוסלמיות. ומידי שנה, כאמור, בראשית החורף נהגו להדליק שמונה נרות במשך שמונה ימים. איש מהם כבר לא ידע מדוע. זקני החמולה היו מדליקים במנורת הזהב בת שמונת הקנים, זוהי המנורה שאותה הראו, בזמנו, למושל חברון ובזכותה חוברה יטה לרשת החשמל בישראל.

למרות שהם ניסו להסתיר כל העת את מוצאם היהודי, היו גם גילויים מענינים של סולידאריות עם העם היהודי. בתש"ח, התעורר הרגש היהודי אצל שני מוכתרים שהיו בכפרים הסמוכים לקיבוץ נגבה וגם הם מאותו מוצא. הם עזרו לבני הקיבוץ במלחמת השחרור, בעיקר במודיעין על האויב הערבי. לאחר מכן הם חזרו לעזה, שם זיהו אותם הערבים כיהודים שהסגירו את הערבים לידי האויב הציוני. שני המוכתרים נתלו בכיכר העיר. בסופו של דבר הם התערבו בחמולות המוסלמיות והחלו ללמוד ממעשיהם. הופעל עליהם לחץ חברתי אדיר ולאט לאט הם התאסלמו. רובם נישאו למוסלמיות והפכו למוסלמים לכל דבר.

בדרך לגיורעריכה

אבל יש גם נצני סוף טוב לכל הספור המיוחד הזה. בירושלים של חנוכה תשס"ו, הרחק מעין רואים, עושים שלשה אחים מבני החמולה ההיא את דרכם חזרה ליהדות. הם החליטו לחזור בחזרה. אחד מהם, שעבד כפועל בנין באזור ירושלים, גוייר כבר ומתגורר באחד היישובים הרחק מאד מהכפר שלו. שני אחיו הצטרפו אליו רק לאחרונה. הם מסרבים להחשף בינתים, מחשש שיבולע להם, אבל כשספורם ייחשף הוא עוד יעורר התענינות רבה.


לקריאה נוספת עריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית