Fandom

Ventura Daniel Wiki

חנן אשל

7,311דפים באתר זה
Add New Page
הערות0 Share

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

Eshel.jpg

חנן אשל ז"ל - התקבל מהמשפחה

פרופ' חנן אשל, שהיה ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל בבר-אילן, ארכיאולוג, חוקר תקופת הבית השני, הלך לעולמו אמש - כ"ג ניסן תש"ע - 9 אפריל 2010 .הלוויה תתקיים היום, יום חמישי, במעלה החמישה ב- 16:00. חנן אשל היה בנו של ד"ר יעקב אשל ז"ל, ממייסדי וראשי המכללה/המרכז האוניברסיטאי באריאל. הוא נפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן, ממנה נפטרה גם אחותו אפרת לפני שנים ספורות.

מתוך כתבה של יואל יעקובי עליו ביום 19/06/08 באתר ערוץ שבע הקיבוצניקים של בית שני - "תגלית מקרית של תעודות מימי בר כוכבא גרמה לתפנית בקריירה האקדמית של פרופ' חנן אשל, שעבר להתמחות בחקר תקופת בית שני.. (קטעים נבחרים מהכתבה ראו למטה)

חנן אשל נולד ברחובות בתשי"ח (1958), והתחנך בישיבה התיכונית אור עציון. את שירותו הצבאי עשה במסגרת הנח"ל. בגרעין בקשת הכיר את אשתו אסתי, כיום מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.

בתשמ"ו (1986) יצא אשל לחפירות ששינו את מסלול החיים המדעי אותו תכנן. הוא חפר מערה בהר שממערב ליריחו, שם גילה תעודות מימי בר כוכבא. בתגליתו זו דחה את ההנחה שהחלה להיות רווחת בקרב הארכיאולוגים, שאין יותר מגילות שלא נמצאו. הנחה זו הלכה והתבססה ככל שהשנים נקפו ובמשך עשרים שנה לא נמצאו מגילות חדשות. מכאן ואילך נסבו מחקריו המדעיים של אשל על ימי הבית השני ועשרות השנים הסמוכות לחורבנו.

שליפות באתר NRGעריכה

ירעם נתניהו ראיין אותו ביום 2 ספטמבר 2009 וכתב אבן השתייה - לעניות דעתי, נמצאת מתחת לכיפת הסלע, ארון הברית - לא נמצא בוותיקן; מרד בר כוכבא - אירוע מכריע בתולדות ארץ ישראל - להלן הכתבה: ארכיאולוגיה: תחום מדעי השייך למדעי הרוח, בניגוד לגישות חדשות הסבורות שהוא קרוב למדעי החברה. נועד להעשיר את המידע ההיסטורי.

מגילות ים המלח; קומראן : נס שקרה לנו – 900 מגילות המלמדות אותנו פרטים מְאַלפים על החיים הדתיים בימי הבית השני. התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר שהתגלתה בארץ ישראל.

מרד בר כוכבא: אירוע מכריע בתולדות ארץ ישראל (136-132 לספה"נ). עד אז היה רוב יהודי בארץ, והפרובינקיה נקראה יהודה. לאחר המרד היישוב היהודי הפך למיעוט, ועבר לגליל, והפרובינקיה נקראה פלשתינה. בלא מידע היסטורי, עולה חשיבותה של הארכיאולוגיה המלמדת אותנו פרטים מסוימים על המרד. חשיבות גדולה יש לאיגרות ולתעודות מזמן המרד שנמצאו במערות מדבר יהודה.

אשורולוגיה: תחום מדעי העוסק בלוחות הכתובות בכתב יתדות. התגליות הללו בעירק, איראן, תורכיה וסוריה, שופכות אור על פרטים רבים המתועדים בתנ"ך.

חז"ל : אין סתירות בין חז"ל לממצאים ארכיאולוגיים. חז"ל לא התעניינו בהיסטוריה, אלא בתפיסה דתית מוסרית. הממצאים מעידים שרוב היהודים בימי הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד שמרו תורה ומצוות.

אלוקים : נוכח בחיי, עוזר לי כיום להתמודד עם מחלת הסרטן.

סרטן: ניסיון קשה. אני מקווה שאוכל להמשיך ולהתמודד עמו בשנה הקרובה, בדרך לא פחות מוצלחת מאשר התמודדתי עמו בשנה החולפת.

מצוות : תמיד יש מקום לשיפור, כלומר להקפיד יותר, אך כיום אני חי בשלום עם עצמי.

אמונה: היכולת להתפלל.

מסורת :דומה שאיבדנו – לפחות הדור שלי – את הרצון להמשיך במסורת אבות, כלומר לנהוג כמו שראינו בבית. במקומה אנו נוטים יותר ויותר לקבל את הפסקים המופיעים בספרי הלכה. לנטייה להאשים את דור ההורים בחוסר הקפדה יש מקבילות נאות במגילות שנמצאו בקומראן.

מעמד הר סיני:מבחינתי הדבר החשוב הוא קבלת עול מלכות שמים, ואת זה אני מקבל בתפילה, בריאת שמע. השאלה ההיסטורית לא חשובה בעיניי.

התנ"ך :ספרים שהתחברו במהלך יותר מאלף שנה, בין 1,230 לפנה"ס (כניסת בני ישראל ארץ כנען), ל-164 לפנה"ס (דניאל ז-יב). הבסיס לכל עבודה מדעית הנוגעת להיסטוריה הקדומה של עם ישראל. היום יש נטייה לנסות ולהמעיט מחשיבותו ההיסטורית. אף על פי שכשבאתי לאוניברסיטה התכוונתי לעסוק בתקופת המקרא, אני שמח מאוד שכעת אני עוסק בימי הבית השני ובתקופת מרד בר כוכבא.

בית המקדש :היו שניים. אני עוסק בעיקר בשני. מקור עושרה של ירושלים החל בתקופה החשמונאית. כבר אז היו בעיות עם שחיתות של הממסד ששלח ידו לקופה הציבורית. מה שהופך את תולדות ישראל בימי הבית השני לנושא כל כך מעניין הוא העובדה שהם התמודדו עם בעיות דומות לבעיות שבפניהם אנו ניצבים כיום.

ארון הברית: לא נמצא בוותיקן, וגם לא במערה ליד קומראן. מסתבר שגם כלי המקדש האחרים לא נמצאים ברומא. נראה לי שכלים אלו תמיד יעוררו את הדמיון, ולעולם לא יתגלו. הלוואי שאתבדה.

אבן השתייה :לעניות דעתי, נמצאת מתחת לכיפת הסלע. מעולם לא עסקתי בשחזורו של בית המקדש השני, אך מסתבר שכל החוקרים העוסקים בנושא זה בטוחים שיש להם כל התשובות, ושאר החוקרים כולם טועים.

שלמה המלך :במאמר מבריק שפרסם יגאל ידין ז"ל בתחילת שנות השישים, הוא עמד על הדמיון בין השערים של גזר, חצור ומגידו, שבוצרו על ידי שלמה, ועד היום חוקרים שמנסים להמעיט מחשיבותו של התנ"ך מנסים להמעיט ולבטל את מחקר זה. כיום מקובל לטעון ששלמה לא היה ולא נברא, אך הכתובת מדן מעידה שממלכת יהודה נקראה בית דוד כבר ב-841 לפנה"ס. אני מודה לאלוקים שאני לא צריך לקחת חלק בוויכוח זה.

אוניברסיטת בר אילן : לפחות במחלקה שלי יש תחושה שאנו נמצאים בחזית המחקר, ותורמים תרומות ניכרת לחקר עברה של ארץ ישראל. אני מאוד מקווה שמגמת השיפור ברמת המוסד תתעצם בשנים הקרובות.

כיפה : היום חלק מהזהות שלי. בפעמים הבודדות שבהם לא לבשתי כיפה הרגשתי עירום.

מגיני מצדה: מסתבר שהממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו במצדה – בעיקר הסוללה בין בית המרחץ לארמון הצפוני –מעידים שחלק ממגיני מצדה המשיכו להילחם גם לאחר שהצבא הרומי פרץ אל ההר. לעומת זאת פפירוס לטיני שנמצא סמוך לבית הכנסת במצדה מעיד, ככל הנראה, שרובם של אנשי מצדה התאבדו. השאלה היא מורכבת וניסיתי לענות עליה כמיטב יכולתי בספרי.

יוספוס פלביוס :אדם מורכב, והיחס אליו הוא דו-קוטבי ממש. מסתבר שארכיאולוגים נוטים להאמין לכל דבר שהוא כתב, ואילו היסטוריונית נוטים שלא להאמין לאף מילה שהוא כתב. בספרי ניסיתי להראות שהוא שינה את תפיסת עולמו בין שנת 79 לספירה לשנת 94 לספירה.

ימין קיצוני : הפלגנות שהייתה קיימת בימי הבית השני, נראית דומה לתהליכים שעוברים על הציבור הדתי לאומי כיום. יש לקוות שהתוצאות יהיו הרבה פחות טראגיות.

נוער הגבעות :יוספוס סיפר שבגיל 16 הוא עזב את הוריו והסתובב שלוש שנים עם נזיר בשם באנוס במדבר יהודה. בגיל 19 הוא ככל הנראה חזר למשפחתו הצדוקית בירושלים. אני מקווה שתהליכים דומים מתרחשים גם כיום.

הרב יצחק גינצבורג: לא קראתי את כתביו, אך הרצון לאמץ מנהיגים דתיים המעיזים לומר דברים חד-משמעיים מוכר לי מעיסוקי בתקופת הבית השני. אז למנהיגים אלו היה חלק לא מבוטל ביצירת הפילוג ביהדות הבית השני.

מרכז הרב: כאשר למדתי בישיבה התיכונית זו הייתה הישיבה המובילה. כיום בציבור הדתי יש תחושה שהיא נותרה מאחור, ככל הנראה בגלל חוסר יכולת להתמודד עם שינויים היסטוריים.

הרצל; ש"ס : אין לי מה לתרום. אני מבין רק עד שנת 136 לספירה, סוף מרד בר כוכבא.

ערוץ 2 :אין לי טלוויזיה.

חרדים :לפני כעשרים שנה עמד יהודה ליבס על הדמיון בין הרטוריקה החרדית, ולפיה רק להם יש כל התשובות והם ישראל האמיתי, לבין הרטוריקה שמצאנו במגילות קומראן. אין ספק שהמשפט "ואתם יודעים שפרשנו מרֹב העם..." המתועד באחת המגילות שנמצאו בקומראן (מקצת מעשי התורה) משקף גם את התפיסה החרדית היום.

אינטרנט: כלי עבודה שאסור להתמכר לו.

nrg יהדות : לומדים כל הזמן. עכשיו למדתי מעט גם על מוסד זה.

"הקיבוצניקים של בית שני"עריכה

(מתוך:הכתבה בערוץ שבע)

בנוהג שבעולם, ראיון עם פרופסור לארכיאולוגיה אמור להיות כזה שלוקח את הקוראים הרחק מעבר לזמן ולמקום בו הם נמצאים, אל עולם שונה, טוב יותר או רע יותר, אבל תמיד שונה מזה שבו הם נמצאים. בראיון עם פרופ' חנן אשל, ארכיאולוג והיסטוריון מאוניברסיטת בר-אילן, זה לא יקרה. כשאשל, שתחום התמחותו הוא תקופת בית שני, מדבר על האקלים הדתי והפוליטי בו פעלו תושבי קומראן, קשה שלא לראות בדבריו בבואה של היהדות המפולגת של היום. כשהוא עוסק בבדיקת סיכויי הצלחתו של בר כוכבא, אי אפשר שלא למצוא הד לפולמוס ימין-שמאל של עשרות השנים האחרונות. חנן אשל נולד ברחובות בתשי"ח (1958), והתחנך בישיבה התיכונית אור עציון. את שירותו הצבאי עשה במסגרת הנח"ל. בגרעין בקשת הכיר את אשתו אסתי, כיום מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.

  • מרד בר כוכבא, שפרץ 62 שנים אחרי החורבן, סובל ממחסור חמור בתיעוד היסטורי, בשונה מאחיו הבכור, המרד הגדול שהוביל לחורבן. הסיבה לכך נעוצה, לדברי אשל, בעובדה שבמרד בר כוכבא לא היו מנצחים. מבחינת היהודים מדובר, כמובן, על שואה, חמורה אולי אף יותר מאשר זו של חורבן הבית. היהודים חדלו להיות רוב בארץ, ששמה הוסב מ'פרובינקיה יהודיאה' (הפרובינציה 'יהודה'), ל'סוריה פלסטינה', תוך ניסיון למחוק את זהותה הלאומית של הארץ. כל זה מלבד מספר עצום של הרוגים ושל שבויים-עבדים, החרבת יישובים יהודיים רבים ביהודה, והטלת גזירות דתיות קשות.

אולם מסתבר שגם הרומאים, שבסופו של דבר הכניעו את המרד, יצאו ממנו חבולים ופצועים. לגיון רומי שלם, הלגיון ה-32, בן כ-8000 חיילים, הפסידו הרומאים בניסיונם לדכא את המרד, שארך יותר משלוש שנים. המצב, מבחינת הרומאים, היה חמור עד כדי כך, שהקיסר אדריינוס, בבואו למסור דין וחשבון לסנאט הרומי בסיומה של המלחמה, לא פתח במטבע המקובל: "אם לכם ולבניכם שלום – מוטב, לי וללגיונותיי שלום", אלא הסתפק בהודעה סתמית על סיומה של המלחמה ביהודה.

על סמך עובדות אלו טוען אשל כי לבר כוכבא היה סיכוי ריאלי לשחרר את יהודה מעול השלטון הרומאי, שלא כמו שסבורים חוקרים אחרים הרואים במנהיג האגדי 'פושע' שלקח איתו אומה שלמה להרפתקה הרת אסון.

  • תפילה לשלום המלכות - במגילות שנמצאו בקומראן אפשר למצוא רמזים לנעשה בממלכה החשמונאית בין השנים 170 לפני הספירה ועד 57 לספירה. במסגרת מחקריו, מראה אשל כי תפילה לשלום המדינה אינה המצאה מודרנית. במחקרו הוא פרסם תפילה לשלומו של המלך החשמונאי ינאי מצד אחד, אנשי קומראן לא אהבו את המלכים החשמונאים, שסבלו מפגמים דתיים רבים, אולם מצד שני, הם שמו לב לכך שירושלים לא נפלה לידי גויים במשך כמעט מאה שנה, מימי אנטיוכוס הרביעי (של חנוכה) ועד ימי פומפיאוס הרומאי. מצד אחד, הם לא שמחו בהתנהגותם המוסרית של החשמונאים, שלא הקפידו מספיק על שמירת מצוות, ומצד שני, הם הכירו בכך שיש עצמאות יהודית. הם היו צריכים להסביר כיצד ה' עוזר לאנשים שאינם שומרים את רצונו".
  • על אנשי קומראן - יוסף בן מתתיהו מחלק את העם ערב החורבן השני לארבע קבוצות: פרושים, איסיים, צדוקים ו'הפילוסופיה הרביעית' (הקנאים). אשל סבור כי אנשי קומראן נמנו עם אחת מקבוצות האיסיים. "הקבוצות של יוספוס הן כלליות, אבל היו גם קבוצות משנה. מי שאינו שייך לחברה החרדית חושב שכל החרדים הם אותו הדבר, אך הדבר אינו כך, וישנן קבוצות משנה רבות. כך היה גם אצל האיסיים. קבוצת קומראן, שמנתה 150-200 איש, היתה קבוצה אחת מבין קבוצות האיסיים, כנראה מהקיצוניות יותר שבהן".

בכלל, אשל אומר שאין אף מקרה אחד בו הלכת חז"ל החמירה יותר מההלכה של אנשי קומראן. כך לגבי תחום שבת, שאצלם היה רק אלף אמה ולא אלפים כמקובל, לגבי תוספת שבת ולגבי דיני טומאה וטהרה.

אשל מתקשה למצוא מקבילה בת ימינו לכת קומראן: "מדובר בקבוצה אינטנסיבית מאוד, מבחינת לימוד התורה. שליש מהלילה הם בילו בלימוד התורה, כולל בשבתות, שבהן חלק גדול מהיום הוקדש לתפילות. כלומר, מצד אחד זו היתה ישיבה, מצד שני הם חיו חיי שיתוף כתגובת נגד לרדיפת ההון של בני המעמדות הגבוהים, ומצד שלישי גישתם היתה קיצונית ביחס לקיום מצוות, אולי מהסוג שבימינו היינו מכנים 'חרדית'. כלומר, מצד אחד הם היו 'חרדים' ומצד שני 'קיבוצניקים' – למה אפשר לדמות אותם? לקיבוץ 'חפץ חיים'?

  • חזית מול הארכיאולוגיים - למי שלא מעודכן בנעשה בארכיאולוגיה של ימי המקרא, נוכל לומר כי בשנים האחרונות נוצרה חזית מצד ארכיאולוגים מסוימים המטילה בליסטראות במהימנותו של התנ"ך, בעיקר בכל הנוגע לקיומה של ממלכת דוד ושלמה. יש אומרים שלא במקרה, מעוזה של החזית הזו, הוא המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב. מלבד הנגזרות האמוניות-דתיות, יש למחלוקת זו גם השלכות פוליטיות מרחיקות לכת, הנוגעות לזכותו של עם ישראל על ארצו.

אשל סבור כי מה שגרם לנעשה בחקר ימי המקרא הם "תהליכים מעניינים של פוסט ציונות. מטילים ספק בדברים שלדעתי אין מקום להטיל בהם ספק". אשל מביא כדוגמה למצב בו נמצא ארכיאולוג דתי של ימי המקרא את ד"ר יצחק מייטליס: "הוא מרגיש מותקף. הוא נמצא במציאות כזו שהוא צריך להילחם את מלחמות ה'". לעומתו, חנן אשל, כחוקר של ימי הבית השני, מרגיש הרבה יותר חלק מהקהילה המדעית. אשל תולה את הרגשתו זו לא רק בכך שהוא אינו נאלץ להילחם בתחומו 'מלחמות קודש' בדעות כופרות, אלא גם בשמרנותו: "מעולם לא ניסיתי לעשות כותרות באמצעות ניפוץ מיתוסים ושחיטת פרות קדושות. אני מרגיש חלק מקהילה נחמדה מאוד של חוקרים".

  • חז"ל והיסטוריה - אשל מתייחס גם לעובדה שלפי חז"ל התקופה הפרסית ארכה 70 שנה, בעוד שבמחקר ההיסטורי מקובל שהיא ארכה 200 שנה. לדבריו, בתקופה הפרסית היו מלכים עם שמות דומים, כמו: דריווש הראשון, השני וכן הלאה. היכולת לעשות סדר בשמות המלכים ובתקופות נוצרה עם קביעת מניין השטרות בשנת 312 לפני הספירה, אחרי התקופה הפרסית.

"אני לא ממציא המצאות כשאני טוען שחז"ל לא עסקו בהיסטוריוגרפיה, והם דיברו, לדוגמה, על פך השמן ולא על מתתיהו, כשעסקו בחנוכה. חז"ל רצו ליצור יצירה מוסרית-דתית ולא היסטורית. כששואלים אותי על הסתירות הללו בין הידע ההיסטורי המודרני לבין ידיעותיהם של חז"ל, אני אומר שזה לא מה שחשוב. חז"ל, שחיו בתקופה הרומית, לא ידעו לחשב את סדר המלכים בתקופה הפרסית שהיתה כחמש מאות שנים קודם לזמנם.

  • סכנה אימונית - היום ההחלטה אם ללמוד ארכיאולוגיה או כל מקצוע אחר במדעי הרוח קשורה רק לשאלה אם אתה מוכן לעשות את כל המאמץ, כאשר בסופו של דבר תיאלץ ללמד בתיכון, במכללה או אפילו בחו"ל, דבר שפחות מתאים מן הסתם לקוראי 'בשבע', ולא באוניברסיטה בארץ, וכל זה בגלל עניינים פוליטיים – כי המנחה שלך פחות חזק וכדומה. אבל חשוב לי שהקוראים יקבלו את העדות שלי שאין סכנה אמונית".

כתבה מרשימה כדאי לקקור אותה במלואה


על ספריועריכה

לפי מאמרה של איה חורש קול קורא במדבר - הארץ - 21 באוקטובר 2009 הספרונים למטיילים שכתב חנן אשל עתב שלושה ספרונים למטיילים על קומראן, מצדה ועין גדי. הפרופ' אשל הוא מחשובי הארכיאולוגים וחוקרי מגילות קומראן, בעל שם בארץ ובעולם, שעבד וחקר שנים ארוכות בחופו המערבי של ים המלח. היכרותו את האזור, במיוחד את מגילות קומראן, הניבה ספרים ומאמרים רבים שהקנו לו מקום של כבוד בין חוקרי תולדות ישראל בעת העתיקה.

מתכונת הספרונים דומה:

  1. מבוא רחב הסוקר את האתר, את הממצאים וחשיבותם;
  2. מדריך שאמור ללוות את המטיילים בשבילי האתר.

המבואות תמציתיים, מדויקים, נותנים תמונה טובה של המקום וחשיבותו ומלווים בתצלומים מרהיבים ומפות.

קומראן: מגילות, מערות, היסטוריהעריכה

הספר הראשון עוסק באתר הצפוני מבין השלושה, חורבת קומראן והמערות הסמוכות לה. שם נמצאו שרידים של יותר מ-900 מגילות מימי הבית השני (רק כ-20 מתוכן במצב סביר) שהם "התגלית החשובה ביותר בארץ ישראל בתחומי המקרא, ההיסטוריה ותולדות היהדות והנצרות", כהגדרת הפרופ' יגאל ידין. זו ספריית ענק שעוררה סקרנות לא רק בקרב חוקרים אקדמאים, אלא בציבור הרחב. קהילה של אלפי חוקרים מכל רחבי העולם עסוקה כבר יותר מ-60 שנים בניסיונות לעמוד על טיבה של ספרייה זו שכל כולה ספרות קודש. מי כתב את המגילות הללו ומתי? כיצד הן הגיעו למערות בצוקי המדבר ומה בדיוק היה בשרידים הקדומים של המבנים שנחפרו בחורבת קומראן? חוקרי הלכה, תיאולוגים, חוקרי לשון, וכמובן היסטוריונים של עם ישראל וארכיאולוגים, מקדישים גם היום את עתותיהם בניסיון לענות על השאלות העולות מהממצאים.

חנן אשל השכיל בכמה עשרות עמודים לתת תמונה של המסקנות העדכניות מהמחקר הרב-גוני. אשל נמנה על קבוצת הרוב הגדול של החוקרים, אשר קובעים שאלה ספריה של אחת מקבוצות האיסיים של ימי בית שני. מיעוט בקרב החוקרים אינם מסכימים עם קביעות אלה וסבורים שעדיין רב המסתורין סביב זהותם של בעלי המגילות וטיבו של אתר קומראן. מי שיקרא את המבוא של אשל יוכל לקבל תמונה טובה של קומראן וחקר המגילות שנמצאו בו.

מצדה: עלילות גבורהעריכה

גם בנוגע לאתר שלו מוקדש הספר השני, מצדה, יש השערות אחדות וקיים מסתורין סביב ימיה האחרונים של המצודה המדברית. מצדה הוא אחד האתרים הפופולריים בארץ, והוא זוכה למספר מבקרים רב בכל שנה. נוף הצוקים והממדים המרשימים של המקום הם תפאורה יפה לסיפור ההיסטורי היחיד במינו של יוספוס פלוויוס, על הסוף הטרגי של המורדים. כמו במקרה של קומראן, מה שעושה את מצדה למקום מושך כל כך איננו דווקא הטבע שסביב, אלא ההקשר ההיסטורי. קיימים במדבר עוד אתרים יפהפיים, אבל אליהם לא קשור אירוע דרמטי כמו זה של מעשי המתאבדים בהנהגת אלעזר בן יאיר. גם בנוגע למצדה מתאר אשל את הוויכוחים על המהימנות ההיסטורית של כתבי פלוויוס, והקוראים יוצאים נשכרים מכך.

עין גדי: נווה מדבר ומסתורעריכה

המסתורין הקשור לעין גדי, האתר שלו מוקדש הספרון השלישי ברשימה, קשור לשמן האפרסמון. אשל מספר שצמח זה והשמן שהופק ממנו היו מצרכים נדירים ויקרי ערך בעולם העתיק והיסטוריונים רבים מזכירים אותם. אלא שהם אבדו והיום לא יודעים לזהות את הצמח וכמובן שלא יודעים גם מהו סוד הפקת השמן והבושם ממנו. מרכז גידול האפרסמון - שאין לו שום קשר לפרי האפרסמון של ימינו - היה סביב ים המלח ועין גדי, ורומז לכך פסוק אחד בשפה הארמית שנמצא בבית הכנסת של עין גדי. כתוב בו (בין השאר) שיש לעקור מתחת לשמים כל מי שמגלה לגויים את סוד העיר. רוב החוקרים מניחים שסוד העיר קשור לגידול האפרסמון והפקת הבושם.


w w w . h a a r e t z . c o . i l 09/04/2010 עודכן ב- 02:35

בכל אשם פרס (נחל פרס)עריכה

פורסם בעיתון הארץ לאחר פטירתו [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1161706&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 בכל אשם פרס ] - בימים אלה מלאו חמישים שנה למבצע מדבר יהודה, שבמסגרתו נתגלו מכתבי בר כוכבא במערת האיגרות בנחל חבר. בקונגרס הארכיאולוגי ה 36- שהתקיים לפני פסח באוניברסיטת בן גוריון דיבר הפרופ' חנן אשל על תגלית פחות נודעת, ממערות נחל צאלים, שנותרה חמישים שנה בצל התגליות המרעישות יותר

והוא סיפר בקיץ 2009 הוזמנתי לביתו של מרטין סקויהן, אספן עתיקות המתגורר בקרבת אוסלו בירת נורווגיה. סקויהן הראה לי צרור של כעשרים קטעי מגילות ממדבר יהודה שרכש ממשפחתו של איכסנדר שהין המכונה כנדו, סוחר העתיקות מבית לחם שנודע כמי שתיווך בעסקותרכישת המגילות מקומראן מידי הבדווים. הוא ביקש שאחווה דעתי עליהן ואפרסם אותן יחד עם פרופ' טורלייף אלגבין וד"ר אסתר אשל.

עיני נמשכו לקרע מגילה קטן ואכול ששרדו בו ארבע שורות מקוטעות של כתב עברי שנכתב ביד סופר סת"ם . עוד לפני שפיענחתי את הכתוב בו בלטו מבין אותיותיו מ"ם סופית ולמ"ד שנשאו בראשן עוקצים, מעין דגלים שנועדו לעטר את האות. עוקצים כאלה אמנם אינם נדירים במגילות מקראיות החל מהמאה הראשונה לפני הספירה, אך מציאותן הבולטת בקרע כה קטן העלתה בזיכרוני קטע מגילה אחר שמבין אותיותיו המעטות בולטים עוקצים דומים.

קטע זה מחזיר אותנו חמישים שנה לאחור אל מבצע מדבר יהודה שבו סקר פרופ' יוחנן אהרוני את מערות נחל צאלים. במערה חבויה וקשה לגישה, שכונתה בפיו מערת המגילות וסומנה במספר 34 , נמצאו שלושה קטעי מגילות על גבי קלף. שניים מתוכם היו קטעי פרשיות של תפילין של ראש והשלישי, הוא הקטע שבו נזכרתי בנורווגיה, הכיל שרידים של תריסר אותיות מקוטעות שנכתבו בשורה העליונה של שני טורים עוקבים.

בדין וחשבון שיצא זמן מה לאחר הסקר, פירסם אהרוני צילום של הקטע בלי לפענחו. רק (DJD) " כעבור ארבעים שנה, בכרך 38 (משנת 2000 ) של סדרת "תגליות מדבר יהודה היוקרתית היוצאת לאור באוקספורד, זכה הקטע לפרסום הולם מאת ד"ר משה (מתיו) מורגנשטרן איש אוניברסיטת חיפה. הוא זיהה כי מדובר בסוף השורה הראשונה של טור ממגילה של ספר במדבר ובו צמד המלים "- - - בני לוי" (במדבר יח, כא) ובתחילת השורה הראשונה של הטור הבא במגילה שבה צמד המלים "לכל נפש - - -" (במדבר יט, יא).

העוקצים הבולטים הופיעו בראש האות למ"ד שחזרה בקטע הנדון שלוש פעמים. עוקצים אלה שימשו לי עתה סימני היכר בהתבונני בקרע המגילה שביד האספן הנורווגי, שאותו זיהיתי בנקל כקטע השייך אף הוא לספר במדבר. שרדו בו מלים ספורות מתוך ארבעה פסוקים הכוללים את סיפור קורח ועדתו (במדבר טז, ב-ה; באותיות שמנות מובאות ההשלמות לפסוקים): ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועדד אנשי שם ויקהלו על משה ואהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל יהוה וישמע משה ויפל על פניו וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקרב הייתכן שמדובר בשני קטעים מפרקים קרובים זה לזה מאותה מגילת קלף של ספר במדבר?

חזרתי לעיין בדו"ח של אהרוני. הקטע מספר במדבר ועמו שני קטעי התפילין נמצאו סמוך לפתח מערת המגילות, בתוך קן שהתקין לו פרס, עוף דורס שנכחד מארצנו לא מזמן. כך גם העיד באוזני ארנון גורן, חבר קיבוץ מעברות, שהשתתף במשלחת של אהרוני והיה הראשון שטיפס למערה ומצא את קטעי המגילות בקן. סמוך למערת המגילות סקר אהרוני מערה גדולה יותר ונוחה ממנה למגורי אדם שסומנה כמערה 32 . הוא כינה אותה "מערת הגולגלות" בעקבות מציאתם של שבעה שלדים במקום.

אהרוני אמנם לא מצא במערת הגולגלות קטעי קלף, אך דומה שהבדווים, שהקדימו אותו, הם שמצאו בה את הקטע שהתגלגל דרך סוחר העתיקות מבית לחם אל האספן הנורווגי. ואת הבדווים הקדים ככל הנראה הפרס שנשא ממערה זו את שלושת קרעי המגילות לריפוד קנו ברצפת המערה הסמוכה, מערת המגילות. הרעיון שהמגילות הנדונות כאן מקורן במערת הגולגלות, ואליה הובאו בין מיטלטליהם של פליטים מאנשי בר כוכבא שהסתתרו במערה זו ובה מצאו את מותם כעדות השלדים שנותרו בתוכה, הביאני לפרק נוסף בעלילה הבלשית שאני מתאר כאן ופרק זה קשור לתפילין.

מציאותן של שתי פרשיות התפילין בקן של הפרס במערת המגילות השכנה למערת הגולגלות העלתה בדעתי שלא רק את מגילת במדבר חלקו ביניהם כשלל הבדווים חומדי הממון והפרס שביקש להיטיב עם צאצאיו ולרפד את קנם בקרעי מגילות קלף. בין קטעי מגילות שרכשו אוצרי המגילות במוזיאון רוקפלר מידי הבדווים, בתקופת השלטון הירדני, היו שתי פרשיות אחרות של תפילין, שמקום הימצאן לא נודע. גם הן פורסמו באותו כרך בסדרת מאוקספורד. האומנם יהיה זה מופרך להציע ששתי הפרשיות (DJD) פרסומי המגילות ממוזיאון רוקפלר ושתי הפרשיות מקן הפרס מקורן מאותו זוג תפילין שנשא אחד מפליטי מרד בר כוכבא בבורחו למערת הגולגלות?

ארבעה קטעי התפילין הללו השתייכו איפוא לערכת תפילין אחת המצטרפת לתפילין שהתגלו במערת מפלט בוואדי מורבעת. מלבד השניים הללו, לא נמצאו תפילין נוספים בין חפציהם של מורדי בר כוכבא שנתגלו במערות המפלט שבצוקי מדבר יהודה. לכאורה, יעדר זה מעורר פליאה ולא פחות ממנו היעדרם המוחלט של תפילין במצדה, במגורי הקנאים מהמרד הגדול. והשאלה עוד מחריפה לנוכח ריבוין של יריעות התפילין, שלושים במניין, שנתגלו בקומראן.

ההסבר לכך נעוץ בנסיבות התקופה. אנשי כת האיסיים שהתגוררו בקומראן כבר שנים רבות לפני המרד, קיימו במקום שגרת חיים שכללה טבילה יומיומית והקפדה על טהרת הגוף וניקיונו ובתוך כך גם עיטרו את ראשם וזרועם בתפילין. אך המורדים במרד הגדול שמצאו מקלט במצדה ופליטי מרד בר כוכבא שברחו למערות המפלט בצוקי המדבר, פעלו בשעת חירום שבה השתבשו אורחות החיים הנורמליים וכך גם נאלצו לוותר על הנחת התפילין.

עדות בכתובים לכך אנו מוצאים בתלמוד הבבלי: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות (=דיכוי מרד בר כוכבא), כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצווה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזירת המלכות, כגון תפילין - עדיין היא מרופה בידם" (בבלי, שבת קל ע"א).

קישורים חיצונייםעריכה

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית